הפלאה/כתובות/כט/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא והני בני קנסא נינהו וכו' הקשה בספ"י דהא קרא לא מייתרא דאיצטריך ולו תהיה לאשה מדעתה כמ"ש התוס' בד"ה וחד לחייבי לאוין וכו'. ולכאורה אין זו קושיא כל כך דיש לומר דמשמע יותר הך דרשה אשה הראויה לו ולמאי דמשני דליכא למימר אשה הראויה לו ע"כ מייתרא קרא למדעתה. אלא דלע"ד אכתי קשה דאי אפשר לומר כן דהא מקשה לקמן דף מ' וניתי עשה ונדחי לא תעשה ומשני דלא דמי לכלאים בציצית דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל נמצא אי אמרינן אשה הראויה לו ע"כ צ"ל נמי דמדעתה ואי היא אמרה לא בעינא ליתיא לעשה כלל. דאל"ה ניתי עשה ונדחי לא תעשה וא"כ קשה דמאי פריך אקרי כאן וכו' מנ"ל תרווייהו דילמא רק למדעתה. ונלענ"ד דבאמת אין הקושיא רק על חייבי כריתות דאין עשה דוחה לאו שיש בו כרת ומנ"ל מדעתה. ואין להקשות באמת למה איצטריך תרי קראי חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות הא על חייבי לאוין ליכא למיטעי כלל ובחד מיעוטא הוי ידעינן דקאי על חייבי כריתות. זה אינו דבאמת איצטריך נמי על חייבי עשה דאין עשה דוחה עשה וכמ"ש התוס' ואי כתיב חד קרא לא הוי ידעינן חייבי כריתות דה"א דקאי על חייבי עשה והא דקאמר הש"ס חד לחייבי לאוין היינו משום דבתר דכתיבי הני תרי רבויא ע"כ לו תהי' לאשה מדעתה וממילא דלא דחי חייבי לאוין דאי אמרה לא בעינא וכו' וממילא אתרבא חייבי לאוין בקרא דחייבי עשה כמ"ש התוס' בד"ה וחד לאתויי וכו' ועיין לקמן דף ל"ב ע"ב מה שתרצנו בזה. אך אכתי לא אתיא ברווחא שפיר דלשון הש"ס משמע דמקשה נמי על חייבי לאוין כדקאמר אשה הראויה לו משמע שהיא מותרת לו לגמרי. ונלענ"ד דא"ש לפמ"ש לקמן דקשה אהא דמקשה לקמן וניתי עשה ונדחי לא תעשה הא היא נמי מוזהרת עליו ולגבי דידה ליכא עשה. וכן כתבו התוס' ישינים בדף מ' לפרש שנויא דש"ס באמת כן. אך אין הלשון משמע שם באורך א"כ הכא דלר' מאיר קיימינן פריך שפיר והיינו דמקדים בתחלה דמתניתין ר' מאיר היא ובנערה אפילו נימא דלאו מדעתה מ"מ אינה ראויה לו משום שהיא מוזהרת עליו. ודוק:
ונראה לע"ד דיש לומר דלהכי קאמר ר' שמעון בן מנסיא בסמוך אשה הראויה לקיימה למעט חייבי לאוין ולא קאמר לשון הש"ס דהכא אשה הראויה לו דהיינו דמותרת לו משום דהוא סבר באמת כרבנן ואפילו קטנה במשמע. ולפי סברת התוס' ישינים דטעמא דלא דחי הוא באמת משום דהיא מוזהרת עליו א"כ בקטנה דהיא אינה באזהרה לא שייך האי אלא משום דאינה ראויה לקיימה אצלו משתגדל ולא מקיים קרא דכתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו דמשתגדל היא באזהרה עמ"ש לקמן דף מ'. ודוק
תוס' ד"ה נערה וכו' דלא כתיב נערה מלא וכו' נלענ"ד ליישב קצת פי' ר"ח דהוי מצי למימר נער וכתיב הנער הרי יתירא חדא ומדהוי ליה למכתב היתורא לבסוף דהיינו נערה בה"א לבסוף וכתב בתחלה ילפינן עוד רבויא אבל זה אינו אלא לר' מאיר דמתניתין אתיא כותיה. אבל לרבנן דס"ל נער אפילו קטנה במשמע. א"כ אי אפשר למיכתב ה"א לבסוף דא"כ הוא ממעטינן קטנה מיהו כבר כתבנו דהקושיא אזלא בל"ז אליבא דר' מאיר. ולפ"ז יש לתרץ נמי קושיא שניה של התוס' דלר"מ צריך תרי קראי לגופיה דהיינו כי ימצא איש נער והדר כתיב ונתן לאבי הנער דדרשינן לקמן ונתן לאבי הנער ולא לאבי בוגרת דהיינו בבא עליה כשהיא נערה ובגרה כמ"ש רש"י ותוס' לקמן דף לט' ע"א וע"כ הא דקאמר הכא דסגי בחד לגופיה היינו דלא לכתוב כי ימצא איש נערה בתולה ברישא אלא כי ימצא איש בתולה וכיון דכתיב נערה ולא בוגרת כ"ש בשעת ביאה. משא"כ לר"מ דדריש למעט קטנה אף דמחד נער ממעטינן קטנה ובוגרת. מ"מ כיון דע"כ בעי קרא למיכתב גבי נתינה למעט בוגרת בשעת נתינה לא הוי ידעינן למעט קטנה בשעת ביאה ואיצטריך תרווייהו. וממילא דאתי שפיר לרבנן דלדידהו לא מצי למיכתב ה' לבסוף דהוי ממעטינן קטנה אכתי איכא תרי ריבויא מנער דרישא דמיותר לגמרי ומה"א דאבי הנער וסוגיא זו דאזלא אליבא דר"מ שפיר פי' ר"ח. ודוק:
תוס' ד"ה חלולין וכו' אבל קשה א"כ לר"י וכו'. נלענ"ד דיש לומר דלרבא דס"ל בסוף קידושין דף ע"ח דאינו לוקה משום לא יקח אלא במקדש ובעל וע"כ הא דמקשה הש"ס דנימא אי עביד לא מהני היינו דאינו לוקה אלא בדרך קידושין אף דלא מהני משום דאמר רחמנא לא תעביד כדאיתא כה"ג במסכת ע"ז דף ל"ו גבי לא תתחתן בם דדרך חתנות אסרה תורה וכמ"ש לעיל בריש פרקין וכיון דלאו יחלל דחייב רחמנא היינו אף בלא קידושין כדאיתא בקידושין שם ומודה רבא וכו' (וכן נראה לע"ד דמוכרח לומר כן לרבא דס"ל בקידושין דף נ"א דקידושין שאין מסורין לביאה אינן קידושין. וכתבו התוס' שם דבחייבי לאוין דתפסי קידושין משום דבעינן שלא תיאסר הביאה אלא על ידי קידושין אם כן קשה דהא לרבא באלמנה לכהן גדול אינו עובר על הביאה משום לא יקח אלא על ידי קידושין. א"כ לא יתפסו הקידושין כלל. וע"כ צריך לומר משום דאסורא קודם דהא לאו יחלל הוא קודם קידושין גם כן). ולפ"ז יש לומר דממילא מוכח דקידושין תופסין דאל"ה קשה האיך חל איסור דלא יקח דאינו אלא דרך קידושין כמו שכתבתי לעיל על איסור דלא יחלל דחל מעיקרא אפילו קודם קידושין כנ"ל הא קי"ל אין איסור חל על איסור אלא ודאי דתפסי קידושין והוי ליה איסור מוסיף דהואיל וניתוסף איסור על כל העולם משום אשת איש ניתוסף גם עליו משום כי יקח. ולפ"ז הוי אפשר לפרש באמת פירוש הש"ס כן בתמורה שאני הכא דאמר קרא לא יחלל דמזה מוכח דתפסי קידושין אלא דפשטא דלישנא לא משמע הכי שם אלא כמו שפירשו רש"י ותוס' שם דמגופיה דקרא קאמר דלא יחלל משמע דחלולין הוא עושה ואין עושה ממזרים וכן משמע להדיא מהא דקאמר שם ולאביי נימא קרא לא יחל וכו'. מ"מ נראה דנהי דלא משני כנ"ל היינו משום דיש לומר דהוי מצי למידחי דשפיר חל משום דאמרינן שם בקידושין אמר רב יהודה כהן גדול באלמנה לוקה שתים משום לא יקח ולא יחלל ומקשי ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו ומשני בשלא גמר ביאתו ע"ש פירש"י נמצא לפ"ז אי הוי אמרינן דלא יחלל אינו אלא חילול זרעו לא הוי איסור אלא בגמר ביאה וכיון דלא יקח הוא אפילו בהעראה כדקי"ל בר"פ הבא על יבמתו מגזרה שוה דקיחה קיחה א"כ שפיר חל איסור דלא יקח דאסורה אפילו בהעראה ולא מוכח מידי אבל למאי דמסיק דלא יחלל אחד לה ואחד לזרעה ועל חילול דידה הוא לוקה בתחלת ביאה כדאיתא בקידושין שם כפירש"י שם דלא מחלק בין ביאה לביאה א"כ ממילא מוכח דקידושין תופסין דאל"כ איך חל איסור דלא יקח על איסור דלא יחלל. ובהא ניחא דלא פריך שם בתמורה לבתר דמשני לאביי אחד לה ואחד לזרעה על רבא דאיצטריך להא דאחד לה ואחד לזרעה ומנ"ל דתפסי קידושין. ולפמ"ש דמוכח ממילא כנ"ל אתא שפיר. ונראה עוד דלפ"ז יש לומר דלא קשה נמי איפכא לרבא דילמא קרא רק לתפיסת קידושין הוא דאתא דחילולין הוא עושה וכו' ומנ"ל אחד לה ואחד לזרעה משום דלרבא מוכח דהיא נמי מחוללת מדכתבה רחמנא לא יחלל אפילו אם נדרוש מיניה חלולים הוא עושה וכו' לפמ"ש לעיל דלרבא דס"ל קידושין שאין מסורין לביאה אינן קידושין ע"כ הא דתפסי קידושין אף דעל ידי זה נאסר משום לא יקח היינו משום דבל"ז אסורה משום לא יחלל ואי ס"ד דלא יחלל אינו אלא משום חילול זרעה. א"כ אינו אלא בגמר ביאה הדר הוי ליה קידושין שאין מסורין לביאה דעל ידי קידושין נאסרה בהעראה. נמצא לרבא ממ"נ אי אמרינן דקרא דלא יחלל היינו דחלולים הוא עושה וכו' דהיינו דאתי קרא לאורויי דתפסי קידושין ממילא נשמע דהיא נמי מחוללת ואי אמרינן דקרא לאחד לה ואחד לזרעה ממילא נשמע דתפסי קידושין דאם לא כן איך חל איסור לא יקח על איסור לא יחלל נמצא דלרבי יהושע דליכא למידרש חלוליןהוא עושה אין עושה ממזרים דהא ס"ל דאין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין וע"כ דקרא לאחד לה ואחד לזרעה. וממילא נשמע דתפסי קידושין כנ"ל. ודוק היטב ועיין בחידושי קידושין שם שהארכנו בס"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |