הפלאה/כתובות/לד/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש אילת השחר שיח השדה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בגמרא שבת שחיטה ראויה היא. לכאורה לפמ"ש הפוסקים דהא דשוחט בשבת אינו שחיטה פסולה משום שחיטת מומר לחלל שבתות משום דבאותו מעשה עצמו לא מיפסל שחיטתו משום מומר א"כ צ"ל דהא דלא נעשה מומר בתחלת שחיטה כמ"ש באמת הרמב"ם בפירוש המשנה בחולין פרק קמא על מתניתין דשוחט בשבת משום דבתחלת שחיטה הוא מקלקל א"כ הכא דקיימינן לר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב שפיר הוי מצי למימר דנעשה מומר בתחילת שחיטה ופסולה משום שחיטת מומר כמ"ש הרמב"ם שם. אך לפמ"ש התוספות בחולין דף י"ד שם דבפעם אחד לא נעשה מומר א"כ כל השחיטה הוי פעם אחת. ועמ"ש לקמן בזה. וק"ל:
תוס' ד"ה ור' שמעון וכו' ואור"י דאיכא למימר וכו'. ובחולין דף פ"ה דחו התוס' תירוץ זה דהא אמרינן בריש פרק כיצד דנין אחים מאחים ואין דנין אחים מאחיך. אע"ג דאחים דבני יעקב לא נאמר בסיני ולכאורה היה אפשר לומר כיון דיבום כתיב בתורה נמי גבי ער ואונן שפיר ילפינן מבני יעקב אף שלא נאמר בסיני. דגם ער ואונן הוי קודם סיני. ומסתמא דין יבום אחד הוא. מיהו יש לומר דסבירא ליה להתוספות שם כיון דהתם כתיב בא אל אשת אחיך אם כן מאי חזית דילפת אחים שנאמר בסיני מאחים דבני יעקב נילף אחיך דגבי ער ואונן מאחיך דעריות דדמי ליה. ויש לחלק:
מיהו לולי דבריהם ז"ל נראה דלק"מ דהא בעריות גופיה איכא הכי ואיכא הכי דהא בערות אשת אחי אביך הוא מן האב ולא מן האם כדאיתא בריש פרק הבא על יבמות הבע"י וכיון דלאחר שנכתב בסיני אין הכרע ממילא בזה שפיר ילפינן אפילו מדבר שלא נכתב בסיני הואיל דדמי ליה. ודוחק לומר דס"ל דיותר יש ללמוד מקרובי עצמו כדאמרינן סברא זו בר"פ הבא על יבמתו. ותו דהא מצי למילף אחים אחים מנחלה שנאמר בסיני דכתיב ביה ונתתם נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו וגו' והתם בודאי לא שייך סברא זו דהתם מיירי בקרובי האב. ויש ללמוד מאשת אחי האב דעריות וכתיב ביה אחים דדמי ליה. אלא דבאמת כולי מילתא ילפינן מבני יעקב דכיון דלאחר שנכתב בסיני הכי והכי שפיר ילפינן מדדמי ליה מבני יעקב. (והיינו דמקשה בר"פ כיצד בתר הכא ונילף אחים אחים מלוט דלפמ"ש עיקר הלימוד מאחי אביו דכתיב ביה אחים א"כ נילף מלוט דאף אחי אביו נקרא אחוה) ולבתר דמשני התם דבבני יעקב מופנה פשיטא דלא קשה מידי כיון דמופנה לכך וק"ל:
ומה שתירצו התוספות א"נ יש לומר וכו' אבל השתא דכתיב שחיטה באותו ואת בנו וכו' וילפינן נמי אטביחה דארבעה וחמשה צ"ע דנהי דלר"מ דס"ל בכל מקום שחיטה שאינה ראויה שמיה שחיטה יש לומר כן. אבל אנן דקי"ל בכיסוי הדם כר' שמעון כדקאמר בחולין דף פ"ה ששנאו רבי בלשון חכמים. וגבי טביחה ארבעה וחמשה קי"ל כר' מאיר כמ"ש הרמב"ם והוא מדשנאו רבי במתניתין בבבא קמא דף ע' בלשון חכמים. וא"כ אכתי קשה לדידן דנילף טביחה מטביחה דהא ליכא למילף מאותו ואת בנו דאדרבא נילף מכסוי הדם. ודוחק לחלק בין לשון שחיטה דכתיב באותו ואת בנו דדמי טפי ללשון טביחה מלשון שפיכה דכתיב גבי כיסוי הדם וק"ל:
תוספות ד"ה מ"ט דרבנן וכו' לא בעי למימר דלא דרשי או ותחת יש לדקדק דהוי להו להקשות לעיל אהא דמקשה הש"ס בתחלה מ"ט דרבנן. ותו יש לדקדק הא דשבקי דרשא דרבא וטבחו או מכרו וכו'. ונראה ליישב עפמ"ש לעיל דודאי בשחוט לע"ז כיון דע"כ צ"ל שהשליח שוגג ולא ידע שהוא גנב וסבור שהוא של הגנב כמ"ש התוס' בב"ק דף ע"א דאל"ה נימא דלצעורי קמכוין א"כ שפיר יש לומר דפשיטא להו להש"ס דבשוגג שפיר יש שליח לדבר עבירה כמ"ש התוס' שם בדף ע"ט כנ"ל ושפיר פריך לעיל מ"ט דרבנן בשחט לע"ז. והא דמקשה לעיל לר' מאיר וכי זה חוטא וכו'. כבר כתבנו לעיל דהקושיא הוא משום דכיון דע"כ הוא מזיד בשבת ממילא בטל השליחות כנ"ל בשיטת הטור. גם יש לומר דהוכחת הש"ס דמיירי בטובח בשבת אפילו השליח הוא מזיד. דיש שליח לדבר עבירה. דאל"ה קשה לענין מה נקט רבי מאיר טובח בשבת כמ"ש התוס' בסמוך בד"ה כי קא פטרי וכו' כיון דלר' מאיר שחיטה בשבת שחיטה ראויה היא. ע"כ דמיירי במזיד והא גופא קמ"ל דיש שליח לדבר עבירה ולא ניחא להו להש"ס לפרש דהא דנקט בברייתא טבח בשבת לאו דברי ר' מאיר עצמו הוא. אלא תנא דברייתא נקט לרבותא דרבנן. וממילא דמיושב נמי בזה דשבקי התוס' דרשא דרבא מוטבחו או מכרו דאינו מוכרח דאיכא למימר דרבנן מוקמי לקרא דוטבחו או מכרו בשוגג כמ"ש התוס' בב"ק דף ע"ט כיון דלא מייתרא. וכ"ש דא"ש לפמ"ש לעיל דהאי דרשא דוטבחו או מכרו הוא שיטת ר' יוחנן וריש לקיש מרי דשמעתא זו דמיירי בטובח ע"י אחר. דס"ל בב"ק דמקשינן אהדדי טביחה ומכירה דחייב אפילו לא אהני מעשיו. א"כ על זה לא ניחא להו למימר דפליגי רבנן על זה אלא דהתם מיירי בשוגג ואפילו אם השליחות בטל קמ"ל קרא דחייב כנ"ל. ומיהו אין לדקדק דה"ל להתוס' להקשות לעיל על הא דפריך שבת שחיטה ראויה היא דלמה ליה למימר דס"ל כר' יוחנן הסנדלר ולא משני דמיירי בשהשליח מזיד בשבת ומשום דלית להו דרשא דאו ותחת. דבהא ודאי איכא למימר דלא ניחא ליה לחלק בין טבח לע"ז דמיירי בשוגג ע"כ כנ"ל דהטעם משום שחיטה שאינה ראויה ובין טבח בשבת דהטעם משום דאין שליח לדבר עבירה. אבל הכא דצריך לדחוקי דלא פליגי רבנן כלל על טבח בשבת דזה דוחק מאוד יותר ה"ל לשנויי דקאי גם על טבח בשבת ומטעם דאין שליח לדבר עבירה:
והא דמקשי התוספות בתר הכי בד"ה כי קא פטרי וכו' וא"ת אמאי איצטריך וכו' לכאורה משמע דלשנויא קמא נקט תנא דברייתא טבח בשבת בשביל רבותא דרבנן ואינו מדברי ר' מאיר עצמו ולפמ"ש א"צ לדחוקי דודאי ר' מאיר עצמו נקט טבח בשבת לאשמעינן דיש שליח לדבר עבירה. אלא דקשיא להו לשנויא דכי קא פטרי רבנן אשארא לא ה"ל לתנא דברייתא למיתני שבת בדברי ר' מאיר לאשמעינן דיש שליח לדבר עבירה דע"כ ס"ל לתנא דברייתא דליכא למיטעי בהו דאל"ה האיך נתן מקום לטעות בדברי רבנן דאיכא למיטעי דפליגי אהא וע"כ דס"ל לתנא דברייתא דפשוט הוא מיתורא דקרא דאו ותחת וליכא למיטעי וע"כ צ"ל דלא זו אף זו קתני ודוק:
שם בגמרא הכא במאי עסקינן שמסרו לשומר וכו'. לכאורה יש לדקדק דלמה הוצרך רבא לאוקמי לעיל באומר בגמר זביחה הוא עובדה הוי ליה לאוקמי ג"כ במסרה לשומר כיון דע"כ בשור הנסקל מיירי בהכי וא"כ אף שנאסר בתחלת שחיטה הוי ליה גורם לממון דהיה יכול השומר להחזירו לבעליו דהא כתבו התוס' בד"ה כיון דשחט ביה פורתא וכו' דלא קניא בשינוי כיון דלא חשיב שינוי לקנותה בכך וא"כ נראה דהוא הדין דיכול לומר הרי שלך לפניך כיון דלא חשיב שינוי הוי ליה כמו גזל בהמה ונפסל להקרבה ע"י מום דקי"ל דיכול לומר הוי שלך לפניך. וצ"ע לחלק ביניהם. ותו דלפי זה למאי דקאמר כי קא פטרי רבנן אשארא דהיינו ע"ז ושור הנסקל לא הוי צ"ל כלל דמאן חכמים ר"ש ומטעם שחיטה שאינה ראויה אלא משום דלית להו לחכמים כר' יעקב א"נ דלית להו כר"ש בדבר הגורם. מיהו יש לומר דאכתי צריך לאוקמי באומר בגמר זביחה הוא עובדה דהא הקשו התוס' לעיל בד"ה גנב שור הנסקל וכו' תימא תקשי מהכא לריש לקיש דאמר בפרק מרובה כל היכא דליתא במכירה וכו' ותירצו דשור הנסקל אם ימכרנו לנכרי אינו תופס דמיו. ולר"ת דשור הנסקל אינו נאסר מחיים ניחא עכ"ל. וכל זה לא שייך הכא דכיון דשחט ביה פורתא אתסר לה מטעם תקרובת ע"ז וקי"ל דתקרובת ע"ז תופס דמיו מן התורה כמ"ש הרמב"ם בפ"ז מהלכות עכו"ם וא"כ ליתא במכירה וליתא בטביחה. וע"כ צריך לאוקמי באומר בגמר זביחה הוא עובדה. ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |