ריטב"א/כתובות/לד/ב

ריטב"א כתובות לד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רבא אמר לעולם בטובח ומוכר ע"י עצמו ור"מ לוקה ומשלם לית ליה. פי' לא אתי רבא לומר השתא לתרוצי מתני' דגנב וטבח ולוקמין פרכי' ליה ממתני' דבא על בתו שמת ואינו משלם קנס ולמאי דאמר לעיל דר"מ סבר לוקה ומשלם מת ומשלם והא דכתיב כדי רשעתו שאין מחייבין אותו שתי רשעות מתנינן לה במלקות ומיתה דתרי בחדא גופא לא עבדינן אבל חדא בגופא וחד' בממונא עבדינן וכדאיתא לקמן בפירקא דאמר רבה הי' גדי גנוב לו וטבחו בשבת חייב ופירש"י ז"ל שהיה גדי גנוב לו מע"ש והכי מוכח מלישנא ומיהו לאו דוקא שלא בעבירות שבת וה"ה גנב בשבת במתכוין כגון שהגביהו והניחו שם או שהוציאו מרשות הבעלים לסמטא או לצדי ר"ה וכיוצא בו שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לאיסור שבת. פירוש ואע"פ שטבחו בשבת אדם מת ומשלם קנס:

גנב וטבח בשבת. פירש"י ז"ל כגון שהיה נגרר ויוצא. ואם תאמר ולרבי נחמן דאמר חי נושא את עצמו הא ליכא איסור שבת ויש לומר לרב נחמן מיירי בכפות וא"ת היכי קני בגרירה דהא גדי דרכו בהגבהה ויש לומר כשצירף ידו למטה מג' וקיבלו ויש לפרש עוד כשהגביהו ע"מ להוציאו ולא עומד והגבהה צורך הוצאה הוא וכן פירש הראב"ד ז"ל. ויש לפרש עוד שנכנס הגדי לרשותו (וטרחו) למכרו שמכירתו זו היא גנבתו ג"כ פטור. שהאיסור שבת ואיסור גנבה באים כאחד פי' וכאן שנפטר מן הדין מהקרן נפטר מתשלומי ארבעה וחמשה שאם אין גניבה אין טביחה ומכירה דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד' וא"ת גנב וטבח בשבת אפילו גנב בשבת וטבח בחול נמי כבר תירצו שאם טבח בחול הרי הוא כאלו חזרו וגנבו בחול ומחייב הקרן נמי דהא כל כמה דלא טבחו ברשותו דמריהו הוה קאי ויפה כיון ז"ל ומתבררין דבריו כמה שאמר בפרק מרובה במאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא הוה שוה זוזי ולבסוף שוה ד' אתבר ממילא משלם זוזי תברא או שתיא משלם ד' כי השתא והיכא מעיקרא שוה ד' ולבסוף שוה זוזי משלם כדמעיקרא לעולם אף ע"ג דתברא או שתיא והיינו דאמרינן הכי שאם היה גנב מע"ש וטבח בשבת חייב ולא אמרינן דטביחתו היא גניבתו ולמפטרי' כיון דגנבה טביחה דהשתא לא מחייב דקים ליה בדרבה מיניה מחייב אגניבה דחול וצריכא האי לאשמעינן שבת וכן לישנא מוכח בהדיא ולפטורא הוא דעבדינן צריכותא כדפירש"י ז"ל והיינו דאמר דאי אשמעינן שבת ה"א משום דאיסורא חמור דהוי איסור עולם ראוי לומר קים ליה בדרבה מיניה לפוטרה ממון. ומיהו איכא למידק לפטורא מהאי צריכותא אינן כלל דאי משום דפטרי' מן הקרן דקים ליה בדרבה מיניה מה לי איסור חמור מה לי איסור קל הא אין לך לחייב שתי רשעות ואי משום פטור הקנס הלכה רווחה היא בכל מקום דתשלומי ד' וה' אמר רחמנ' ולא ג' וד' ויש מתרצים דשאני הכא דפטור הקרן גורם פטור הקנס וה"א בכל כי האי גוונא לא יפטור אף מן הקרן כיון שחדשה תורה בקנס ואע"ג דמקטל משלם קמ"ל דלעולם פטור מן הקרן בין באיסור חמור בין באיסור קל ואע"פ שפטרו גורם פטורו של הקנס:

ה"ג היתה פרה שאולה לו וטבח בשבת פטור שאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד ולא גרסינן שאם אין גניבה אין איסור טביחה ואין מכיר' דבשאלה ליכא ד' וה'. אמר רבא הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשין בהם כל ימי שאלתה פירש"י ז"ל כל ימי משך השאלה ששאלה אביהם מן הבעלים פירוש לפי שאם קבע זמן משתמשין בה כל אותה הזמן ואם לא קבע זמן משתמשין בה לזמן הראויה לפי אותה תשמיש ששאלה אבל בהא לא אמרי' שסתם שאלה שלשים יום שלא אמרו כן אלא במלוה שנתנה להוצאה וכדכתבי' בפ"ק דשבת בס"ד וטעמא דמשתמשין בה כל ימי שאלתה משום דכל זכות שהיה לאביהם באותה פרה הם זוכים בו דיורש כרעא דאבוה הוא. מתה אין חייבין באונסין פירש רש"י ז"ל דאינהו לא שואלים נינהו עליו ופירש הראב"ד ז"ל אע"פ שנשתמשו בה אין חייבים באונסי' כי הם קיבלו זכות אביהם אבל לא קבלו עליהם חיוב שאלה וכיון שכן הרי הם פטורים ממנה כל זמן שלא חל חיוב על אביהם מחיים או כל זמן שלא הניח אביהם אחריות נכסים ואיכא דקשיא ליה דכיון שנשתמשו בניו אמאי לא הוי שואלים עליה בו כיון שאביהם [לא] היה לו זכות אלא בקבלת אונסין אף הוא לא מוריש אותם זנות אלא בקבלת אונסין ואינהו כשואלים דבעלים נינהו וכדאמרי' בשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחרים דקיימא לן כרבי יוסי דאמר כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו ושואל הוה בעלי דברי' דמשכירו הכא נמי אע"פ שירשו זכות אביהם בעלי דברים דמשאיל הוו וכאותה שאמר בריש השואל בעל בנכסי אשתו שואל הוה או שוכר הוה ואוקימנא כגון דאגרה איהי פרה מעלמא ואנסיבה ונשתמש בעל ומתה ואי אמרת בעל בנכסי אשתו [כו'] ומשלם לבעלים ולא מצי אמר להו אנא בנכסי אשתי נשתמשתי ובזכותה זכיתי ושמירתה לא קבלתי ואיהי משתעי דינא בהדייהו והכא נמי אע"ג דאתו מכח אביהם וירושתו מ"מ בעל דין דמשאיל הוה:

ויש לתרץ דהא לא דמיא להשוכר את הפרה ושאלה לאחר דהתם כיון שהשני נעשה עליו שואל לפי' דין היא שיהיה שואל דבעלים שלא יהא הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו משא"כ באלו שלא נעשו שואלים וההוא דבעל בנכסי אשתו נמי לא דמיא להא דהתם ורבנן עשאוהו כשואל בכל נכסי' שהוא משתמש בהם דהיינו וכאלו השאילים בפירוש דמי דההיא מדמינן לה התם להדיא לההיא דרבי יוסי אבל הכא כשכבר מת אביהם וירשו זכותו למה יתחייבו בשאלה הרי זה כאלו שכר אביהם בית ומת שמשתמשין בו כל ימי שכירתו ואין חייב בשכירתו אם לא הניח להם אביהם אחריות נכסים. וכתב הראב"ד ז"ל דוקא הכא נקט שאין חייבי' באונסין אבל בגניבה ואבידה חייבים ואע"פ שלא נשתמשו בהם עדיין ואע"ג דשואלים לא היה יורשים דאינהו זכות אביהם ירשו ומ"מ כיון שיש להם זכות להשתמש בה נעשים עלי' שומר שכר בההיא הנאה וכדאמרינן בפרק המפקיד גבי המפקיד מעות אצל שולחני מותרי' להשתמש בהם לפיכך אבדו חייב באחריות ואמרינן עלה אמר רב הונא אפי' נאנסו ורב נחמן אמר נאנסו לא אמר ליה רב הונא אי שואל לא הוי ש"ש אמאי לא הוה ואמר ליה בההיא מודינא לך הואיל וזכה בזה מהני כיון דאתרמי זבינא דאית ביה רווחא דזבין להו הוה עלי' ש"ש ולא גרע נמי משומר אבידה שנעשה עליו ש"ש ומשום פרוטה דרב יוסף דעלמא ואע"פ שההיא הנאה שמגעת להם מחמת ירושה באה להם כיון דאחתי לה בה הנראה לא סגיא דלא להוי עלה ש"ש וכן אתה דן במלוה על המשכון ומת שאף בנו נעשה עליו ש"ש בההיא הנאה דתפס ליה בזוזי וכן באומן בכלי אומנתו כך נ"ל וכן דעת מורי הרב ז"ל:

כסבורין של אביהם היה וכו' וא"ת מ"ש מגזל שלא נתיאשו הבעלים ובאו אחרים ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה והכא בשאלה ליכ' יאוש. תרצו בתוספ' התם לפי שיודע השני דגזלה היא בידו של ראשון ואפי' לא ידע נמי הרי גוזלים מראשון משא"כ בנו דכיון שהיו סבורין שהוא של אביהם אין כוונתם לגזול אלא לאכול משלהם וכיון שכן אין להם לשלם אלא דמי בשר בזול והא דאמר לעיל גבי תחב לו חבירו בבית הבליעה דאי מצי מהדר ליה ולא מהדר ליה חייב התם (בידו) [יודע] שאין של חבירו שתוחבו בפיו ובדין הוא דכן פרכינן ליה אי מצי לאהדורי' להדרי' בדין הוא דיכילני לשנויי דמיירי שהוא סבר שהיה שלו אלא דניחא לי' לתרוצי אפילו דידע דלאו דידיה הוא:

והאי דמי בשר בזול הוא פרש"י דכל זוזי חשבינן ד' דינרים דהוה להו תרי תלתא להכי אמרינן בפרק מי שמת אבל אינו לשון התלמוד אלא פי' רבי יהודה גאון ז"ל הוא אין למידין ממנו למקום אחר כי מה ענין פרושה זו לכאן אלא הכי פירושו שמשלמין לפי מה שנהגו והיינו דמי בשר בזול אלא שהיו יודעים שאין פרה זו שלהם וכדאמרי' בפרק השותפין דמי קנים בזול ובב"ק דמי עמיר בזול:

ואם הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבים לשלם פרש"י שהניח להם קרקעות שיש להם אחריות נכסים חייבים לשלם כלומר דמטלטלין דיתמי לא משתעבדו לב"ח ונראין הדברים שלא תקנו הגאונים בזמן הזה שיהיה המטלטלין דיתמי משועבדים לב"ח דוקא כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אבל לא שאר דברים כיוצא בהם וכן נראה מדברי הרמב"ן ז"ל:

איכא דמתני לה אסיפא אבל רישא לא והיינו כרב פפא פי' שאינו חיוב אונסין אלא בשעת אונסין וכשמתו לא נשתעבדו נכסי אביהן לזה כיון שהיה מת אביהם. וא"ת א"כ בסיפא נמי למה חייבים לשלם להם תשלומין גמורין פירש"י ז"ל בסיפא חייבין לשלם משום דהוה להו למידק ואינו נכון דאפילו לא הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם מדין עצמו ועוד דהא ודאי לאו פושעים אינהו כלל דחזקה דכל מה שאדם מוציא בבית מורישו בחזקת שלו הוא ואפילו לא היה אמיד כי יש מתרושש והון רב לפיכך פירש"י ז"ל דבסיפא חייבים לפי שפשע אביהם שלא הודיעם שהיה שלו בשעת שפשע נשתעבדו נכסים כי אמרינן דחיוב אונסין בשעת אונס היינו בשעת פשיעת האונס:

אלא ריש לקיש מ"ט לא אמר כרבי יוחנן פירוש כי אע"ג דרישא דמתני' דקתני אלו נערות ר"מ היא דהא ודאי עדיפא ליה לאוקמי להא כרבנן דהלכה כוותיה. דכי אתי רב דימי אמר חייבי מיתה שוגגין וחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר מחייבין פירוש ולרבי יוחנן חייבין אפילו במזידין כל היכא דלא אתרו ביה וכדאמרינן לעיל: ומשום דלא אתרו ביה קרי להו שוגגין וריש לקיש אמר פטור אפילו שוגג גמורים וא"ת לרב דימי דאמר דלרבי יוחנן חייבי מיתה שוגגין ודבר אחר חייבין מאי האי דקתני אף על פי שאין בה כרת אין בהם מיתות ב"ד מושמע דאי איכ' מיתות ב"ד פטורים ולר"י ע"כ בדלא אתרו ביה איירי מתני' כדאיתא לעיל וי"ל דרב דימי מפרש אע"פ שאין בה כרת לפי שמזידין אין בה מיתות ב"ד כלומר שלא התרו בהם ואין ראוי לשום העונש ב"ד ומשמע דכי איתא מיתות ב"ד פטורים. וא"ת אמאי לא שיילן ריש לקיש אמאי לא אמר כעולא וכל היכי דאיכא ממון ומלקות ממון משלם ומילקא לא לקי ותי' ר"ת ז"ל דע"כ ר"ל ל"ל דעולא ולר"ל אפי' חייבי מלקות שוגגין פטורין מן התשלומין וכ"ש כשהם מזידין וא"ת ודלמא שאני הכא דאיכ' ג"ש דתחת תחת ובגזירות הכתוב שישלם ולא לקה ואע"ג דבעלמא לוקה ואינו משלם וי"ל דקי"ל דהאי תחת מבעיא ליה ריש לקיש כדאביי כתירץ לעיל אליבא דר' יוחנן:

איתבי' ר' יוחנן לריש לקיש ולא יהיה אסון ענוש יענש מאי לאו דין אסון פירוש דקרא אהורג קאי ואמר קרא דכל היכא דליכ' מיתות בית דין ממש בהורג ממון יענש ומשכחת לה דליכ' דין אסון בההוא הורג אפילו רבנן דאמרו במכוין להרוג את זה והרג את זה חייב מיתה כשלא נתכוין להרוג כלל ודרישא נמי הכי אצטריך לאוקמי דאי לא אע"ג דלדידיה נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתות ב"ד כיון שהיה מכוון כלל רודף הוא שניתן להצילו בנפשו וה"ל כשבר את הכלים של כל אדם פטור הוי והשתא מתפרשים קראי שפיר ולא יהיה אסון ממש כשהורג כלומר דין אסון אלא התרו בו ושלא נתכוון להרוג ענש יענש אע"פ שהרג ואם אסון יהיה בהורג ונתת נפש תחת נפש ולא יענש דקים ליה בדרבה מיניה או מפני שנתכוון להרוג את זה והרג רודף או מפני שהרג ממש בהתראה לחבירו או לאשה אליב' דרבנן שהוא חייב מיתה ופרכינן לאו אסון ממש כלומר שיש אסון בחבירו או באשה אפילו לא נתכוון הוא להרוג ולא אתרו ביה דכיון דכי אתרו ביה פטור מממון כי לא אתרו ביה נמי. ולהאי אוקימתא לא אתו קראי בחדא גוונא דקרא בתרא דכתיב ונתת נפש תחת נפש ע"כ מיירי בהתראה לרבנן ורבי שמעון דאמר נפש תחת נפש ממש או מפני מיתת האשה או מפני מיתת חבירו ומפרשינן הכי קראי ולא יהיה אסון באשה או ברודף יענש האי אסון באחד מהן לא ואע"ג דליכא התראה ואשמעי' קראי קמא דאמרינן קים ליה בדרבה מיניה אפילו חייב מיתות שוגגין ואידך קרא דמחייבי במתכוון להרוג ובהתראה אתא לאשמעינן דין דמיתה במי שנתכוון להרוג את זה והרג את זה דלרבנן חייב ולר"ש פטור דדוקא כשיש אסון לחבירו אמר הכתוב ונתת נפש תחת נפש ובדין ממון לא איירי כלל ומשום דלדין אסון מתפרשי קראי שפיר טפי נקטינן בקושיא להדיא מאי לאו דין אסון ובאידך לישנא נקטינן להדיא מה אסון ממש משום דפשטא דקרא באסון דאשה או ברודף טפי מאסון דרודף כן צריך לומר:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---