חתם סופר/שבת/ד/ב

חתם סופר שבת ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ודלמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי. פירש"י מדלא תני מחייב שתים נלענ"ד ליישב קושי' תוס' דהכי קשיא ליה מדסתם ר"ע דבריו וטעמו ונתן מקום לספק אי יליף זורק ממושיט. או אי קלוטה כמי שהונחה. ואי לא נפשטה איבעי' מלשון ברייתא אחרת לקמן דף צ"ז ע"א לא היינו יודעין כוונתו. ע"כ נוח הי' לו לומר חייב שתים ונדע דמטעם קלוטה הוא. דאע"ג דר"ע אית ליה בכריתות דף י"ו ע"ב דלא חייב אתולדה במקום אב וכדמייתי ליה הר"ן לקמן ריש פרק הזורק. מ"מ הוה ליה למיתני דאיכא עכ"פ שתי חיובים ונפקא מיניה לנודע וחזר ונודע כמ"ש לקמן דף צ"ב ריש ע"ב א"נ נזכר קודם הנחה חייב עכ"פ משום קליטת האויר שהיה בשעת שכוח וכן כתב ירושלמי ריש פרק הזורק להדיא אלא שהעלה שם בירושלמי כל שאינו חייב על סוף ההנחה ברשות השני אינו חייב על קליטת האויר וא"כ לא משכחת חייב שתים אא"כ שהיה שכוח מתחילה ועד סוף ומחייב אתולדה במקום אב. ואפשר שזה הוא סברת רבה דמוקי מתניתין כר"ע ולא קשיא ליה הא דרב יוסף דלמא עקירה בעיא משום דעיקר סברא זו בנוי מדלא אמר ר"ע מחייב שתים ורבה ס"ל כההיא ירושלמי הנ"ל ולא שייך למיתני חייב שתים. ורב יוסף לית ליה כסברת ירושלמי ושפיר קשיא ליה:

וכל זה בדר"ע אבל בדרבי לקמן לא קשי' לי' לימא מחייב שתים כי היכי דנדע דמטעם קלוטה הוא ולא יליף זורק ממושיט זה אינו דהא רבי מיירי ברה"י באמצע וליכא למיטעי כלל. ולמה לי' למיתני חייב שתים. ובזה יובן מ"ש תוס' לקמן דסוגיא דגיטין לית לי' הך דיוקא דמיירי ברה"י מקורה עיי"ש וקשה א"כ איך מקשה בשמעתן בפשיטות אדר' יוסף מהך דרה"י מקורה דלמא ס"ל נמי כסוגיא דגיטין. ולהנ"ל י"ל דהא תוס' כתב דמדלא נקט רה"ר באמצע שמע מינה ברה"י מקורה מיירי. וזה ההכרח יש לדחות ולומר משום הכי נקט רה"י באמצע דלא נטעה דמטעם זורק ממושיט הוא ולא מטעם קלוטה ואין לומר א"כ הו"ל למינקט חייב שתים ולעולם ברה"ר באמצע י"ל סוגיא דגיטין ס"ל כהירושלמי הנ"ל ולא הוה מצי למנקט חייב שתים ונקט רה"י באמצע מטעם הנ"ל ולעולם באינו מקורה ומטעם קלוטה. וזה נ"ל סברת סוגיא דגיטין אך הכא מקשה ש"ס לרב יוסף דדחי לדרבה דלמא הנחה לא בעיא וכפירש"י מדלא נקט ר"ע מחייב שתים ודלא כהירושלמי. א"כ גם אדרבי תיקשי הו"ל למינקט חייב שתים ומ"ט נקיט רה"י באמצע אע"כ במקורה איירי ושפיר הקשה:

הנחה הוא דלא בעי מה שכתב תוס' שכן הי' במשכן שנתנו ליד הגזברים היינו להס"ד אבל למסקנא דידו של אדם חשובה כד' על ד' א"כ אדרבא הנחה לידם של גזברים היינו ד' על ד':

אילימא הא רבי דתניא זרק ונח ע"ג זיז כל שהוא. כ' תוס' דרבי דבעי מקום כל שהוא אין סברא לחלק בין עקירה להנחה. יש להסביר דהא קרא כתיב להדיא אל יצא איש ממקומו והרי קמן דקפיד אמקום. ומסברא חצונה אין מקום חשוב פחות מארבעה וא"כ אי מצינו מי שסבר קלוטה כמי שהונחה ולא בעי מקום כלל. וע"כ לא יכחיש קרא דכתיב מקומו. וע"כ דחקינין לחלק בין הנחה דלא בעי מקום כלל. ובין עקירה דבעי מקום וכיון דבעי מקום צריך מקום ד' כסתם מקום. אך רבי מדנקט דיד ולא אשמעינן רבותא טפי קלוטה ע"כ ס"ל דבעינן מקום אלא דס"ל מקום כל שהוא סגי דלא כסברתנו דסתם מקום הוא ד' על ד' א"כ מהיכי תיתי לחלק בין עקירה להנחה ובהכי ניחא נמי הא דר"ז הא מני אחרים היא דאין לומר דילמא הנחה לא בעי עקירא בעיא. דמדנקטו עמד במקומו וקבל ולא אמר רבותא טפי אפי' קלוטה באויר כמו שהונחה דמי. אע"כ בעי מקום כל שהוא וא"כ אין לחלק בין עקירה להנחה וזה משמע קצת מאריכת לשונו עמד במקומו וקבל חייב הא בעיא הנחה וכו' ומה צריך להאריך תיפוק לי' מדתני עמד במקומו וקבל היינו ידו דמתניתין ואתי' מתניתין כאחרים אע"כ משום דאיכא למימר הנחה לא בעי עקירה בעי. ע"כ האריך לדייק מדקתני עמד במקומו ולא אמר קלוטה אע"כ בעי עכ"פ מקום כל שהוא וא"כ אין לחלק בין עקירה להנחה. ואפ"ה דחי לי' ש"ס דלמא הנחה לא בעי ואין הכי נמי הוא הדין קלוטה באויר ולא נקיט רישא עמד במקומו אלא משום סיפא עקר ממקומו. דהרי בלאו הכי צ"ל הכי דאי לאו הכי מאי קאמר דפשיט כנפי' וקיבלה א"כ מאי קמ"ל אע"כ משום סיפא דעקר ממקומו נקיט לי':

זרק ונח ע"ג זיז כל שהוא עיין מה שכתב תוס' ד"ה זרק וכו' ובסמוך דפריך והא איתמר וכו' הוה מצי למפרך הא דקשי' לי' לרב יוסף בהזורק וכו' עיי"ש שמעתי מתרצים דלא הוה מצי למיפרך הכי דאיכא למימר דמשכחת לי' בנודע וחוזר ונודע כמ"ש תוס' לקמן דף צ"ז ריש ע"ב ותי' תוס' התם דמאי קמ"ל הכא. י"ל אשמעינן קלוטה כמו שהונחה דמי. ולקמן כתב תוס' למאי דכבר ידוע דמיירי מרה"י מקורה ולא נשמע דין קלוטה א"כ יפה תי' תוס' אי מיירי בנודע וחוזר ונודע מאי שייכי' הכא. אבל בשמעתן אי לא הוה מייתי הך דרה"י מקורה לא הו"מ למיפרך אמאי חייב שתים הא לא מחייב אתולדה במקום אב די"ל בנודע וחוזר ונודע וקמ"ל קלוטה כמי שהונחה ונכון הוא:

באילן העומד ברה"י מ"ש תוס' ולרשב"א נראה דברה"י נמי משכחת לי' וכו' והא דלא מוקי לי' אביי וכו' והקשו מהרש"ל ומהרש"א אכתי הו"מ לאוקמי פלוגתי' בעומד בה"ר לרבי הוה הנוף נמי רה"ר ולרבנן מקום פטור. ונ"ל דלא מוקי' הכי משום דא"כ מיירי בזורק ד"א ברה"ר ולא מיירי מרה"ר לרה"י. א"כ תיקשי אמאי נקיט זיז כ"ש. בשלמא אי ר' מחייב משום זורק מרה"ר לרה"י לא שייך ורבנן פוטרי' בהחלט הא עכ"פ משכחת חיובו בגבוה עשרה ורחב ד' כר"י בר' יהודה ע"כ הוצרך לומר זיז כ"ש כמ"ש תוס' בדרשב"א. אבל רבי לא מיירי מרה"ר לרה"י אלא רבי מחייב משום זורק ד"א ברה"ר וע"כ לא מיירי מגבוה יו"ד ורבנן פטרי מחיוב דזורק ד"א ברה"ר. א"כ למה לי' למתני זיז כ"ש. דר"י בר' יהודה מאן דכר שמי' דאיהו מיירי מרה"ר לרה"י. וק"ל:

ונופו נוטה לרה"ר מה שהקשו תוס' אפירש"י עיי' נמי מה שהקשו תוס' וגם מהרש"א לקמן ז' ע"א ד"ה וטח. ושם בדברינו יבואר בעזה"י:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף