ר"ן/שבת/ד/ב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שולי הגליון
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחילת הדף
הא מני ר' היא דתניא זרק וכו'. פי' הרא"ה ז"ל דהא דרב יוסף לאו אקושיין איתמ' דמאי ראי' מייתי' מיהו אכתי איכא למימר עקירה מיהת בעינן, אלא אמתני' איתמר דמקשי' והא בעינן מקום ארבעה ופרקי' דר' היא. וה"ה דמצי לאקשוי מאי דאקשינן לרבה אלא דעדיפא מינה קא מקשי לי'[1] ומוקי לה בדאביי ולא בעי לאוקמא באילן העומד ברה"י ואין נופו נוטה לרה"ר דבהנחה כל דהוא סגיא ברה"י כדלקמן[2] משום דאי כולו ברשות היחיד אפי' חכמים היו מחייבין[3]:
- ↑ ועי' מגן דוד בתוד"ה זרק. ובד' רבינו נתיישב משה"ק בתוד"ה זרק, עיי"ש. וכעי"ז כ' הרמב"ן ורשב"א ד"ה ואמר, וכ"כ הריטב"א לקמן ה. ד"ה אלא, על אוקימתת ר"ז אך כ' דלא נהירא עיי"ש. ובעיקר הקו' עי' גור אריה ד"ה אילימא ליישב דרק לרבה מקשי' דדילמא שאני עקירה מהנחה, משום דר"ע מיירי בזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע, ומסתמא עקירה הראשונה ל"ה מאויר, וא"כ העקירה היתה כמשפט ממקום ד', משא"כ ברבי דאמר שזרק ונח ע"ג זיז כלשהוא, ה"ה דהעקירה היתה מזיז כלשהוא, ויעו"ש דלפי"ז מיושב נמי ד' ר"ז לקמן ה. דאוקי כאחרים, שכ' 'עמד וקיבל', וא"כ העקירה היתה ממקום כלשהוא. וע"ע תוס' לקמן ה. ד"ה לא, ומהר"ם שם ומהרי"ט שם ד"ה לא חייב. עוד תי' בגור אריה שם די"ל דבר"ע כיון שידע מתחילה שיזרוק דרך רה"ר א"כ החשיב מקום הנחתו באויר, ולהכי אי"צ מקום ד', משא"כ לגבי עקירה לא החשיב, אבל לרבי שכ' 'דרק ונח ע"ג זיז' ולא כ' 'זרק על זיז', מש' דלא נתכוין שינוח דוקא שם, א"כ אין לחלק בין עקירה להנחה, ויעו"ש דה"ה בר"ז דאוקי כאחרים, משום דלא מש' דאחשבי' להנחה, עיי"ש לדקדק הלש' בזה, וכעי"ז בחי' מהרא"ל בתוס' שם. וע"ע מה שתי' בפנ"י בתוס' שם, בבא"ד וי"ל, עד"ז. ובחפץ ה' בתוס' שם ביאר ההוכחה מרבי, עפימש"כ ברד"ה ודלמא, דבר"ע הדקדוק הוא מדלא מחייב ב', וא"כ שמא רק בהנחה אי"צ מקום ד', אבל ברבי אין שום הוכחה לחלק, וכ"כ בחי' רע"א ד"ה אולם מה, ובהגהות הרא"מ הורביץ בתוס', ובדברי דוד ברד"ה ודילמא, בסו"ד, וכ"כ עוד הרבה אחרונים. וע"ע תורא"ש ד"ה הי, ומה שצויין שם באורך. וע"ע להלן ה. בד"ה אלא.
- ↑ דף ח ע"א.
- ↑ ולכאו' היינו משום דברשות אחת אפי' רבנן מודו דשדי' נופו בתר עיקרו, וחשיב כמקום דע"ד, וכ"כ התורא"ש לקמן ח. ד"ה הכא, בשם פי' רש"י, ובס' פשט הש"ס ד"ה שדי ושפ"א ד"ה הכא. מצא חן בתוס', בד' רש"י בסוגיין, וכ"ה שי' המאירי ד"ה אילן. ובזה נתיישב משה"ק הראשונים דנוקי כשכל האילן ברה"ר או ברה"י, ועי' בתוד"ה באילן, ובתורא"ש ד"ה התם, ורשב"א ד"ה הא דאמרי', ועיי"ש מה שצויין בזה באורך.