אור החיים/דברים/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אור החיים
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אור החיים TriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png ג

פרשת ואתחנן

כג[עריכה]

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. צל"ד אומרו בעת ההיא. ורז"ל אמרו כשראה שנפל סיחון ועוג לפניו וכו'. לדבריהם חוזר למה שלפניו שהוא מלחמת סיחון ועוג, ולפי זה טעם המאמר לומר שזולת מה שהיה בעת ההיא לא הייתי מתפלל כי הגזירה כבר נגזרה:

ונראה לומר בהעיר עוד אמרו לאמר, ורז"ל דרשו שאמר משה לה' השיבני על דברי אם אני נכנס לארץ, וזה דרך דרש:

אכן פירוש אומרו בעת ההיא הוא זמן שנשבע ה' על דור המדבר שלא יראו את הארץ שאמר בפרשה שלמעלה וכללו למשה בכלל שבועת הגזירה כמו שאמר גם בי התאנף י"י בגללכם. בעת ההיא התחנן לה' לבטל גזירתו ולהתיר השבועה כרמוז במאמר אתה החלות ודרשו ז"ל לשון התרת שבועה כאשר אבאר בסמוך.

וטעם המאמר הוא להודיעם לבל יחשדהו שלא התפלל אלא על עצמו לבטל גזירתו ולא חש לדורו והעלים עין ממנו ותם כל הדור ההוא, לזה אמר בעת ההיא פי' קודם שנתקיימה הגזירה התחנן לה'. והגם שבתחינתו לא מצינו שלא הזכיר אלא על עצמו ולא עמו, אעפ"כ כונתו היתה בחכמה שהתפלל על עצמו להתיר שבועה שעליו ואחר כך יאמר לפניו לבטל גם על ישראל ויהיה הדבר קל להשיג מדין נדר שהותר מקצתו הותר כלו. והוא אומרו לאמר פירוש אין תכלית הדבר בדברים הנאמרים אלא לאמר וגו' עוד דברים אחרים. וזה עשה בחכמה כי יותר יהיה נקל להתקבל תפלתו על עצמו להתיר שבועת הגזירה שעליו להיותו נקי וצדיק, מהתיר שבועת גזירת ישראל שהם בעלי העון, וכל דברי משה יגידו צדקת ה' עשה:

עוד נתכוון לדייק ד' תנאים הצריכין לקבלת תפלה. אחד שיתפלל כעני הדופק על הפתח כדרך אמרו תחנונים ידבר רש, ב' שיבקש ממקור הרחמים, ג' זמן התפלה כדרך אומרו ואני תפלתי לך ה' עת רצון, ד' שתהיה תפלתו מפורשת ולא תהיה סובלת פירוש בלתי הגון וכמעשה שהובא במדרש בההוא גוי וישראל וכו' וילדה בהמתו של גוי ואנס ישראל להרכיבו על כתפו וכו' ע"כ.

והוא מה שנתכוון משה במאמרו כאן, ואתחנן לשון תחנונים זה כנגד תנאי ראשו. אל ה' שבקש ממקור הרחמים זה כנגד תנאי ב'. בעת ההיא פירוש בעת הידועה לקבלת תפלה שהיא עת רצון כי מי יודע עת הרצון כמשה. ואפשר שזה היה בעת אשר אמר לו ה' החל רש ארץ סיחון ועוג וזה מכוון לדברי רז"ל שאמרו לאחר שכבש ארץ סיחון ועוג וכו' זה כנגד תנאי ג'. לאמר פי' פירש אמריו כמצטרך שלא יסבלו דבריו דבר בלתי הגון זה כנגד תנאי ד'.

ולדברי רזז"ל שאמרו בעת ההיא כשראה מלחמת סיחון ועוג, טעם אומרו לאמר נמשכת עם אתה החילות. וכבר כתבתי בכמה מקומות כי כשאינו אומר הדיבור בלשון עצמו שאמרו אלא כולל המכוון בלשון אחר הוא אומר לאמר, פירוש כוונת המאמר היא זאת. כמו כן במה שלפנינו אמר לאמר להעירך על זה.

ויש מרז"ל שאמרו בעת ההיא כשאמר לו לא תביאו את הקהל וגו', ויש שאמרו כשאמר לו קח את יהושע וגו', ואפשר שבכל העתים התפלל ועל כל עת מהם הוא אומר בעת ההיא ואלו ואלו דברי אלהים חיים:

·
מעבר לתחילת הדף