חק יעקב/אורח חיים/תלז
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לצורך י"ד. כן הוא לשון הר"ן אף דבש"ס קאמר בתחלת האבעיא המשכיר בית לחבירו בארבע עשר על מי לבדוק משמע דוקא בארבע עשר פי' הר"ן דלצורך י"ד קאמר שהשכיר לו בי"ג והוא פי' נכון לפי מסקנת הש"ס דקתני אם משמסר לו המפתח חל ארבע עשר משמע דכבר נשכר לו וזהו דעת הרמב"ם ורי"ו והאגודה ושאר פוסקים דנקטו סתמא ואף התוספות שכתבו ריש פסחים דף ד' דדעת הבעל האבעיא דוקא היכי שהשכיר' בי"ד שבשע' שחל חיוב בדיקה היה קודם שהשכיר' משא"כ בהשכיר בי"ג לא קא מבעיא ליה דעל השוכר לבדוק מ"מ י"ל דלפי המסקנא דקפשוט דהכל תלוי במסירת המפתח אין נפקותא בזה בין השכיר בי"ג או בי"ד וכרי"ף והרא"ש והטור העתיקו לישנא דש"ס המשכיר בית בי"ד אין הכרע בדבריהם ואפשר לפרש ג"כ כוונתם כפי' הר"ן בדברי הרי"ף וכן מבואר בדעת הטור להדיא בקיצור פסקי הרא"ש שכת' המשכיר בית בי"ג או בי"ד וכן דעת המ"מ וכן עיקר ודלא כב"ח שתופס עיקר כדעת התוספת דדוקא בי"ד מיירי וכת' שכן דעת הרי"ף והרא"ש והטור דלא כר"ן ובאמת אין הכרע כלל בדבריהם:
(ב) וקנהו בא' מהדרכים ששכירות קרקע נקנה. משמע דוקא היכי שקנאו השוכר בדין הקנין אבל אם לא קנהו השוכר עדיין אף שהמפתח בידו אין עליו בדיקה כלל וכ"כ הר"ן להדיא וז"ל ונהי דהשוכר קנאו אפ"ה כיון שהבית של משכיר והחמץ שלו ועדיין הבית מעוכב אצלו שאין השוכר נכנס שם מפני שהמפתח בידו של משכיר על המשכיר לבדוק ואם מסר לו מפתח קודם י"ד כיון שקנאו כדינו ובידו להיות יוצא ונכנס על השוכר לבדוק עכ"ל הר"ן. הרי להדיא מבואר מתוך דבריו דדוקא היכי שקנאו כדינו אז על השוכר לבדוק אם המפתח בידו אבל אם לא קנה כדינו אין חיוב עליו לבדוק אף שמפתח בידו דהוי כאלו הפקידו לו המפתח וכן דעת המ"מ פ"ב מה' חמץ ומשמע עוד מדבריהם דדוקא במשכיר כיון שהגוף הבית של המשכיר לכן אם המפתח בידו עליו מוטל לבדוק משא"כ במכר והחזיק הלוקח כיון שאין למוכר שום זכיה בקרקע אף שמפתח בידו החיוב מוטל על הלוקח כל זה לדעת הר"ן אכן שיטת התוס' בזה דמיירי אף בלא החזיק בו ומ"מ כיון שרוצה לקנותו ובידו המפתח עליו מוטל לבדוק וה"ה במוכר ג"כ דינא הכי וכן משמעות תוס' בב"ק דף כ"ב ע"א להדיא ע"ש והיכי שאין בידו המפתח אף שקנהו על המשכי' לבדקו ע"ש וזהו פשוט דעת התוספות וכ"פ בנ"ץ ודלא כהב"ח שהבין בדעת התוספת דמיירי דוקא בלא החזיק בה מסא"כ בהחזיק בה אף שאין המפתח בידו על השוכר לבדוק. וכן משמע קצת בכ"מ לכן מדחיק לתרץ לדעת התוס' סוגיא דש"ס ע"ש ובאמת לא ק"מ דודאי הבעל האיבעיא מבעיא בהחזיק בה וכדאמר להדיא או דלמא על השוכר לבדוק כיון דאיסורא ברשותיה קאי ואי לא החזיק בה עדיין לא קמה ברשותיה (ודוחק לומר דה"ק דאיסורא ברשותיה קאי כשיקנה אח"כ בתוך זמן איסורא וק"ל) אך האי ברייתא דתליא הדבר במסירת המפתח שוב אין חילוק בין החזיק ללא החזיק לדעת התוספות והוא ברור ולענין הלכתא כת' הב"ח דדעת התוספת עיקר וכן כת' הב"י בכ"מ עצמו ומכל מקום סתם כאן כדעת הר"ן ובלבוש הביא שני הדעות וכן נראה לי דראוי לחוש לחומ' ב' הפירושים:
(ג) שלא מסר המפתח. ואף אם מסר המפתח ליד השוכר וחזר והפקיד למשכי' על המשכי' לבדוק כ"פ בתשובה מ"ש סי' א' וכ"פ בר"ן כיון שהחמץ שלו והמפתח בידו אבל בהפקיד ביד אחר אין עליו חיוב בדיקה לכ"ע וכמ"ש התוס' וכן הוא להדיא בירושלמי פרק כל שעה הלכה ב':
(ד) המפתח. ובית שאינו נעול אם כבר החזיק בה השוכר עליו לבערו כמשמעות ל' הר"ן והתוספות:
(ה) על המשכיר לבדוק. ואפשר דלדעת י"א בסעיף ג' דבמקום שנותנים שכר על הבדיקה צריך לשלם למשכיר שכר הבדיקה כיון שהשוכר קנהו והחזיק בו:
(ו) על השוכר לבדוק. גם יבטל אף שאין החמץ שלו רק של משכיר מ"מ מסתמא הוי כמו הפקירו המשכיר והשוכר שזוכה בה צריך לבטל והאחרונים שסיים במ"א שגם המשכיר יבטל ושכן משמע בתוס' ולא ראיתי שום משמעות בתוס' שם:
(ז) אם הוא בעיר שואלו. וה"ה אם אשתו או בני ביתו בעיר יכול למשאל להו דהרי הם נאמנים אפילו נגד החזקה כמבואר בסמוך ס"ד:
(ח) חזקתו בדוק. אף שעדיין הוא ליל י"ד כיון שכבר עבר זמן בדיקה חזקתו בדוק. אחרונים:
(ט) שהרי מצוה הוא עושה. ועיין בתומת ישרים סי' ע"ו ובמ"א ועוד נ"ל לחלק עוד דדווקא לענין לבטל המקח אין לבטל בשביל זה כיון שכבר נעשה המקח ואין להוציא ממון אבל להשתמש לכתחלה בפקדון לדבר מצוה מטעם דניחא ליה למיעבד מצוה בממוניה לא אמרינן ובאמת זה המשכיר ג"כ עשה איסור ורמאות:
(י) וי"א דצריך להחזיר לו שכר הבדיקה. בבית הילל בי"ד סימן רצ"א סעיף א' מתמיה הרב שלא הגיה כן שם בהשוכר בית בחזקת שיש לו מזוזה ואין לו שצריך לשלם לו הדמים והניח בצ"ע ועיין במ"א שמחלק דשאני התם שהמזוזה עצמו שוה לו הדמים עכ"פ אחר זמן השכירות מה שנתן בעדה והב"ח פסק כדעה ראשונה דאין להוציא ממון מיד מוחזק גם בע"ש מפקפק על דין זה דהרי אמרו ניחא לאינש למיעבד מצוה בממוניה משמע דאין צריך להחזיר כלום אף שבמ"א מדחיק לחלק מכל מקום דבריו דחוקים:
(יא) שהוחזק שלא בדקו. משמע דוקא כה"ג שהוא בחזקת שאינו בדוק אבל אם הוא מוחזק שיש בו ודאי חמץ ואמרו אנו בדקנוהו וביערנו אפשר דאינם נאמנים וזה נראה דעת רמ"א בי"ד ס"ס קכ"ז שכת' ואם מעיד על איסור דרבנן להקל ולא איתחזק איסורא כגון בדיקת חמץ נאמן דהימנוהו רבנן בדרבנן עכ"ל וכאן סתם דנאמן אפילו היכא דאתחזק שאינו בדוק אלא ודאי דכוונתו כמ"ש ונסתלק תמיהת המ"א על רמ"א בזו:
(יב) אנו בדקנוהו. ע"ל ס"ס תל"ו כתבתי בשם קצת פוסקים דלכתחלה אין לסמוך אלא לאנשים בי מצוה:
(יג) הרי אלו נאמנים. הכל בו סי' מ"ו ע"ד כת' דדוקא אם אמרו ראינו שבדק נאמנים אבל הם עצמם אינן נאמנים והוא נגד משמעות הש"ס והפוסקים וע"ל סי' תל"ב ס"ק י':
(יד) והוא שיהא קטן שיש בו דעת. והיינו שהגיע לחינוך כ"כ הכל בו
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |