חתם סופר/חולין/נו/א

חתם סופר חולין נו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להביא עור בית הבושת עיין תוס' זבחים כ"ח ע"א שתמהו על לשון רש"י דשמעתין ולפע"ד המבואר שם דעור השליל שאין מפגלים בו הטעם משום שאינו אוכל אדם ע"ש ובתוס' וק' נהי דאין לרבות בכל מה ששנו חכמים לענין טומאה שהרי אינו ראוי לאכילת אדם ואין בו פגול מ"מ ה"ל למחשבינהו במתניתן בהדיא לענין עולה שכלו כליל וראוי' לאכילת מזבח ומפגלים בו ועל זה פירש"י דבמתניתן לא מצי למחשבי' דהרי אין עולה נקבה ואין עור שליל שייך בי' ודברי רש"י נכונה ועיין טה"ק שם:

הכתה חולדה על ראשה הא דנקט חולדה למ"ד אין בדיקה לחולדה משום ששניה דקות ועקומות ומסמר מכלה ממון ובמיא ושמשא וגילא דחיטתא אין בקי בזה נמצא פסיקא לי' דטרפה משא"כ בנשבר עצם שלא ע"י חולדה אינו טרפה במוחלט דיש לו בדיקה לכ"ע. ולמ"ד יש בדיקה לחולדה צ"ל דנקט חולדה להורות נתן דיש בדיקה מדקאמר מקום שעושה אותה טרפה משמע שיש לברר זה. ובתשובת נב"י קמא בנה בנין על דקדוק זה והוליד חדשות דעור העליון שעל הראש סותם הנקב אם היא שלימה ע"כ נקט חולדה דנשכה גם העור. והנה מדקדוק זה אין להגיד חדשות ולהקל באיסור תורה. וכ' שם ואין לומר עור רך ע"ג עצם קשה אינו סותם הא אמרינן לקמן ע"ו ע"ב בר גוזלא דרכיך עור מצורף לבשר וכן ע"ז ע"א שם דמשכה קנה רירי' אלו דבריו ז"ל הנה אין לומר שלו הוא אמת דאין רך מגין על קשה כמבואר להדיא בפ' במה אשה גבי חציצה צמר ושער. וראי' דמייתי מלקמן ע"ו ע"ב שם לא מיירי מסתימה אלא להגן שלא יצא עצם לחוץ וגם שם מצטרף בהדי בשר ולא בפ"ע וכבר כתבתי זה לעיל בסוגיא דארכובה ריש פרקין ע"ש:

דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי וכו' דאע"ג דשיניה דקות ועקומות מ"מ תתאה אגב ריככי' מפקע פקע כולה ומגיע גם עד נקב שבקרום עליון ומיבדק שפיר ובזה מיושבים דברי ראב"ן דמייתי רא"ש לעיל דמוכח משמעתין דבעינן עד דאינקבי תרוויהו דמדאמר הניחא למ"ד תתאה ואי ס"ד תתאה לחוד איך הניחא נהי דחולדא הכתה וניקבו תרתי קרומים מ"מ כיון ששניה דקות ועקומות ואין הנקבים זה נגד זה ועדיין לא אסיק אדעתי' אגב ריככי' מיפקע פקע א"כ דלמא תתאה אינקב שלא כנגד עילאה וא"א לבדוק ואיך קאמר הניחא אע"כ בעינן דאינקבו תרוויהו ובעינן נמי זה כנגד זה ואפי' בריאה פסק הראב"ן זה שלא כנגד זה כשר אע"ג דמפקי זיקי ע"ש מכ"ש בקרומי מוח וא"כ שפיר קאמר הניחא וכבר כתבתי זה לעיל במקומו ושמעתי שקרוב לזה בפלתי:

עד מתי אתה מאכיל ישראל נבלות. למסקנת תוס' ד"ה נבלות משמע דלמאי דמסקינן תסתיים דר"י בדוק בידא אין צריך להגיה אלא ר' נחמי' לר' יהודה קאמר לדידך נבלות הוה. והנה לפי מאי דמשמע ממשמרת הבית ריש דיני שחיטה דכל ספק כה"ג מיקרי חזקת שאינו זבוח אע"ג דאין הספק במעשה השחיטה רק ממקום אחר כגון ניקב הושט מוקמי' בחזקת שאינו זבוח א"כ הה"נ לר' יהודה כל ספק טרפות בעוף מוקמי' בחזקת שאינו זבוח ולפ"ז י"ל דבדיקה דידא על הרוב יש לסמוך עלי' ור' נחמי' נמי מודה בה ובדוק נמי במסמר וה"ה בידא וסמיך על הרוב שהיא בדיקה מעליא אך לר' יהודה קאמר לדידך דהוה ספק נבלה מוקמי' בחזקת שאינו זבוח ולא סמכינן אהך בדיקה אבל לעולם ר' נחמי' בדקי' בין ביד בין במסמר וכר' יוחנן ולא צריכין למ"ש תוס' ור' יוחנן וכו' דלא הוה בפלוגתא ממש עיין וק"ל:

הואיל וקרומו רך פירש"י הלכך כי נשבר העצם תו לא קאי קרום עכ"ל מבואר מדבריו דאין הטרפות בעצם עצמו אלא הכל תלוי בקרום כמו בכל בעל חיים אלא שאם נשבר העצם תו אין קיום לקרום ומוכיח הוא זה דאלת"ה אלא בקרום כמאן דליתא והעצם משמש במקום קרום וכשניקב העצם טרפה מצד עצמו כמו קרום בשארי בעלי חיים א"כ בעוף המים יהיו ניקב קרום של מוח כשר אם העצם קיים ואין כאן יתור אלא חליף דבבהמה נשבר העצם כשר וניקב הקרום טרפה ובעוף המים נהפוף וישתקע הדבר ולא יאמר אע"כ אין ניקב העצם טרפה מחמת עצמו אלא שסופו של קרום ליפסק ונפקא מני' שאם אותן העופות ירבו כחול ימים ויטילו ביצים מ"מ אין ראי' להתירם כיון שאין הטרפה מחמת עצמו יכול לחיות ולהוליד וכ"כ רשב"א וכבר כ' מזה בס' שמלה חדשה סס"י למד:

ובנב"י קמא הקשה אי ס"ד דאין הטרפות אלא שסוף ליפסק הקרום תקשו ק' תוס' לקמן ע"ו ע"ב ד"ה אפסיק וכו' דלחשיב נמי צומת הגידין ע"ש ולק"מ דלא כ' תוס' התם אלא כאותו אבר עצמו כיון שאין יתר בעוף באבר אחר דבגידין נטרפין הבהמה והעופות רק נחלקים בשיעורא דבבהמה שיעורא רוב מנין ובעוף אפי' נפסק גיד א' מיטרף על זה כ' כיון שאינו אלא סופו ליפסק הוה זה בעוף למיעוט חיותו כמו רוב מנין בבהמה שסופו ליפסק כלו אבל הכא שהוא באבר אחר לגמרי דנשבר העצם אעפ"י שמטעם קרום הוא מ"מ מיחשב ביתר:

כנגדן בעוף פירש"י במידי דאיתא בעוף המסס ובית הכוסות ליתא לכאורה משנה שאינה צריכא הוא ועוד רש"י פי' בברכות ס"א ע"ב קרקבן בעוף נגד המסס איתי' בעוף וקיבה ליתי' בעוף ע"כ נלע"ד דקיבה לא בעי למיחשבי' פשיטא מה דליתא ליתא ולא שייך בי' יתר אך המסס וקרקבן שהם זה נגד זה ואינם שוים דקורקבן בעינן ניקב ב' העורות ובהמסס וביה"כ ס"ל רש"י ס"פ במה מדליקין אפי' לא ניקבו ב' העורות טרפה ע"ש תוס' ע"כ פירש"י מ"מ לא שייך יתר בהמה על עוף כיון שאינו באותו אופן ממש כמו בבהמה דעכ"פ המסס ליתא בעוף אעפ"י שהקורקבן משלים חסרונו כנלע"ד וק"ל וזה עצמו נ"ל דעת רמב"ם בטחול שבעוף שאיננו באותו ענין כמו בבהמה ע"כ ליכא למיחשבי' ביתר הבהמה על עוף כיון שאינו ענינו:

א"ל ר"נ לרב ענן מי אמר שמואל בדיק בידא וכו' הקשו תוס' מ"ט לא הקשה בפשיטות ארב ושמואל ולוי דאמרו לעיל בודקין לחולדה ביד וי"ל דלפמ"ש תוס' לעיל מ"ב ע"ב סוף ד"ה אמר ר' יהודה דחסרון הגלגולת עם הקרום העליון א"כ הומ"ל הכא תני לוי נמי בעוף היבשה ונשבר העצם היינו עם הסרון כסלע גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו ובבהמה בעי קרום עליון ובעוף אפי' דיבשה טרפה בחסרון גלגלת בלי קרום עליון והשתא לק"מ מבדוק בידא היינו בלי חסרון דבעינן נקיבת קרום. אך עיקר ק' למ"ד עילאה בלא תתאה דכ' תוס' לעיל שם דלדידי' ליכא למימר חסרון גלגולת בבהמה עם הקרום דהא בקרום לבדו טרפה ע"כ הוצרך לחלק בין עוף המים לדיבשה והשתא לא הוה למיפסק מרב ושמואל ולוי דלמא אינהו קאי ללישנא עד דאינקב תתאה. וחסרון גלגלת עם קרום עליון והוכתה חולדה בלא חסרון עצם ולק"מ אבל ממעשה דעבדו רב ושמואל קשה אהך לישנא משמי' דרב ושמואל עילא בלא תתא איך אמרו האי לישנא משמי' דרב ושמואל מה שהמעשה סותם והוצרך לשנויי ולחלק בין עוף יבשה לעוף המים:

עיין לעיל בתוס' שם לפני זה כ' תוס' דחסרון גלגלת דבהמה נמי משום סוף קרום לפסוק ע"ש וצ"ל מ"מ קאמר הכא יתר עליהן עוף דבעוף של מים אפי' ניקב בלי חסרון כשיעור סוף קרום ליפסק משא"כ בבהמה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף