הר המוריה/קרבן פסח/ח

הר המוריה ‏ קרבן פסח ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות

עשה. עיין פסחים מ"א ב' ושם פ"ה א' וצ"ה א' וע"ע שם ע"ח ב' ועיין זבחים צ"ז ב' ק' ב' וע"ע חולין י"ב א' וע"ע מכילתא בא פרשה ו'.

ב

מצה

ומרור וכו'. מכילתא בא פ"ו ובתוספתא פסחים ספ"ב.

מרור

בלא וכו'. פסחים קט"ו א' קט"ז ב' ק"כ א' ועיי"ש במכילתא.

ג

אכילת

שובע וכו'. פסחים ע' א' (ובתוס' שם ד"ה לאו חובה וכו') קי"ט ב' ירושלמי שם פ"ו ה"ד תוספתא פ"ה מכילתא בא פ"ו ועיין לעיל פ"י מהל' מעשה הקרבנות הי"א יעו"ש.

אלא

כזית וכו'. עיין לעיל פ"ב.

פסח

שני וכו'. עיין פסחים צ"ה א'.

ד

צלי

אש וכו'. פסחים צ"ה א' ספרי בהעלותך פיסקא ס"ה.

נא

או וכו'. פסחים שם ע"ב תוספתא פרק ח'.

אלא

אחת וכו'. פסחים מ"א א' ב"מ קט"ו ב' ועיין מש"כ הלח"מ בזה ודברי רבינו בפי' הסוגיא וגירסתו הלא הם כתובים על ס' המצות שרש ט' ועיין לעיל פ"ה מהל' איסורי מזבח ה"א ובהל' סנהדרין פי"ט ה"ג יעו"ש.

אינו

לוקה וכו'. פסחים שם ב"מ קט"ז א' ודלא כרבי ודברי רבי הובא במכילתא בא פ"ו יעו"ש היטב ועיין ירושלמי פ"ז דפסחים ה"ב.

ה

עבר

על וכו'. שם בפסחים ושם ק"כ ב' וע"ע שם ע' א' ופ"ט א' יעו"ש ועיין זבחים נ"ו ב' נ"ז ב' וע"ע ברכות ט' א' ובספרי ראה פיסקא קל"ג ובתוספתא פסחים פ"ה.

ו

מעשה

האור וכו'. פסחים מ"א א' ועיין במכילתא בא פ"ו דאיתא שם שהוא חי יעו"ש היטב.

בשר

חי וכו'. שם מ"א ב' תוס' ד"ה איכא דאמרי וכו' ובב"מ קט"ו ב' ד"ה אבל הכא וכו' ובמנחות נ"ח ב' ד"ה איכא דאמרי וכו' ודלא כרש"י ועיין לח"מ יעו"ש.

עד

שנתחרך וכו'. שם בפסחים מ"א א'.

ז

בשאר

משקים וכו'. פסחים מ"א א' ומכילתא שם פ"ו.

ח

ואח"כ

בשלו וכו'. פסחים מ"א א' ובירושלמי פ"ז הלכה ב' ובתוספתא פ"ה ועיין מכילתא שם.

צלי

קדרה וכו'. אזיל לשיטתו הלכה ז' דמרבה שאר משקים מדכתיב ובשל מבושל וא"כ צלי קדר נמי חייב וכדאיתא התם בש"ס רק אי קשה הא קשה מנ"ל דצלאו ואח"כ בישלו חייב כיון דבעי קרא דבשל מבושל לצלי קדר וכדאיתא התם ורבנן האי בשל מבושל מאי עבדי להו וכו' משמע הא לרבי ניחא דקאי על צלי קדר ועיין במרן שהקשה כן ותירץ בדוחק והנה י"ל בפשיטות לרבינו דפסק כר' יוסי דיוצאין במצה השרוי אבל לא בבשיל א"כ לצלאו ואח"כ בשלו אי"צ קרא וס"ל לרבינו כעולא דמוקי לה כר"מ אבל לר' יוסי א"צ קרא ועי' לח"מ. ועוד י"ל דשם ע"ב איתא דרבי ס"ל דהו"ל לכתוב או בשל בשל או מבושל מבושל ומדכתיב בשל מבושל ידעינן נמי דמבעוד יום חייב יעו"ש וא"כ לדידן דפסקינן מבעו"י פטור כדלעיל הלכה ד' ע"כ י"ל דידעינן שאר משקים וצלי קדר מדכתיב ובשל מבושל ומדשני בלישניה ידעינן ג"כ דצלאו ואח"כ בישלו וע"ע בצל"ח שהוכיח מדקאמר הש"ס איכא בינייהו צלי קדר ולא קאמר איכא בינייהו צלאו ואח"כ בישלו יעו"ש היטב אלא ודאי דהסברא כפשוטה דשאר משקין נתרבה וצלאו ואח"כ בישלו קיל ממנו וצלי קדר קיל עוד מזה והנה לרבנן דס"ל שאר משקים מק"ו א"כ הקרא אתי לצלאו ואח"כ בישלו אבל צלי קדר לא שמעינן אבל לרבי דס"ל דבשל ומבושל אתי לאפוקי שאר משקים א"כ ממילא אימעיט ג"כ צלי קדר יעו"ש היטב ולפ"ז מתורץ שפיר דברי רבינו ועיי"ש עוד מה שכתב בזה.

והא דלא פסק רבינו מכח קל וחומר ופסק קרא דבשל מבושל וכו' יש לומר משום דבמכילתא בא פרק ו' איפליגו בזה רבי עקיבא ורבי ישמעאל ורבי עקיבא סבירא ליה קרא דבשל מבושל (וכן הוא בירושלמי פרק ב' הלכה ז' יעוין שם) לכן פסק כן ולפי זה שפיר פסק כרבי דילפינן שאר משקים מקרא דבשל מבושל ובכלל זה צלי קדר ובצלאו ואח"כ בישלו נמי כפי כל אחד מהתירוצים הנ"ל. שוב ראיתי בספר קהלת יעקב לקמן ע"ו א' דתירץ דרבינו ס"ל דשאר משקים ילפינן מק"ו וכרבנן ואפ"ה בצלי קדר אסור מטעם דלא גרע מרוטב שנטף דלקמן הלכה י"ב יעו"ש וצ"ע לכאורה הא מפורש כתב רבינו טעם דרבי בהלכה ז'. גם בספר אור חדש ראיתי שכתב להיפך דרבי ס"ל דבשל מבושל אתי לשאר משקים וצלי קדר פטור ולרבנן שאר משקים אתי מק"ו וצלי קדר ילפינן מבשל מבושל ופסק כרבנן יעו"ש היטב לבד שגם עליו יקשה כנ"ל. עוד יקשה הא שם ע"ב איתא דרבי יליף מבשל מבושל לשארי משקים ולצלי קדר יעו"ש היטב ויש לעיין בזה ולפנינו אי"ה נדבר עוד מזה. וע"ע בפני יהושע שהכריח דרבי ס"ל ג"כ דצלאו ואח"כ בישלו חייב דאל"כ במים למה לי יעו"ש היטב ולפ"ז ג"כ נכונים דברי רבינו בזה ועוד אי"ה יבואר לפנינו וע"ע בירושלמי פ"ז ה"א וה"ב יעו"ש וע"ע פסחים ע"ו ב' בשתי קדרות ס"ד וכו' יעו"ש היטב.

לסוך

אותו וכו'. שם בפסחים מ' ב' ומש"כ חוץ מן המים וכן כתב לענין טיבול דדוקא במשקים ובמי פירות משמע אבל במים אסור ולכאורה משמע דנפקא ליה מדנקט במשנה שם אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן מדכתב בהן למעוטי מים והנה לכאורה יקשה למ"ד דשאר משקים גריעי טפי ונפקא מק"ו דמים א"כ אמאי חמיר מים ממשקים ומי פירות. לכן נראה דסתם משנה נמי ס"ל כרבי וכר"ע דלא נפקא ליה מק"ו רק מריבוי דבשל מבושל וכמו שפסק רבינו בהלכה ז' ומכאן יש ראיה ג"כ לרבינו ובזה יש ליישב קצת מה שהקשה הרא"ם והובא ברש"א דהקשה לא לכתוב לא ה' ולא ו' ולא יכתוב בשל ומבושל יעו"ש שנדחקו בזה אמנם להנ"ל ניחא דבמים איצטריך דאפי' סיכה וטבילה אסור במים אבל בשאר משקים ומי פירות אינו אסור רק הבישול דאתרבי מבשל מבושל אבל לא סיכה וטבילה. שוב ראיתי כי גם הצל"ח כ"כ יעו"ש היטב ונהניתי כי כוונתי לדעתו הרמה.

ט

כלי

אבן וכו'. פסחים ע"ד א' ע"ה א' ב' ירושלמי שם פ"ז ה"א וה"ב תוספתא פ"ה מכילתא בא פ"ו.

כלי

מנוקב וכו'. שם ע"ה א' וכו"ע מודו בזה וגם להירושלמי שם ה"ב דמפרש דרבן גמליאל פליג את"ק וס"ל דתולדות אש כאש ורבנן סבירא להו דתולדות אש לאו כאש (כ"ה שם בקרבן עדה) איפריך מטעם דא"כ כיון דפליג ר"ג על רבנן האיך עביד עובדא כוותיה אלא ודאי דלא פליג ארבנן וכעין זה עיין בפ"ק דברכות יעו"ש היטב (ומש"כ הקרבן עדה בזה לא נ"ל כלל. שוב מצאתי בפני משה כדבריי ונהניתי).

ומש"כ הראב"ד דמיירי בלא נגע וכו' עיין מרן ולכאורה משמע דבאותו ענין שבשפוד אסור והיינו בשנגע כך במנוקבת מותר אפי' בנגע ועיין רש"י ע"ה א' בד"ה מנוקבת וכו' דמשמע כהראב"ד.

י

את

התנור וכו'. שם ע"ה א' מימרא דר' אסי א"ר יוחנן ועיין בצל"ח מש"כ בזה דלא תקשה אמש"כ לעיל הלכה ד' יעו"ש היטב מה שהטיב לדבר בזה ועיין ירושלמי שם ה"א ותראה דבלא"ה לק"מ יעו"ש היטב והבן.

ע"ג

גחלים וכו'. שם ברייתא דרבי והנה לאוקימתא דרבא שם ב' מבואר דמיירי כאן בלוחשות אבל עוממות לא יעו"ש היטב ועיי"ש א' תוס' ד"ה הא לא"ה וכו' דמבואר שם דאה"נ לאוקימתות קמייתות מיירי נמי בלוחשות יעו"ש היטב ומשמע שם דלאוקימתת רב חסדא בגחלת של מתכת אפילו לוחשות אסור יעו"ש אבל לאוקימתא דרבינא שם י"ל דה"ה של מתכת שרי וצ"ע לדינא בזה ועיין.

סיד

או וכו'. כן מבואר שם ע"ה א' ב' מדבעי ריבוייא גבי מכוה אלמא דלאו אש הוא יעו"ש היטב בתוס' ד"ה מכוה בגחלת וכו' ובצל"ח שם יעו"ש היטב.

חמי

טבריה כו'. שם מ"א א' ואפילו למאן דמחייב התם ה"ט משום דס"ל דלוקין על לאו שבכללות ורבינו לא פסק כן ולכן אין בו כי אם עשה דצלי אש אבל חמי האור חייב עליה משום מבושל במים ופשוט.

של

עץ וכו'. עיין בש"ס דבעינן דווקא של רמון ושיעי קטרי א"נ בנבגא בר שתא וכמש"כ מרן ורבינו כתב כלישנא קמא וכמש"כ מרן יעו"ש היטב.

בישול

הוא וכו'. כ"ה דעת ר' עקיבא שם ע"ה א' ודלא כר' יוסי הגלילי ושם בש"ס איתא תניא ר' ישמעאל קורהו תוך תוך ר' טרפון וכו' קורהו גדי מקולס וכתב רש"י דר"י ס"ל כריה"ג ור"ט ס"ל כר"ע ובירושלמי שם ה"א וז"ל תוך בר דברי ר"ט ר"י אומר מקולס אתיא דרבי טרפון כר"ע ודר"י כריה"ג דתניא ריה"ג אומר איזהו גדי מקולס כולו צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו שלק מקצת או בישל מקצת אין הגדי מקולס עכ"ל והנה הירושלמי הזה אין לו מובן כל עיקר לענ"ד. לבד דהוא מהופך מגירסא שלנו דמפכת לתנאי וזה אין מהתימה שהרבה פעמים נמצא כזה בירושלמי אבל איך קאמר דר"ט כר"ע ודר' ישמעאל כריה"ג אדרבה ר"ט כריה"ג ודר"י כר"ע גם מאי דמייתי מברייתא דריה"ג ס"ל דהיה מקולס דזה אינו לפירש"י דמקולס היינו כר"ע וצ"ל דס"ל דמקולס היינו כריה"ג ולפ"ז אתי שפיר הכל ועיין במכילתא פרשת בא פ"ו וז"ל תוך ובר דברי ר"ע רבי אומר מקולס עכ"ל והיינו כשיטת הירושלמי אולם האיפת צדק הגיה דכך צ"ל ראשו על כרעיו תוך ובר דברי ר"י ר"ט אומר מקולס והיינו כשיטת תלמודנו ולפ"ז יש להגיה הירושלמי ג"כ על דרך זה ודוק ועיין פסחים נ"ג א' וביצה כ"ג וברכות י"ט א' ומבואר שם שהיו אוכלין מקולס בלילי פסחים ולפי פי' רש"י מבואר דהלכה כר"ע מכל הני סוגיות ועיין בירושלמי שם בפסחים ה"א ובפ"ב דביצה ה"ז יעו"ש. והנה הצל"ח הקשה שם דהא איך אמר ר"ע כמין בישול הוא זה הא צלי קדר שרי לרבנן דרבי יעו"ש והנה הקושיא אינה רק לרש"י אבל אליבא דתוס' דכתב שם מ"א א' בד"ה איכא בינייהו וכו' דכו"ע מודו דיש בו משום עשה דצלי אש יעו"ש וכן משמע בירושלמי פ"ז ה"א דצלי קדר ידעינן מצלי אש יעו"ש ולכל הפחות איסור עשה איכא א"כ לק"מ וגם הצל"ח לא כתב דבריו רק אליבא דרש"י יעו"ש אמנם גם זה לק"מ דכבר כתבתי בהלכה ח' ד"ה צלי קדרה בשם הירושלמי והמכילתא דר"ע ס"ל דילפינן שאר משקים ומי פירות מדכתיב ובשל מבושל והנה לשיטת רש"י ז"ל דלרבנן צלי קדר שרי לכתחלה י"ל דר"ע ור"י אזלי בפלוגתייהו כאן לשיטתייהו התם דוק והבן (אך לפ"ז יתחזק קושיית הרא"ם על רש"י בחומש דפסק כריה"ג דנותן קרביו לתוכו יעו"ש כיון דרש"י ז"ל בעצמו הביא התם הך דבשל מבושל למשקים ומי פירות יעו"ש היטב).

יא

בחרסו

של וכו'. שם בפסחים ע"ה ב' וכתב הלח"מ יש לתמוה למה לא כתב דאיירי בחרס התחתון יעו"ש ואני אומר כי דעת רבינו ז"ל כמש"כ התוס' בד"ה תנן וכו' דאפילו אי נימא דתתאה צונן מ"מ הוחם כדי קליפה יעו"ש היטב ולפ"ז אפילו מיירי כאן בחרס עליון אתי שפיר ועוד דהא סתם תנור של חרס הוא חם וכדכתבו התוס' שם וחם לתוך חם לכו"ע אסור ופשוט. שוב ראיתי כי ט"ס הוא בלח"מ וצ"ל דאיירי בחרס רותחת וכו' וכן בנטף מרוטבו על הסלת מוקי לה בגמרא בסלת רותחת וכו' כצ"ל אבל גם בזאת לק"מ לפי מש"כ התוס' והבן ורק בהלכה י"ב יקשה קושיא זו אבל לא כאן ושם אי"ה יבואר בזה.

יב

שכל

המרק וכו'. כאן יקשה למה לא הזכיר דמיירי בחרס רותח וכמש"כ בס"ק כ"ז ועוד יקשה ל"ל טעמא אחרינא דליתא בגמרא ובש"ס איתא הטעם משום דהרוטב מיטוי מחמת החרס וכי הדר רוטב אפסח קא מיטוי פסח מחמת חמימותא דחרס יעו"ש ובתוס' ד"ה בשלמא וכו' יעו"ש היטב ובפי' המשניות לרבינו לא כתב טעם זה רק אנטף מרוטבו על הסלת יעו"ש ולא אנטף מרוטבו על החרס. והנה לקושיא הזאת י"ל כי רבינו גורס בש"ס כך דאזל רוטב מרתח ליה לחרס והדר חרס מרתח ליה לרוטב ורחמנא אמר צלי אש וכו' וכן משמע מתוס' ד"ה בשלמא וכו' שכ"ה גירסת מקצת ספרים וגי' שלנו הוא גי' ר"ח יעו"ש ואפי' לפי גירסא זו פירשו התוס' דהרוטב הוא נצלה מחמת חום החרס והפסח נאסר משום דבלוע בו רוטב אסור וכ"ה בירושלמי שם ה"ב יעו"ש היטב. ולענין קושיא הראשונה דאמאי לא כתב דמיירי בחרס רותחת י"ל דמיירי בחרס רותח דמדקאמר על החרס משמע דהחרס הידוע והוא של תנור וסתם תנור רותח וכמש"כ התוס' בד"ה תנן וכו' ובהכי ניחא דקאמר הש"ס כדאמר רב ירמיה אמר שמואל וכו' ולכאורה קשה אמאי לא אמר רב ירמיה גופיה אמר שמואל תירוצו אחרס. אך י"ל דלרב ירמיה אמר שמואל לא היה קשה מידי אחרס דסתם חרס רותח הוא אבל אסלת שפיר קא מתרץ כן י"ל לכאורה ורבינו כתב לקמן בהלכה י"ג גבי סלת יקלוף את מקומו משום דלא כתב דמיירי בסלת רותח והוא מיירי בסלת צונן לכן די בקליפה לדידן דפסקינן כשמואל דתתאה גבר וקליפה מיהא בעי והבן. ופקחתי עיני ואראה כי גם הצל"ח דרך בזה יעו"ש היטב רק שהגיה כי טעם שכל המרק והליחה וכו' בהלכה י"ב שייך להלכה י"ג יעו"ש היטב ועיי"ש עוד בצל"ח מש"כ על תוס' ד"ה תנן וכו' יעו"ש היטב.

וראיתי בספר קהלת יעקב שכתב לתרץ דברי רבינו דרבינו ס"ל דהטעם של האיסור משום הטעם דאיתא בירושלמי פ"ז הי"א והובא בתוס' פסחים פ"ד א' בד"ה הא הדר וכו' דבשר ולא גידים וה"ה בשר ולא רוטב לכן אפי' בנפל על חרס צונן נעשה רוטב ונפסל ושוב כשחזר לבשר אוסר בבשר יעו"ש היטב ובזה יישב גם כן הא דאיתא לעיל סעיף ח' דבצלי קדר חייב יעו"ש היטב. והנה בזו הסברא דכתב דכיון שנפרש ממנו הרוטב אף שחזר לבשר פסול ופוסל בזה חולק הצל"ח וכתב כיון דטעם רבינו בפי' המשניות דלהכי הרוטב אסור כי אסור לאכול ממנו אלא מה שנשאר ממנו בעצמותו אבל מה שיזוב ממנו הרי הוא כמרק עכ"ל א"כ אם חזר לבשר ונצלה עמו הרי הוא שבה כבשרו יעו"ש היטב בצל"ח. וזה דלא כסברת הקהלת יעקב הנ"ל אמנם י"ל משום דלא נחית הצל"ח לסברת הק"י דס"ל דלא מטעם דבשר ולא ד"א נאסר רק משום דדבר הפורש ממנו אסור וכל שחזר לבשר הרי הוא כמוהו אמנם לסברת הקהלת יעקב אה"נ דאף שחזר הרוטב ונצלה אסור והבן. ולא דמי למש"כ תוס' שם ד"ה אלא וכו' דאי הרוטב נא מהני ליה לכשיצלה עם הפסח יעו"ש התם היינו טעמא משום דהאיסור נא מהני ליה שפיר לכשיצלה שוב היטב ופקע מיניה איסור נא דכל צלי אש מוכרח להיות תחלה נא ולבסוף נצלה כל צרכו משא"כ איסור אחר לא מהני ליה צלייתו שוב ופשוט (אבל מה שכתב הקהלת יעקב ראיה מהירושלמי דלא הזכיר רותח גבי חרס יעו"ש י"ל משום דס"ל כסברת התוס' דסתם חרס הוא של תנור והרי הוא רותח וכנ"ל).

יג

יקלוף

את וכו'. כבר נתבאר בעזר ה' בסעיף הקדום.

יד

בשמן

של וכו'. פסחים ע"ה ב'.

ידיחנו

וינגב. י"ל הטעם כמש"כ בהלכה ח' דבמים אסור לסוך לכן כתב וינגבנו.

יקלוף

את וכו'. עיי"ש ע"ו א' דפריך אלא לשמואל דאמר תתאה גבר כיון דחם הוא מיבלע בלע אמאי סגי ליה בקליפה נתסר לגמרי יעו"ש והיינו טעמא דאע"ג דנטף על הצלי די בנטילת מקום כמבואר ביו"ד סימן ק"ה סעיף ג' הכא שאני משום דהוא שמן ולכן כולו אסור ופשוט ונ"ל עוד דהא דמשני שאני סיכה דמשהו בעלמא עביד ליה ר"ל ובודאי יש ששים נגדו ומ"מ צריך קליפה הטעם כמש"כ הרשב"א והובא בב"י שם דאף דיש בו ששים כדי לבטל מ"מ בעי קליפה וכ"ה בשו"ע שם יו"ד אבל לפ"ז היה צריך נטילת מקום וכדאיתא שם בשם הרשב"א לכן נראה יותר לומר דמשום דמשהו בעלמא עבידא לכן לא נבלע יותר מכדי קליפה ועיין בש"ך יו"ד סימן צ"ג ס"ק יעו"ש.

בירושלים. עיי"ש ע"ה ב' בתוס' ד"ה לפי וכו' ובירושלמי שם ה"ג.

שביארנו

במקומו. בפרק ב' מהלכות מעשר שני יעו"ש.

צולין

שני וכו'. עיין פסחים ע"ו ב' ובתוספתא שם פ"ה ועיין עוד ירושלמי פ"י דתרומות יעו"ש.

עד

חצות. וכ"ה דעת הרשב"ם בפסחים ק"כ ב' ועיין מש"כ בחי' לברכות ברפ"ק ובמגילה ספ"ב יעו"ש היטב.

וכבר

ביארנו וכו'. בפ"ח משם יעו"ש.

הלל

בשעת וכו'. פסחים פ"ה ב' וצ"ה א' ובירושלמי שם ה"ג.

שנרדמו

בשינה וכו'. שם ק"כ ב' וכרבי יוסי מדמפרשי אמוראי אליביה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.