חק יעקב/אורח חיים/תלו
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) המפרש לפי שראיתי כמה ערבובי דברים ראשונים ואחרונים על כן הוצרכתי להאריך ולהעתיק מקור הדין זה מש"ס וירושלמי ומה דאתמר עלה וממילא רווחא שמעתתא ויתבררו דברי ראשונים על נכון. גרסינן בפסחים דף ו' אר"י אמר רב המפרש והיוצא בשייר' קודם שלשים יום אין זקוק לבער תוך שלשים יום זקוק לבער אמר רבא הא דאמרת קודם ל' יום אין זקוק לבער לא אמר אלא שאין דעתו לחזור אבל דעתו לחזור אפי' מר"ה זקוק לבער עכ"ל. ובתלמוד ירושלמי תנינא הכי היוצא והמפרש קודם שלשים יום א"צ לבדוק בתוך שלשים יום צריך לבדוק הדא דתימ' ביש דעתו לחזו' אבל אין בדעתו לחזור אפי' קודם שלשים יום צריך לבדוק ובספק אבל בודאי אפי' מר"ה אמר רבא ואפי' יש בדעתו לחזור צריך לבדוק שמא ימלך ולא יחזור עכ"ל וכת' הר"ן על סוגיות אלו וז"ל פירש"י ז"ל שאין דעתו לחזור בתוך הפסח אבל דעתו לחזור בתוך הפסח אפילו קודם ל' יום זקוק לבער כדי כשיחזור בימי הפסח לא ימצא חמץ בתוך ביתו ולפ"ז איכא למימר דלא פליג אירושלמי דאמר לא אמרן אלא כשדעתו לחזור קודם פסח אבל אין דעתו לחזור עד תוך הפסח אפילו קודם ל' יום זקוק לבער ואחרים פירשו שאין דעתו לחזור היינו שאין דעתו לחזור כלל עד אחר פסח אבל דעתו לחזור בין תוך הפסח בין קודם הפסח צריך לבער שמא יחזור ע"פ בין השמשות ולא יהיה להם פנאי לבער וכ"כ הרמב"ם פ"ב מהל' חמץ וסמ"ג ובירושלמי לא משמע הכי. ותו בירושלמי בספק אבל ודאי אפי' מר"ה כלומ' דכי אמרינן קודם לפסח ל' יום אין זקוק לבער ה"מ בספק כלומ' שאין שם חמץ ידוע אבל יש שם חמץ ידוע בודאי אפי' מר"ה זקוק לבער ואינו נראה כן לפי גמרתינו דמדאמ' לישנא דאין זקוק לבער ולא אמר אין זקוק לבדוק משמע קודם ל' יום אפי' יש שם חמץ ידוע אין זקוק לבערו לפי שעשאוהו כחמץ שנפלה עליו מפולת דסגי ליה בביטול בעלמא עכ"ל הר"ן ובאמת הדבר תמוה לכאור' לפי מה שהבין ופי' הר"ן ל' הירושלמי ובספק וכו' דקאי אהא דאמרי' קודם פסח אין זקוק לבערו דהיינו בדעתו לחזור לדעת הירושלמי א"כ לפי זה נראה פשוט אף לפירוש שניה שהביא הר"ן שם והוא דעת הרמב"ם וסייעתו והוא דעה זו שהביא כאן בש"ס אמאי סיים הר"ן שם דתלמודא דידן מתנגדת לירושלמי הלא בפשיטות יש להשוות הירושלמ' לתלמודא דידן דהא דאמרי' בש"ס בדעתו לחזור בין בתוך פסח בין קודם פסח צריך לבער היינו בודאי חמץ כלישנא דתלמודא דידן דנקט ל' לבער וכמו שפי' הר"ן דמיירי בודאי חמץ כמו דאיתא בירושלמי דבודאי חמץ אפי' מר"ה צריך לבער והא דקאמר בירושלמי היוצא לפרש קודם ל' יום א"צ לבדוק בדעתו לחזור קודם פסח היינו בספק כדאיתא שם להדיא בירושלמי אבל אין בדעתו לחזור קודם פסח רק בתוך הפסח אפי' בספק צריך לבדוק קודם שלשים יום וא"כ אין מחלוקת כלל בין הירושלמי וש"ס דידן ולמה לן להפריד בין הדבקים וצ"ע: אכן אפשר לומ' דל' הרמב"ם והסמ"ג והסמ"ק והכל בו שהם בעלי דעה זו שבש"ע המה הכריחו להר"ן לפרש כן לפי שהם לא כתבו בלשונם רק ל' בדיק' משמע דמיירי מספק חמץ ואפ"ה כתבו אפי' בדעתו לחזו' קודם פסח צריך לבדוק אפי' קודם שלשים יום מוכח דלא חשי כלל להירושלמי בדין זה וכמ"ש הר"ן נגד דעה הירושלמי: (ודעת הי"א שהביא בסמוך בסעיף ב' הוא כדעת הירושלמי וכפי פירש"י כמ"ש הר"ן וגיסי הרב בספרו א"ז מתמיה על הר"ן וב"י בדעה זו דהא גם בירושלמי מסיק בשם רבא אפי' יש בדעתו לחזור צריך בדיק' וע"ש ואפשר לומר דדעת הר"ן וב"י כיון דלרבא בכל ענין צריך לבדוק אפי' קודם שלשים יום דחייש לאמלוכי ליכא למיחש לדבריו דיחידא' הוא וק"ל: ואי לאו דמסתפינא לסתו' פי' הר"ן בירושלמי הייתי מפרשו בדרך אחר שהוא יותר מתיישב על ל' הירושלמי דלפי פי' הר"ן יש לדקדק דה"ל למתני האי חלוקא ובספק וכו' מיד אדעתו לחזור כיון דעלה קאי לפרושי. ותו למה תני בחלוקה ראשונה אבל אין בדעתו לחזור אפי' קודם ל' יום צריך לבדוק ובחלוקה שניה קתני אבל בודאי אפי' מר"ה נמי כיון דשני חלוקות שוים הם לדינא וגבי הדדי תניא לתני תרוייהו בחדא לישנא אפי' קודם שלשים יום או אפילו מר"ה אלא ודאי דכך הוא הצעת ודעת הירושלמי דמתחלה קאמר אבל אין בדעתו לחזור קודם פסח רק תוך הפסח אפי' קידם ל' יום צריך לבדוק דמשמע דוקא זמן מועט) קודם שלשים יום מחויב לבדוק ועיין בר"ן דגטין ס"פ מי שאחזו מה שנכלל בל' קודם לדעת הירושלמי ע"ש אבל בזמן מרובה אפי' אין בדעתו לחזו' קודם פסח א"צ לבדוק וע"ז קאמר הירושלמי ובספק דוקא אבל בודאי חמץ אפי' לזמן מרובה קודם ר"ה צריך לבער אם אין בדעתו לחזור קודם פסח רק תוך הפסח אבל יש דעתו לחזור קודם פסח י"ל אפי' בודאי חמץ א"צ לבער קודם ל' יום לדעת הירושלמי וא"כ לפ"ז יפה עשה רמב"ם והסמ"ג וסייעתם לפי פירושם בש"ס דידן דאם דעתו לחזו' קודם פסח אפי' מר"ה זקוק לבער שהיא נגד הירושלמי והילכתא כתלמודא דידן: והעולה מכל זה דלפי פי' הר"ן בירושלמי אם בדעתו לחזור קודם פסח מספק חמץ א"צ לבדוק קודם ל' יום אך מודאי חמץ צריך לבער אפי' קודם ר"ה ואם אין בדעתו לחזור רק עד תוך הפסח אין חילוק בין ספק לודאי דבכל ענין צריך לבדוק ולבער אפי' מר"ה (ואם אין בדעתו לחזור כלל לא הוזכר כלל בירושלמי אפש' דבכל ענין א"צ לבער כמשמעות תלמודא דידן. אכן לפי פי' שני שפרשתי בירושלמי דבדעתו לחזור קודם פסח בין בודאי חמץ ובין בספק חמץ א"צ לבער קודם ל' יום ובדעתו לחזור אחר הפסח אפילו תוך ל' יום א"צ בדיקה אפילו מודאי חמץ אך בדעתו לחזור תוך פסח יש חילוק בין ודאי לספק ולית הלכתא כותיה כיון שהוא נגד משמעות תלמודא דידן לפי' הרמב"ם וסמ"ג וסייעתם) אכן לפי פרש"י אין סתירה כלל מתלמודא דידן אירושלמי כיון דתלמודא דידן קאמר בדעתו לחזור תוך הפסח אפילו מר"ה צריך לבער דהיינו וודאי חמץ כמשמעות לשון לבער כמ"ש ר"ן. ואם אין בדעתו לחזור תוך הפסח אפילי מודאי חמץ א"צ בדיק' קודם ל' יום כדעת הירושלמי ועתה נקוט שורש סוגיא זו בידך ועל פי זה יתפרש סימן זה בכל סעיף וסעיף על נכון:
(ב) מי שיבדוק. אבל אם מניח מי שיבדוק א"צ לבדוק דשלוחו של אדם כמותו וכן הסכמת אחרונים וכ"כ גיסי הרב בספרו א"ז והשיג על שכה"ג שהשיג על הב"ח בזה ונכנס בחילוק שאינו נכון ע"ש ודבריו נכונים ובפרט לפי מ"ש לעיל בסימן תל"ד ס"ק י"ד להלכ' דיכיל לבטל אפילו ע"י שלוחו ע"ש:
(ג) זקוק לבדוק. וכת' הט"ז דאז א"צ שיבטל אלא ימתין כשיגיע פסח דיבטל ואפשר שזה ג"כ כוונת רמ"א שכ' בסמוך וכשיגיע פסח יבטלנו דקאי גם אבבא זו וכן משמעות הכל בד ובמג"א השיג על הט"ז בזה דכיון דחל עליו חובת בדיק' צריך ג"כ ביטול כתיקון חכמים ואין לסמוך שיבטל לשיגיע פסח דשמא ישכח באותו פעם. ולע"ד עיקר כפסק הט"ז כיון דעכ"פ זמן ושעת בדיקה הוא במקום שהוא לא חיישינן לשכח' ובפרט לפי המנהג שכת' הרב לעיל ס"ס תל"ז שכל אדם צריך לבדוק הכיסים ובתי ידים של הבגדים א"כ כיון שמוטל עליו לבדוק יזכור גם כן בביטול וק"ל:
(ד) קודם שלשים יום א"צ לבדוק. וכת' הב"ח והמג"א דאם יש שם חמץ ידוע צריך לבער קודם שיצא כמשמעות הירושלמי ובאמת זה אינו לכל הפי' שפרשתי לעיל בירושלמי דאם אין דעתו לחזור עד אחר פסח אין חילוק בין ודאי לספק וכ"ש הלביש:
(ה) צריך לבדוק. אפי' מראש השנה ואפי' מספק חמץ והוא כדעת הרמב"ם וסייעתם ע"פ תלמודא דידן ודלא כמשמעות הירושלמי כמ"ש בס"ק א' ודלא כהב"ח שכת' שדעת הרמב"ם הוא על פי הירושלמי וזה אינו:
(ו) דחיישינן שמא יחזור ע"פ בין השמשות וכת' הט"ז דזה מיירי ביוצא לדרך רחוק ומכוין חזרתו ליום אחד קודם פסח או לכל היותר יומים אבל אם מגביל ביאתו מקדם זמן רב לא חיישינן שמא יבא לידו איזה סבה שיתעכב כל כך ע"כ והמ"א כת' בפשיטות להיפך אפילו בדעתו לחזור זמן רב חיישי' ביוצא בשיירא ובמפרש והוציא כן ממ"ש בד"מ בשם הגהות מיימוני פ"ב וז"ל וא"ת כל היוצא לדרך ודעתו לחזור אפילו זמן רב קודם פסח יצטרך לבדוק הא לא קשיא דדוקא מפרש לים או יוצא בשיירא חיישינן שמא ישתהה עד סמוך לפסח אבל בדרך לא חיישינן עכ"ל והבין המ"א דהא דכת' בהג"מ זמן רב אדעתו לחזור קאי לכן פסק בדעתו לחזור אפילו זמן רב קודם פסח חיישינן שמא יתעכב הנה בוודאי שגגה גדולה יש בדבריו בראיה זו דהא דזמן רב איוצא לדרך קאי שיצא זמן רב קודם פסח וכדאיתא בש"ס ופוסקים אפי' מראש השנה צריך לבער ואהא קא השמע הגמ' כל היוצא לדרך וכו' והוא פשוט וברור וכן הוא להדיא בהגהות סמ"ק שמקשה ומתורץ ג"כ קושיא זו ע"ש אבל מ"מ לדינא נ"ל הדין דין אמת כיון דמסתמא קאמר בש"ס וכל הפוסקים המפרש והיוצא בשיירא אם דעתו לחזו' צריך לבער תו ליכא לחלק מסברת הכרס בין אם מגביל יום ביאתו זמן רב או לא כי סתם מפ' ויוצא בשיירא דרכו להתעכב בלשון הג"מ ואפש' שגם המ"א כיון לזה שמביא ראיה מהגהות מיימוני:
(ז) ולא יהיה לו פנאי. ומבואר בב"י בשם הג"ה סמ"ק והסכמת אחרונים דאפילו ביטל צריך לבדוק קודם שיצא כדי שלא יבא לאכלו כשיבא בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבערו ודלא כהלבוש אבל גיסי הרב בספרו א"ז פסק כה"ג שדעתו לחזור קודם פסח דלדעת י"א שבסעיף ב' אין צריך לבדוק עכ"פ יש לסמוך עלייהו היכי שכבר ביטל:
(ח) שיש חטים מחומצים. הט"ז השיג על הרב בדין זה וכת' ודעת רמ"א נעלמה ממני דהרשב"א לא מיירי רק בספק אבל בחמץ ידוע יש איסור ותו תמוה לי במה דחילק בין תוך ל' יום דאין זה ענין לזה וכו' ובתשו' הרשב"א שם לא חילק כלל בין תוך ל' עכ"ל בקוצר ואחר העיין ראיתי שכל דברי הרב נכונים ומיוסדים ע"פ תשובת הרשב"א ממ"ש בסימן ע' והיא בתשובה להרמב"ן סימן קס"ח וז"ל השואל ישראל שיש לו בורות מלאים חטים ובקרקעות ובקירותיו יש מן החטים שנתבקעו מלחות הבור אם צריך לבערו וכו' או נאמר שאין צריך אלא ביטול דהוי כעושה ביתו אוצר קודם ל' יום ואין דעתו לפנותו בפסח. תשובה מה שאמרת שיש בקרקעות הבור חטים שנתבקעו לא שיהא דבר ברור אלא שאמרת זה מן הסתם יש מבוקעת ואפשר שאין שם ולפ"ז קל ממה שיש שם בבירור ומ"מ בין כך ובין כך (כונתו בין שיש שם בבירור חמץ או לא) בביטול בעלמא סגי כאותו שאמרת דעושה את ביתו אוצר עכ"ל הרי להדיא מבואר מתוך תשובה זו דאף בחמץ ידוע פסק דסגי בביטול כמ"ש בין כך ובין כך ומדמה לעושה ביתו אוצר כדעת השואל אם נעשה שלשים יום קודם א"צ לפנותו וכדעת הרב כאן. אך כשמפנה האוצר אחר פסח בזה מחלק שם בתשובה בין חמץ ידוע כשמפנה אפשר שצריך לבער דהרי זה כמבוטל ומכוין לחזור ולזכות בהם אחר פסח משא"כ בחמץ שאינו ידוע סגי בביטול ומותר אף אחר פסח כמו בנפילת מפולת דלית כאן חשש הערמה אך אפשר דהכא גרע טפי כיון שהיה בדעתו לפנות האוצר אחר פסח ע"ש שהאריך בתשובה ואחר זה נמשך הרב כאן בהגה שפסק דאחר פסח אסורין החטים בהנאה בחמץ ידוע ובחמץ שאינו ידוע כיון שהרשב"א עצמו מסופק בדבר לכן פסק למכור הכל ביחד כל זה פשוט וברור כדעת רמ"א ובחנם השיג עליו הט"ז גם המ"א בס"ק ח' נכנס לחלק בחילוקים בין לכתחלה ודעבד וגרם לו שנמשך אחר דעת הב"ח דבחמץ ידוע אף בדעתו לחזור אחר פסח אפי' קודם ל' יום זקוק לבער וכן בעושה ביתו אוצר כמבואר בדבריו ס"ק ב' וז' לכן הוצרך לחלק כן ע"ש ובאמת זה אינו כמו שהשגתי עליהם בס"ק ד' ע"ש וע"ל סי' תל"ג סק"ך מ"ש שם מדין מפולת:
(ט) אסור ליהנות. בראש יוסף מסתפק במי שיצא קודם פסח ל' יום דהוי דינא דאין צריך לבער וכשחזר לביתו אחר פסח ומצא חמץ בבית והוא כבר ביטלו מה יהיה דינו של אותו חמץ אם הוא אסור כחמץ שעבר עליו פסח אף באונס או שוגג או דלמא כיון שלא היה אותו שעה בביתו וגם בטלו וא"כ לא עבר אדאורייתא ולא אדרבנן דהא לא היה מחויב בבדיקה וביעור כלל אותו חמץ מה יהיה דינו אף כדעת הטור לקמן סי' תמ"ח עכ"ל ועיין בספרי תורת השלמים שאלה וי"ו שכתבתי ג"כ בנדון זה וע"ל סי' תל"ג וסימן תמ"ח ע"ש:
(י) אע"פ שדעתו לחזור קודם פסח. אפ"ה א"צ בדיקה משמע דוקא קודם שלשים יום א"צ בדיקה אבל תוך ל' יום צריך בדיקה אף שדעתו לחזור לדעת רש"י ודלא כמ"ש בהגהות סמ"ק כמ"ש הט"ז בשמו נראה דלמד הב"י כן מדברי הר"ן במה שמשוה דעת רש"י להירושלמי עמ"ש בסק"א:
(יא) וכשיגיע פסח יבטלנו. אף שכה"ג כ' והגיה הרב לעיל סעיף א' חזר והגיה כאן דלא תימא כיון שלדעת זה מקילין אף בדעתו לחזור קודם פסח א"צ שיבדוק א"כ ה"ה שא"צ ביטול כשיגיע פסח להכי איכפל הרב והגיה דביטול צריך אליבא דכ"ע ועיין במ"א ישוב אחר על קושיא זו:
(יב) בתוך הפסח. אף שכתבתי לעיל בשם הגהות לחלק בין שאר יוצא לדרך שאין צריך לבדוק משא"כ מפרש ויוצא בשיירא מ"מ כאן אין לחלק כיון שדעתו לחזור תוך הפסח בכל ענין צריך בדיקה כדי שלא יעבור בב"י וב"י וכ"כ הב"ח והא דלא קאמר בש"ס שאם יוצא לדרך היינו לרבותא דרישא דאם אין דעתו לחזור תוך פסח לא חיישינן בשיירא ושמא יתעכבו שתהא עד תוך פסח או י"ל דאתי לאשמועינן בדעתו לחזור תוך הפסח צריך לבדוק אע"פ שדרכו להתעכב בשיירא ומפרש וק"ל.
(יג) אפילו מר"ה. אפי' מתחלת השנה אחר פסח צריך לבדוק אם דעתו לחזור לשנה הבאה עיין בב"י וב"ח ואז אין לברך כלל על הבדיקה כדאיתא ריש סימן זה והב"ח הכריע דתוך ל' יש לברך על הבדיקה ובשכ"ג חולק עליו דאין לברך כלל וכן עיקר ובספק ברכה שומעין להקל:
(יד) וגם אשתו תבדוק. אף כי נאמנות הנשים לענין הבדיקה מ"מ מחויב לבדוק בעצמו לכתחלה כ"כ הב"ח וכ"כ מהרי"ל דמצוה לכתחלה באנשים ואם כן מ"ש המחבר תחלה דאינו מניח מי שיבדוק צ"ל דמיירי שאינו מניח אנשים דוקא כ"כ הב"ח ועיין במ"א שכ' ישוב אחר על קושיא זו ולע"ד נראה פשוט דאם מניח בביתו אשתו ובניו פשיטא שלא שייך כלל דין זה דהלא המה יחזרו ויכניסו שם חמץ ויצרכו בדיקה לעצמם ומה לו ולבדיקתו עכשיו (יקיים מצות ביעור במקום שהוא) וכ"כ הט"ז בפשיטות ריש סי' זה אלא מה שדקדקו הפוסקים וכתבו שאינו מניח בביתו כלומר בביתו המיוחד לעצמו אינו מניח שם מי שיבדוק אבל בודאי מיירי אף שמניח בעורו אשתו ובני ביתו רבים שמשתמשין בחדריהם בפני עצמן אפ"ה צריך לבדוק חדרו קודם שיצא כיון שאינו מניח שם אדם שיבדוק וע"ז שפיר כ' הרב ואם שכח ולא בדק מחויבת אשתו לבדוק גם חדרו ובית וק"ל:
(טו) מבית עממין. אבל מבית ישראל וישראל אחד דר בו בכל ענין אינו מחויב לבדוק כי על ישראל השני מוטל חיוב הבדיקה מבית שדר בו כ"כ המ"א והוא נכון דלא ככ"ח:
(טז) שהרי יקיים מצות ביעור באותו בית אחר או הוא בעצמו או בעל הבית דהוי כשלוחי לבער חמצו ושלוחו של אדם כמותו. אחרונים:
(יז) אבל אם הוא מפרש. לפי מה שפסק הרב לעיל ס"ס תל"ג דהכיסים ובתי ידים של הבגדים שנותנים בהם לפעמים חמץ צריכין לבדוק א"כ אף יוצא בשיירא ומפרש ג"כ אפשר לו לקיים מצות ביעור ובדיקה ואפשר לומר כיון דכתיב תשביתו שאור מבתיכם עקר המצוה לבדוק ולבער החמץ מהבית ממש:
(יח) אע"פ שהעממין יכנס לבית. וכ"ש כשאין נכנס עממין יש לו לבער כדי לקיים מצות ביעור אבל אם נכנס לבית אחר בעיר זו או הולך לעיר אחרת א"צ בדיקה כלל אפי' תוך שלשים לפסח כיון שאין זה ביתו רק בית העממין וחמצו מופקר הוא כיון שמניח בבית העממין והוא פשוט מסתימות הפשט דברי המחבר בסעיף זה כשאר פוסקים ודלא כמ"א שכת' בפשיטות דאם אינו נכנס בו שום אדם תוך ל' חל עליו חובת ביעור כדאיתא ריש סימן זה ולא דק דהתם מיירי בביתו ממש מה שאין כן בית העממין והוא פשוט עיין בבית יוסף:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |