הכתב והקבלה/דברים/ג

הכתב והקבלה דברים ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יא

כי רק עוג. הוא כנותן טעם על שמלך עוג באותו גליל היה, כי הוא לבדו נשאר מיתר הרפאים, כי במלחמת אמרפל וחבריו שהכו את הרפאים בעשתרות קרנים נשארו רפאים רבים, ואותם הנשארים הכו אותם בני עמון (כמבואר למעלה ב' כ') וממלחמת העמונים נשאר הוא לבדו, ובהיותו גבור בגבורת שאר הרפאים, לכן המליכוהו עליהם (רע"ס):

ערשו ערש ברזל. עריסה של קטן (וויגע), שכשהיה תינוק קטן היה חזק מאד ובהשתטחו היה משבר ערש של עץ לכן עשו לו עריסה של ברזל (רשב"ם), ודוחק לומר שבגדלותו מדבר; כי לאדם שיש בו דעת אין צורך לכך, ולזה יתכן עליו תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה, דבאדם גדול לא יתכן שלא יהיה ארכו יותר על שנים ברחבו יותר מאמה אחת, אבל בילדותו כל אדם נולד קצר בערך זה אמה יתרה ארכו על כפל רחבו:

יב

ואת הארץ הזאת. האמורה למעלה מנחל ארנון ועד הר חרמון:

מערער. אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו על נתתי לראובני ולגדי, אבל לענין ירושה עד הר חרמון היה (רש"י), ויותר יתכן לחבר ראש המקרא עם סופו, וטעם ירשנו כמו ינחלו לכם (מסעי ל"ד י"ז) שהוא לבעלי לשון פעל יוצא לשני פעולים, כמ"ש ראב"ע שם, ויש הרבה דומים לזה בשאר פעלים, וטעם המקרא הארץ הזאת הורשנו, ומפרש למי הורישוהו ואמר מערוער וגו':

כג

ואתחנן. היא בקשה בדרך תחנונים והיינו בזמן שהמבקש משער את עצמו בלתי ראוי אל הדבר המבוקש ע"צ החיוב, ואינו מבקש להשיג מבוקשו רק ע"צ החנינה שיחוננוה המתבקש ויתעורר במדת רחמיו למלאות שאלתו אעפ"י שאינו ראוי לכך וטעם תחנה כטעם תפלה, שענין תפלה עזיבת הדבר אל המתבקש שיעשה פלילה, וענין תחינה עזיבת הדבר אל המתבקש לעשות בו חנינה, דהיינו מציאת חן שאם ימצא חן בעיני המתבקש הנה הוא מוותר נגדו אעפ"י שאין הדבר עליו חובה. ובא בהתפעל, ותרגומו (אום גנאדע ביטטענד געוואָרדען) רש"פ, ועמ"ש בפ' וירא ויתפלל אברהם:

כה

והלבנון. זה ביהמ"ק וקורין אותו לבנון שהוא מלבין עונותיהם של ישראל שנא' אם יהיה חטאיכם כשני כשלג ילבינו (ספרי), ויש מוסיפין בטעם שמו, לפי שהוא מכוסה תמיד בשלג שהוא לבן, כמאמר ירמי' (ח"י יו"ד) שלג לבנון; ויש להוסיף עוד בטעם שם זה, ע"ש המור והלבונה הגדלים שם, כי מקום המקדש הוא הר המורי' ככתוב (דברי הימים ב ג׳:א׳) ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המורי', וכבר אמר הרמב"ן (ס"פ וירא) בטעם שם הר המורי, כי ימצאון שם בהר ההוא מור ואהלים וקנמון, והמור מראהו לבן, ובשה"ש אמר אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה והוא ביהמ"ק כבתרגום ורש"י שם, ואמר שם בילקוט בשם פסיקתא רבתי נקרא מורי' ע"ש שקטורת הסמים הרבה בתוכו:

כו

ויתעבר ה'. פירש"י נתמלא חמה, ואונקלס הרחיק קצת ממנו ית' התפעלות החמה והעברה לכן תרגם והוה רגז קדם ה'; ובספר המגיד למהר"י קארא סוף פ' זו כתב, ויתעבר ה' האי ויתעבר כמו תשרש, כמו ודשנו את המזבח, וה"ק ולא שבקני קב"ה דאיעבר, ע"כ. הנה הרחיק ג"כ מלפרשו לענין עברה כעס וחמה, וכן נראה שאין מן ההכרח לפרשו ענין הכעס והחמה, רק כמו שיורה פעל עבר על העתק העצם ממקום למקום במובן טבעי, ככה יורה במובן מוסרי על פניית המחשבה והסרת ההשגחה מן הדבר, כמו נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור (ישעי' מ'), שענינו העלמת עין והסרת עשיית המשפט (ענטציעהען, ענטגעהען), וכלשון עובר על פשע (מיכה ז', משלי ט'), לא אוסיף עוד עבור לו (עמוס ז'), שענינם מניעת ההשגחה על הפשע, וכן יורה לשון עבר על המסיר השגחתו מן החוב המוטל עליו, מדוע אתה עובר את מצות המלך (אסתר ג'), לא עברתי ממצותיך (לעיל כ"ז), ובהתפעל על המתחזק עצמו בהסרתו זו, וכסיל מתעבר (משלי י"ד ט"ז) כלומר מתחזק לעבור (ע"ש רש"י), ומזה הענין ויתעבר ה' כאילו כביכול ית' העביר והסיר מחשבתו מלהשגיח בעין טובה עלי (ענטציעהען, וועגווענדען), דומה למליצה אשכנזית על הרחקת דבר וסלוקו (דיא זאכע בע- זייטיגען); ומצאתי בספרי (פסקא כ"ט) בפ' ויתעבר ה' בי, דלא ניחא לר' יהושע לפרושי' לענין כעס וחמה, ואמר ויתעבר כאשה שאינה יכולה לשוח מפני עוברה, ע"ש שהשחיי' והנטי' לצד מטה קשה עלי' לכן היא מעברת עיני' מלהשגיח על הדבר המונח לפני' על הקרקע וליטלנו, ככה כביכול ית' מפני השבועה שנשבע לבלי העבירנו העביר עינו מלהסתכל בי ומלקבל דברי תחנוני', ועמ"ש ס"פ דברים בהתאנף ה':

רב לך אל תוסף דבר. טעמו יותר חשיבות וכבוד יהיו לך בשלא תוסיף לדבר (ווירדיגער פיר דיך ניכט מעהר צו רעדען) כי לאשר הוסכם עמדי שלא תעבור, לא תגיע לך תפארת ברבוי תחנונך כי יאמרו עליך כמה סרבן מפצר ולא ישיג מבוקשו, ע"כ מניעתך מתחנונים היא כבודך ותפארתך, מלת רב ענין גדולה וחשיבות, כמו רבי המלך (ירמי' ל"ט) ואין אל תוסף שלילה הגוזרת (זאָללסט ניכט) דא"כ הו"ל לומר לא תוסף, אבל היא שלילה בלתי גוזרת, כהוראת מלת על שיורה שלילה מצד הראוי ונימוס (מאֶגע ניכט) כמ"ש (קדושים י"ט ד') אל תפנו:

כט

ונשב בגיא. ושרינן בחילתא בכיין על חובינן דאזדויגן לפלחי טעות פעור (תיב"ע), נ"ל כי ענין הבכי' נכלל בלשון גיא, כי רבותינו ישמשוהו לענין רעש ורעדת הארץ ולענין צעקת הבכי', (ברכות נ"ט) מאי זועות גוהא, ואמרו שם מוריד שתי דמעות והיינו גוהא. לענין הראשון מצאנוהו במקרא (זכריה י״ד:ד׳) גיא גדולה מאד, שאין ענינו עמק, דא"כ היה ראוי לומר גדול לשון זכר, כמו כל גיא ינשא, אבל פי' הנכון כרוו"ה לשון רעש ורעדה, שע"י הבקיעה תהיה רעש גדולה מאד עד שינוסו מפניו, וכמ"ש אחריו ונסתם גי הרי כלומר לקול הרעש תנוסו. ולענין הבכי', כבר כתב בעל מוסף הערוך (בערך גהא) שהיא מלה עברית, מן יגעה שור (איוב יו"ד), ובזה נכלל ענין הבכי' שהזכיר יב"ע בלשון גיא דקרא, והיא כולל שתים המקום והבכי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.