חתם סופר/כתובות/ל/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ל TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

איכא בינייהו בעולה לכה"ג. דעת רש"י דמיירי בבעולה מאחר ואח"כ נבעלה לכה"ג הזה כדרכה. וא"כ לפ"ז בבעילה זו נעשית חללה מחייבי עשה וכהן הדיוט הבא עלי' עתה עובר בעשה כמ"ש תוס' יבמות ע"ז ע"ב ד"ה מחלל כו'. ובזה ניחא מה דקשי' למ"ד בירושלמי דהוריות פ"ג דכהן הגדול יכולי' להעבירו מנשיאותו ויהי' דינו כהדיוט ומשמע בתוס' דיומא י"ב ע"ב ד"ה כהן כו' בסוף דבריהם דהכי הלכתא ודלא כירושלמי פ"ג דהוריות ועיי' תוס' מ"ק י"ד ע"ב ד"ה והא כו' דע"כ ס"ל כהך דהוריות דאל"ה לא מקשי מידי. ואמנם הך דיומא מכריע דלא כהנ"ל ואולי יש לחלק בין כהן שנמשח שאין מעבירי' ובין מרובה בגדי' שמעבירין מ"מ במרובה בגדי' ה"נ הרי ראוי' היא לו כשיעבירו אותו מהתמנותו ויקיים מ"ע שעליו ולו תהי' לאשה. והשתא א"נ לא יעבירו אותו מ"מ למה לא ישלם קנס כיון שהיא ראוי' לו. ולהנ"ל ניחא דעכשיו אחר ביאה זו כבר נעשית חללה דחייבי עשה ואסורה אפי' לכהן הדיוט. והא"ש הא דלא מוקי לי' רש"י בבעילת עצמו משום דא"כ הרי לא נתחללה עדיין וחזי' לי' כשיעבירו אותו מנשיאותו. ומיושב נמי קו' תוס' דלר"מ מאי איכא למימר די"ל דר"מ ס"ל כמ"ד אין מעבירי' כה"ג שאפי' מעבירי' אותו מ"מ קדושתו עליו כבהוריות שם וכן משמע בתוס' יומא שם דהכי ס"ל לר"מ. וא"כ מיתוקם שפיר בבעילת עצמו דלא חזי' לי'. ולפ"ז ביבמות נ"ט כדפריך רבא תיפוק לי' משום בעולה הומ"ל דמשום בעולה מעבירי' אותו וכמ"ד הכי. אלא כיון דעכ"פ לא מיתוקם לכ"ע עדיפא מיני' משני. ובלאה"נ מהסברא נראה דאין מן הראוי דאם אנס אשה הכשרה לכה"ג רק בביאתו פסלה שנעשית בעולת עצמו היתכן שעי"ז יפטר מקנס ויהי' חוטא נשכר. וביבמות מיירי לענין נישואי' שאסור לישא אותה וזה בוודאי אפי' בבעילת עצמו אבל לענין תשלומי קנס מה"ת למיפטרי':

מ"ש רש"י דלית מאן דס"ל כר"א. י"ל כוונתו כיון דמשכחת ברייתא דסנהדרי' נ"א ע"ב דאמר ר"ע יכול אפי' פנוי' כו' והוה סד"א דר"ע ס"ל כר"א וכדאמרי' שם לעיל נ"א ע"א כי האי גוונא קמ"ל רש"י דליכא מאן דס"ל דלר"ע פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה דהרי ר"ע בעצמו הוא בר פלוגתי' דר"א ביבמות ס"א ע"ב וס"ל אין זונה אלא מופקרת ובסנהדרין אפנוי' מופקרת קאי. והכא בשמעתין ליכא לאוקמי במופקרת דפשיטא דאין לה קנס דאינה משומרת. שוב ראיתי שנתעוררו בזה הראשוני' בשיטה מקובצת והנלע"ד כתבתי:

ולאפוקי מדר"נ בן הקנה. כ' תוס' דס"ל לר"ח דאין שום תנא סובר כר"נ. נראה דלא הי' גירסתם בירושלמי דשמעתין דר"ש בן מנסי' ס"ל כר"נ ועדיפא מיני' ע"ש. ובפני יהושע הקשה הרי סתם מתני' דמגלה אין בין יה"כ לשבת לא מיתוקם אלא כר"נ בן הקנה. ולפע"ד לרבא דהתם אמר אמרי בי רב חנינא. וס"ל דלמתני' איכא מלקות בחייבי כריתות ולא נפטרו במלקות מידי כריתותן דלית להו דרשא ונקלה אחיך לעיניך א"כ ע"כ לא אתי' מתני' דהתם כר' נחוני' דלדידי' משוינן כרת למיתת ב"ד וכשם שאין אדם לוקה ומת בב"ד ה"ה שלא יהי' לוקה ונכרת. וא"כ נימא דבכרת גלי קרא שילקה. מ"מ הו"ל למימר שאם לוקה יפטר ולא נעביד בי' תרתי עכ"פ שלא לעקור השואה דכרת למיתת ב"ד. וכעין זה מצאתי להדי' בירושלמי פ"ק דמגלה ע"ש. אע"כ להך מ"ד לא מיתוקם מתני' כר"נ. והא דשוה יה"כ לשבת לתשלומין היינו מטעם מלקות ואי דס"ל כריש לקיש דחייבי מלקות שוגגי' נמי פטורי' או דס"ל כר' חגא מדרומא דחייבי מיתות שוגגי' נמי חייבים. ומשו"ה אין בין יוה"כ לשבת ולעולם דלא כרנבה"ק. והא דקאמר התם מתני' רנבה"ק היינו לאידך אוקמתות דהתם וא"כ רב חסדא דהכא מצי סבר כרבא התם ולק"מ:

וכן הא דפסחי' ל"ב ע"א. אפי' אי קיי"ל לפי דמים משלם וכפסק הרמב"ם מ"מ אין הכרח דמתני' ר"נ בן הקנה. די"ל כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה שם משום מלקות דחמץ פטור מתשלומין והא דלא אמר הש"ס הכי משום דלא בעי לאשכוחי מתני' להדי' דס"ל מלקות בחייבי כריתות משום שקלא וטרי' דמגילה. ולעולם למסקנא דמלקות איכא בחייבי כריתות שפיר מצינן למימר הכי. והא דלא קמ"ל בתרומה דעלמא ומשום מלקות דתרומה י"ל היא גופי' קמ"ל דאיכא מלקות בחייבי כריתות. והא דלא קמ"ל בחמץ דעלמא שאינו תרומה. י"ל קמ"ל בסיפא אפי' שוגג בתרומה פטור משום הזיד בחמץ אע"ג דהוה כפרה ודלא כהתוס' דהתם ודשמעתין לקמן כן י"ל ולעולם לא מיתוקם שום סתם משנה כרנבה"ק אדרבא איכא סתם משנתינו ודב"ק ודשבועות דלא כר"נ בן הקנה:

והנה בירושלמי איתא דר"נ לא אמרה אלא בכרת שהוא דומי' דיוה"כ שאין היתר לאיסורו אבל בנדה דיש היתר לאיסורו לא אמר. ולפ"ז לא הי' בתוספתא שבירושלמי כמו בתוספתא שלפנינו דגרסי' גם נדה. ולכאורה אולי לזה נתכוונו תוס' דס"ל לר"ח דליכא תנא דס"ל דרנבה"ק אמרה בנדה וכדומה. ולפי זה יפה הקשו תוס' ארש"י דלאפוקי מדר"נ אמתני' קאי מנ"ל דלמא גלי קרא והקשה מהרש"ל אכתי דלמא אנדה קאי ולק"מ דע"כ ליכא מאן דס"ל הכי בנדה. ומיושב נמי קו' גליון תוס' האמרי' להדי' לקמן אי רנבה"ק קשי' אחותו. והא"ש דלמסקנא לא ס"ל לש"ס כהירושלמי בהא מדאמר זר שאכל תרומה ותרומה יש היתר לאיסורו ע"י שאלה אבל הכא קאי אר"ח דאמר הכל מודים בבא על הנדה שפיר הקשו תוס'. וא"ש נמי דמייתי ש"ס רנבה"ק דיוה"כ ולא מייתי רישא דתוספתא דפליג בהדי' ופוטר באחותו והא"ש דאתי לאשמועינן דוקא דומי' דיוה"כ פוטר ולא נדה:

א"נ י"ל טעמא דלא מייתי בש"ס התוספתא דרנבה"ק פוטר באחותו. משום דמצינו למימר לאו משום כרת פטר לי' אלא מיירי באתרו בי' למלקות ומתני' בלא אתרו בי' למלקות. ואין לומר א"כ מאי אירי' אחותו דפוטר אפי' ממזרת נמי ליפטר משום מלקות י"ל כמ"ש רמב"ם דאין מלקות בממזרת בלא קידש. ולעולם מתני' לא פליג ארנבה"ק. משום הכי מייתי דהי' עושה יוה"כ כשבת והתם ע"כ משום כרת פטר לי' ובלא אתרו למלקות דאי משום מלקות ובאתרו בי' א"כ אדאשמעינן יה"כ לאשמועינן שעשה י"ט כשבת דחייבי לאווין נינהו. ודוחק לומר דקמ"ל דאיכא מלקות בחייבי כריתות דזה נשמע מאחותו. אע"כ משום כרת פטר לי' ובלא אתרו בי' וא"ש וק"ל:

ובהא דהקשו תוס' מנ"ל לאפוקי מדרנבה"ק דלמא שאני הכא דאיכא קרא נערה. והקשו בגליון תוס' הא אמרי' לקמן אי רנבה"ק קשי' אחותו. י"ל דבלאה"נ צריך להבין מאי מקשו תוס' הא משנתינו מחייב נמי בבושת ופגם כמ"ש תוס' לקמן בשמעתין ל"ב ע"א ד"ה דאין ומהרש"א שם. וא"כ שפיר מוכח לאפוקי מדרנבה"ק דנהי דגלי קרא נערה לחייבו קנס. אבל בושת ופגם לא יתחייב. אע"כ לאפוקי מדרנבה"ק ולא מקשו תוס' מידי. וצריך לומר התם קא קשי' להו כיון דגלי קרא דמשלם קנס א"כ ממילא ליכא כרת דתרי רשעיות לא עבדינן וכי היכי דבמיתות ב"ד לא עבדינן תרתי ה"ה בכרת לרנבה"ק וכיון דמגזירת הכתוב לשלם ממילא מיפטר מכרת. וכיון דמיפטר מכרת ממילא צריך לשלם בושת ופגם ושפיר הקשו תוס'. כל זה בשמעתין אבל לקמן קאי קו' הש"ס ארבה דס"ל חדוש הוא שחדשה תורה בקנס דאע"ג דמיקטל משלם. א"כ ה"נ איכא למימר אע"ג דגלי רחמנא נערה לחייבו בקנס מ"מ כרת במקומו עומד ואין לחייבו בבושת ופגם וא"כ משנתינו דמחייב בבושת ופגם ע"כ דלא כר"נ בה"ק וקשי' אחותו וק"ל:

חוץ מצינים ופחים עמ"ש בזה במקומות אחרי':

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף