חתם סופר/כתובות/עה/א

חתם סופר כתובות עה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פדחתה ראה וניפייס הוא. הנה המעיין במרדכי והג"א בסמוך בסוגי' דהי' בה מומין. דפליגי אשיטות תוס' ורשב"א שבתוס' שם. ומבואר דכשהתנה ע"מ שלא יהי' בה מומין אפי' על מומין שבגלוי יכול לטעון. ולפ"ז הא דפריך הש"ס בפשיטות פדחתה ראה ונפייס הוא הו"מ לשנויי לרב דקיי"ל כוותי' מיירי משנתינו בקדשה ע"ת וכנסה סתם ולא אמרינן ראה ונפייס. אך התרצן הוא רב פפא וכ' תוס' לעיל ע"ב ע"ב ד"ה אלא אסיפא דר"פ ס"ל כשמואל דמוקי בקדשה סתם ומשו"ה הוצרך לחלק בין עומדת תחת כפה. אבל למאי דקיי"ל כרב לא אתאינן להא ומיושב פסק הרמב"ם עיין מה שהקשה ר"ן וק"ל:

בעזה"י סוגי' דהי' בה מומין

הי' בה מומין. יל"ד לשון לשון רבים. ולא אמר הי' בה מום. ויש להסתפק אם נמצאו בה ב' מומין א' על פדחתה בגלוי באופן שבוודאי ראה ונפייס והשני בסתר. אי נאמר מעתה חזקה אין אדם מתפייס במומין דהרי קמן דהאי גברא שפיר מתפייס ומדאתפייס בהך שבפדחת. אפשר שנתפייס גם באידך. או דלמא מה דאתפייס אתפייס. ואידך חזקתו שאינו מתפייס וצ"ע:

ועודה בבית אבי'. האי לשון משמע שעדיין נערה שאז נקראת בבית אבי' כלישנא דקרא ואם בית אבי' נדרה עיין לעיל מ"ח ע"ב לאפוקי בוגרת דהוה כמו ברשות הבעל וכמ"ש הרא"ש ועל הבעל להביא ראי'. א"נ י"ל עודה בבית אבי' ר"ל שלא הגיע זמנה ומיתזנת עדיין משל אבי'. אבל בהגיע זמן נישואי' ומיתזנה משל בעלה דוכתא מייחד לה לא מיקרי בית אבי' ועל הבעל להביא ראי' וזה הוא סברת ר' ירוחם ועיין בשיטה מקובצת עמד בדיקדוק לשון זה והנלענ"ד כתבתי. ולפ"ז י"ל דיוקא אהדדי דדיוקא דסיפא משמע דוקא נכנסה לרשות הבעל ממש דהיינו חופה ולא סגי' בבגרה או בהגיע זמן. ולזה י"ל לפמ"ש ב"ש דאפי' לרא"ש בבגרה דעל הבעל להביא ראי'. מ"מ סגי' שיביא ראי' שהי' בה מומין עד שלא בגרה ולא בעי להביא ראי' שהי' עד שלא נתארסה. אלא אפי' משנתארסה רק קודם שבגרה סגי דהא ליכא כאן חזקה אין אדם שותה בכוס. ולפ"ז א"ש הדיוקים. וקאמר אם הי' בה מומין בעודה נערה על האב להביא ראי' ואם כבר נכנסה לחופה ממש על הבעל להביא ראי' שהי' עד שלא נתארסה. אמנם אם בגרה אזי על הבעל להביא ראי'. אמנם סגי בראי' כל דהו שהי' עד שלא בגרה:

על האב להביא ראי'. לכאורה עיקר טענותיהם ברישא בהחזרת כסף קידושין. דסתם ארוסה אין לה כתובה וכיון דמיירי בקדשה על תנאי. ולטענת הבעל שלא נתקיים התנאי אינה מקודשת כלל צריכה להחזיר הקידושין. וסיפא דנכנסה לרשות הבעל וה"ל כנסה סתם אין להחזיר הקידושין כיון שצריכה גט אין להחזיר הקידושין בשום אופן שלא יאמרו קידושין תופסין באחותה. ומ"ש בהג"ה שבמרדכי פ"ג דקידושין סי' תקל"ה נגד זה כבר תופס עליו בחלקת מחוקק סי' נו"ן סק"ד. וגם מ"ש רמ"א בשם מהרי"ל כבר השיגו עליו האחרונים ע"ש נמצא בסיפא שצריכה גט אין הטענה על החזרת קידושין כ"א על הכתובה. ובזה מיושב ק' תוס' לר"א דאמר תברא מ"ט לא נקט לכ"א רבותא טפי לר"ג בעודה בבית אבי' ולר"י ברשות הבעל ולהנ"ל ניחא דקמ"ל אפי' שהאב מוחזק בכסף קידושין לא יועיל לו חזקת הגוף. וזה לא הו"מ לאשמועינן ברשות הבעל שאז הטענה על הכתובה וכן לר"ג קמ"ל אעפ"י שהבעל מוחזק בכתובה אלים חזקת הגוף להוציא ממון. וזה לא הו"מ לאשמועי' בארוסה. ואפשר דהיינו דאתא רבא לאיפלוגי אאוקמתא דר"א ואמר לא תימא ר"י לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל. ואס"ד דמיירי רישא לקידושין שהאב מוחזק מ"ט דר' יהושע הלא אין חזקת ממון מתנגדת לחזקת הגוף ולית לי' לרבא חזקת מרא קמא שכ' תוס' לקמן. וי"ל אביי לשיטתו משמע דס"ל נמי כאוקמתא דרבא כאן נמצא. ולא כאוקמתא דר"א תברא היינו משום דאביי ס"ל לעיל בסוגי' קדשה על תנאי דרב נמי לא מצריך גט אלא בבעל ומשום בעילת זנות. אבל בנכנסה לחופה ולא נבעלה לא בעי גט לרב ומשנתינו נכנסה לרשות הבעל מיירי בלא בעל כמבואר לעיל מ"ט וא"כ גם בסיפא י"ל לקידושין וליכא למימר תברא. דא"כ תקשי קו' תוס' לימא ר' יהושע רבותא טפי בנכנסה לרשות הבעל ולקידושין. ואמנם ר"א לטעמי' דס"ל שם דבבעל כ"ע מודים דצריכה גט ובכנסה סתם הוא דפליגי וס"ל לרב דאפ"ה צריכה גט. ויצדקו דברינו הנ"ל בישוב קו' תוס' משו"ה קאמר תברא ועד"ז י"ל גם רב אשי דס"ל רישא מנה לאבא בידך ולא מוקי כר"א נמי היינו טעמא אפי' אי ס"ל כהלכתא דנכנסה לחופה בלא בעל צריכה גט מ"מ הא רב אשי פליג התם בפ' מי שמת וס"ל בנתגרשה ליכא למיחש שמא יאמרו קידושי' תופסין באחותה משום דגיטה מוכיח עלה והדרי קידושין ע"ש קמ"ה ע"א א"כ אפי' נכנסה לרשות הבעל נמי שייך לקידושין משו"ה נאיד הוא מאוקמתא דר"א. והנה מרא דשמעתא דמחליף פרה בחמור הוא שמואל דמוקי למתני' בקדשה סתם ולס"ד דש"ס לקמן מוקי כאוקמתא דר"א תברא. וצ"ל קדשה סתם נמי אינה צריכה גט וכתי' קמא שבתוס' לעיל ע"ב ע"ב ד"ה על מנת:

מיהו לפמ"ש לעיל דעודה בבית אבי' ממעט בוגרת בודאי קשה לר"א אי רישא ר' יהושע נימא רבותא אפי' כשבגרה אפ"ה על האב להביא ראי' להחזיק הקידושין ולא שייך דברינו הנ"ל ובפלפול הארכתי וגם תי' תוס' לא שייך על קו' זו מבוגרת:

על האב להביא ראי'. פירש"י עדים ובשיטה מקובצת מדקדק מה בעי רש"י בזה. וגם מ"ט לא פי' כן ברישא. ולכאורה י"ל לפמ"ש בש"ע ח"מ סס"י ל"ה דבמקום שא"א להזמין עדים כשרי' סמכינן אפילו אנשים ופסולים היכי שהתובע טוען ברי. ומצוה לעיין זה היטב הדק ביש"ש פ"א דב"ק סי' מ"א דמציין הש"ך שם. וא"כ במשנתינו דלא מיירי במומין שבגלוי ממש כמ"ש תוס' דר"מ מודה בהא ומומין שבסתר הוא רחוק מאוד להמציא עדי' כשרי' שראו אשה ערומה קודם שנתארסה והי' בה מומין אם לא נכפה או ריח הפה וכדומה והוי סד"א דסגי בראי' בעלמא בלא עדים כשרים קמ"ל חדא דהבעל אינו טוען ברי וצריך עדים כשרים ועוד דעכ"פ משכחת לי' בשום אופן שאנשים ראו במקרה המום שבסתר שבאשה וכל זה בסיפא ומשו"ה פירש"י עדים. אבל ברישא דהאב מייתי ראי' שאח"כ נולדו. א"כ צריך ראי' מי שהציץ בה. ובדקה שעה קודם אירוסין שלא הי' בה אותן המומין. וזה נמנע כלל בעדים כשרי'. וכיון שממש הדבר נמנע וגם האב טוען ברי סגי בראי' בעלמא בלא עדים כשרי' משו"ה לא פירש"י מידי. ואי מיירי רישא להחזיק הקידושין א"ש אבל אי בא להוציא הכתובה ע"י אותן עדים זה קשה וצ"ע במקומות הנ"ל. ומזה ראי' לשיטת רש"י דלא כר"ן אליבא דרי"ף דמפרש משנתינו בשמא ושמא דלטענת שמא בעי' עדים כשרים וזה ממש נמנע ברישא:

וחכ"א במה ד"א במומין שבסתר. דעת הר"י שבמרדכי שרמז עליו בהג"ה אשרי דבמומין שבגלוי דמתני' היינו תחת כפה שבראשה ובודאי ברישא בעודה ארוסה לא פליגי חכמים דמנא לי' להארוס להסתכל במה שתחת כפה. והיינו דמשנינן לעיל הוסיפו עליהן שומא בעומדת תחת כפה ור"ל בארוסה אבל אחר נישואי' שנכנסה לרשות הבעל פליגי בהו ר"מ ורבנן דלר"מ לא אמרי' בהו ראה ונפייס ולרבנן נתפייס כיון שכבר נכנסה לחופה עמו. ולפ"ז ר"מ דקאי רק אסיפא לק"מ ק' התוס' דרב מוקי בקדשה על תנאי זה לק"מ דהא אסיפא אכנסה סתם קאי ואדרבא מיגרע גרע כיון שקדשה על תנאי. ובשעת כניסה בודאי ראה מה שתחת כפה ושתק ולא צווח שלא נתקיים תנאו ש"מ איפייס ואחולי אחיל. ומדוייק נמי טפי לשון מתני' אבל מומין שבגלוי אינו יכול לטעון דבסיפא הבעל הוא הטוען ואינו יכול לטעון. אבל אי הוי קאי ארישא ה"ל למימר אינו צריך להביא. אמנם רשב"א ור"י שבתוס' שלפנינו ניחא להו לפרש מומין שבגלוי ממש על פדחתה ור"מ מודה בו. ולפ"ז קאי אפי' ארישא בארוסה דעל פדחתה גם הארוס ראה ונפייס ואי משום קו' דמיירי בקדשה ע"ת נדחק לא על אלו המומין נתכוון. והדקדוק דאינו יכול לטעון אתי' לרמז על הבעל אפי' מייתי ראי' אינו מועיל. והרבה קולמסות נשתברו בהבנת המשך לשון התוס' ואין לזוז ממה שכתבתי פה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף