אלשיך/דברים/ג

אלשיך דברים ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ויאמר ה' אלי אל תירא אותו כו'. ארז"ל כי עוג שימש את אברהם ונימול על ידו ועל כן היה ירא משה פן יעמוד לו זכות אות ברית על כן אמר לו הוא יתברך אל תירא אותו והוא כי המה ראו אמרו אתו זה פעמים ע"כ דרשו על אות ברית שאותיות אתו כאותיות אות והוא אות של ברית קדש. ובזה אחשוב לבא אל כוונת אומרו ויאמר ה' אלי ולא אמר אלי לאמר ויהיה לאמר לישראל שלא ייראו. אך לזה נשית לב כי אחר שהוא רשע למות למה היה ירא מהיותו נמול. אך אין ספק שהוא על כי כל ישראל שהיו אז אחרי מות כל הדור שנמולו במצרים היו ערלים כנודע כי כל הנולדים במדבר לא מלו על כי לא נשבה רוח צפונית וע"כ עלה על לב משה פן יהיה קטרוג על כי עוג אשר כנגדם בא הוא מהול והם ערלים. ע"כ אמר הוא ית' למשה אל תירא אותו כי על אות הברית לא אתנהו ביד ישראל אשר הם ערלים כ"א בידך משה שמלבד כי מהול נולדת גם זכות מילה בידך והוא כי משה מל את כל יוצאי מצרים כנודע מרז"ל על כן זכות מילת משה תכבה את זכות מילת עוג שלהיות התעוררו מילתו לנגד את ישראל. וכן היה כי משה בידו הרגו כקבלת רז"ל:

עוד יכוין באומר נתתי ענין מרז"ל במדרש כי בהיות יצחק מוטל בעריסה אמר עוג במה מתפאר אברהם כי הלא באצבעי הקל אוכל לעשותו גל עצמות אמר הקב"ה חייך שאתה בעוצם כחך ומלכותך תפול ביד אחד מבני בניו וזהו יאמר לפי המדרש ההוא כי בידך נתתי אותו ולא אמר אתן לומר כי מאז נתנו בידו באומר שיפול ביד א' מבני בניו כי על משה נאמר. ואל יעלה על רוחך כי גם שלא יועיל לו זכות מילתו לגמרי יועיל קצת לבל ישמד כסיחון לז"א ועשית לו כאשר עשית לסיחון. ואו' אשר יושב בחשבון שהוא מיותר אפשר בא לתת טעם שמא תחשוב היתכן שלא שוה לו כלל זכות מילה לז"א כאשר עשית כו' לומר האם חשבון בהיותה ביד מואב הלא היתה עומדת לה זכות בת לוט ואחרי כן בהיותה ביד סיחון הותר לכם לכובשם כי עתה סיחון הוא היושב בחשבון ולא מואב כן זכות ברית היה אפשר יעמוד לעוג עודנו ברשות אברהם מעין ישמעאל שבחיי אברהם ישכון ואחרי מותו נפל אך בצאתו ממנו וטמא בריתו ביטל זכותו וזהו ועשית לו כאשר עשית לסיחון כו' אשר יושב בחשבון שעל היות הוא היושב בחשבון כבשוה כן על הדרך הזה בעוג כמדובר:

ג

ויתן ה' כו'. אחרי אומר מאמרו ית' אליו אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו חש פן יקפידו ישראל לאמר האם כ"כ גרענו לפניו ית' שלא ינתן אויבינו בידנו כ"א בידך וא"כ איפה מה נעשה אחר סילוקך בכיבוש הארץ. ע"כ שב ויאמר ויתן ה' בידינו גם את עוג לומר כי ידי וידכם א' הוא ובידנו שלי ושלכם נתנו כי או' בידך הוא להיותי עמכם שמצטרף זכותי עמכם והראי' כי הלא בסיחון לא נאמר אלי בידך נתתי אותו כ"א סתם וגם עוג הוא כן וז"א גם את עוג להשוות אל סיחון והוא מה שכתבנו למעלה שלא הוצרך צירוף זכות משה רק על דבר המילה. אך במה שהוא שוה לסיחון אין צריך זכות משה ואם כן אין לכם מוראת מלכי ארץ ישראל על סילוקי כי אותה הבחינה איננה בהם:

ח

ונקח בעת ההיא כו'. ראוי לשית לב. (א) הנה זה כבר נאמר למעלה. (ב) אומר אשר בעבר הירדן כי נודע הוא כי כל זה היה טרם עוברם את הירדן. (ג) אומר צדונים יקראו כו' למה יודיענו זה. (ד) מה בצע לשוב לפרט תחום עוג לגבולתיו באומר כל ערי המישור כו' עד סלכה כו' ממלכת עוג יהיה די מה שאמר למעלה בפרט ששים עיר כל חבל ארגוב כו' ובכלל עם ממלכת סיחון כאומר ונקח כו' מיד שני מלכי האמורי מנחל ארנון עד הר חרמון. (ה) למה נאמר פרט ממלכת עוג בפני עצמו באומר כל ערי המישור כו' ממלכת עוג ופרט גם כן ממלכת סיחון. (ו) אומר כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים מה יתן ומה יוסיף לנו הודעה זו. (ז) גדולה מזו כי מה צריך להודיע כי ערשו ערש ברזל ושהיא ברבת בני עמון ושעורה תשעה אמות ארכה כו'. (ח) היתכן שלא היה ארכו יותר מאמה אחת על שנים ברחבו. (ט) כי הלא אמרו רז"ל כי משה היה גבהו עשר אמות ויקח רומח בידו ארכו עשר אמות וקפץ עשר אמות הרי שלשים אמה ולא הגיעה מדתו אלא לקשר שעל כף רגלו באופן כי לערך זה היה יותר ממאתים ארכו ולפי הערך הנזכר היה רחבו קרוב למאה אמה. (י) אומרו באמת איש מי זה האיש אם הוא כל איש דעלמא אינו כ"כ גוזמא ומה זה שיצדק עם הפלגת רז"ל ואם הוא כדעת המתרגם באמת עוג עצמו אין זה השיעור על דרך אנשים בערך אמתם כלל. (יא) באומר כי רק עוג נשאר כו' מה בא למעט שנראה כאומר כי רק זה היה שנשאר ולא אחר ומי זה זולתו שבא למעט אותו. (יב) למה חוזר וכולל הכל באומר ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההיא מערוער כו". (יג) למה יודיענו פה איך חילק הגבולים לשני השבטים וחצי. (יד) מה שחזר ואמר ההיא יקרא ארץ רפאים שיראה לבלי צורך:

אמנם הנה בכלל התוכחות להזהירם לעבוד את ה' לעשות רצונו הוא ג"כ להודיעם חסדו ית' שמרבה להיטיב יותר מאשר נדר לאבותיהם לבל יהיו כפויי טובה כי זה כל חסדו ית' וכל חפצו על כל אשר מרבה להיטיב שנודה לה' חסדו שעי"כ נזהר בעבודתו למען חיינו כי אינו צריך אלינו כי אם צדקנו מה ניתן לו. והענין כי הנה בכלל השבעה עממין שנדר לאברהם הוא ית' לתת לנו הוא ארץ רפאים. כי הקני והקנזי והקדמיני נשארו לעתיד לבא אך מהז' הנשארות לנו בכללם היא רפאים. ונבא אל הענין אמר משה הביטו וראו את אשר הגדיל לעשות הוא ית' עמכם כי הנה ונקח את הארץ מיד שני מלכי האמורי ולא מהאמורי אשר מהירדן לפנים אלא אשר בעבר הירדן שהוא חוץ מגבול הארץ אשר נדר הוא ית' לתת לישראל. ולא שעור מועט כ"א מנחל ארנון עד הר חרמון עם היות חרמון חזק כי צדונים יקראו לחרמון שריון שהיה קשה ליכבש ככבוש את איש לבוש שריון והאמורי יקראו לו שניר שהוא כמ"ש ז"ל על פסוק מראש שניר שהוא שונא את הניר על דרך זה יקראו לו שניר שתמיד הוא כקרקע שלא משלו בו לחרוש אותו לעשותו ניר כלומר שאין מי שיכול לכבוש אותו. וש"ת הלא אחד משבעה עממין אשר נדר הוא ית' לאברהם זולת הקני וקניזי וקדמוני אחד מהז' הנותרות היא רפאים והארץ הזאת ארץ רפאים תחשב כי סיחון ועוג נשארו מיתר הרפאים באופן כי גם גבולם מירושתנו היא. לא כן הוא כי הן אמת כי כל ערי המישור וכל הגלעד כו' הם ערי ממלכת עוג בבשן ומזה יש לכם טענה זו. אך לא בחלק סיחון כי הנה רק עוג מלך הבשן הוא הנשאר מיתר הרפאים אך לא סיחון באופן שלפחות כל חלק סיחון היה תוספת יתירה לכם מאתו ית' עודף על נדרו. ותדעו כי זה לבדו נשאר מיתר הרפאים כי הנה ערשו כשהיה מוטל בעריסה עודנו ילד היה ערש ברזל כי היה מהרפאים שיחשבו אף הם כענקים והיה צריך ערס חזק לסובלו. משא"כ סיחון כי לא מהרפאים היה. ועוד ראיה שנית והוא כי הלא היא ברבת בני עמון ואיך נשארה שם הלא להיותו מהרפאים שהיו תושבי הארץ מימי קדם והוא מאמר הכתוב למעלה על ארץ בני עמון ארץ רפאים תחשב אף היא רפאים ישבו בה לפנים באופן כי בזמן ההוא נולד שם עוג מהרפאים שישבו בה לפנים. ולהביא ראיה איך מילדותו שהיה מוטל בעריסה היה כענק וצריך ערש ברזל ולא נאמר אולי לא היה זה לו כ"א בגדלותו בהיותו זקן וכבד לזה אמר תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה וזה לא יתכן באדם אחר שהגדיל שלא יהיה ארכו יותר על שנים ברחבו יותר מאמה אחת אלא ודאי שהוא בזמן שנולד כי אז כל אדם נולד קצר בערך הזה אמה יתירה ארכו על כפל רחבו או פחות מאמה. וזהו באמת איש שהוא באמת כל איש דעלמא ולכן אי אפשר שיהיה זה על ערשו שאחר גדולתו כי הרפאים יחשבו כענקים ולא שעור זה בלבד יהיה ארכו. באופן שעם היות שארץ עוג מתייחסת לרפאים על כל זה ואת הארץ כולה ירשנו שהוא כל מלכיות שני המלכים. ולא היה ממלכת סיחון שהיא התוספות דבר מועט כי הלא מערוער אשר על נחל ארנון שהוא תחלת מלכות סיחון עד חצי הר הגלעד שהיא מסיחון שאינה ארץ רפאים הספיק לשני שבטים שלמים כי אותם נתתי לראובני ולגדי. אך ויתר הגלעד וכל הבשן שהוא ממלכת עוג לא הספיק כי אם לחצי שבט המנשה עם היות כי כל חבל הארגוב לכל הבשן ההוא בלבד יקרא ארץ רפאים אך לא כל אשר נתתי לשני השבטים גדולים ושלמים כי הנה התוספות גדלה על אשר היה ארץ רפאים. ולפרש יותר הענין אמר הנה כל כך היה מועט חלק עוג על של סיחון כי הלא יאיר בן מנשה לבדו לקח את כל חבל ארגוב כו' שהוא חלק עוג ולמכיר את הגלעד אך לראובני ולגדי שלקחו חלק סיחון היה שעור רב מאוד שהוא מן הגלעד ועד נחל ארנון כו' ועד יבק כו' והערבה והירדן כו' ועד ים הערבה כו' הנה כי גדול היה אשר לא יקרא ארץ רפאים שהוא תוספת מהנקרא ארץ רפאים כי תוספתו ית' יתירה על העיקר כלומר ועליכם לשבח לאדון הכל ולהחזיק לו טובה על כל הטובה לעבדו בלבב שלם לרשת ארץ עולם ועד:

יח

ואצו אתכם בעת ההיא כו'. ראוי לשים לב (א) אל אומרו בעת ההיא מה צורך להודיע שאמר זה בעת ההיא ולא אחרי כן. (ב) אומרו לאמר שאינו לאמר לזולת. (ג) כי הלא כל מאמרו עם כללות ישראל המה ואיך יאמר נתן לכם את הארץ הזאת לרשתה כי חלוצים תעברו שלא יצדק זה רק לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה וא"כ מהראוי יאמר ואצוה אותם כו' ויחזור אל שני השבטים ולחצי הנזכר בסמוך שנתן להם ארץ סיחון ועוג. (ד) למה יגיד להם עתה כל זה ומה גם כי גם המה ידעו וראו כל הסיפור הזה שאמר משה לשני השבטים וחצי מהם. (ה) אומרו ואת יהושע צויתי כו' למה יודיע מה שצוה ליהושע. (ו) אומרו בעת ההיא מה יתן ומה יוסיף אם היה בעת ההיא או אחרי כן. (ז) או' לאמר כי אינו לאמר לזולת. (ח) למה אמר ליהושע עיניך הרואות כו' כן יעשה ה' לכל הממלכות ולא אמר זה דרך כלל לכל ישראל. (ט) אומרו לא תיראום כו' כמדבר עם רבים ולא ידבר כ"א עם יהושע בלבד:

אמנם יאמר הנה בשפתי ספרתי את כל אשר היטיב ה' עמכם והוא לחזק לבבכם כי כן יעשה יתברך לכל ממלכות א"י. והנה היה מקום לאמר וא"כ איפה למה זה צוית על בני גד ובני ראובן ומנשה יעברו חלוצים לפנינו אם ה' יעשה המלחמה כאשר עשה לסיחון ולעוג וגם את יהושע צוית וחזקת אותו למלחמה שנראה כי יש פחד ואימה מהם יותר משני המלכים האלה. לזה אמר ואצו אתכם דבר אחר כדי לאמר דבר אחר והוא כי אין צו אלא זירוז כמאמר ר' שמעון כענין צו את יהושע וחזקהו כו' ופירש ואמר מה שצויתי וזרזתי אתכם הוא אמרי ה' אלהיכם נתן לכם את הארץ הזאת כלומר ולא ידיכם הושיע אתכם כי לא בקשתכם ובחרבכם כבשתם אותה כי אם ה' נתן כו' והיתה זו הקדמה כדי לאמר אחר כך חלוצים תעברו כו' כי על יד ההקדימה ההיא לא יעלה על רוחכם כי חלוצי צבא עושים המלחמה כ"א לה' התשועה וגם דקדקתי באומרו תעברו לפני בנ"י כי אין הכונה להלחם רק לעבור העברה בעלמא לפני בנ"י כי אין הכוונה רק עד יניח ה' לאחיכם כו' שלא יתחמץ לבבכם שאתם במשכנות מבטחים והם עדיין מטולטלים עד סוף כיבוש וחילוק. וכן על ענין יהושע מה שאת יהושע צויתי בעת ההיא לא לחזק אותו להלחם אלא אדרבה לחזק לבו לומר שלא ירך לבבו שלא יצטרך להלחם וזהו ואת יהושע צויתי הנה הצווי היה לאמר לו עיניך הרואות כו' כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה ואמר אחר אומרו ית' מה שצוה ליהושע מסיים ואומר לישראל לא תיראום גם אתם כאשר צויתי ליהושע כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם:

כג

ואתחנן אל ה' בעת ההיא כו'. לבא על ענין הפרשה ראוי לשית לב. (א) איזה קשרים יש לזה עם הקודם. (ב) אומר בעת ההיא מה יתן ומה יוסיף אם היה בעת ההיא או בזולתה. (ג) אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת עד שהוצרכו רבותינו ז"ל לפרש שלא יזוז משם עד ישוב לו הוא ית' וחוזר אומר לאמר אליו ית' שישיב ויאמר לו. (ד) אומרו שני שמות אלו יחד והאחד שם אדנות והשני הוי"ה בנקודת אלהים. (ה) אומר אתה החילות כו' וכי האם מה שראה כל האותות והמופתים אשר עשה ה' במצרים ועל הים ובמדבר יאמר שהכל היתה התחלה בלבד ומהראוי היה יאמר אתה הראת את עבדך את גדלך כו'. (ו) כי איך יאמר להראות את עבדך והלא גם לכל ישראל הראה הוא ית' את כל זאת. (ז) אומר אשר מי אל בשמים שיורה כי יש אל זולתו יתברך חלילה רק שאינו עושה כמעשיו וכגבורותיו. (ח) אומרו אעברה נא כו' מה ענין אומר נא שאם הוא לשון בקשה היה לו לומר נא אעברה כו'. (ט) אומר ההר הטוב כו' על איזה הר ידבר אם הוא על הר המוריה איך יאמר הזה כאלו הוא לפניו ומהראוי יאמר ההוא. (י) אומרו והלבנון שהוא בית המקדש ועדיין לא היה. (יא) אומרו ויתעבר ה' בי למענכם איך יאמר שהוא למענכם והתורה מכרזת ואומרת יען אשר לא האמנתם בי כו' לכן לא תבואו כו'. (יב) מה הנה שלשה פעמים שנאמרה מלת אלי בפסוק זה והיה די באחד. (יג) אומרו רב לך מה נתן לו ומה הוסיף לו שאמר רב לך וגם אומר אל תוסף הוא מיותר. (יד) אומרו עלה ראש הפסגה כו' אם להיותו גבוה בראש הפסגה תשלוט עינו בכל א"י ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה אינו בטבע כי הלא אם יעלה איש על הר גבוה ותלול לא תראנה עינו אפילו מהלך יום אחד ומה גם כי יש בנתים הרים גבוהים יותר מהפסגה שיפסוק ראייתו ואם היא השגת ראיה רוחניות במראות אלהים מה צורך אל הפסגה. (טו) איך בנשיאת עיניו יראה ד' גבולי א"י כאחד והוא שיעור ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה ואיך יאמר ימה וצפונה כו'. (טז) מה הוא הסדר הזה ימה וצפונה כו' כי אחר אומר צפונה היה ראוי יאמר מזרחה הסמוך לצפון ואח"כ תימנה. (יז) כי הוא היה למזרחה של א"י בעבר הירדן שהוא גבול מזרחי וא"כ היותר קרוב לראות הוא מזרחה ואיך הזכירה באחרונה. (יח) אומרו וראה בעיניך כי מי לא ידע כי רק בעיניו יביט ויראה. (יט) אומרו כי לא תעבור כו' כי הנה מלת כי בלתי צודקת והראוי יאמר אך לא תעבור כו' ומה גם שהוא מיותר שמבלי יאמר כי לא תעבור כו' מובן שבכלל האמור הוא. (כ) אומר וצו את יהושע כו' כי הרי צוהו מתחלה כאמור בסוף הפרשה הקודמת ואת יהושע צויתי כו'. (כא) אומרו את הארץ אשר תראה כי אומרו אשר תראה הוא מיותר. (כב) או' ונשב בגיא כו' איך יתקשר עם הקודם. (כג) אומרו ועתה ישראל שמע כו' האם יש עת לשמוע ועת שלא לשמוע שיאמר ועתה ישראל שמע כו'. (כד) אומרו שמע לשון יחיד ויתר הפסוק לשון רבים. (כה) אומרו לא תוסיפו כו' לשמור את מצות ה' כו' מי לא ידע כי כל הצווי הזה הוא כדי לשמוע ולשמור את מצותיו יתברך. (כו) מה שסמוך ואמר עיניכם הרואות כו' יראה בלתי מקושר אל הקודם ויותר היה צודק למעלה אחר אומרו ונשב בגיא מול בית פעור מה גם כי לשון עיניכם הרואות יראה כמביא ראיה אל האומר ואיננה:

והנה הדרך האחד אשר יפול לב אדם עליו על דבר הסמיכות הלא הוא כי אחרי אומר ואת יהושע צויתי בעת ההיא היה פ"פ להתלונן על משה לאמר הלא כאב לבנים היית לנו תמיד כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחך ומה זאת עשית לנו כי נטשתנו כי הלא היה בעת רצון אשר נתן ה' בידך את שני מלכי האמורי והתחלת להוריש ארצם לנחלה אז תחת חלות פני אל ויחלנו תחלה תבא ממנו אל הארץ כי זכותך היתה עומדת לנו כי אתה תעבור ואתה תנחילנו אותה כי לא ימנענה ה' ממך אחר החילו תת לפניך ארצות גוים ולחלקם נחלה לישראל עמו ואדרבה את יהושע צוית בעת ההיא תחתיך ואתה עזבתנו לזה אמר אל יעלה על רוחכם כדבר הזה כי דעו איפה כי הנה ואתחנן אל ה' בעת ההיא שכבשתי סיחון ועוג שבעת ההיא היתה עת ראויה לאמר התפלה הזאת כי היתה עת רצון וזה אמר בעת ההיא לאמר:

או יאמר כ"כ היה רחוק הוא ית' משמוע תפלתי זאת כי הנה ואתחנן אל ה' בעת ההיא כדי שירשני לאמר לפניו דברי תפלתי זאת ועם כל זאת ולא שמע אלי באחרונה ואתפללה ואומרה ה' אלהים אתה כו' לומר הלא יקרני כמקבל מרבו מנה חסר דינר שאמור יאמר העבד לאדוניו למה זה עינך תרע מהשלים כל המנה אחר אשר החלות ונשאר מעט מהרבה ויקרא עליך שם נותן מנה משא"כ בהעדר האחד כי נמצאת מתחיל ולא גומר כן הדבר הזה. או מעין זה הלא תדמה אל מקבל הכנות הראויות לקבלת מתנה ולא יקבל את המתנה עצמה. והוא כי הנה לניסי מצרים ועלות ישראל מתוכם וגם הנעשה ממצרים ועד הנה הוא התחלה והכנה אל נתינת הארץ כי הוא תחלת המחשבה וסוף המעשה כי על כן מאז דבר ה' אל משה אמר וארד להצילו מידי מצרים ולהעלותו אל ארץ כו' ובפרשת וארא כתיב לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי כו' והבאתי אתכם אל הארץ כו' והן מתן התורה שאחרי כן גם כן היא היתה לשיקיימוה בארץ כי שם עיקר קיומה כנודע ומלחמות סיחון ועוג היא הכנה כבישת בית שער ליכנס לטרקלין. נמצא הכל כהתחלה אל נתינת הארץ ונמצא בהעדרו מליכנס כמתחיל לקבל מתנה ואינו גומר תכליתה כאלו כל הקודם בלתי שלם רק כמקבל הכנות המתנה ולא עיקרה. וזה אמר אתה החלות כו' כי כל הראותך את גדלך להטיב את ישראל ואת ידך החזקה במצרים ואשר הראיתני אשר מי אל בשמים ובארץ שהוא במתן תורה והוא באשר נשים לב אל אומר אשר יעשה כי מלת אשר היא מיותרת אך הם שני דברים. אחד. אשר מי אל בשמים ובארץ והוא כי במתן תורה ראה משה עין בעין היותו יתברך במצב אחד בשמים ובארץ והוא מה שאמרו ז"ל מהכרח הכתובים על ומשה עלה כו' מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא השמים ושמי השמים העליונים על הר סיני ממש נמצא היה יתברך כאחד בשמים ובארץ ועל היום ההוא אמר אשר מי אל בשמים ובארץ כאחד כלומר כמוך. ועוד אשר יעשה כמעשיך בבאר ומן ושלו וענני כבוד וכגבורותיך במלחמת האמורי וסיחון ועוג וזה יורה אומר אשר יעשה כי מלת אשר מיותרה אך הם שלשה עניינים כמדובר והנה כל זה היא התחלה שהתחלת כו' להראות שחוזר אל כל הפסוק. ותכלית כל זה הוא העברה אל הארץ ואחר כך אחר עשותך כל ההכנות והתחלות למה יבצר התכלית כי לא שלם כל אשר הראיתני בהעדר תכלית ועל כן אעברה נא כו' ולא תהיינה הכנות בלי תכלית:

או יאמר שקרה למשה אתו יתברך כאשר יראה למראה עבדו זקן ביתו כל בית נכאתה ומחמדיו הטובים מבלי יבקש העבד מאתו רק מעצמו יראהו ואחר כך יחנן בכמה תחנות יראהו המלך כיס מלא דינרין אשר לא יערכו למאומה בערך אשר הראה לו המלך מעצמו ולא יתרצה אליו. כן הדבר הזה והוא כמשז"ל אתה החלות אסורה נא ואראה את המראה כו' ויהיה הענין אתה החלות להראות אותי את גדלך הוא כביכול את כבודך אלא שלא רצה משה דכתיב ויסתר משה פניו מהביט אל אלהים ואמר לו אחר כך כששאל הראני נא את כבודך כשרציתי לא רצית כו'. ואמר עתה אתה החלות כלו' שהיה אומר לישראל ראו עתה כי ואתחנן אל ה' כמה מיני תחנות ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרו שהתחנן כמנין ואתחנן והיו לומר אחר כך אתה החלות כו' כלומר בלי תחנונים החלות מעצמך להראות את עבדך את גדלך וגם את ידך החזקה הם נסים ונפלאות מידך ואם שגם ישראל ראו היד החזקה לא היה בגדר שראיתי בעיני אשר מי אל בשמים ובארץ כו' כי גם שישראל רואים בעיניהם כי אין בארץ יעשה כמעשיו ויש אתם אמונה שלימה שגם בשמים אין עושה כמעשיו שראו מופתים גדולים כמשז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא אנכי ה' ואלו היה חלילה רשות אחר היה עונה וגם השתיק הוא יתברך את כל העולם ועשה שלא יהיה לקולו בת קול היא ההברה לבל יטעו באחר וידעו כי אין זולתו באופן שכל הנסים הם מידו יתברך ודאי גם שלא עלו השמימה לראות ממש כי אין שם זולתו. אך עלתה מעלת משה על כל זה שעיניו ראו ממש ולא זר כי הוא עלה למרום והראהו הוא יתברך הכל כמשז"ל על בכל ביתי נאמן הוא כי כל מה שלמעלה הראהו ולא נעלם דבר אשר לא הראה לו באופן הוא ראה בעיניו כי אין בשמים וגם בארץ אשר יעשה כו'. ואם כן בערך כל זה אין הראותך לי עתה את הארץ כי אם דבר קל וקטן מאד וזה אמר אעברה נא ואראה את הארץ. ואם באנו לדקדק לשון נא יאמר אף גם לא אשאל יהיה בחברת ישראל רק אעברה עתה ואשיבה לי ואחרי כן ילכו בני ישראל כי לא בקשתי רק בעד ההר הטוב הזה והלבנון כאשר הוא כלומר כי גם שידעתי שלא אראה בית המקדש בנוי בימי גם כי אכנס עתה לא תבצר קדושה מההר עצמו והוא ההר הטוב הזה הוא הר האמורי וממנו אתפשט עד הלבנון היא מקום מקדשנו הנה כי יגעתי באנחתי מאז לבא אתכם ולא שוה לי. ואל נא תאמרו כי מה שלא נעניתי היה על שחליתי הנאת השאלה על עצמי אך לו שאלתי להנאתכם להנהיגכם הייתי נענה לא כן הוא כי הלא אדרבה מה שהתעבר עלי היה למענכם ואיך הייתי מועיל יותר אלו בקשתי לסבתכם וזה אמר ויתעבר כו' ובזה לא שמע אלי כלומר בעד הנוגע אלי לא שמע למענכם. יראו נא ודעו כי כן הוא שעל הנוגע אלי פייסני ואמר רב לך כלומר זכות רב לך גם כי תאסף בחוץ לארץ כי רב מאד זכותך וזה אמר אלי פעם שנית לומר ה' אמר אלי שהוא על הנוגע אלי רב לך ואלו הייתי חייב בדיני בעצם מצד עצמי לא היה מפייסני אין זה כי אם שהתעבר ה' בי למענכם ולא עוד אלא שהוסיף ואמר אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה והוא כאשר נשית לב אל אומר דבר אלי כי אומר אלי יראה מיותר. אך הוא כי אין ספק כי תועלת בנו בכורו ישראל הוא כבודו יתברך ואמר הקדוש ברוך הוא למשה על הנוגע אליך רב לך וזה אמר אלי רב לך. ועל הנוגע על כבודי שהוא להדריך את ישראל לעבודתי ובפרט שתהיה הארץ נוחה ליכבש בזכותך לפניהם שהוא בדבר נוגע אלי אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. והראי' כי רב לך הלא הוא כי הנה עלה ראש הפסגה וראה נא זה בחוש כי שא עיניך ימה כו' ויגלה הכל לפניך ולא במראה וחזיון נבואיי רק וראה בעיניך כגומר בעיני בשר לך כי זה יהיה הוראה לך גדולה כי רב לך ואין חומרך צריך לקנות שלמות בהכנסו שמה כ"ש נפשך כי הלא וראה בעיניך כי לא תעבור כלומר שלא יחסר מאיכות ראייתך עתה מאשר היית רואה בעברך לארכה ולרחבה כי אם מניאות ההעברה לבדה אך הראיה שזה תהיה בעצם וזהו כי לא תעבור כו' שלא יחסר רק העדר העברה. הנה כי אשר היה לכם מקום להתלונן עלי מדוע את יהושע צויתי להביאכם אל הארץ ולא שמתי פני בעת רצון ההיא לבקש מאתו יתברך ינחני לבא אתכם טרם אצוה את יהושע אולי אוכל אועיל ואהיה מגן לכם דעו לכם כי כן עשיתי כי ואתחנן אל ה' כו' ואתפללה בכל מאמצי כחי. ועל יד שמתשובתו יתברך אלי למאן לעשות שאלתי ובקשתי נתגלגל שאמר אלי וצו את יהושע כו' באופן כי אשר אמרתי למעלה ואת יהושע צויתי היה אחרי מאמרו יתברך אלי צו את יהושע כו' שהיתה תשובה על אשר התחננתי אעביר עמכם א"כ בטלה תלונתכם. וביאור מאמרו יתברך באומר צו את יהושע כו' הוא אמור הלא יגעת ברוב תפלות לבא אל ארץ ישראל והנה אמרתי כי על הנוגע אליך רב לך ואם דעתך כדי שבזכותך יזכו כל ישראל לנחל את הארץ העלה על דעתך כי אתה עתה מנחילנה מב' צדדים. אחד כי אתה תצוה את יהושע ותחזקהו ותאמצהו מאצילות רוחך טובה שע"י זה הוא יעבור והוא ינחיל כמשז"ל שבזכות עבור יהושע מנחיל ע"כ לא כבשו העי בפעם האחד על שלא הלך עמהם נמצא כאלו אתה המנחיל כי מידך היה לו הכח הוא. עוד ב' כי ראייתך אשר תביט בארץ תקנה הכנה בה להיותה נוחה ליכבשה לפניהם ע"ד מה שכתב בהלוך אברהם בה וזהו והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה שהוא על ידי אשר תראה ובזה אומר אשר תראה אינו מיותר:

עוד יתכן מעין זה דרך שני בכתובים גם פסוק ונשב בגיא כו' ופסוק שאחריו. והוא כי למה שכל ישעו וכל חפץ משה פה בתוכחותיו וספורי הטביתיו יתברך אליהם למען הרחיקם מן החטא בל יוסיף עוד הוא יתב' להניחם במדבר כאשר עד כה ולקרבם לידי זכות ומה גם אחרי מותו כי יחדל מהם ראש המלמדם תורה ומצות ומדריכם בדרך ישרה. ומה גם אחרי עון השטים כי רע ומר היה המעשה ההוא עד גדר כי לולא עמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה היו עדי אובד חס ושלום על כן לא יבצר מהם מזמה להרהר ולומר מי יודע אם גם שהחיינו וקיימנו על דבר פנחס ושם נפשנו בחיים אך אולי רפתה יד רחמנותו מאתנו בגלל הדבר ההוא ולא יהיה לנו לעזור ולהועיל כאשר היה עמנו במלחמת סיחון ועוג אשר היה קודם עון השטים על כן יוסיפו להרהר ולומר כי מי יתן והיה משה עמהם העומד בפרץ לפניו יתברך להיות להם מעיר לעזור. לכך הקדים ואמר ראו נא מה גדלה אהבתו יתברך אתכם לעשות למענכם יותר מאשר יעשה למעני וכי גם אשר חטאתם בשטים עוד ידו נטויה על אויביכם להלחם לכם ולהטיב אתכם כאשר טרם עון השטים. כי הביטו וראו את כל אשר עשה למעני במלחמות סיחון ועוג באומרו כי בידך נתתי אותו כו' ועל כל זה ואתחנן אל ה' כמה תחנות בעת ההיא שהיתה עת רצון מוכנת לאמר ואני תפלתי לה' עת רצון ואתפללה ואומרה ה' אלהים כו' כמפורש בקודם. ולא הקשיתי לשאול כי אם דבר קטון והוא לאמר כי מה שנשבעת היה לכן לא תביאו שלא נהיה אנחנו המביאים את העם ראשים אליהם. אך אינני שואל רק אעברה נא כאחד העם ואראה כו' ועל כל זה ולא שוה לי ולא דחה תפלתי אם לא לאהבתכם כי ויתעבר ה' בי למענכם כו' ויהיה ענין מה שאמרו ז"ל על השאר משה במדבר כדי להביא עמו לעתיד לבא את דור המדבר לעולם הבא משל לאדם שאבד פרוטה במקום חשך ובקש נר לבקשה ולא היו נותנים לו מה עשה הטיל שם דינר זהב ושאל נר לבקש דינר זהב וייקר הדבר בעיניהם והדליקו לו את הנר ויתנו בידו ויבקש הדינר ותמצא גם הפרוטה אגבו כך הטיל הקדוש ברוך הוא את משה במדבר כי זכותו תאיר להביא את כל דור המדבר אשר עמו. וזה יתכן יאמר ראו נא כמה חביבים אתם אפילו אחרי הרגזכם לפניו יתברך אם אליו תשובו כי בהיות תפלתי אליו יתברך עת רצון ולא שאלתי דבר קשה כי אם מה שלא ינגד את שבועתו יתברך כי הוא אמר לא תביאו ואני לא שאלתי רק אעברה נא כו' כאחד העם ועם כל זה ויתעבר ה' בי למענכם שהוא למען אהבתכם להביאם את דורהמדבר עמי לעתיד אם שלא על חנם נשארו המה פה ולמען אהבתכם ולא שמע אלי על הנוגע אלי ויאמר ה' אלי על הנוגע אליך אל תחוש אל אשר תזכה בבואך לארץ כי רב לך וש"ת אם כל כך תחבב את עמך כי זכותי תועיל לנותרים האלה ליירש את הארץ אעברה נא כו' ואחרי כן אם טוב בעיניך אשובה לי ואמות במדבר לזה אמר אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ופירש אשר אמרתי רב לך ראה כי כן כי עלה ראש הפסגה כו' כמדובר בקודם. ואם הוא על הנוגע אל ישראל שיהיה נח להכביש הארץ בפניהם הנה וצו את יהושע כו' כמדובר. נמצא כי גם עתה זכותך היא העומדת להם. ולכן אחרי הודיעו אתכם כי גם את דור המרגלים אשר קצף מאד עליהם עם כל זה חשב מחשבת לבל ידחו ויתעבר בי להשאירני פה למענכם לכן אע"פ שונשב בגיא מול בית פעור אשר פה חטאתם בשטים עם כל זה לא תתייאשו מן הרחמים כמאז. כי ועתה ישראל כלומר גם עתה אחר עון הגיא שמע ישראל אל החוקים כו' למען תחיון. וגם לא תצטרכו להלחם כ"א ובאתם וירישתם כו':

או יאמר שאמר משה אחר שצוני השי"ת שאצוה את יהושע שיעבור וינחל ישבנו בגיא מול בית פעור שהוא מקום אסיפתי כנודע ושם נאמר לי נקום נקמת בנ"י כו' אחר תאסף אל עמך. על כן עתה שהוא סוף זמני שמע ישראל אל החוקים כו' אשר אנכי מלמד שאם לא עכשיו לא תלמדו עוד ממני ואינו דומה הלומד מתלמוד של הקב"ה ללומד מתלמוד של ב"ו:

עוד יתכן דרך נכונה ונמשכה גם פסוקים שאחר הנזכרים האלה וטרם נבא אל ביאור שיעור המשך הכתובים וקשריהם נבאר ראשונה סדר תפלת מרע"ה וכוונת פרטיה ותשובתו ית' אליו באר היטב ואחר כן שעור הענין ויותרו בו כל הספקות אשר הערנו מראש ועד סוף והנני בא. והוא כי משה אדונינו ע"ה המלמדנו דעת לעבוד את ה' שם לפנינו אורח מישור לפקוח עינים עורות מראות לפני מי הוא עומד בהתפללו לפני ממה"מ הקב"ה. כי מי לה' ישכיל זאת יבין כי הן לו היה לפני מלך אנוש כערכו יראה ורעד יבא בו ואימתו יבעתהו. ומה יעשה כי יקום ויתפלל לפני אלהי האלהים ואדוני האדונים כי יוצר הכל הוא וכל העולמות כאין נגדו ומה הוא היתוש הנתוש הלז אם מוח לו בקדקדו שלא יאחזנו פלצות כי יכיר שפלותו וקוטן ערכו. שנית זכור יזכור כמה לו עונות וחטאות ואוי מי יחיה אם ה' יבא במשפט עמו ומה גם בשיתו שומו לבו ונפשו כי משארות אשמותיו צרורות בשמלותיו על שכמו ואיך ישא פניו לבקש תפלה מאלהי עולם ה' יעשה חפצו תחת אשר הכעיסו ויתן את שאלתו ובקשתו ולא תכסנו כלימתו כדי רשעתו ולא יאמר אל לבו אלו קרבני לפני האלהים ונבא יחדיו למשפט ואם ירשיעון אלהים אותי או אזכה בשופטי לתת את שאלתי ידעתי כי לא ינקוני כי כמה לי עונות וחטאים ומי שם פה לאדם בליעל איש און לבקש מלפני מי אשר חטא לו ולא תאלמנה שפתיו. גם אשר דעה קנה גם כי צדיק תמים יהיה הלא לא יבצר ממנו השערת גדולתו ית' להיות חל מלפניו על בלתי עצר כח להתפלל באמת באמור הלא אימתו ית' יבעתני ומה גם כי אבחרה דברי עמו ראויים לערוך לפניו ומה אני כי בער אנכי מאיש אדעה מליץ יענני בהם שיהיו לרצון אמרי פי כי ע"כ סדרונו קדמונינו מסדרי תפלתנו לומר ביום הזכרון אוחילה לאל כו' אשאלה ממנו מענה לשון כו' וביום הסליחה האריכו הרחיבו לשון לבקש מלפניו ית' יהיה עם פיפיות עמו בית ישראל יורם מה שיאמרו ולא יכשלו בלשונם כו'. וגם על זה פקח עיניו עזרא הסופר וב"ד וישימו פתח דברינו בכל תפלה פסוק אדני שפתי תפתח כו' להעיר לבב אנוש על ככה שהחי יתן אל לבו לפני מי הוא עומד כי צריך לבקש מאתו יתברך יודיענו מה נאמר לו ובזה ישקיף וירא לשית לבו ונפשו אל הדברים אשר ידבר נאותים אל קונו ולא יחטיא והמה בחרו בפסוק הלזה שהוא מכוון ומיוחד אל הענין שהוא שם אדנות אשר הוא פתח שער התפלות וממנו נבקש פתוח יפתח שערי שפתותינו בדרך נכון לבא תפלתינו בפתחי שערי תפלה לאל עליון גואלינו. באופן כי השם פניו לערוך תפלה לפני האלהים שלשה אלה יעשה לו. אחד יהיה נבזה בעיניו נמאס כדל שואל וכעני כי יעטוף לפני מלך גדול יעשה עמו צדקה ככה יתן אל לבו כי ריקה נפשו מכל זכות ובלתי כדאי לקבל טוב מאתו יתברך אם לא בתורת חן וחסד. ב' ישים נגד עיניו עונותיו כי יחרד וילפת פן תנגדהו מדת הדין מלתת את שאלתו ובקשתו על אשר חטא עלהנפש ואדרבה תהפך לו לאויב על כן ישפוך נפשו לפני קונו יפן ברחמיו אליו במדת רחמים כרוב רחמיו. ג' גדולתו יתברך כי מי בשחק מכל שרפי קדש יערוך לאלהים תפלה נאותה לפי גדולתו יתברך ומה גם עתה איש האדמה וכאשר נשאו ז"ל ק"ו ומה מלאכי השרת שלא יאמרו לפניו יתברך בלתי אם שלשה תיבות קדוש קדוש קדוש מרוב יראה ורעד וחלחלה תיתך אש זיעתם עד דנהר דינור נגיד ונפק מהם. בני אדם על אחת כמה וכמה. והנה מעמד שלשה אלה ספרה התורה אשר עשה משה בהתפללו וסדרם הכתוב אחד לאחד. על האחד אמר ואתחנן כי לא שמתי לבי היות כדאי לקבל טוב על זכותי כי על כן אמרתי אהיה נא מאותם שאמרת וחנותי את אשר אחון אף על פי שאיני ראוי וכמז"ל שאמר היא יתברך כי יש לו אוצר לתת ממנו למי שאין לו משלו זכות ומשם וחנותי את אשר אחון. וזה מאמר משה ואתחנן החשבתי את עצמי בגדר אשר הוא יתב' נותן מתנת חנם ואמר עליהם וחנתי כו'. ועל השנית אמר אל ה' כי שמתי פני אל שם הרחמים יפן אל רחמיו ולא אל מדת הדין על אשמתי ועל כן בקשתי לי עת רצון וזה אומר בעת ההיא כשכבשתי את סיחון ועוג. ועל השלישית אמר לאמר ה' אלהים כו' לומר כי כדי לאמר אני תפלה הוצרכתי אל שם אדנות יפתח שפתי ואענה כענין שם אדנות שבהם שפתי תפתח כו' והוא פתח שער התפלה יביאנה ויעלנה באופן תמשך עלייתה עד מקום שידו מגעת הוא מעט מאלהים שהוא עד שער מ"ט מחמשים שערי בינה שהוא כי המדה ההיא תתייחס אל שם הויה זה בנקודת אלהים:

או נאמר דרך קצרה שכל כונת הכתוב על השלשה לבדה. ואמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא כדי לאמר לי מענה לשון על יד שם אדני עד תבא תפלתי אל השם הב' כמדובר. ואחרי אומרו אשר התחנן אל ה' כדי לאמר לו הוא יתברך מה שיאמר לפניו ויורהו מה שידבר שהוא במקום פסוק ה' שפתי כו' שהוא הקדמת תפלתנו היחל בשלשה ראשונות ויאמר ה' אלהים אתה החלות כו' את גדלך לברכת אבות שכללותה היא שהוא אלהי אברהם יצחק ויעקב ושעם היותו אל עליון בא אל העולם הזה להיות גומל חסדים טובים ופירושו שאינו כאיש האדמה שאפילו מה שנקרא חסד של אמת שהוא מה שעושה עם המתים אינן חנם לגמרי להקרא חסדים טובים שהוא מקוה מן החיים יעשו עמו כמעשהו דמאן דיקבר יקברוניה דידל ידלוניה כו' אבל חסדיו יתברך הן הם אשר יקראו בעצם חסדים טובים שאין בהם שום בחינת תגמול בשום פנים בעולם וגם מביא גואל לבני בניהם. והנה כל זה היה ענין מראת הסנה למשה כי בא הוא יתברך עם היותו אל עליון ונתראה בסנה הנמוך לבא כביכול למטה כמיצר בצרת ישראל ואמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ובא לגמול להם חסדים טובים כאומר ראה ראיתי את עני עמי כו' וארד להצילו וכו' ואמר ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל כו' שהיא מביא גואל את משה לבני בניהם של האבות ועל זה אמר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך שהיא ענין כללות ברכת אבות המתייחסות אל הגדולה כנודע. ואמר לא בלבד הודעתני ענין ברכה זו כי אם גם החלות מעצמך להראות לי בחינת ברכה זו שהיא את גדלך בשכינה וכן היה לולא משה הסתיר פניו כי ירא מהביט אל האלהים. ועל ברכות גבורות אמר ואת ידך החזקה כי ביד החזקה הוציא ה' את ישראל ממצרים והוא מעין ברכת גבורות שהוא יתברך רב להושיע משיב הרוח להביא הארבה ומוריד הגשם ברד ומכלכל חיים בחסד כאשר החסיר בברד וארבה כל אוכל ולא נשאר כל ירק בעץ וכלכל את ישראל והיה ממית כל בכור מצרים ואת השר כאומר וירא ישראל את מצרים מת כו' ומחיה את בכורי ישראל ממות ואז הצמיח ישועה. ועל ברכת קדושת ה' אמר אשר מי אל בשמים ובארץ כו' והוא ענין ברכות אתה קדוש כו' וביאור עניינה יהיה. אתה לבדך קדוש ואין זולתך שיוחלט בו תואר זה וגם שהמלאכים יקראו קדושים הוא בערכנו אך לא לפניך כי אם בדרך השאלה והראיה כי הלא וקדושים שהם מלאכי השרת יהללוך סלה וידוע כי הלולם הוא לאמר לפניו יתברך קדוש ואם כן אלו היה שמם קדושים בעצם מה הוא ההלול שיהללוך בתואר זה אך היא כי אין קדוש כה' כי אין בלתך שיצדק בו תואר זה בעצם וראשונה. והוא דבר גדול דבר הנביא בשמו יתברך באומר ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש שהיה ראוי יאמר אמר ה' ולא יאמר קדוש. אך כוון אל מי מקדושים אשר בשמים ממעל תדמיוני ואשוה לדעתכם הוא עצמו יאמר קדוש לפני ואלו אצלי היה נחשב לקדוש איך יהללני בתואר ההוא. והראות בחוש ענין ליודעי דעת הלא הוא כי בבא המלאך אל העולם הזה בהכנסו בגבולו יתלבש מלבוש מעין העולם הלז ויראה כתמונת האיש הלז איש האדמה מה שאין כן שכינתו יתברך חלילה ואין זה כי אם שקדושתו יתברך לא תשתנה ואין כח לאיכות העולם השפל לפעול באיכותו חלילה כי הלא העולם הזה עם כל העולמים כלם משועבדים אליו כי יוצר הכל הוא. מה שאין כן מלאכי השרת כי גם הם נבראים בעולם השפל. וזה ענין מאמר משה באומר לעומת ברכת ה' שעניינה שאין דומה לו יתברך ככל קדושים עמו אשר מי אל בשמים ובארץ שהוא ענין בטעמו ובראייתו אשר כתבנו כי הוא יתברך קדוש באמת משא"כ שום מלאך רוחני כי על כן יוכל אל להיות בשמים ובארץ בנחת בלי קבל התגשמות מאיכות העולם השפל חלילה כאשר יחוייב לכל כח רוחני זולתי בהגיעו אל תחום העולם הלזה להתגשם מלבוש דק מעין העולם ולהראות כתבנית אדם. כי זה הוראה כי הוא יתברך קדוש ושמו קדוש לבדו כי על כן לא יעצרנו הגשם אשר לעולם השפל מהשאר תמיד בקדושת רוחניותו כי העולם משועבד אליו כמדובר. וזהו אשר מי אל בשמים ובארץ כו' כי בכלל מה שהחלות להראות את עבדך הוא אשר מי אל כמוך יהיה בשמים ובארץ כאחד והוא ביום מ"ת כמז"ל כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני וכתוב אחד אומר ומשה עלה אל האלהים אלא מלמד שהרכין הקב"ה השמים ושמי השמים והגיעם על הר סיני נמצא שהי' בשמים והיה בהר וזהו אשר מי אל בשמים ובארץ כי היה בתואר אל עודנו בשמים ובארץ מה שאין כן לשום מלאך אשר ידמו אותו לאל כי לא יהיה לו כח להיות לו תואר רוחני להיות בארץ כמו בשמים. ועוד ראיה ב' כי הוא יתברך פועל ב' הפכים כאחד כח רחמים ודין ככתוב אצלנו על פסוק דודי צח ואדום מה שאין כן שום מלאך וזהו אשר יעשה כמעשיך ושיהיו גם מעשיו כלולים מגבורה ודין:

או במה שידענו מחכמי האמת כי מדת רחמים אשר ברכת אתה קדוש מתייחסת אלי' היא משותפת מחסד ודין וע"כ להיות שאומר אשר מי אל כו' לעומת הברכה ההיא אמר אשר יעשה כמעשיך שלבחינת היד הגדולה הנזכר וכגבורותיך של היד החזקה הנה סיים ענין שלש ראשונות אבות וגבורות וקדושת השם. ואחר כך בא לשלול צרכיו ואמר אעברה נא ואראה כו' לומר אינני מקשה לשאול נגד שבועתך ה' כי הלא היא לכן לא תביאו שלא אהיה המביא אותם בישורון מלך כי אם אעברה נא וגם לא לחפץ שררה רק ואראה בלבד כאחד העם. ואמר את הארץ הטובה כו' ולבא אל הענין נקדים כי הן אמת כי אינו דומה כח שפע המגיע לאדם בארץ ישראל מעבר הירדן ולפנים אל המגיע לאשר בחוץ יעמוד כאשר חזון הרבינו על זה פרשת לך לך על ענין אברהם כי טרם בא ארצה כנען לא זכה אל מראה כי אם ויאמר ה' אליו לך לך ולא נאמר וירא אליו ה' כאשר אחר שויעבור אברם בארץ כי אז וירא ה' אל אברהם כו'. עוד שנית כי הנה ידענו כמבוא' אצלנו כי בית ראשון היה בזכות אברהם וקראו הר כי חזר ונעשה הר אחר החרבן ובית שני בזכות יצחק וקראו שדה כי כשדה נחרש על יד טורנוסרופוס כנודע והשלישי המקווה במהרה בימינו הוא בזכות יעקב וההוא יקרא בית שהוא יתקיים לעד. והנה עוד ידענו מרז"ל כי הטוב האמור פה הוא בית המקדש כאומרו וזהב הארן ההיא טוב לא נברא זהב אלא כדי לצורך ב"ה נאמר כאן וזהב הארץ ההוא טוב ולהלן הוא אומר ההר הטוב וכן באו' והלבנון פי' ז"ל על ב"ה כאומר' והלבנון באדיר יפול ואין לבנון אלא ב"ה כד"א ההר כו' והלבנון מכאן שאינו נופל אלא ביד מלך כד"א באדיר ואין אדיר אלא מלך כו' והלא כמו זר נחשב כי בימי משה לא הי' ב"ה בארץ אך יתכן כי אמר משה אעברה נא ואראה כי על יד עברי שמה אשיב ראי' יתירה מאשר לי למה שהיא ארץ הטובה אשר בעבר הירדן כי לא בלבד אראה הארץ כ"א גם אשיג שם לראות אשר לעומתה וז"א את הארץ הטובה כי מלת את תרבה וזהו ואראה את הארץ שהוא הארץ שלעומתה למעלה היא ארץ העליונה. ובהגיעי אל הר המוריה אוסיף עוד כי שם אראה ההר אשר למטה וגם בית אחד העתיד לבנות שם וזה אומר הטוב הוא אשר נברא בזכות אברהם שהוא מדת החסד שנקרא טוב וגם הזה הוא בית שני כד"א מה נורא המקום הזה שהוא על בית שני כמבואר במקומו שבזכות יצחק ולהיות כי חסרו בו חמשה דברים מאשר היה בבית ראשון על כן מלת הזה עולה חמשה פחות ממלת הטוב ואחר כך והלבנון על בית שלישי שכלו לבניות שהוא רוחני וקיים לעד ולמד מיעקב בזה כי כאשר הלך אל הר המוריה שם ראה השלשה בתים כמפורש אצלנו במקומו ואמר כי על ההעברה אל עבר הירדן לא מנעו רק למען ישראל וזהו ויתעבר ה' בי למענכם שהוא למען הביא עמי מתי מדבר לע"ל. או יהי' ענין מז"ל במקום אחר שאם היה מרע"ה נכנס לא היו עכו"ם שולטים בב"ה ובזה יתכן יאמר פה למענכם פן יתבטל גליות ויתעתדו לגיהנם אשר גליות תמורתו. ועל שבקש לראות בית ראשון ושני אמר ולא שמע אלי שהוא מהטעם הנזכר כי אם היה נכנס ורואה אותה לא היה נחרב אפילו הבית הראשון וע"כ ולא שמע אלי ומעתה רמז מה שעתיד משה בחרבן לבקש שוב ה' את שיבת ציון בבואו עם האבות בחרבן ולא שמע לו ה' כמז"ל באיכה רבתי ובזה היתה לו תשובה על בית ראשון ועל השני כי בכלל ראותו העדר האחד בטעמו הוא העדר השני. ועל השלישי אמר אם כוונתך היא לראות באושר שבבית השלישי כי גדול יהיה כבודו ואורו עד אין קץ ותחפוץ בהשגה הגדולה ההיא על זה ויאמר ה' אלי רב לך גדולה מהשגה זו יש לך. ואם הוא על הנוגע לך שהוא כי תחפוץ לראות מעתה אשר יגלה כבוד ה' את כל הארץ הזאת כי שם אתה בראות היקר הנוגע אלי אעפ"כ אל תוסף דבר אלי כלומר על הנוגע אלי עוד כו'. ואם כונתך היא כי צר לך צאת נפשך בח"ל שאינו כנגד נפשו וארצו העליונה נמצאת נפשך יוצאת במקום טומאה ועולה דרך החצונים שלעומת ח"ל למעלה ומשם תלך אל ארץ החיים שלעומת א"י אשר שם שרשי נשמות כל ישראל ככתוב אצלנו במאמרם ז"ל שהיה משה משיח עם נפשו ואומר לה להיכן את עתידה לילך והשיבה אתהלך לפני ה' בארצות החיים והשיב לה שובי נפשי למנוחיכי כו' וביארנו שם שהיה חושש שהיתה נפשו מצירה פן תלך לארץ החיים דרך החצונים אשר לעומת המדבר היא יוצאת שמה והשיבה היא כי לא כן הוא כ"א אתהלך לפני ה' בארצות החיים והוא בכל מקום אשר משה שם אתו עמו כל ארץ העליונה כי מי גדול ממנו להיות מרכבה אל השכינה בכל מקום אשר ימצא שם באופן כי בצאת נפשו תעלה דרך ארצות החיים עד לפני ה' הגדול. וזה יאמר הוא ית' פה למשה אם אשר תחוש הוא על צאת פה נפשך בח"ל פן תלך דרך החצונים ולא תעלה אל ה' דרך ארץ החיים כאשר אם היית בא"י ומה גם בהר הטוב והלבנון נוכח שער השמים אל תחוש כי עלה ראש הפסגה לומר על ראש הפסגה אשר שם הוא מקום צאת נפשך בו כי הוא הר נבו ושם עליה תהיה לך ולא ירידה כאשר בזולתך אשר תצא נפשו בח"ל וז"א עלה ראש הפסגה והנה שא עיניך כלומר השמימה ותראה על ראשך ארבע מרכבות ארץ העליונה שלעומת ארץ התחתונה ותראה ימה הוא מחנה שכינה של צד מערב וצפונה כו' ואמר הסדר הזה לרמוז כי גם בדין הוא זוכה לכך כי ע"כ מערב וצפון שהם מחנות של בחינת הדין מהם תתחיל לראות וגם אח"כ תימנה הוא מחנה מיכאל בעל החסד ומזרחה שהוא של רחמים ובזה יתיישב או' מזרחה באחרונה עם היותו אז הוא במזרחה של א"י. ואצ"ל בעיני השכל במראות אלהים כ"א גם גופך זך עד גדר שתראה בעיניך הם עיני בשר לך וא"כ איפה ודאי שלא יחסר כל לך גם פה כי תתהלך בארצות החיים באופן שמה שלא תעבור הוא את הירדן הזה כלו' אך בתחומו העליון כבר עברת ואתה בתוכו. וזה כי לא תעבור כו' לומר כי לא תעבור מה שלא תעבור הוא את הירדן הזה אך לא העליון כי בקרבו אתה יושב ולא יבצר שמאליו ימשך מכ"ש שכל ארץ שלמטה ג"כ יראה:

או שיעור הכתוב עלה ראש הפסגה ושא עיניך השמימה ותראה מראות נבואה ארץ החיים בגבולי מחנותיה כמדובר וגם וראה בעיניך הוא את הארץ העליונה לגבולותיה כי מכח העליונה הושתה כלה לפניו כקערה וזהו ושא עיניך אל הארץ העליונה ועל ידי כן וראה גם בעיניך עיני בשר המתייחס להן היא כל א"י באופן שלא יחסר לך רק כי לא תעבור כו' אך הראיה כ"כ תראנה עיניך אותה כאלו עברת את הירדן וכל מקומותיה. ועל אשר היית מועיל בבואך עם ישראל כי תהיה נוחה להכבש בפניהם לזה וצו את יהושע כי על יד מה שתחזקהו ותאמצהו הסמיכות ידך שנוסף על זכותו תערה עליו רוח קדושה מן הרוח אשר עליך שעי"כ הוא יעבור והוא ינחילנה. ויתוסף על זה ראייתך אתה את הארץ כי על יד הביטך בה תשרה בה רוח קדושה להכניע כח יושביה ותהיה נוחה להכבש וז"א והוא ינחיל את הארץ אשר תראה:

הנה נא כתבנו ביאור סדר תפלת מרע"ה ותשובתו ית'. ונבא אל שעור כוונת המשך המקראות מהפסק הראשון עד הנה ופסוקים שמונשב בגיא והלאה בדרך קצרה. הלא הוא כי למה שגדלה אהבת משה את ישראל כאב לבנים ע"כ בראותו כי קרוב יום סילוקו מהם וירא פן אחרי כן ירפו ידיהם מיראת חטא ויעשו א' מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו ותהיה להם המכשלה ההיא עיכוב אל ירושת הארץ אשר הם עוברים את הירדן לבא לרשת באופן תעזוב מהם אחרי הורישם אותה. ע"כ שם לפניהם כלל גדול אשר הוא יהיה להם למחזיק ולמעוז לבל ימוטו לעולם. ועוד כלל אחר מורם ממנו כאשר יבא באחרונה בס"ד. וזה הדבר הראשון אשר בו היחל מהפרשה הקודמת והוא מאומרו ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות כו' והלאה. והוא לו' שימו לבבכם ועיניכם אל הדבר הזה והוא כי האיש אשר אין בידו מכשול עון כל הגוים כאין נגדו ולא יירא מרבבות עם כי יכול יוכל להם אך אם לה' יחטא איש אז יכנע אפילו מבריה קלה שבעולם כלומר שע"כ יזהרו לנפשותם לבלתי יחטאו ואם חטאו שיזהרו לתקן טרם יצא הקצף מלפני ה' חלילה. וזהו אומרו ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה כו' אשר היה בידם עון המרגלים הנה מאז הטהרתם מעון גדלה הצלחתכם. וידבר ה' לאמר קומו סעו ועברו את נחל ארנון ראה נתתי בידך את סיחון כו' ותראו פלאי פלאות אשר עשה עמכם. הוא בין מאשר היה בנחל ההוא אשר נחבאו האמוריים במערות ויקרב ה' את הרי א"י נגד מואב ויתקע שני הסלעים תוך המערות וידרכום כדורך בגת ובהפרד ההרים ראו אשד הנחלים מדם החללים והעלה הבאר איבריהם וישטחם לפני ישראל. בין מנצחון סיחון אשר יושב בחשבון כמ"ש ז"ל שאפילו היה סיחון בשדה לא היו כל העולם יכולים לו ואפילו כו' והוכפל הדבר שהיה סיחון יושב בחשבון וישמידוהו ויקחו את ארצו כו'. וכן את עוג ואת כל עמו ואת ארצו כי היתה הצלחה גדולה אשר אין לה שעור. ואז הבטיחכם ית' כי זה הוראה והתחלה את כל אשר יעשה עמכם בעבר הירדן כאומר היום הזה החלותי תת לפניך כו' וע"כ אז ואת יהושע צויתי כו' בעת ההיא לאמר עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' לשני המלכים האלה כן יעשה ה' כו' אשר אתה עובר שמה לא תיראום כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם. והנה כ"כ היה ראוי ית' שידבק בכם וחפץ לרחמכם ולהלחם לכם כי הנה ואתחנן אל ה' בעת ההיא שהיתה עת רצון לכם כי לא היה עון ביניכם ואומרה ה' אלהים כו' כמפורש למעלה וכל אשר הרביתי להתפלל לא היה על שאלת הדבר קשה רק אעברה נא כיחיד לראות בלבד בלי שררה ועם היות כי הוא ית' לא נשבע רק על כן לא תביאו שהוא שלא נהיה המביאים אך לא לבא כאחד העם ועכ"ז כ"כ אהב אתכם שלא קבל תפלתי וזהו למענכם שהוא למען אבא לעתיד עם אבותיכם דור המדבר וזה לא עשה למענם כי לא לרצון היו לפניו ית' כ"א למענכם חס על אבותיכם בזכותכם כי אתם לא חטאתם. והראיה כי רצונו ית' היה טוב עמי כי הלא אמר אלי עלה ראש הפסגה והראני לפייסני מראות גדולת כמדובר באופן כי כל אשר התעבר בי לא היה רק למענכם כי אהב אתכם כאמור. להיות אז עדיין עת רצון אמר אלי הנה אינך צריך לבא אתם להיות להם ומעיר לעזור לכבוש את הארץ כי יהושע מספיק על יד מה שתחזקהו באשר תשפיע בו כי צו את יהושע וחזקהו כו' כי עי"כ הוא יעבור והוא ינחיל כמ"ש ז"ל כי כ"מ שהיה הוא בא היה נח מיד להכבש אמר עתה הנה כל זה שהיה הוא יתברך תולה הצלחתכם בביאת יהושע באומר כי הוא יעבור והוא ינחיל כמ"ש ז"ל כי כל מקום כו' הנה היה בהיותכם כלכם זכאים ולא נמצא ביניכם עון אשר חטא. אך מה נעשה כי ונשב בגיא אחרי זאת מול בית פעור אשר שם היה עון השטים. וש"ת אשר חטאו מתו לזה אמר ונשב כלומר כי כולנו שם ישבנו ולא מחינו זולת פנחס כי ע"כ היה חיוב כליה אלמלא פנחס כמאמרו ית' בקנאו כו' ולא כליתי כו'. ע"כ עתה ישראל שמע כו' לומר אם מתחלה שהייתם משוללי אשמה היתה הצלחתכם תלויה ביהושע עתה ישראל תעשו עיקר מעצמכם כי אין זכות הצדיק מועיל לחטאים כ"א להגין מפני הרעה לא להשפיע טובה. לכן מה שראוי לכם עתה אחר עון פעור הוא שתעשה באופן תהיו זכאים וראויים אתם שבזכותכם תבואו ותרשו את הארץ וז"א ועתה ישראל שמע כו' למען תחיו ובאתם וירשתם כלומר שלא יתלה בחברת זולתכם רק תבאו ותרשו את הארץ אשר ה' נותן לכם מחמת שנשבע לאבותיכם לתת לכם. ומפני שהיה אפשר יאמרו לו הרי אנו על ירדן יריחו ומתי יהיה לנו פנאי להתעסק במצו' לשנזכה בהם על ידם לרשת את הארץ לזה אמר שמע אל החוקים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות כלומר במה שתשמעו ותכוונו בלבבכם על מנת לעשות יספיק לשתחיו ובאתם וירשתם כו' כי יעלה עליכם שכר כאלו עשיתם. ואמר למען תחיו יהיה כי היותם חיים עדנה הוא על ידי חסד אל כמו שאמר הכתוב ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי נראה שאלמלא כן כולם היו חייבים כלי' ואמר שעל יד שמוע לעשות תמשך עוד זה שתחיו בזכותכם ולא על צד החסד וז"א למען תחיו:

או יאמר למען תחיו מה שתעשה עיקר הוא למען תחיו לחיי העה"ב אלא שאף ע"פ דרכו יועיל גם כן שוירשתם שהוא עושר העה"ז. והחילו בלשון יחיד באומר שמע ישראל כו' ויצא בלשון רבים באומר מלמד אתכם יהיה כי בשמיעה ישתוו כלם כאחד אך בלימוד כל אחד ילמד לפי הכנת שכלו על כן באומר מלמד שהוא בענין הלימוד אמר אתכם:

עוד אפשר כי אז בשמיעה היה ראוי יהיו יחד כלם ולא יאמרו קצתם חביריו ישמעו ויגידו כי לא ישתוה השומע ממנו לשמוע מפי המגיד אמנם בעשיה אין קפידה אם תהיו כולכם יחד או כתות כתות כל אחד בפני עצמו ראוי להתעסק בתורה ובמצו' גם כי טוב יותר ברבים ועל כן באומר לעשות אמר אתכם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.