הפלאה/כתובות/לד/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא ושאני הני דחידוש הוא. באמת יש לתמוה טובא כיון דרבה לר' מאיר קאמר ולאו סברא פשוטה הוא דהא רבנן פליגי עליה מנ"ל הך סברא לר' מאיר דהא מצי לשנויא פלוגתיה דר' מאיר ורבנן כדמשני לעיל. ותו דבמאי פליגי ר"מ ורבנן ובריש מכות מפרש טעמיי'הוגבי מלקות וממון. אבל במת ומשלם מאי טעמייהו. ותו דפריך לקמן דף ל"ח ע"ב ולרבה דאמר חידוש הוא וכו' ומאי קושיא הא רבה דוקא אליבא דר"מ קאמר וביותר תמוהים דברי התוס' בסנהדרין דף ע"ג ע"ב ד"ה במפותה וכו' אבל יש להוכיח דע"כ מתניתין לא מתוקמא כר' עקיבא דברייתא דהא רב פפא אית ליה התם בפרק אלו נערות חידוש הוא שחידשה תורה בקנס וכו'. והש"ס קאמר התם דמאן דאית ליה חידוש וכו' ע"כ לא אתיא כר"מ מדקתני בסיפא הבא על בתו פטור מקנס והיינו דמקשה הש"ס שם דהא ניתן להצילו בנפשו משום דעל כרחך מתניתין לא אתיא כר' מאיר כמו שהפליג בתמיהתו בספר מגיני שלמה. והנלענ"ד בזה דיש לומר דס"ל לרבה דר' מאיר ורבנן לשיטתייהו אזלי דכי היכא דס"ל לר' מאיר לוקה ומשלם דיליף ממוציא שם רע ה"נ איכא למילף מת ומשלם דהא קי"ל דבעינן בקנס עדות שאתה יכול להזימה א"כ צ"ל במוציא שם רע דכשיוזמו העדים יצטרכו לשלם להבעל הקנס אע"ג דהעדים חייבין מיתה דהרי עדי הבעל נתחייבו מיתה על פיהם שהרי העידו על האשה שחייבת מיתה ש"מ דבקנס אע"ג דמת משלם. דהא במיתה וממון מפורש אם לא יהיה אסון וכו' ע"כ חידוש הוא בקנס דס"ל דעדים זוממין קנסא אף דהוי לגבי עדים ממון לזה ונפשות לזה דהיינו ממון לבעל ומיתה לעדים. מ"מ כיון דס"ל דעדים זוממין קנסא ובקנס בעינן עדות שאתה יכול להזימה א"כ הא אינו בזוממי זוממין דהא זוממי זוממין ע"כ יצטרכו לשלם להעדים אלו ממון אף דנהרגין בשבילם דהוי ליה ממון ונפשות לאחד. ע"כ צ"ל דחידוש הוא שחידשה התורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם. וכל זה לר' מאיר דס"ל עדים זוממין קנסא כדאיתא במכות שם אבל לרבנן דס"ל עדים זוממין ממונא אי אפשר למילף מן העדים דמת ומשלם דהא ע"כ חידוש הוא דהא מיעטא התורה בפירוש מקרא דאם לא יהיה אסון דאינו מת ומשלם ממון וכ"ש לפמ"ש התוס' לעיל דף ל"א ע"א בד"ה רב אשי בסוף דבריהם דרבה נמי ס"ל דמיתה לזה ותשלומין לזה חייב אתי שפיר טפי דלרבנן ליכא להוכיח מן העדים דהא הוי ליה ממון לבעל ומיתה לעדים וליכא למימר כנ"ל דלגבי זוממי זוממין הוי ליה מיתה ותשלומין לאחד דכיון דס"ל דעדים זוממין ממונא ובממון הא לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה ואע"ג דאינו בזוממי זוממין אפ"ה מחייב. וכיון שזכינו לזה מתורץ היטב הא דמקשה הש"ס בדף ל"ח ע"ב ולרבה דאמר חידוש וכו' היינו משום דהתם דקאי אליבא דר' עקיבא דס"ל דעדים זוממין קנסא כדאיתא במכות שם ממילא דמוכח אליביה דחידוש שחידשה תורה בקנס כמו לר"מ והיינו דמשני ע"כ כתנא דמתניתין דס"ל רצה לומר דלדידיה מוכרח לומר דהאמת הוא כתנא דמתניתין אליבא דר' עקיבא. ולפי זה ממילא דאתיא שפיר דברי התוס' בסנהדרין דלרב פפא אי אפשר לאוקמי כר"ע דברייתא דכיון דמצינו פלוגתא דתנאי מתניתין וברייתא אליבא דר"ע ולרב פפא דס"ל כרבה אליבא דרבי מאיר וה"נ אליבא דרבי עקיבא ע"כ כר"ע דמתניתין ס"ל א"כ לא מצינו תנא דס"ל דקנסא לאביה ושפיר כתבו התוס' שם דאי אפשר לאוקמי מתניתין דאלו נערות כרבי עקיבא דברייתא. ודוק:
והנה לכאורה היה נלענ"ד ליישב דברי רבה הכא והסוגיא דלקמן דף ל"ח ע"ב בדרך יותר פשוט דהא דקאמר רבה חידוש שחידשה בקנס אע"ג דמיקטל משלם הוא סברא פשוטה לדידיה דבקנס לא שייך קים ליה בדרבה מיניה כלל. אלא כולה מילתא תליא אי עדים זוממין קנסא או ממונא דהא בקנס בעינן עדות שאתה יכול להזימה וכיון דעדים זוממין ממונא אי אפשר לקיים בהו תשלומי הקנס. ולכך גם איהו פטור מתשלומין משא"כ לר"מ דס"ל דעדים זוממין קנסא א"כ גם העדים יתחייבו שניהם. וכבר תירצנו בזה קושיות התוס' לעיל דף ל"ב ד"ה וקי"ל וכו'. ולפי זה הוי ניחא טפי דאין צריך לדחוקי כמ"ש התוס' ד"ה דאמר רבה וכו' דאליבא דר' מאיר קאמר. וכן צריך לדחוקי לרב פפא דנ"מ גם לרבנן בשוגג או במזיד ולא אתרו ביה דבזה אף לרבנן בקנס חייב אף דקי"ל חייבי מיתות שוגגין פטורין דהא בקנס אע"ג דמיקטל משלם ולגבי העדים כיון דלא רצו לחייבו מיתה לא הוי ליה לגבייהו אפילו חייבי מיתות שוגגין ויצטרכו לשלם ורבנן דפטרי לעיל בטובח לע"ז מיירי במזיד ואתרו ביה. כך היה נלענ"ד בתחלה. אבל אחר העיון אי אפשר לפרש הכי דסברא פשוטה הוא לרבה אליבא דכ"ע דהא אמרינן לקמן דף ל"ח ע"ב דרבה ע"כ כר' יוחנן ס"ל ומוקי למתניתין בלא אתרו ביה. א"כ אי נימא כנ"ל קשיא בתו דכיון דלא אתרו ביה נימא בקנס מת ומשלם דהא לא הוי עדות שאתה יכול להזימה. ותו הא דאיצטריך רב פפא לשנויא בסנהדרין דף ע"ג ע"ב במפותה משום קושיות הש"ס דניתן להצילו בנפשו וכיון דס"ל בקנס מת ומשלם הא בזה לא שייך טעמא דעדות שאתה יכול להזימה כלל. אלא מחוורתא כמ"ש לעיל דהך סברא עצמו חידוש שחידשה תורה בקנס תליא בפלוגתיה אי עדים זוממין ממונא או קנסא. ודוק:
ואין להקשות דלר' מאיר דיליף ממוציא שם רע נימא נמי דמסתמא העדים לוקין שהרי הבעל נתחייב מלקות על ידיהם וכיון דע"כ חייבין מיתה בשביל העדים א"כ נילף מיניה מיתה ומלקות. זה אינו חדא; דהא לר' מאיר אמרינן לקמן דף ל"ז ע"ב דכדי רשעתו קאי על מיתה ומלקות הרי מיעטה התורה בפירוש. ותו דאין צריך לזה דכיון דהעדים נהרגין לא גרע מאלו העידו העדים על כמה אנשים שחייבין מיתה דה"ל מיתה דידהו כאשר זמם לכל אחד. ה"נ הוי ליה מיתה דידהו כאשר זמם לגבי הבעל ובאמת אין העדים לוקין. ובזה אתי שפיר גם לרבנן דס"ל דעדים זוממין ממונא וכתבו לעיל דאין צריך לומר דחידוש הוא במוציא שם רע אלא משום דהעדים חייבין בתשלומין משום דה"ל מיתה לגבי העדים וממון לבעל אין להקשות דאכתי חייבין מלקות בשביל הבעל וה"ל מלקות וממון לאחד ולפמ"ש זה אינו דהרי גדולה מזה כתב בספר פני יהושע לעיל דף ל"א ד"ה רב אשי דכשהוא חייב מיתה בשביל אדם אחר אף דנכלל בזה גם מיתה בשבילה ה"ל מיתה לזה ותשלומין לזה ונהי דלא נלענ"ד סברתו בזה דהא לא גרע לגבי דידיה מחייבי מיתות שוגגין דפטורין מ"מ הכא גבי מלקות דאמרינן לקמן דף ל"ה ע"ב דרבה כר' יוחנן ס"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין שפיר יש לומר כיון דבל"ז חייבין מיתה בשביל העדים הוי ליה לגבי דידיה כחייבי מלקות שוגגין ודוק:
תוספות ד"ה ור"מ וכו' ויש לומר דודאי וכו'. הקשה מהרש"א ז"ל דלפי זה למה ליה למימר במכות דיליף ממוציא שם רע תיפוק ליה דקנס חידוש הוא. ונראה דכיון דר' מאיר דריש כדי רשעתו למיתה ומלקות וכיון דס"ל עדים זוממין קנס וחידוש הוא ה"נ ראויה לחייב במיתה ומלקות דהא כיון דכל חיוב עדים זוממין קנסא הוא ראוי' לחייב שניהם אלא מרבויא דקרא אם כן מאי חזית לאוקמא במיתה ומלקות טפי מממון ומלקות דהא עביד לקמן צריכותא דחדא בגופיה וחדא בממונא גרע טפי. ועיקר המטעם משום דמצינו במוציא שם רע ממון ומלקות מוקמינן לכדי רשעתו במיתה ומלקות לר' מאיר. מיהו לפמ"ש לעיל ליישב דברי רבה כולי מילתא דחידוש הכל ילפינן ממוציא שם רע אין קושיא כלל וק"ל:
תוספות ד"ה דאמר רבה וכו'. לכאורה מילתא דפשיטא היא. ועמ"ש לעיל בזה דיש לומר דנ"מ גם לרבנן ואפשר דבעו לאפוקי מזה וכמו שהוכחנו לעיל. ועוד נראה דלפמ"ש התוס' בחולין דף י"ד דהא דשוחט בשבת לא מיפסל משום שחיטת מומר משום דבפעם אחד לא נעשה מומר א"כ הכא דנעשה מומר משעת גניבה שחילל שבת בשעת גניבה א"כ בשעת שחיטה ה"ל שחיטת מומר והוי שחיטה שאינה ראויה דפטור בל"ז לרבנן דר"מ אבל כיון דאליבא דר"מ קאמר ואיהו הא ס"ל שחיטה שאינה ראויה שמיה שחיטה. מיהו לפמ"ש התוס' שם דבעינן דוקא לרבנן דרבי מאיר שחילל שבת בפרהסיא א"כ לא קשה מידי ודוק:
פירש"י ד"ה פטור דקמ"ל אין מת ומשלם וכו'. הא דפי' בכפות אע"ג דכתב דלא קי"ל כר" נתן. נראה דכוונתו ז"ל לתרי לישנא דלעיל דף ל"א דללישנא דאי בעי לאהדורי וכו'. א"כ אי אפשר לומר בהגבהה דא"כ כבר נתחייב בגניבה קודם שבא לאיסור שבת וצ"ל במשיכה וע"כ בכפות דאל"כ אי בהלך ברגליו ליכא איסור שבת ואם גוררו הא אין דרכו בכך וליכא קנין וליכא איסור שבת דאין דרך הוצאה בכך כדלעיל שם ע"כ צ"ל בכפות דדרכו בגרירה וממילא דאתיא נמי כר' נתן וק"ל:
בגמרא וצריכא דאי אשמעינן שבת וכו'. לכאורה לפירש"י דהצריכותא דמשום דחמיר איסורא ראוי לפוטרו מממון הוי סגי בחד צריכותא דאי אשמעינן מחתרת ה"א בשבת דאיסור עולם פטור אפילו מקנס. מיהו בהא יש לומר כיון דאליבא דר' מאיר קאמר ור' מאיר בשבת מחייב בקנס דטביחה עצמה כמ"ש תוס' וע"כ הא דקמ"ל רבה היינו דמקרן פטור בשבת לר' מאיר כמ"ש לקמן בסמוך. אבל לכאורה הוי סגיא באידך צריכותא דאי אשמעינן שבת ה"א דמחתרת דחמיר דלא בעי התראה פטור אפילו מקנס. ונראה דזה אינו דיוכל למילף מעדים זוממין דלא בעו התראה כדאמרינן לעיל דף ל"ג ואפ"ה חייבין ממון מטעם שהוא קנסא לר"מ דאל"ה איך מחייב ר"מ בקנס במקום מיתה הא הוי ליה עדות שאי אתה יכול להזימה אלא ע"כ דגם העדים יתחייבו בתשלומין כמ"ש לעיל משום דע"ז קנסא לר"מ ומכ"ש לפמ"ש לעיל דכל עיקר ילפותא דר"מ דחידוש בקנס הוא משום דמצינו בע"ז דמוציא שם רע דמשלמין אף ע"פ שחייבין מיתה ואם כן שפיר מוכח דאפילו במקום דלא בעי התראה חייב בקנס וע"כ הצריכותא בפיטור הממון. ודוק:
בתוס' ד"ה אבל שבת וכו' תימא דעיקר קים ליה בדרבה מיניה וכו'. ועוד וכו'. לולי דבריהם יש לומר דעיקר מילתא דרבה דאשמעינן בשבת דבעינן התראה היינו דקמ"ל אע"ג דבעי התראה ולא התרו בו אפ"ה פטור מממון. ולפי זה אין ראיה מקרא דלא יהיה אסון דיש לומר דין אסון וכן במתניתין קתני מפני שנידון בנפשו משמע בהתראה. ותו דהוי מצי למימר דטעמיה דר"מ דמחייב במת ומשלם היינו דוקא בלא התרו והא גופא קמ"ל רבה דאין חילוק בין התרו ובין לא התרו אלא בקנס חייב אפילו בהתראה וכן במחתרת דמחתרתו היא התראתו. ובממון פטור אפילו בלא התראה. והא דמקשי לעיל לריש לקיש מהא דמחייב ר' מאיר במת ומשלם ולא משני דר"מ מיירי בלא התראה. זה אינו דלריש לקיש דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין אין חילוק בין אתרו ללא אתרו משא"כ לרבה דס"ל כרבי יוחנן לקמן דף ל"ה ע"ב. וק"ל:
בגמרא ואזדו לטעמייהו וכו'. נלענ"ד דיש לפרש דאזדו לטעמייהו אף בהא דמשני ריש לקיש דמתניתין ר' מאיר היא דתליא בפלוגתא דחייבי מלקות שוגגין. והוא דלפמ"ש לעיל דהא דקאמר דס"ל לר"מ חידוש הוא בקנס הוא מוכרח לר' מאיר מדס"ל עדים זוממין קנסא א"כ דע"כ העדים חייבין מיתה משום שרצו להמית עדי הבעל אפ"ה צריכין לשלם לבעל הקנס שרצו לחייבו אע"ג דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה מ"מ אינו בזוממי זוממין דבקנס בעינן עדות שאתה יכול להזימה כמבואר לעיל. א"כ באמת קשה מזה לריש לקיש דפליג ארבה וס"ל דלר"מ אפילו בקנס אינו מת ומשלם כדקתני סיפא בבתו דפטור מקנס. ונלענ"ד דיש לומר דריש לקיש ס"ל דלר"מ עדים זוממין ממונא הוא והא דיליף ר"מ בעדים זוממין דלוקה ומשלם ממוציא שם רע ולא פריך מה למוציא שם רע שכן קנס היינו דיליף מהעדים דע"כ לוקין ומשלמין דאל"כ איך הבעל משלם קנס הא בקנס בעינן עדות שאתה יכול להזימה ואף שכתבנו לעיל דהעדים ע"כ אינם לוקין שהרי חייבין מיתה בשביל שרצו להמית עדי הבעל ור"מ מודה במיתה ומלקות היינו ע"כ משום דמיתה כיון דחמיר ממלקות לא גרע מאלו העידו על כמה אנשים שחייבין מיתה דמיתה דידהו הוי ליה כאשר זמם לגבי כל אחד ואחד כ"ש דמיתה הוי ליה כאשר זמם לגבי מלקות דבעל כיון דשניהם בגופו לא גרע מיתה ממלקות נמצא לרבה ולר' יוחנן עכ"פ כיון דחייבין מיתה ג"כ בשביל העדים שפיר חייבין בתשלומין לבעל כמ"ש לעיל בשם ספר פני יהושע בדף ל"א בתוס' ד"ה רב אשי דאפילו היכא דחייבין מיתה בשביל אדם אחר אע"ג דמתקיים בזה ג"כ כאשר זמם על מיתה של זה אפ"ה משלמין דהוי ליה מיתה לזה ותשלומין לזה ונהי שכתבנו לעיל דבמיתה לא שייך זה דעכ"פ לא גרע מחייבי מיתות שוגגין של זה עצמו. אבל במלקות שוגגין לרבה ור' יוחנן דמחייבי במלקות שוגגין שפיר משלמין כיון שחייבין מיתה בשביל העדים אע"ג דנכלל בזה מלקות דידיה הוי ליה חייבי מלקות שוגגין דחייבין בתשלומין. אבל לריש לקיש דאינו מחלק בחייבי מלקות בין שוגגין למזידין שפיר יליף ר"מ מעדים דמוציא שם רע אע"ג דהוי ליה חייבי מלקות שוגגין אפ"ה חייבין לשלם ממון. ורבנן לא ילפי ממוציא שם רע משום דס"ל באמת חידוש הוא כיון דבדיבורא מחייב כמ"ש התוס' לעיל דף ל"ב ותו דע"כ לדידהו כדי רשעתו קאי דאין לוקין ומשלמין ממון אבל לר' יוחנן דס"ל חייבי מלקות שוגגין חייבין א"כ אין להוכיח מעדים דמוציא שם רע. שהרי אינם לוקין כנ"ל וצ"ל ע"כ דס"ל לר' מאיר עדים זוממין קנסא נמצא ממילא מוכח כרבה דס"ל בקנס מת ומשלם א"כ ליכא לאוקמי מתניתין כר' מאיר דא"כ קשיא בתו. ודוק:
ובזה יש לתרץ קושיות תוס' לעיל בד"ה ור' מאיר אהא דקאמר אביי בהשוכר את הפועלים בחוסם את הפרה דלוקה ומשלם דאתיא כר"מ הא לא שמעינן לר"מ אלא בקנס. ולפמ"ש יש לומר דאביי ס"ל אליבא דר"מ דס"ל עדים זוממין ממונא ואפ"ה העדים של מוציא שם רע לוקין ומשלמין מדהוא לוקה ומשלם קנס ובקנס בעינן עדות שאתה יכול להזימה. ואף שכתבנו דלגבי העדים לא הוי ליה אלא חייבי מלקות שוגגין מ"מ יש לומר דאביי לשיטתיה דמשמע לקמן דס"ל כריש לקיש דדריש גזירה שוה דרשע רשע. ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |