אילת השחר/כתובות/לד/ב

אילת השחר כתובות לד ב

דף ל"ד ע"ב

גנב וטבח בשבת פטור שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה. הנה בקצוה"ח (סי' פ"ז ס"ק כ"ג) על מה שכ' בש"ך דבתובעתו אשת איש שהבטיח לה אתנן פטור לישבע כיון דקלבד"מ ופטור מלשלם, כתב הקצוה"ח דאם תובעת אותו מאה זוז חמישים מה שהבטיח לה באתננה ועוד חמישים הלואה, ומודה על החמישים שהבטיח לה באתננה יצטרך להשבע שבועה דאורייתא, דכל קלבד"מ חייב תשלומין ממש אלא דאין לב"ד כח להגבות וכמו מאינש אלם דא"א להוציא, ולכן נמי מהני תפיסה אע"ג דבכל היכא דחייב לציד"ש לא מהני תפיסה, דכאן הוי חוב גמור וכאילו חייב בדיני אדם לכן מקרי מודה בחיוב תשלומין. ולפי"ז צע"ק למה מקרי אין גניבה, דהא הוא מחויב ממש אלא דא"א להוציא בכח ממנו, וכיון דס"ל דקנס אפשר לחייב אפי' באופן דחייב מיתה וקילבד"מ למה לא נוכל לחייבו קנס כיון דגם הקרן הוי כאילו מחויב בדיני אדם, אלא דאין מוציאין בכח כמו מאינש אלם [ועמש"כ בב"מ דף ה' אם לדין מודה במקצת צריך דוקא שע"י הודאתו חייב לשלם].

גדי גנוב לו וטבחו במחתרת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי איסור מחתרת. עי' בשטמ"ק (ד"ה ורש"י ז"ל כתב) דמבואר בדבריו דאע"ג דטבחו ביציאתו מהמחתרת מ"מ הבעה"ב שלא יודע ויהרגנו אין לו דמים לכן הי' אז במצב של קלבד"מ והי' פוטר הטביחה, רק משום דבקנס ס"ל דאינו נפטר מחמת קלבד"מ לכן חייב על הטביחה, וחזינן מדבריו דאע"ג דאליבא דאמת אין עליו עבירת מיתה מדין רודף דהא לא רדף אז, מ"מ שייך קלבד"מ כיון דמ"מ הבעה"ב הי' יכול להורגו.

והנה באמרי משה (סי' ל') חידש דמה דברודף יש דין להפטר מתשלומין ממה שהזיק בשעה שרדף הוא רק אם חיובו במיתה אינו רק משום הצלת הנרדף אלא גם משום דבעד עבירת רדיפתו חייב מיתה ורק אז מיתה פוטרת הממון, אבל אם חייב ליהרג רק משום הצלת הנרדף אז אין המיתה פוטרתו מחיוב ממון.

ומדברי השטמ"ק הנ"ל חזינן דאע"ג דשחט הגדי ביציאתו מן המחתרת דכבר אינו רודף ואין לו עבירת מיתה אלא דמ"מ היו יכולים להורגו והי' צריך להיות קלבד"מ, ורק משום דבקנס לא נפטר מחיוב תשלומין לרבה.

היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת וכו'. ומבואר דאי בשעת שאלה נתחייב לא יפטר אף אם טבחה בשבת, בשיעורי הלכה להגרי"ל בלוך (סי' ג', הביאו בקהלות יעקב סי' ל' סק"ה) העיר דלהסוברים דאף אם עשה עבירת מיתה בשעת תנאי החיוב ג"כ נפטר א"כ צריך להיות פטור אפילו אם משעת שאלה מתחייב, דהא מ"מ זה רק בתנאי שתיאנס וכיון דאז קילבד"מ צריך להיות פטור.

והנה בתנאי החיוב דנפטר הא אינו משום דאז אינו מתחייב אלא משום דמה דעשה אז לא נחשב כמעשהו כמבואר בחי' הגרעק"א (לעיל דף ל"א ע"ב), וא"כ זה לא שייך בשואל דחיובו באונסין הא אינו בעד מעשהו שנוכל לומר דהוי כאילו לא הוא עשה דלכן יפטר, ובזה חלוק אם זה אז הרגע המחייבתו, או בעד תנאי החיוב דמצד הרגע המחייבתו דלא יוכל אז להתחייב לכן גם בשעת האונס א"א להתחייב אז, אבל אם זה מחמת דאז לא נחשב כעשה לא איכפת לן בשואל דהא אין אנו צריכים לחייבו בעד מעשהו.

משתמשין בה כל ימי שאלתה. ברא"ש (ב"ק ר"פ הגוזל ומאכיל) כתב דיכול המשאיל לומר או קבל עליך אונסין או תחזירנו לי [ועי' בדו"ח רעק"א לקמן דף פ"א דהוכיח דהתוס' חולקין על הרא"ש בזה]. ויש לעיין להרא"ש אם סגי באמירה שהוא מקבל והוי ככל שואל דבזה שנמצא הדבר ברשותו מתחייב באונסין אפי' לפני שהשתמש בהדבר כמבואר בב"מ (דף צ"ט), או דצריך קנין כיון דירשו את אביהם לענין זכות ההשתמשות אלא דיכול לומר אני רוצה שיהי' עליך חיוב אונסין, ולזה לא סגי בסתם קבלה כיון דאין זה נוגע לזכות בהשתמשות דזה הוא ירש וצריך קנין.

וצ"ע אם בשעה שהסכים לקבל חיוב אונסין הי' אז בבעלים אם יפטר כדין שואל בבעלים, או דכיון דירש זכות אביו אין עכשיו שאלה חדשה ולא שייך שיפטר עי"ז שעכשיו הוא בבעלים.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א