חידושי רבנו חיים הלוי/ביאת מקדש/ב

חידושי רבנו חיים הלוי ‏ ביאת מקדש ב

פ"ב הל"ה

כהן שיצא מן המקדש בשעת העבודה בלבד חייב מיתה בין כ"ג בין כהן הדיוט שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו וכו' וכן זה שנאמר בכ"ג ומן המקדש לא יצא אינו אלא בשעת העבודה בלבד וכו' אם כן מפני מה נשנית אזהרה זו בכ"ג שכהן הדיוט וכו' אע"פ שאינו יוצא מן המקדש אינו עובד מפני שהוא אונן וכו' אבל כ"ג עובד כשהוא אונן וכו'. ובהשגות ז"ל שלא נאמר אותו פסוק אלא לאותה שעה בשביל שנמשחו בניו ומה שאמרו בתורת כהנים מנין לכהנים שבכל הדורות לכהנים הגדולים שבכל הדורות קאמר שהרי שמן משחת קדש הוא מרבה אותם. עכ"ל. ועוד שם בהשגות על הא דכהן הדיוט אונן אינו יוצא ז"ל וכיון שהוא חייב להתאבל עליו למה אינו יוצא ודאי יוצא ומטמא בע"כ. עכ"ל. וביאור הדברים שבהשגה שני', משום דס"ל להראב"ד דאזהרת ומן המקדש לא יצא אינו אלא בראוי לעבודה, וע"כ כהן הדיוט שאינו ראוי לעבודה כשהוא אונן מותר לו לצאת מן המקדש בשעת עבודה, וזהו שהשיג על הרמב"ם שפסק דכהן הדיוט אונן ג"כ אסור לצאת בשעת העבודה. אבל צ"ע, דלהראב"ד בעצמו דס"ל דאזהרה זו לא נאמרה אלא בכ"ג, א"כ הא לא משכחת אליבי' החילוק שבין אונן לשאר כהנים, דבכ"ג הא ליכא אנינות דכ"ג הא עובד כשהוא אונן, ושאר כהנים הא מותרים לעולם לצאת, ואיך כתב הראב"ד הך חילוקא, וצ"ל דכתב זאת לדעת הרמב"ם דס"ל דגם כהן הדיוט מוזהר שלא לצאת, וצע"ק בזה.

ונראה לומר בזה, דהנה קשה לפ"ד הראב"ד דליתא להך אזהרה דיציאת מקדש אלא בכ"ג, א"כ למה לא חשבו זאת בין הנך דינים שבין כ"ג לכהן הדיוט בהוריות די"ב וביומא דע"ג דתניא שם דברים שבין כ"ג לכהן הדיוט אלו הן ומדוע לא חשיב ג"כ שכ"ג מוזהר על יציאה מן המקדש וכהן הדיוט אינו מוזהר ע"ז. ונראה מוכרח מזה, דבאמת לדעת הראב"ד אינו תלוי כלל בכ"ג וכהן הדיוט, אלא העיקר תלוי אם נתרבה הוא בעצמו בריבוי של כהונה או לא, ואשר ע"כ בני אהרן שנתרבו אז ע"י משיחה ובגדים שפיר מוזהרים ע"ז, וכן גם כ"ג שבכל הדורות דנתרבה עתה בשעה שנעשה כ"ג לכמה דברים שבכהונה ע"כ שפיר הוא מוזהר ע"ז, משא"כ כהן הדיוט דאין עליו שום ריבוי ומשיחה של כהונה ע"כ אינו מוזהר ע"ז. ולפ"ז הרי ניחא מה דלא חשיב לה בברייתא בהנך דברים שבין כ"ג לכהן הדיוט, כיון דהכא אינו תלוי כלל בכהונה גדולה, ואך בריבוי או במשיחה אם נתרבה לכהונה או לא. ואע"ג דחשיב שם בברייתא גם הנך דינים דאיתנייהו גם במשוח מלחמה, אכן אינו דומה, דמשוח מלחמה דומה בכמה דברים לכ"ג וחייל על גופי' דין משוח, ודין תוספת כהונה עליו, וחלוק בזה משאר כהנים, וע"כ דין כהונה גדולה היא שגורמת לו להנך דינים, משא"כ הכא בין הנך כהנים שנמשחו ובין הנך כהנים שלא נמשחו שוין בגופן בכל דיני כהונה, ורק דדין יציאה מן המקדש אינו תלוי אלא אם נתרבו הם עצמם ונעשית מעשה הריבוי או המשיחה בהן, ואף אם יהיה כהן הדיוט בכל דיניו, מ"מ כל שנעשה בו הריבוי או המשיחה של כהונה שוב איתי' באזהרה דיציאת מקדש, וע"כ ס"ל להראב"ד דמוזהרין הן על איסור יציאה, אבל בעצם דין כהונה שוין הם לכל כהנים, וע"כ לא חשיב לה בין הנך חילוקי דכ"ג לכהן הדיוט. ובאמת שכן מוכרח מדברי הראב"ד בעצמו שכתב דלהכי הוזהרו בני אהרן בשביל שנמשחו, וקשה וכי נמשחו מאי הוי, וכי היו כ"ג, והלא שמשו בד' בגדים, ואפילו בשעת מילואים מבואר בפרשה דשמשו בד' בגדים, והלא כתיב וזה הדבר אשר תעשה להם וגו' וקחשיב שם ארבעה בגדים, ופליגי ע"ז ביומא דף ה' כיצד הלבישם, והרי הך דינא הא לא היה רק בשעת מילואים, אבל לדורות כל כהן לובש א"ע בשעה שיעבוד, ובע"כ דקאי על שעת מילואים, ומ"מ קחשיב שם הקרא רק ארבעה בגדים, הרי להדיא דלא היו כ"ג אף בשעת מילואים, וכן מבואר להדיא בזבחים דף ק"א דהיו אסורין לעבוד באותו היום משום אנינות, הרי להדיא דלא היו כ"ג, דכ"ג הרי הוא עובד כשהוא אונן, וא"כ מה תירץ הראב"ד דבני אהרן שאני דנמשחו, אלא ודאי כדברינו, דאין זה תלוי כלל בכ"ג, אלא העיקר תלוי אם נעשה בו מעשה הריבוי או המשיחה של כהונה, וע"כ זהו שכתב הראב"ד דבני אהרן שנמשחו ונעשה בהן ריבוי כהונה שפיר מוזהרין ע"ז, משא"כ האידנא דליכא משיחה וריבוי כהונה אלא בכ"ג, ממילא ליתא להך אזהרה דיציאת מקדש רק בכ"ג לחוד. ועכ"פ נתבאר דהך אזהרה דיציאה מן המקדש אינו תלוי בכ"ג, כ"א בכהן שנתרבה לכהונה, ולפ"ז הרי נראה פשוט דגם כהן משוח מלחמה מוזהר על יציאה מן המקדש, ואע"ג דבכמה דברים שוה לכהן הדיוט, אבל מ"מ הרי יש בו דברים שוה לכ"ג, כמבואר ביומא דע"ג דבחמשה דברים הוא שוה לכ"ג, וא"כ הא נמצא דנעשה בו ריבוי של כהונה, וממילא אף אם הוא ככהן הדיוט הרי ג"כ מוזהר הוא על יציאת מקדש. ולפ"ז הרי מיושבים היטב דברי הראב"ד, דהנה בהוריות די"ב דרשינן עליו למעוטי כהן משוח מלחמה דאינו עובד כשהוא אונן, והרי הך מיעוטא דעליו הא קאי על כל הקרא דומן המקדש לא יצא, וא"כ הא נמצא דאזהרה זו לא נאמרה רק בכ"ג ולא במשוח מלחמה, וזהו דקשה גם להראב"ד למה נכפלה אזהרה זו בכ"ג, והלא גם משוח מלחמה מוזהר עליה, וע"ז משני הראב"ד דאזהרה זו של יציאת מקדש לא נאמרה אלא בראוי לעבודה, וע"כ הך אזהרה דומן המקדש לא יצא דאיירי בכהן אונן ע"כ אינה נוהגת רק בכ"ג דעובד גם כשהוא אונן, ולא במשוח מלחמה דבשעת אנינותו אינו ראוי לעבודה, ושפיר איתא להך דינא דראוי לעבודה גם לדעת הראב"ד במשוח מלחמה, וכמש"נ.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף