הפלאה/כתובות/ל/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוספות ד"ה איכא בינייהו בעולה לכהן גדול וכו' אבל בהא לא חייש וכו'. לכאורה קשה דהא כתבו התוס' לקמן דף צ"ז ע"ב בד"ה בתולה שלימה דלר"א ור"ש דס"ל בתולה שלימה משמע הא דאיצטריך נערה למעוטי בוגרת משום דאיצטריך בתולה לכדרשינן באלו נערות ע"ש א"כ לר"ש בן מנסיא דס"ל ולו תהי' לאשה אשה ראויה לקיימה ע"כ פליג על דרשא דלעיל א"כ אי ס"ל לר"ש בן מנסיא כר"א ור"ש דבתולה שלימה משמע קשה עליו קושיית התוספות למה לי נערה למעוטי בוגרת. ואין לומר דאכתי נ"מ לר' שמעון התמני דיש לומר דמרבה בעולה לכהן גדול לקנס אף דאינה ראויה לקיימה מקרא דנערה וכיון דלא מייתר נערה שפיר יש לומר דסבר כר"א ור"ש דבעולה שלא כדרכה פסולה לכה"ג ושפיר נפ"מ דלא בעינן ראויה לקיימה. זה אינו דהא כתבו התוס' לעיל דשמעון התמני בל"ז לא ס"ל כר' עקיבא ועל כרחך צריך לומר דנפ"מ לר' שמעון בן מנסיא ועמש"ל דצ"ז בישוב קושיא זו. ולפי מה שראיתי בספר שיטה מקובצת דיש מפרשים דהא דקאמר לאפוקי מהאי תנא היינו במשמעותיה דקרא ולא פליג אמתניתין לדר"ש בן מנסיא צריך תרי רבויא דהנערה לריבויא שיש בה הויה ודאין בה הויה. ולשמעון התמני אין צריך אלא חד ריבויא. וא"כ אדרבא אתא שפיר טפי דלר"ש בן מנסיא דמצריך תרי ריבויא ומשום דס"ל כר"א ור"ש ול"צ נערה לגופה למעוטא בוגרת משום דס"ל כר"א ור"ש דבתולה שלימה משמע שפיר איצטריך נערה לבעולה שלא כדרכה לכהן גדול דיש בה הויה ולא מצי למפרך לר"מ מאי איכא למימר דאדרבא בהא גופא פליגי דלשמעון התמני ס"ל כר"מ ולא מייתר אלא חד נערה לרבות שאין בה הויה ואידך הנערה לגופיה למעט בוגרת. ודוק:
ועוד נלענ"ד באופן אחר דיש להבין בזה סמיכות דברי רב חסדא דהכל מודים בבא על הנדה דלא תקשי לר"ש בן מנסיא דע"כ ס"ל כר"א ור"ש למה לי קרא דהנערה כנ"ל. ועל זה קאמר דאיצטריך לרבות בא על הנדה ולאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה. וממילא מתורץ קושיות התוס' לקמן ד"ה הכל מודים וכו' ותימא לר"י דמנ"ל דר"ש בן מנסיא מודה ביה וכו' ומיהו ר' שמעון התמני וכו'. ולפמ"ש לר"ש בן מנסיא בל"ז מוכח מיתורא דקרא לרבות נדה ואתא שפיר לכ"ע. ודוק:
בא"ד שם ור"ח פירש וכו'. לכאורה קשה לע"ד דהא ע"כ מדלא מתרצה כגון שנעשה בעולה קודם שעמדה בדין ואינה ראויה לו. צ"ל דכיון היתה ראויה בשעת ביאה כבר נתחייב קנס. ולפ"ז מאי מועיל ר"ח דאסורה היא משום בעילת עצמו הא כתבו התוס' ביבמות דף נ"ט ד"ה אלא לאו וכו' דקנס מחייב מיד בהעראה ע"ש א"כ מה בכך דהוי בעילת עצמו מ"מ כבר נתחייב משעת העראה דהיתה ראויה לו לר' מאיר דסבירא ליה בעולה שלא כדרכה כשירה לכהן גדול ה"ה בהעראה כשרה. תדע דאל"כ הוי מצי לתרץ דהכא מיירי שהערה בה אחר תחלה דאמרינן בקידושין דף י' דמודה רבי לענין קנס דכולהו משלמין ועל כרחך דלר"מ בהעראה נמי כשרה וצריך לומר דס"ל לר"ח דלא כהתוס' ביבמות שם והיינו שכתבו התוספות ור"ת לא פי' כן דהתוספות כתב שם בשם ר"ת דקנס חייב משעת העראה ועיין מ"ש לקמן דף צ"ז בזה. וצ"ע.
תוספות ד"ה הכל מודים וכו' ויש לומר דרב חסדא ס"ל דאין שום תנא וכו'. הקשה בספ"י דהא סתם מתניתין ריש מגילה כר' נחוניא בן הקנה דתנן התם אין בין יוה"כ וכו' דמוקמינן כר' נחוניא בן הקנה דלענין תשלומין זה וזה שוין וכו' ונשאר בתימא. ונלענ"ד דהא דמוקמינן שם הא לענין תשלומין כר' נחוניא בן הקנה לאו אליבא דכ"ע הוא חדא דריש לקיש דס"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין א"כ בל"ז ביוה"כ איכא מלקות ופטור מתשלומין מטעם מלקות. ואפילו ר' יוחנן דס"ל חייבי מלקות שוגגין חייבין הא לפירוש רש"י בפסחים דף כ"ט ע"א מודה רבי נחוניא בן הקנה בחייבי כריתות שוגגין דחייב בתשלומין א"כ ע"כ צ"ל דאין בין יוה"כ לשבת לאו דוקא אלא דבמזיד שוין לענין תשלומין א"כ ה"נ יש לומר משום מלקות אפילו לר' יוחנן. ואי נימא דאין בין דוקא ע"כ צ"ל דרבי נחוניא בן הקנה דאפילו בחייבי מיתות שוגגין חייבין בתשלומין ולית ליה דחזקיה לקמן דף ל"ה וס"ל כאינך תנאי שכתבו התוס' שם. א"כ ה"נ יש לומר משום מלקות לר' יוחנן. ונראה עיקר דהא אוקימתא דמגילה אתיא לפי מאי דמשני שם בחד שינויא דמתניתין דהתם דקתני שיוה"כ זדונו בידי שמים ס"ל כר' יצחק דחייבי כריתות אינן בכלל מלקות. א"כ ליכא למימר משום מלקות וע"כ כר' נחוניא בו הקנה. ותו נראה לעניות דעתי דמוכרח הוא דלפי מאי דקאמר ר' יוחנן שם חלוקין עליו חביריו וכו' דמתניתין ס"ל דחייבי כריתות שלקו לא נפטרו מידי כריתתן וכן לשנויא דר' אשי שם זה עיקר זדונו בידי שמים ע"כ דס"ל דמתניתין שם לאו כרבי נחוניא בן הקנה אתיא דהא משמע דס"ל דחייבי כריתות ולרבי נחוניא בן הקנה דס"ל דחייבי כריתות כחייבי מיתות בית דין דמי מדרשי דקראי דבסמוך א"כ כי היכי דחייבי מיתות פטורין ממלקות ה"נ יש לומר דחייבי כריתות פטורין ממלקות דמה לי לענין תשלומין ומה לי לענין מלקות וע"כ ר' יוחנן ורב אשי לא מוקמי מתניתין כרבי נחוניא בן הקנה. א"כ אין קושיא על רב חסדא אי ס"ל כוותייה ודלא כשנויא שם דאתי כר' יצחק דהא סתם מתניתין דריש פרק אלו הן הלוקין דלא כר' יצחק. ועמ"ש לקמן בסמוך. ודוק:
בא"ד ותימא מנ"ל וכו'. לכאורה היה נראה לי דע"כ לא אזלא קושייתם אליבא דר' יוחנן דמוקי למתניתין בלא אתרו ביה אבל באתרו לוקה ואינו משלם א"כ אי ס"ד דמתניתין כרבי נחוניא בן הקנה דמשוה כריתות למיתות בית דין בכל מקום א"כ מנ"ל לרבוי חייבי כריתות דהוי כמיתות בית דין יותר הוי ליה למימר דקרא לריבויא היכא דאיכא מלקות דהיינו חייבי לאוין שהתרו בו דאע"ג דלוקה משלם מדנימא דמרבו חייבי כריתות. בשלמא אי דלא כרבי נחוניא בן הקנה אין להקשות מנ"ל לרבוי חייבי כריתות אף דלו תהי' לאשה משמע שיש בה הויה נימא דחד קרא אתיא לרבוי' חייבי עשה ואידך קרא אתיא לרבוי' חייבי לאוין אפילו התרו בו יש לומר כיון דבאמת לו תהי' לאשה לא מייתרא דאיצטריך למידרש ולו תהי' לאשה מדעתה כמ"ש התוס' לעיל ד"ה וחד וכו' א"כ יותר יש לנו לומר דקרא לחייבי כריתות ולא להוציא מן הכלל דקי"ל דאין לוקה ומשלם אבל לרבי נחוניה בן הקנה ודאי דיש לרבות יותר תשלומין במקום מלקות מתשלומין במקום כריתות. והי' נראה לכאורה דע"כ קושיות התוס' לריש לקיש דמוקי לקמן מתניתין כר"מ דלוקה ומשלם ואין צריך קרא להכי וע"כ דקרא אתיא לחייבי כריתות. אלא דאכתי קשיא לי דהא קשה בל"ז לר"ל דס"ל למתניתין לוקה ומשלם מנ"ל דלא אתיא כרבי נחוניא בן הקנה הא קי"ל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן א"כ בהתרו בו ולקה דנפטר מכרת שפיר חייב קנס. (ואף לדעת התוס' בפסחים דף כ"ט דחייבי כריתות שוגגין נמי פטורין לרבי נחוניא בן הקנה הכא כיון דלקו ונפטר מכרת שאני. כמו שיבואר לקמן בס"ד). מיהו זה אינו דכיון דתנן במתניתין אעפ"י שהן בהכרת משמע דחייב כרת ותשלומין ולפ"ז ממילא מטעם זה א"ש דלא קשה קושיות התוס' דנימא דשאני הכא דרבינהו קרא דהא איכא למימר דקרא מרבה חייבי כריתות כשלקה כבר ונפטר מכרת אבל כשחייב כרת פטור מממון. ואפשר לומר כיון דמוקמינן מתניתין במגילה אין בין יוה"כ לשבת הא לענין תשלומין זה וזה שוין כרבי נחוניא בן הקנה וקאמר שם ר' יוחנן חלוקין עליו חביריו על ר' חנניה בן עקביא דאמר חייבי כריתות שלקו נפטרו וכו' משמע דרבי נחוניא בן הקנה דאתיא מתניתין שם כותיה ל"ל הא דנפטרו מידי כריתתן. והן למאי דמשני שם דמתניתין שם כר' יצחק דחייבי כריתות אינן בכלל מלקות משמע דלרבי נחוניא בן הקנה דמוקי מתניתין שם כותיה הכי סבירא ליה דאין בחייבי כריתות מלקות. אך אכתי איכא למדחי דילמא סוגיא דידן אתיא כשנויא דרב אשי שם זה עיקר זדונו בהכרת וכ"ש לפמ"ש לעיל דהא דמוקי התם מתניתין דמגילה כרבי נחוניא בן הקנה אינו אלא לשנויא דמתניתין כר' יצחק א"כ מנ"ל להתוס' להקשות. והעיקר נראה דאין מקום לקושיתם אלא לעולא דמשני לקמן ממונא משלם מלקי לא לקי וע"כ מייתרא קרא לחייבי כריתות. ועיין בסמוך ודוק:
בא"ד וחד לחייבי כריתות וכו' הקשה מהרש"א ז"ל דדילמא חד קרא לחייבי לאוין וחד קרא ליבמה לשוק. ונראה דהא התוס' הקשו לקמן דף ל"ב על הש"ס שם דקאמר מנ"ל לעולא הא דילמא נפקא ליה מרבויא דקרא וכתבנו שם משום דלהכי מקשה הש"ס התם מסיפא דקתני הבא על אשת אחיו דנתארסה ונתגרשה וקנסא לעצמה דהוי ליה ממון ומלקות לאחד. אבל היכא דקנסא לאביה דהוי ליה ממון לזה ומלקות לזה חייב שתיהם ולא דמי למיתה וממון ע"ש. ושפיר פריך שם דמנ"ל לעולא דקרא מיירי אפילו היכא דקנסא לעצמה והוצרך שפיר לשנויא התם מגזירה שוה דתחת תחת גמיר. ולפ"ז לפמ"ש לעיל דבל"ז אין מקום לקושיית התוס' הכא אלא אליבא דעולא ממילא ליכא למימר דהא דקאמר דלא כרבי נחוניא בן הקנה משום דחד ליבמה לשוק דא"כ ממילא ליכא מוכח דמשלם קנס אפילו בנתארסה ונתגרשה דקנסא לעצמה מיבמה לשוק דמיירי ע"כ בנתארסה א"כ למה לי גזירה שוה דתחת תחת ודוק:
ואין להקשות לפ"ז מנ"ל דלא כרבי נחוניא בן הקנה דילמא מתניתין טעמא משום תשלומין לזה וכרת לזה דהא ודאי אין קושיא מאשת אחיו שכתבו התוס' לעיל דמיירי בנתארסה ונתגרשה דקנסא לעצמה. חדא דקאמר בהדיא לקמן ולרבי נחוניא בן הקנה קשיא אחותו. ותו דא"כ לא מקשי התוס' מידי דרביה קרא דא"כ מנ"ל באשת אחיו דהוי ליה כרת ותשלומין לאחד. אך כל זה אינו דיש לומר דבמיתה אין לחלק בין מיתה לזה ותשלומין לזה כמ"ש התוס' לקמן דף ל"א דמוכח מלא יהיה אסון גופא ולדידיה כרת כמיתה ויבואר שם באורך ודוק:
בגמרא מאי טעמי' דרבי נחוניא בן הקנה וכו'. יש לדקדק לפי פירש"י בפסחים דרבי נחוניא בן הקנה דוקא במזיד א"כ הוי מצי למימר דמתניתין בשוגג ואף דבמתניתין קתני אעפ"י שהן בהכרת יש לומר שהן בהכרת רצה לומר שיש בהן כרת אם היה מזיד (וכ"ש לפי' התוס' דאדר' חסדא קאי) ונראה דלפמ"ש לעיל דע"כ לגמרי מדמי כרת למיתה כדמוקי מתניתין דמגילה דקתני אין בין שבת ליוה"כ כותיה ולפי פירש"י ע"כ דס"ל חייבי מיתות שוגגין גם כן חייבין וממילא דע"כ מתניתין דלא כותיה דהא קתני אעפ"י שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין. ונראה דהיינו דמייתי הכא דאביי ודרבא דלדברי שניהם מוכח דרבי נחוניא בן הקנה הכי ס"ל לאביי דס"ל דיליף אסון אסון וכתב הרשב"א דע"כ ס"ל דין אסון דהיינו מיתה בידי אדם ע"ש. ואמרינן לקמן דף ל"ה דלמ"ד דין אסון חייבי מיתות שוגגין חייבין. וכן לרבא דיליף מואם העלם יעלימו וכו' א"כ כיון דכרת דאיירי ביה קרא אית ביה מיתת בית דין א"כ תיפוק ליה משום חייבי מיתות שוגגין אלא ודאי דס"ל חייבי מיתות שוגגין חייבין ואינו פטור אלא משום כרת. וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |