חתם סופר/חולין/נו/ב

חתם סופר חולין נו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הני אוזי דידן כעוף של מים דמיא. בצ"צ רצה להתיר הני אוזות שיש גבשושית בראשיהן ונמצא תחתיו נקב בעצם גלגלת וחלקו עליו בפר"ח ושמ"ח סי' ל' בחוזק ואסרוהו וכן בכל תפוצות נהגו איסור ואפי' בק"ק נ"ש מקומו של צ"צ לא נהגו כוותי' הגם שבפלתי הראה פנים קצת להתיר מ"מ לא החליט. אמנם עתה מקרוב בא בס' תשובת נב"י קמא שכ' להתיר מטעם חדש שלא שערו הראשונים מטעם שהעור מגין וכבר כתבתי ביטולו לעיל. עוד כ' שאם הטעם מצד עצמו של עצם ולא מטעם עתיד הקרום ליפסק א"כ ה"ל בסוג שבורה ולרמב"ם אם נברא חסר מותר הנה רמב"ם עצמו כ' ניקב העצם ולא נשבר העצם. ועוד הא הרבה ראשונים פליגו בזה אהרמב"ם וס"ל דנברא חסר פסול כמו נשבר או ניטל אח"כ. תו כ' אי הטעם משום סוף הקרום לינקב וה"ל בסוג נטילה ואפי' נברא כך יש לאסור מ"מ מדתני לוי נשבר עצם ולא אמר ניקב עצם ש"מ אם נשבר בכח אז כואב לקרום שסופו לינקב אבל מתחלת ברייתו שאין הנקב בכח לא כאיב לקרום ואין עתיד לינקוב. חזי דמיני' מתיר לעלמא ניקב עצם שלא בתולדה ושלא בכח שבורה אלא ע"י חולה וזה לא עלה על דעת הצ"צ והפלתי ולא שערוהו ראשונים וכי דקדוק קל כזה דנקט ראוי לחדש להקל באיסור תורה ואולי נשבר לשברים ואין כאן אפי' נקב וסדק אלא שהשברים אדוקים זה בזה ומדובקים יחד בלי נקב ביניהם ומ"מ שוב אינו מגין על קרומו של עוף המים וטרפה ומכ"ש ניקב. ומה שהביאו להגאון ז"ל להקל הוא מ"ש שניסה יותר מששים גלגלת של אוזות שאינם מאוזות הגבשישית ואחר שנתייבשו העצמות מצא גם בהם נקבים ש"מ שבכל אוזות כך הוא. אני אומר מדברי ברבי ניכר שאינו בקי בטבעיים כי אחר שנתייבשו העצמות היבשות ימצא בכל העצמות נקבי הפארו"ס הידועים שהם בכל איברי ועצמות כל ברי בעולם ולאחר היבשות והצמוק מתרחבים הנקבים וניכרים אבל אותן בעלי גבשושות ניכר בהם מיד אחר שחיטה והם סימני טרפה ועל המתיר להביא ראי' ושומר נפשו ירחק מלהורות בהם היתר:

נפלה לאור עיין רא"ש שיטת העיטור דבבהמה נמי אם נפלה לאור ונשתנו בני מעי' טרפה אלא שאין צריך לבדוק אח"ז ונ"ל ראי' דאי ס"ד צריך בדיקה א"כ ר"פ התערובות לימא דאיערוב בבהמה שנפלה לאור וכיון דצריכה בדיקה אסורה לגבוה אע"כ לא צריך בדיקה ואולי נפלה לאור ניכר מבחוץ לעולם:

ניקב הזפק ברמב"ם כ' דזפק וקורקבן הם במקום כרס והמסס משמע הזפק הוא במקום כרס בבהמה וכן הוא ברש"י אלא שהגיה' החדשים כיס במקום כרס ונוסחא כרס עיקר כברמב"ם. והנה בכרס טפח סמוך לושט נידן כושט במשהו ואידך הוא כרס החצונה וברובו וה"נ גגו של זפק נידון כושט והזפק גופי' אם ניטל רובו טרפה וא"כ רבי דפליג ומתיר בניטל רובו משום שאינו דומה לכרס א"כ גם ניקב גגו כשר והיינו דכ' גאונים דמדמצינו ניקב גגו טרפה ש"מ ניטל טרפה דלא כרבי ותמה רשב"א מה ענין זה לזה ולהנ"ל ניחא וק"ל:

ניטלה הנוצה פסולה מבואר לקמן בש"ס ופירש"י ותוס' דהנוצה הוה כעור וניטלה הנוצה הוה לר' יהודה כגלודה ותמהני על פי' המשנה לרמב"ם שמפרש עור הדק שעל הזפק בנוצתה והיינו כדכתיב בעולת העוף מוראתה בנוצתה ומתרגם בזופקי ותימה מה ענין זה לגלודה וצ"ע:

הורה בטרפחת עמ"ש תוס' ודבריהם תמוהים כמ"ש מהרש"א ולפע"ד נ"ל אעפ"י שא"א לכוון דברי בלשון תוס' שלפנינו מ"מ לא אמנע מלכתוב מה שנ"ל דהנה הנוצה הוא משום גלודה כמ"ש לעיל בסמוך דעור עוף אינינו אלא כבשר וצריך להגן הנוצה וס"ל לר' יהודה דניטלה הנוצה הוה כגלודה בבהמה וטרפה ות"ק מכשיר. נמצא ק' איך קאמר כל הטרפות שמנו חכמים (כנגלדן) בעוף הרי גלודה מנו בבהמה ובעוף קיי"ל כת"ק דניטלה הנוצה כשרה. ועכצ"ל הכי קאמר כל הטרפות שמנו חכמים בבהמה בלי מחלוקת כנגדן בעוף לאפוקי אותן שיש מחלוקת בבהמה מהני לא מיירי. וגלודה נמי הא איכא מחלוקת בבהמה דהרי ר"מ מכשיר אע"ג דחזר בו ר"מ כיון שקודם חזרה הי' מכשיר בבהמה תו ליתא להאי כללא דאפשר דכשר בעוף כך צ"ל. א"כ הה"נ יתר עליהן עוף שאין בו מחלוקת נשבר העצם לאפוקי אם אע"ג דיתר עוף מ"מ איכא מחלוקת ר"ט קודם שחזר בו הטריף גם בבהמה ומזה לא מיירי כשם דלא מיירי מגלודה אע"ג דחזר בו ר"מ כנלע"ד:

הורו בטרפחת לאיסורא. יש פוסקים לאסור נימוק וניקב ועיין תשובת הב"ח סי' קנ"ו מ"ש בזה ועיין פלתי על ה' נדה המכונה תפארת ישראל סי' קצ"ד:

כרכא דכולי' בי' הנה משכ"ן ר"ת "מלכים "שרים "כהנים "נביאים. וכתיב מקדש ה' כוננו ידיך היינו כוננו שהם הכונניות שבאומה הוא עשך ויכונניך ממנו שרים מלכים כהנים ולוים. והיינו דתנן שלהי סוטה משחרב ביהמ"ק שרו חכימיא למיהוי כספריא וספריא כחזנא וחזנא כעמא דארעא ועמא דארעא נדלדלה והלכו להם ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים. פי' כיון שברא הקב"ה כונניות באומה קדושה מלכיהם נביאיהם ושריהם ובאו"ה נהפכו ושרו חכימיא להוי כספריא וכו' א"כ ח"ו אינם יכולים לחיות אך תוס' כ' שאני אדם דאית לי' מזלא וה"נ אומה קדושה חיותה תלוי במקור החיים ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים כי עמך מקור חיים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף