הפלאה/כתובות/עה/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' אגדות מהרש"א פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בגמרא רנב"י אמר שלשה וכו' במאי קמפלגי וכו'. בספר שיטה מקובצת הקשה כל אריכות הסוגיא בכאן לפרש דברי ר' יהודה הוא שלא מענין הסוגיא דידן. ובלימוד הישבה אמרתי דיש ליישב ע"פ מ"ש לעיל משום דמה"ל דטעמא דר"א לאו הוא משום שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין אלא משום דמיירי בהתנה בפירוש דלא חיישינן ללעז א"כ י"ל דס"ל לר"א דלא חיישינן שתקלקל עצמה כיון שהתנה בפירוש שאם תתיר נדרה יתבטל הגט ור"מ חייש אלא דכבר כתבנו בסמוך דהוכיח הריטב"א דא"כ מ"ט דר"מ בא"צ משום דהיה לו להפר הא התנה בפירוש וכן כתבנו דמוכח מנדר הוא אלא דהוי אפשר לומר דטעמא דר"מ כמ"ש לעיל דס"ל דגירושין הוי כהקמה ואי משום דישאל על הקמת גירושין המ"ל משום דגירושין עכ"פ בשלשה דבעינן שיאמר לסופר כתובו ולעדים חתומו וצריך שיאמר לסופר בפני עדים ותו דס"ל לר' אלעזר עידי מסיר כרתי ואפילו לר"מ כתבו התוס' בריש גיטין דף ד' דבעי' עדים בשעת נתינה דאין דבר שבערוה פחות משנים א"כ בהדי דידה הוי שלשה והמ"ל דס"ל דהוי נדרו או הקמתו בנדר שידעו בו רבים שאין לו התרה ותו דאמרינן לעיל דף כ"ג דמאן דמגרש בפרהסיא מגרש וכתב ר"י מינץ והביאו רמ"א ז"ל סימן קנ"ד דלכך נותנין הגט בעשרה א"כ מסתמא אין חשש שישאל על הקמתו או נדרו שפרסם ברבים לכך מייתי הש"ס דר"מ ור"א פליגי על ר' יהודה וס"ל דיש לו התרה וכ"כ התוס' בגיטין וע"כ צ"ל דמיירי בהתנה בפירוש. ודוק:
שם בגמרא רבא אמר הכא באשה חשובה עסקינן דאמר לא ניחא ליה וכו'. ומדברי רש"י ז"ל משמע דאפילו אם תמצא היתר מ"מ לא ניחא ליה פן תחזור ותידור ואינו חפץ באשה נדרנית כדמשמע לעיל בריש פרקין באשה שנדרה בנזיר למ"ד היא נתנה אצבע בין שיניה דאע"ג שהוא יכול להפר וגם היא יכולה להתיר אצל חכם מ"מ לא ניחא ליה באשה נדרנית ואף שכתבנו לעיל דף ע"ב ע"א דאם באמת הלכה לחכם והתירה אינו יכול לגרשה בלא כתובה היינו משום שיכולה לומר שאם תידור עוד אז יגרשה בלא כתובה דמה לו שיגרשה עתה או אח"כ אפילו באשה חשובה משא"כ בתחלת קידושין דאע"ג שיוכל לגרשה מ"מ באשה חשובה לא ניחא ליה וכו'. וע"ז מקשה דא"כ גם בנדרים שלו ג"כ נימא דאינו מועיל היתר חכם משום שהיא יראה שמא יחזור וידור ואפילו אם ירצה לגרשה או נימא שתוכל לכופו לגרש כיון שהתנה בתחלה שאינה רוצה באיש נדרן מכל מקום לא ניחא לה דתיאסר בקרוביו ועל זה משני איהי בכל דהו ניחא לה ובפשטות יש לומר דלא איכפת לה אם יהיה נדרן אח"כ. אך זה דוחק דהא חזינן דמקפדת עתה וגם דוחק לפרש דגבה לא שייך לא ניחא לה למיתסר בקרוביו משום דבכל דהוא ניחא לה דזה דוחק דלא שייך לומר כן אלא לגביה מי שמתקדשת ליה ונראה פירושו דהא צ"ל פירש"י בד"ה אבל הוא אם אמר ע"מ שאין עלי מומין ונדרים וכו' ולכאורה אינו מובן דה"ל לפרש דהיא התנתה ותו הא איתא בפרק איזהו נשך דף מ"ה דאותו שהתנאי הוא לטובתו הוא צריך להתנות ואם השני מתנה ה"ל פטומי מילי בעלמא ונראה דבאמת כוונת רש"י שכוונת הבעל היה לטובתו שאינו רוצה לדור עמה אם יהיה עליו מומין או נדרים. כיון שיודע שימאס בעיניה אף שהיא אינה מקפדת מ"מ היינו משום דאיתתא בכל דהו וכו' וכדמסיים וכולן מזנות ותולין בבעליהן מ"מ לא ניחא ליה בכך וכיון דהיא לא התנתה ובכל דהוא ניחא לה אלא שהבעל התנה ממילא אם התיר הנדר לא שייך לומר דמתירא פן יחזיר וידור דהא בידו שלא ידור ותו דכבר כתבנו לעיל דכשהוא יודע בעצמו שיש עליו נדרים או מומין ע"כ כוונתו אם יתרפא או יתיר הנדר תהיה מקודשת.
והנה הב"ש ובספר פני יהושע כתבו לפרש דבאשה חשובה דעתו ע"כ שלא יועיל היתר דא"כ אפילו אם לא תתיר יצטרך לגרשה משום שמא תמצא היתר ולא ניחא ליה למיתסר בקרובותיה אך זה אינו לשיטת התוס' דהיכא דנודע לו שוב אינו מועיל היתר. מיהו יש לומר דהא דנדחקו התוספות לחלק בין נודע לבעל דשוב אינו מועיל היתר משום מתניתין דקתני אינה מקודשת ולא חיישינן שמא תמצא היתר ולשנויא דרבא יש לומר דמתניתין מיירי באשה חשובה ואין צריך לחלק בין נודע ללא נודע. וק"ל:
והנה הרא"ש ז"ל כתב בתחלה מצאתי כתוב שנסתפקו הגאונים הילכך יש להחמיר ולהצריכה גט אפילו באשה חשובה וכו' ואחר כך כתב וא"ת הא במתניתין תנן וכו'. ויש לומר דהא דאמרינן הכא מקודשת היינו כשהותר הנדר קודם ידיעת הבעל וכו' ואחר כך כתב אית תנוי תנא וכו'. ונדחק בזה הב"ש ובספר פני יהושע שנראה דבריו סותרין זה את זה דלמה צריכה גט כיון שכבר נודע לבעל נתבטל הקידושין ונראה דאתיא שפיר לפמ"ש לשנוי דרבא איכא לאוקמי מתניתין באשה חשובה ואין הכרח לחלק בין נודע או לא וכ"ש אם הפירוש בדברי רבא באשה חשובה דעתו שלא יועיל היתר משום דאל"כ אפילו לא תתיר יצטרך גט ויאסר בקרובותיה מוכח דס"ל דאפילו נודע לא נתבטל הקידושין כשאינה אשה חשובה נמצא כיון שכתב הרא"ש שנסתפק לו הילכתא ויש להחמיר ולהצריכה גט אפילו באשה חשובה שפיר מקשה ע"ז ממתניתין כיון דליכא לתרוצי מתניתין באשה חשובה וע"כ צריך לחלק בין נודע לבעל וכו'. אבל לרבא דמשמע דס"ל להרא"ש יותר לעיקר דהילכתא כוותיה כמ"ש הב"ש אין לחלק בין נודע כנ"ל ושפיר הביא הרא"ש את הירושלמי דצריכה גט דהיינו כשנויא דרבא ובזה א"ש לשון הש"ע בריש סימן ל"ט דהיש מי שאומר וכו' בסוף סעיף א' והיש מי שאומר שבסוף סעיף ב" דעה אחת היא דמסתפק אם הלכה כרבא והוא דעת הרא"ש ז"ל ונ"מ מזה דאם היא אשה חשובה ונודע לבעל אינה צריכה גט לכ"ע בין לשנויא קמא בין שלנויא דרבא. ובזה מיושב מה שדקדק החלקת המחוקק שם בס"ק ג' שאם היא אשה חשובה למאי דפסקינן ספק מקודשת א"כ היה ראויה לפסוק ודאי מקודשת דל"ל לא ניחא ליה למיתסר בקרובותיה דהא עכ"פ צריכה גט מספק ולפמ"ש לק"מ דבנודע באשה חשובה ודאי אינה צריכה גט לכ"ע. ודוק:
שם פדחתה ראה ונפייס לכאורה קשה לפמ"ש בהג"א בשם מרדכי דהא דאמר במתניתין דלקמן בסיפא אבל במומין שבגלוי א"י לטעון היינו בנכנסה לרשות הבעל אבל בארוסה יכול להיות שלא הכיר במומין אפילו הם בגלוי דא"כ מאי מקשה הכא דילמא מיירי בארוסה וכ"ש אם התנה דמוכח דלא ראה אותן ולכאורה היה נראה דדעת המקשה דמסתמא ברייתא אמתניתין קאי דתנן בסיפא דמתניתין כל המומין וכו' דמיירי אפילו בכנסה דתנא ברישא אך זה דוחק. ותו קשיא לי דהא איכא למימר בשומא שנתרפאה קודם הנשואין דלא שייך שבדק קודם הנשואין וע"כ צ"ל שבדק קודם אירוסין וכ"ש לפמ"ש לעיל דבמתניתין מיירי דוקא במומין שנתרפאו דאל"ה א"צ תנאי כמ"ש לעיל לתרץ קושית התוס' בד"ה חכם עוקר וכו' א"כ כיון דס"ל דקודם אירוסין אפילו במומין גלויין לא אמרינן דראה ונפייס ובשעת נשואין הא נתרפאה שפיר חשיב שומא אפילו אי קאי אמתניתין ולכאורה היה נראה דהא דכתבו ההג"א דבארוסה יכול לטעון אפילו במומין גלויין היינו דוקא לענין כתובה דאין להוציא מן הבעל משום דאיכא חזקה דממונא וחזקה דאין אדם מתפייס במומין אלא דבנשואין חשבינן ליה כודאי ולא באירוסין אבל לענין קידושין הוי קידושין מחמת חזקה דראה מומין גלוי' ומשמע ליה להש"ס דברייתא דהוסיפו עליהן קאי אמתניתין דקתני המקדש ע"מ שאין בה מומין אינה מקודשת ושפיר מקשה דראה וניפייס אלא דגם זה דוחק. ויבואר היטב בסוגיא בסמוך:
שם אמר אביי וחד מינייהו וכו'. נראה דמפרש כן איש ואיש יולד בה דחשיב כשנים הנולד בה דהיינו כשני ת"ח בח"ל ויש לפרש בזה הפסוקים מי מנה עפר יעקב ר"ל כשהם בארץ העמים דאז נמשלו לעפר כפירש"י ז"ל בחומש על ושמתי את זרעך כעפר הארץ אפ"ה אין להם מספר כמש"ה אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וגו' דהטעם שכל אחד מישראל שקול כהרבה כמש"ה אספרם מחול ירביון ר"ל שא"א לספור אותם כדרך מנין בני אדם. וע"ז אמר ומספר את רבע ישראל ר"ל ששם יעקב לשון עקוב הוא כשהם בח"ל ובא"י נקראים על שם ישראל שהוא לשון שררה כמש"ה כי שרית וגו' ואז הם חשובים כשיעלה לא"י כ"א לארבעה פעמים נגד מה שהיו בח"ל כדאמר חד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מנייהו וכיון שהנולד בא"י חשוב כשנים נגד הנולד בח"ל א"כ כי סליק להתם ועדיף כתרי מנייהו הרי שנחשב ונתעלה ארבע פעמים ממעלה הראשונה נמצא בתחלה היה רובע ממה שנתעלה אח"כ זש"ה אף כשהיו ישראל במדבר אינו אלא רובע ממה שיתעלה מספרם אח"כ בא"י אפ"ה אין להם מספר ויש בזה רמז דכתיב ר"ב"ע חסר והוא מספר ארבעה פעמים ח"כ"ם שהוא מספר ס"ח וארבעה פעמים ס"ח הוא מספר ר"ב"ע רמז רמז שאויר א"י מרבה ארבעה מידות בחכמה. ויש ליתן טעם בזה שהעולה לארץ ישראל יחשב כשנים הנולדים בה. כי מה שאמר שאחד מבני א"י הוא כשנים בח"ל. הוא מחמת גרם חטא ח"ל כדאיתא לקמן בסוף מכילתין והוא ממעט השכל משא"כ בנולד בא"י יש בו זכות א"י אבל אמרו חז"ל מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד מפני שזדונות נחשבים להם כזכיות וה"נ בעולה לא"י נחשב ונהפך לו החטא לזכיות ע"כ עדיף כתרי מנייהו ויש לפרש בזה הפסוק בישעיה סימן מ' דברו על לב ירושלים כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפליה בכל חטאתיה פי' כי מלאה צבאה ר"ל כי תמלא צבאותיה באין מספר להם כי נרצה עונה ר"ל שהעוונות נתהפכו לרצון להם לפני ה' ע"כ לקחה שכר מה' כפלים ר"ל שני פעמים כפל שאחד נחשב לארבעה והטעם בכל חטאתיה שחטאה שהיתה צריכה להיות בח"ל. ולפי הטעם שכתבו המפרשים שאינו נחשב עוונות לזכיות אלא דוקא בשב מאהבה אבל מיראה נחשב לשגגות כדאיתא בפרק יה"כ משום שמאהבה יש מחשבה ומעשה דהמחשבה ג"כ נחשבת למעשה לכך נחשב לזכיות אבל מיראה דאין בו מחשבה אינו נחשב אלא לשגגה וה"ה במחשבה לבד אף דהש"י מצרפה למעשה אינה נחשבת לזכיות אלא שמכפרת את החטא לכך אמר המצפה לראותה חשוב כנולד בה דכיון שהוא מצפה הרי הוא שב במחשבתו ומבקש לעלות. אבל אינו כאלו כבר עשה תשובה ועולה לע"י שיחשב כשנים מהם. ויש עוד להבין באופן אחר מפני שאמרו חז"ל כל מקום שגלו ישראל שכינה גלתה עמהן וכו'. וכן אמר בזהר בפסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' והיה ראוי שהנשמות הנאצלות ונולדים בח"ל יהיו כפלים לתושיה כמו הנולד בא"י כיון שנולד במקום השראת שכינה שנאצל נשמתן אלא דאוירא דארץ ישראל מחכים את הנגדל בה שלשה מעלות עד שחשוב כשנים בח"ל וממילא העולה מח"ל לארץ ישראל נגדל ג"כ שלשה מעלות משהיה בח"ל וחשוב ממילא כשנים שנולדים בה. ויש לפרש בזה המשך הכתובים נכבדות מדובר בך עיר האלוקים סלה ר"ל אפילו בחורבנה. ואמר אזכיר רהב ובבל ליודעי ר"ל בהיותם במצרים שנקרא רהב ובהיותם בבבל ידעו המקום ב"ה שהשכינה עמהם. וכן בגלות האחרון הנדחים בשאר רוחות. וז"ש הנה פלשת שהוא במערב וצור שהוא בדרום מארץ אדום כפירש"י בפרשת מסעי וכבר הזכיר בבל שהוא מצפון ארץ ישראל ובמזרח הוא ים המלח כמפורש בגבולין ועל הנולד בהם ראוי לומר זה יולד שם ר"ל הוא מקים תולדתו שנאצל נשמתו כי שם מקומו שהשכינה שם ואפ"ה לציון יאמר איש ואיש יולד בה שהם כשנים הנולדים בארצות אחרות אין זה כי אם ה' יכוננה עליון על כל הארצות ואוירא דא"י מחכים ואמר ה' יספור בכתוב עמים כפירש"י בתהלים כשיכתוב ה' העמים לדראון לעתיד ואתם תלוקטו א' א' יעלו למספר לאמור על כל אחד זה יולד שם ר"ל זה נולד במקומו בח"ל שהרי השכינה היתה עמהם ויש לפרש שסתם מספר ומנין הוא שלשה כדאיתא בספ"ק דמציעא דאין מנין סימן בפחות משלשה ר"ל שכ"א יעלה למספר שלשה נוספים שיחשב לארבעה לכן אמר לשון יספור סתם. ובחדושי תורה פרשת ואתחנן כתבתי לפרש על פי זה מ"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא צריך להבין למה בעת ההיא ואמר עוד אתה החילות להראות את עבדך את גדלך זו מדת אברהם ואת ידך החזקה זו מדת יצחק אשר מי אל זו מדת יעקב שנקרא אל כמ"ש חז"ל ועוד אמרו חז"ל ויאמר ה' אלי רב לך שגדול אתה במיתתך יותר מבחיים יש לפרש מפני שאמרו חז"ל ושבח אני את המתים שהרי משה לא נענה במדבר עד שאמר זכור לעבדיך לאברהם וגו' ועוד אמרו בשעה שאמר הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול אמר משה מה כסא של ג' רגלים וכו' לפ"ז יש לומר משה שלא ידע שגדולים צדיקים במיתתן סבר שלא נענה במדבר מפני שהוא רגל א' והאבות שלשה רגלים לכך בעת ההיא שכבש עבר הירדן ונכנס בה כיון שהיא חלק בא"י נתעלה בעלייתו ארבעה פעמים מכשהיה במדבר וחשוב כארבעה סבר שבעת ההיא יהיה נענה כיון שנחשב ונתעלה גם במדת שלשה האבות וז"ש אתה החילות להראות את עבדך וזכיתי כבר בבחינת האבות והש"י השיב רב לך דגדולים צדיקים במיתתן כמ"ש חז"ל בפסוק ושבח אני את המתים וממילא מטעם זה לא נענה במדבר עד שהזכיר זכות אבותיהם ויש לנו בזה רמזים הרבה נעימים לנפש אלא שאין זה כוונתינו כאן:
שם פירש"י ד"ה הבעל צריך להביא ראיה עדים וכולה מפרש בגמרא. הא דלא פי' כן ברישא נראה משום דסתם ראיה בעדים הוא ככל המוציא מחבירו עליו להביא ראיה שבש"ס אבל בסיפא הוי אפשר למיטעי דפי' ראיה היינו סיוע לדבריו שהיו עד שלא תתארס דאפילו מביא עדים שהיו בה מומין משעת אירוסין ממילא אמרינן שהיו בה קודם אם לא הביא האב עדים שלא היו בה קודם אירוסין כדינא דרישא וכדמקשה אביי לקמן בסוגיא אלא דבאמת מדלא פירש כן אביי ע"כ דס"ל דמשמעות המשנה ראיה בעדים ממש דומיא דרישא שיעידו שהיו בה עד שלא תתארס והטעם בזה על כרחך צ"ל כדמפרש לקמן בגמרא. וק"ל:
תוס' ד"ה וחכמים וכו' נראה לר"י דלר"מ וכו'. הא דפסיקו להו הכי ולא אמרינן חזקה דאין אדם מתפייס במומין וחזקה דממונא עדיפא טובא לר"מ דאפילו במומין שבגלוי אמרינן דלא ראה משום דלא היה מתפייס ומה שכתבו ראיה מהא דסימפון בעבדים יש לדחות דהתם לא שייך כלל דאין אדם מתפייס במומין ותו יש לומר דכל כמה דלא חזי ביה מום כההיא דלעיל דף נ"ח ובקידושין דף י"א דמיירי לענין אכילת העבד בתרומה שפיר קאמר דסימפון בעבדים ליכא לכ"ע דמסתמא לא חיישינן לסימפון גלוי דמסתמא ראה אותן ונתרצה אבל כשהוא טוען שלא ראה יש לומר דנאמן ועמ"ש לקמן דע"כ סברא זו מוכרחת ונראה דנפקא להו מדמקשה הש"ס לעיל גבי שומא פדחתה ראה וניפייס ומאי קושיא דילמא ברייתא אתיא כר"מ משמע דליכא מאן דפליג במומין גלויין ותו נראה דא"א לפרש כן דלר"א דס"ל תברא אם כן תקשה ל"ל כלל חזקה דאין אדם מתפייס במומין כמ"ש התוס' לקמן בד"ה מי ששנה זו וכו' אפילו נגד חזקה דאין אדם שותה בכוס וכ"ש נגד מומין גלוים וכיון דת"ק לא מיירי בגלוים אין לומר דתנא בתרא מיירי בגלוי ולתירוצא דרבא פשיטא דא"א לפרש הכי כיון דמומין גלוים יותר יש לומר דראה וניפייס מחזקה דאין אדם שותה בכוס א"א לומר דפליג ר' מאיר מטעם דאין אדם מתפייס במומין דעכ"פ הוי גם ברישא תרתי במקום חדא בגלוי' נמצא ע"כ צ"ל דר"מ לא מיירי בגלוי' ועיין מ"ש לקמן. וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |