ישועות יעקב/אורח חיים/תלו

ישועות יעקב ‏ אורח חיים תלו

א

(א) המפרש מיבשה לים. בש"ס פסחים דף ו' המפרש בים והיוצא בשייירה תוך שלושים יום צריך לבער וכו' והנה הרב ב"ח דקדק בזה דהרי מניח בביתו את אשתו. ותיבדוק הוא ותירץ דאין סומכין לכתחילה אנשים והנה דבר גדול דיבר הרב דאף דמבואר לקמן סי' תל"ז והוא בש"ס דפסחים דבדיקת חמץ כיון דהואמ מדרבנן הימנוהו רבנן מדרבנן היינו בדיעבד אבל לכתחילה אין סומכין עליהן ומחוייב לבדוק ואמנם בהא דקאמר הש"ס דאם דעתו לחזור אפילו מר"ה נמי ואפילו בדעתו לחזור קודם הפסח דחיישינן שמא יתאחר ביאתו ולכאורה קשה כיון דבדיעבד נאמנץת האשה על בדיקת חמץ רק דלכתחילה אין סומכין עליה מהכ"ת ניחוש לספיקא בדבר שבדיעבד מותר ועיין ברא"ש חולין גבי רוב מצויין אצל שוחטים מומחין והן שכת' דכיון דבדיעבד סמכינן על הרוב א"כ אף לכתחילה נותנין לו על סמך בדיקה שאח"כ כיון דאף אם לא יבדקנו מותר בדיעבד והנה בהא דנק' חייב לבער דאיירי בחמץ ידוע נלענ"ד ברור דבזה אין האשה נאמנת לומר ששרפה החמץ דדווקא לענין בידקה כיון דלא אתחזק איסורא כמ"ש ביו"ד סי' קנ"ז בזה נאמנת אבל בחמץ ידוע כיון דאיתחזק איסורא אף בדרבנן אינה נאמנת אמנם אחר העיון זה אינו דהרי בברייתא מבואר הכל נאמנין על ביעור חמץ ומשמע אף בחמץ ידוע וכמו דדיקינן בזה דמיירי בחמץ ידוע ה"ה בהך ברייתא דנקט ג"כ ביעור חמץ מיירי בידוע והטעם פשוט דבאמת מה שהוא בידם נאמנים אף בדאורייתא ואף באיתחזק איסורא רק דבדיקה לפי שהוא טורח גדול חיישינן והיינו לחפש חריו בחורין ובסדקין אבל ביעור בחמץ ידוע דנאמנין ובזה נלפענ"ד דקמ"ל רבותא דאף בחמץ ידוע דהיינו שכבר בדק רק שהניח חמץ ידוע או במקום שאין מכניסין בו חמץ רק מחמץ ידוע מ"מ צריך לבער תוך שלושים יום ואין סומכין על הנשים בזה לכתחילה זהו ברר בכוונת הש"ס ויש כאן רבוותא אף לענין זה דבתוך ל' יום חייב לבער אף שאין כאן טירחא רק לבער לחוד אין סומכין על הנשים בזה וכ"ש באם צריך לבדוק כמשפט הבדיקה דאין סומכין על הנשים דהוא טירחה מרובה וזה נכון ובדבר זה שהקשיתי בהא דהקשה הש"ס ואי דעתו לחזור אפילו מר"ה נמי והיינו בדעתו לחזור קודם הפסח משום שמא יתאחר ביאתו ולא סמכינן אנשים היינו משום דסתמא קתני ואפילו באין לו אשה ולפי"ז צריך לומר בהא דמסיק ל"ש אלא שאין דעתו לחזור אבל דעתו לחזור אפילו מר"ה צריך לבער היינו משום דלא ביטל עדיין ועכ"פ צריך לבטל וזהו ביעורו אבל לשיטת רש"י ז"ל דדעתו לחזור היינו בתוך הפסח א"ש בפשיטטות ובזה אמרתי זה לי ימים רבים בהא דמבואר בירושלמי וז"ל הירושלמי המפרש וכו' תוך ל' צריך לבער קודם ל' א"צ לבער ה"מ ביש דעתו לחזור אבל אין בדעתו לחזור אף קודם ל' צריך לבער וביאור דבריו דיש בדעת לחזור היינו קודם פסח א"צ לבער ואין בדעתו לחזור היינו עד שעת הפסח ובזה צריך לבער וא"כ מבואר בירושלמי להדיא כשיטת רש"י ז"ל וקשה לכאורה על הרמב"ם ז"ל מזה ונלענ"ד דרבינו ז"ל סובר דע"כ איירי כאן באינו מניח אשתו לבדוק דאל"כ הא קיי"ל דנשים נאמנות לבדוק ואף לכתחילה ואמנם ירושלמי לטעמיה דס"ל דנשים עצלניות הן ואינן בודקות יפה וא"כ לשיטת ירושלמי אף אם מניח אשתו בביתו צריך לבדוק קודם שיצא דשמא לא תזהר יפה וס"ל להירושלמי דאם דעתו לחזור קודם הפסח רק משום הך חשש שמא יחזור סמוך לפסח בזה שפיר יש לסמוך על הנשים ודו"ק ובזה נתבאר בטוב לשון הגהת מוהרמא"י כאן דהך דאף אשתו תבדוק ותבטל כתב אח"ז לדעה שניה דהוא דעת רש"י ובזה א"ש דלפי דעה הראשונה צ"ל דאיירי באין לו אשה דאל"כ א"צ לבדוק מספיק'א דשמא יתאחר זמן ביאתו ודו"ק כי זה ברור מאד:

ב

(ב) זקוק לבדוק. עיין במ"א שהביא בשם ט"ז דא"צ ביטול ודייק מלשון רש"י שכתב דכי הדר בימי פסח עובר ולאו ברשותו דנבטל והוא דחה דבריו ונ"ל דכוונת הט"ז על דברי הב"ח כאן דכתב דרש"י הוכיח דע"כ איירי בלא ביטול ומדנקט לשון אינו צריך לבער ולא נקט לבדוק דאיירי בחמץ ידוע ובביטול דלא שייך ב"י רק דילמא אתי למיכל מיניה אין חילוק בין ידוע לספק חמץ והקשה הב"ח מדברי רבא דאמר בדעתו לחזור אפילו מריה צריך לבער הו"ל לאשמעינן דצריך בדיקה אף אם ביטל א"ו דבביטל א"צ בידקה והמ"א דחה זה דדוקא קודם שלשים יום די בביטול כיון דא"צ בדיקה ומטעם דהו כמו בפסח עצמו לכך די בביטול לחוד אבל בתוך שלשים דאף באין דעתו לחזור צריך ביעור מטעם דכבר חל עליו חובץת ביעור חמץ מה בכך דכבר ביטלך הרי חל עליו חובת ביעור וקיום מ"ע דתשביתו כנ"ל והעיקר כדברי המ"א בזה:

ג

(ג) דעתו לחזור. רש"י פירש דכי הדר בימי הפסח עבר עלה ולאו ברשותו קיימי' משמע דאם יבטל לא יעבור דניבטלה והנה לדעת רש"י כל אעם הבדיקה שתיקנו חז"ל הוא שלא יעבור בבל יראה ואף בשביטל חמצו כשלא בדק אעובר בבל יראה. ואם כן אף אם יבטל מ"מ כשלא יבדוק יעבור בבל יראה אמנם הדבר נכון מאוד דבאמת הר"ן כתב הטעם דלא מהני ביטול לחוד משום דתלוי במחשבת בני אדם ושמא לא יוציאו במחשבתו לגמרי והיינו אי לא ה' תקנו בדיקה לא יוציאנו במחשבתו שדעתו לזכות בו אבל אחר שתקנו בדיקה וביעור א"כ הוא מבטל בלב שלם ונפש חפיצה כיון שע"כ יבערנו מן העולם א"כ בדעתו לחזור בתוך הפסח אילו הי' בידו לבטל הי' מבטלו בלב שלם כיון שיבערנו בתוך הפסח מצד תיקון חז"ל וא"כ מבטלו בלב שלם ואינו עובר בב"י (מעת שבא לביתו עד הביעור) כיון שכבר ביטלו בלב שלם וזה ברור ואמנם בהך דעושה את ביתו אוצר דמחלקינן בדעתו לפנותו ובין אין דעתו לפנותו וכתב הרב"י דחיישינן שמא יפנה האוצר עד שיהיה פחות מג' טפחים ולא יבערנו שיעלה על דעתו שאינו צריך יותר ולא ידע שיש שם חמץ בזה נלפענ"ד ברור דהבטול לא מהני בזה לשיטת רש"י ז"ל כיון דאנן חיישינן שמא לא יבערנו כלל א"כ אף שביטלו מ"מ לא מהני מדרבנן דשמא לא יבטלו בלב שלם וכמו שפירש"י במתניתין אבל במפרש לים ויוצא בשיירא דבודאי יבער אח"כ כשיבוא לביתו בתוך הפסח א"כ אי נימא דמהני ביטול לאח"ז איסורו היה יכול לבטלה ואז אינו עובר עד שיבערנו והדבר נכון מאד ועיין מהר"ש שתמה על לשון רש"י מהך געשה ביתו אוצר דשם בודאי יבטלנה דהרי הוא כעת בביתו ולפי"ז א"ש ודו"ק:

ד

(ד) ואח"כ כונס אוצרו לתוכו ואם לא בדק קודם צריך לפנות את האוצר ולבדוק. וכתב בספר מ"א דה"ה ליוצא בשיירא תוך ל' יום דצריך לחזור לביתו ואף דקיי"ל דבממוני הלא אטרחוה כבר כתבתי לעיל דמ"מ אם הוא לא עשה מה שמוטל על גופו מחוייב לעשות תמורתו בממונו והיה בזה כנ"ל.

ה

(ה) וי"א כו'. מדברי הש"ע נראה דדוקא קודם ל' יום אמרינן דאם דעתו לחזור קודם הפסח אינו צריך לבער לשיטת רש"י ז"ל אבל בתוך ל' יום אף לשיטת רש"י ז"ל צריך ביעור וכן מבואר להדיא בלשון הר"ן ז"ל שכתב ליישב לשון הירושלמי שמבואר שם הא דאמרינן קודם ל' אינו צריך לבער היינו ביש דעת לחזור אבל אין בדעתו לחזור אפילו קודם ל' צריך לבער וכתב הר"ן דלשיטת רש"י ז"ל אין הירושלמי סותר בזה את תלמודא דידן דכוונתו ביש דעתו לחזור קודם הפסח צריך לבער והרב הט"ז האריך בזה והביא דברי הסמ"ק שסובר דאם דעתו לחזור קודם הפסח אף בתוך ל' אינו צריך לבער וכ"כ הי' הדבר פשוט בעיני הרב עד שלא עלה על לבו שום ספק ותמה על הש"ע שסותם הדבר והרי לך הר"ן שהוא פוסק מפרסם וסובר דאף לדעת רש"י אם דעתו לחזור קודם הפסח צריך לבער אם הוא תוך שלושים יום ודו"ק וטעם הדבר נראה לי דהרי דעת הרבנים דבדעתו לחזור קודם הפסח חיישינן שמא יתאחר ביאתו עד סמוך לחשיכה ואמנם רש"י אינו סובר כן והטעם בזה דבאמת אי לאו בתר דעתו אזלינן הרי יש מקום לומר שאף בתוך הפסח לא יבא לביתו וא"כ באין דעתו לחזור בודאי שיוכל להיות שלא יחזור כלל לביתו וא"כ יש לנו שני צדדים מבלי להצריכו בדיקה דשמא לא יחזור כלל עד אחר הפסח ואף אם יחזור שמא יבא קודם הפסח בעוד שיש שהות ביום לבדוק החמץ כתיקונו והיינו קודם שלושים יום אבל בתוך שלושים יום דאף באינו חוזר עד אחר הפסח צריך לבער כתיקון חז"ל א"כ חיישינן שמא לא יחזור קודם הפסח וזה ברור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף