אילת השחר/כתובות/ל/א
איכא בינייהו בעולה לכה"ג. ברעק"א הקשה דבתמורה פריך לרבא דכ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ לא יועיל קידושין באלמנה לכה"ג, ומתרץ דאמר קרא לא יחלל חילולין הוא עושה ואין עושה ממזרות, וא"כ למ"ד דס"ל דכל שאין לו ביאה בישראל ואפי' אלמנה לכה"ג הולד ממזר ולא דריש מקרא דלא יחלל דבא למעט דאינו ממזר, א"כ בעולה לכה"ג לא יתפוס הקידושין כיון דאמר רחמנא לא תעביד לא יועיל הקידושין, ואע"ג דכאן הוי רק עשה דכי אם בתולה בעמיו יקח, דמשמע יקח בתולה ולא בעולה, הא גם באיסור לאו הבא מכלל עשה אמרינן דאי עבד לא מהני, מדפריך לרבא מהא דתורם מן הרעה על היפה, הרי דאע"ג דאסור מ"מ מהני אע"ג דהוי לאו הבא מכלל עשה.
ואפשר לחלק בין איסור ל"ת ללאו הבא מכלל עשה, ומה דפריך מהא דתורם מן הרעה על היפה יש לבאר דהנה הסתפקו אם לאביי דס"ל דאי עביד מהני, היינו רק דבר שבלי האיסור הי' בודאי חל אלא שהי' סברא כיון דאסור הרי דלא יועיל, לכן ס"ל לאביי דאינו כן אלא דמה דבלי האיסור הי' חל גם כשעשה האיסור מ"מ חל, או דאדרבה דבזה שגילתה תורה איסור יש בזה גילוי דיועיל, ובגיטין (דף י"ב) הבאנו שנסתפק בזה בקובץ שעורים (ב"ק אות ק'). ויש להבין כן דבמה שאסרתו תורה כתוב כאן גזה"כ דמהני לאביי, ולרבא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא, לכן בתרתי פליג א' דמה דאסרה תורה אינו ראי' שחידשה תורה דמהני, דהאיסור אינו סיבה שיועיל, ולא רק זה אלא אדרבה יש גם אופן דלשון איסור משמעותו דהאיסור גורם שלא יועיל, אלא דזה חלוק דאם כתוב כאן כל חלות הדין אז ל"צ דוקא שהאיסור יגרום דלא מהני, אלא דבאופן אחר ממה שכתוב לא מצינו דמהני, אבל היכא שכתוב בלשון איסור דהיינו לאו אז כתוב גזה"כ דלא יועיל אפילו שבלי זה הי' צריך להועיל.
נמצא דמה דהוקשה להגמ' דאיך מהני לרבא תורם מן הרעה על היפה, הוא מחמת דבעצם כתוב כאן שכך הוא אופן ההפרשה, ונמצא דאין צריך כאן שהאיסור יהי' הסיבה דלא מהני, אלא דסגי מה דהאיסור אינו גורם שיועיל, דלאביי בזה כתוב איסור, הרי יש בזה גזה"כ דמהני אע"ג דבלי שהי' כתוב משמעות איסור לא הי' שייך שיועיל אחרת ממה שנתחדש ענין הרמה, וזה שנתחדש הא הוא רק מן היפה, דהא כאן נתחדש כל הדין איך מפרישים ולא מצינו כלל דמהני אם מפריש באופן אחר ממה שכתוב, לכן לרבא הי' צריך להיות דלא מהני, אבל בקידושין דמה שאפשר לקדש אשה לא נתחדש כאן, דהא ודאי ידעינן שחל קידושין מאיש לאשה מקרא דכי יקח איש אשה, אלא דכאן בא לאשמעינן דכהן גדול יקח בתולה ולא בעולה, וא"כ צריך להיות האיסור הסיבה והטעם שלא יחולו הקידושין דבלי האיסור ודאי הי' חל, וע"ז אפשר דלאו הבא מכלל עשה אינו גורם שלא יועיל קידושין כיון שבלי האיסור הי' מועיל, ורק אלמנה דכתוב בלשון לאו אלמנה לא יקח, הא יש משמעות דלא יחול, אז האיסור צריך להיות גורם שלא יועיל, ולפי"ז בלאו הבא מכלל עשה אין להקשות, אלא מפסוק דכתוב כאן כל החידוש דמועיל כמו בהא דתורם מן היפה דמשמע דלא נתחדש הפרשה אחרת, ונמצא דגם בלי שהי' משמעות איסור לתרום מן הרעה ג"כ לא יחול מן הרעה, וכיון דאי עביד לא מהני הרי ע"כ לא מצינו עכ"פ דיהי' האיסור סיבה שיועיל הפרשה שאינה כמו שכתוב, ולאביי כיון דבזה שאסרתו תורה כתוב דמהני, לכן לאביי ל"ק מה דמהני דכיון דיש בזה משמעות איסור אז אמרינן דג"ז נשמע דמהני, אבל בקידושין דכהן גדול בבעולה דיש רק עשה ולא נתחדש כאן ענין קידושין, דהא בלי הפסוק הזה ודאי הי' מהני קידושין בהבעולה ואנו צריכים לחדש שיהי' גזה"כ לבטל קידושין מה שבלי הגזה"כ הי' חל, ע"ז אין לנו ראי' דאיסור עשה גורם להפקיע חלות שהי' צריך לחול בלי שהי' איסור.
רבי נחוניא היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אף יום הכפורים מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין. יש מקשים לר' נחוניא דס"ל דגם חייבי כריתות פוטר חיוב תשלומין, א"כ לשיטת הראב"ד (הל' מילה פ"א) דהיכא שלא מל עצמו חייב כרת על כל רגע שאינו מל את עצמו, א"כ כל ימי חייו אם יזיק יהי' פטור, דהא כל רגע חייב כרת על שלא מל עצמו.
ונראה דכל דין קילבד"מ הוא אם מצבו בכלל שנחשב שעושה דבר שבזה חייב מיתה, ואפילו רודף כגון בא במחתרת חיובו מיתה בזמן שעוסק לרדוף דאז חייב מיתה, ואע"פ שאז חייב מפני הצלת הנרדף, מ"מ מחמת רדיפתו הוא גורם שצריכין להרגו, אבל באינו מל דסיבת חיובו הוא מחמת שאינו עושה, דהיינו מחמת שאינו מל עצמו, ע"ז לא שייך קילבד"מ.
ממאי דכי קא מזהר וכו'. מבואר דארי' וגנבי זה מן השמים משא"כ צינים ופחים, ולכאורה קשה למה שומר שכר חייב על גניבה הא נגזר מן השמים, וצ"ל דלפעמים נגזר דאם לא ישמור יגנבו, נמצא דהוא אשם בזה, דרק אם ישמור הכסף בקרקע לא יגנב.
רש"י ד"ה הא נמי יש בה הוי'. המקדש אשה בימי נדותה מקודשת. לכאורה לא הוצרך לזה דאפי' אי א"א לקדשה כשהיא נדה מ"מ היא בת הוי' דיכולה להתקדש אח"כ, משמע דרוצה רש"י לפרש דלא יועיל מה שאח"כ תוכל להתקדש להיות נקראת בת הוי', ובפרט אפשר דלפי"מ שנקטו בשיטת רש"י יבמות (דף מ"ט ע"ב) דאם סוטה א"א לקדש הי' נפקע הקידושין שיש לו בה, דהיינו דא"א שיהי' אישות כלל לאלה שלא תופס בהם קידושין, א"כ יותר סברא דלא הי' מהני מה שאפשר לקדשה אח"כ דהא אין בה אפשרות אישות כעת, ומה שיתחדש אח"כ בה אפשרות קידושין לא יעשה בה שם בת הוי' כיון דכעת אין שייך בה כל ענין אישות, לכן ביאר דגם כעת היא בת הוי'.
והי' אפשר לבאר דהנה לכאורה הא בגיטין (דף פ"ה א') מסקינן דקטן דאתי לכלל הוי' מקרי בר הוי' ולמה צריך דוקא שכעת תהי' בת הוי', וע"כ דלא דמי דהא ס"ל לרש"י בקידושין (דף י"ט) דאם קטן בן ט' בא על יבמתו קנאה מן התורה, א"כ אין הביאור דבקטן לא יכול להיות קנין אישות רק דא"א לו לקדש, ולכן עי"ז מקרי בר הוי' כיון דגם במציאות יוכל לקדש כשיגדל, אבל נדה אם לא הי' תופס בה קידושין אז גם כשקידשה קודם הי' נפקע הקידושין, הרי דכעת אינה בת הוי' כלל ולא הי' מהני מה דהיא בת הוי' אח"כ, לכך הוצרך רש"י לפרש דגם כעת תופס בה קידושין. אמנם מדמספקינן שם בבעל אחותה, ומשמע דאם הי' שכיח שתמות אחותה הי' נקרא דהוא שייך בהוי' בה והוי שיור, א"כ בנדה ודאי תהי' בת הוי', יש לומר דבנדה גרע דהא לפי"ז כיון דתמיד בימי נדותה יפקעו הקידושין אין לקרוא לה בת הוי' כיון דתמיד לא תהי' מקודשת בימי נדותה אז הי' סברא דבימי נדותה אינה בת הוי'.
תוד"ה הכל מודים. ומיהו ר"ש התימני ע"כ לית לי' דר' נחוניא מדאיצטריך למעוטי חייבי כריתות וכו', דלר' נחוניא תיפו"ל דקלבד"מ. בקובץ שעורים (אות פ"ד) כתב דלר' נחוניא בן הקנה דחייבי כריתות פטורים מתשלומין כמו חייבי מיתות ב"ד, צריך קרא למעט משום דאינה בת הוי' לספק חייבי כריתות, דמטעם קלבד"מ לא מיפטר כפי שמשמע מרש"י ב"ק (דף ל"ה) דספק חייבי מיתות ב"ד או חייבי כריתות יהי' חייב ממון, וכתב דיש לחלק דספק חייבי מיתות ב"ד דאין הורגין בספק לכן אינו פוטר מתשלומין משא"כ כרת דזה חיוב לשמים, אלא דהעיר דיש ללמוד דכמו מכה בהמה יש חילוק דרק בודאי חייב ולא בספק [היינו דהא הממע"ה], ה"נ בחייבי מיתות רק ודאי יפטור הממון ולא בספק, וממילא כיון דיש גזה"כ דבספק אינו פוטר אז גם ספק חייבי כריתות לא יפטור מתשלומין.
ואפשר לומר דהגז"ש הוא מדין הנאמר במכה בהמה דהיינו אדם המזיק דבזה נתרבה דאין חילוק איך הזיק, וה"נ במכה אדם אין נפק"מ, אבל הא דיש דין הממע"ה דבספק אינו חייב אינו דין שנאמר במכה בהמה דהיינו באדם המזיק, דהא בכל עניני ספק ממון הדין הוא הממע"ה, ואין זה דין שנאמר במכה בהמה שיהי' שייך ללמוד מזה על מכה אדם דאינו פוטר ממון בעשה עבירת ספק חייבי מיתה שממילא נלמד מזה גם על חייבי כריתות.
בא"ד. ובקונטרס פירש וכו' ותימא מנ"ל דמפקא מיני' דלמא מודה ר' נחוניא דחייבי כריתות יש להן קנס דרבינהו קרא חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות. במהרש"ל תירץ דא"כ מנ"ל כל חייבי כריתות אולי נרבה רק נדה דס"ד דאיסור כרת יפטור מתשלומין ע"ז גלי קרא דחייב, אבל שאר חייבי כריתות דיש בהם גם משום דאין בהם הויה אולי באמת לא נתרבו.
והנה לכאורה בהא דמרבינן מקראי דהנערה ובתולות הא בא לרבות נערות כאלו דגם להם יש קנס, וזה שייך אם החסרון בהם מצד דינם דנערה כזאת או בתולה כזאת נתמעטה דהיינו שאין בהם הוי' או שאינם ראוי' לקיימם שזה דין בם גופא ולא מצד עונש עבירתו, וע"כ זה בא לחייבי כריתות שאז יש חידוש דגם אלה שמצד דינם שאין בהם הוי' הי' סברא לפטור, אלא דממילא נשמע דאע"פ שיש גם עונש כרת מ"מ חייב, אבל להעמיד ריבוי הפסוק שיחדש רק מחמת עונש עבירתו לא משמע, וכמו דודאי לא משמע להעמיד הפסוק באופן שבשעת ביאתו עבר איזה איסור אחר שחייב בעד זה מיתה, ה"נ לא משמע דבא להשמיענו חידוש מחמת דבשעת ביאה יש איסור כרת.
ובמהרש"א הקשה דנוקי תרי קראי לחייבי עשה וליבמה לשוק דאין בה הוי' אבל מנ"ל לחייבי כריתות שיש בהם גם החסרון דקילבד"מ, ועמש"כ בזה הגרעק"א.
תוד"ה הכל בידי שמים. אמר לו רחמנא לישזבך מצינתא אמר לו דא צלותא היא יתיר חד כסו וצינתא אזלא. והנה מה שטען שיכול להתלבש יותר חם וינצל מהקור, צ"ב איך נפרש מש"כ ולפני קרתו מי יעמוד, ובתוס' במגילה (דף כ"ה ע"א) כתבו דלא קשה מהא דכתיב לפני קרתו מי יעמוד, דה"פ אם ישלחנה בפעם אחת כדכתיב בראש הפסוק משליך קרחו כפתים עכ"ד.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |