דרישה/יורה דעה/נח

דרישה ‏ יורה דעה נח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וכן הדין בעוף שנחבט על דבר קשה בגמרא פא"ט חזקיה אמר אין ריאה לעוף ר' יוחנן אמר יש לו ומפרש בגמרא דה"ק חזקיה אין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליחמר הואיל וצלעותיה מגינות עליה ופרש"י לא לינפל אם נפלה מן הגג דאמרן צריכה בדיקה אין צריך לבדוק בריאה וכתב הרשב"א דהיינו לומר דמסתמא לא נתרסקה אבל אם אנו רואים שנתרסקה טריפה שהרי אנו רואים שלא הגינו עליה צלעותיה עכ"ל ובתר הכי מסיק בגמרא דחזקיה לית ליה ריאה לעוף כלל קאמר ואע"ג דאנן חזינן דאית ליה רואה חזקיה לא היה בקי בתרנגולים ולפ"ז דין העוף שוה לדין בהמה בין לינפל בין ליחמר ויש לתמוה על רבינו שחילק ביניהם בסימן נ"ב לענין ליחמר (דז"ל רבינו שם וקאמר הגמרא דבריאה אין לחוש בנפילת האור מפני שהצלעות מגינות עליה וזה מיירי בעוף דבהמה מסיק שם וכתב בשם הרא"ש דלית בבהמה חששא דטריפת דנפילת האור) וכאן לא חילק ביניהן לענין לינפל ומצאתי שכתב המרדכי אין ריאה לעוף לא ליחמר כו' היינו היכא דליכא למיחש לריסוק אברים אבל אם נפלה ממקום גבוה לארן בלא ידיעה איכא למיחש לריסוק איברים דינו שוה לבהמה עכ"ל ונראה שהוא מפרש דלא לינפל ולא ליחמר חדא מילתא וה"ק לא לינפל לאור כדי שניחוש שנחמרו בני מעיה אבל לענין אם נפלה ממקום גבוה לא איירי ואפשר שזה היה דעת רבינו ב"י ונראה דלא נאסרה עוף בשום נפילה אפילו בנפלה מהגג בלא ידיעתה משום ריסוק אברים ול"ד בריאה אלא ה"ה בכל י"ח טריפות כיון דבנפילתה דרכה דעוף אינה ניזקת בחבטא דקרקע אם לא שנקטה אדם בידו וחבטה בכח ע"ג קרקע ואז אין שם עוף עליהם דנקרא עוף ע"ש עפיפות ולא נקט בגמרא ריאה אלא משום "נחמר לאור דשייך דוקא בריאה ובזה מיושב תמיהת ב"י דהא רבינו רימז לנו זה בדבריו במ"ש וכן הדין בעוף "שנחבט כו' דדוקא "נחבט בכלי קאמר וכמ"ש ודו"ק:

ב

ואם שהתה מעת לעת יצאה מכלל ריסוק אברים וניתרת ע"י בדיקה כו' ז"ל ב"י ובפיסקא נפלה מן הגג כתבו תוס' והרשב"א דתרתי בעינן שהייה מעת לעת ובדיקה והטעם שאינו מספיק בדיקה תוך מעת לעת כתב הר"ן משום דבנפילה חיישינן לתרתי חדא לריסוק איברים ודבר זה אינו ניכר בבדיקה כלל שאף על פי שלא נשתנו איבריה ולא נפחת מראיתן חוששין שמא מחמת הנפילה נתרסקו אף על פי שאינו ניכר ותו איכא למיחש בה שמא נקרעו איבריה או נפסקו ודבר זה אפשר לעמוד עליו בבדיקה וכל ששהתה מעת לעת או שעמדה יצאנו מחשש ריסוק אברים דקים להו לרבנן דכל שנתרקו איבריה אינה עומדת ואינו שוהה מיהו אכתי איכא למיחש שמא נקרעו איבריה או נפסקו ומ"ה בעיא בדיקה ולפי שיטה זו א"צ לבדוק אלא אם נפסקו איבריה או נקרעו אבל ריסוק איברים אין לו ענין בבדיקה כלל אבל הרמב"ם כתב בפ"ט שצריך לבדוק גם אם נתרסקו איבריה כלומר אם נשתנה מראיתן פירוש באותן איברים שאה נקבו או נטלו כשרה אם נשתנה מראיתן טריפה לפי שריסוקן מכאיב אותה יותר מניטולן ונקובתן ולפ"ז בשני דרכים בודקין אותה אם נקרע או נפסק אחד מן האיברים שהיא נטרפת בהן ואם נשתנה אחד מן האיברים הפנימים מפני חשש ריסוק איברים וכ"ת וכיון שהריסוק הוא דבר שאפשר לעמוד עליו בבדיקה כי לא שהתה נמי אמאי לא סגי בבדיקה י"ל לפי שאין הריסוק ניכר לאלתר עד שתשהה מעת לעת שאז כל אבר שיש כה מרוסק תפסיד צורתו ויתגלה בהתתיה והראב"ד מסתפק בהשגותיו באותם איברים שאם נטלו או נקבו כשרה אם ריסוקן כלומר שינוי מראיתן פוסל בהם עכ"ל. והכלבו כתב בשם בעל ההשלמה שאינה נטרפת בריסוק אם לא בריסוק איברים שנטרפת בהם בפסיקתן או בנקיבתן אבל הרשב"א בת"ה כתב כדברי הרמב"ם שכל שנתרסק אחד מאיברים הפנימים אפילו מאותם שאם נוטל או ניקב כשרה היכא שנתרסקו טריפה והכי נקטינן עכ"ל ב"י והנה נראה שדעת רבינו כדעת הרמב"ם שאע"פ ששהתה מעת לעת צריכה בדיקה אף מריסוק איברים. ומ"ש ואם שהתה מעת לעת יצאה מכלל ריסוק אין רצונו לומר שאין צריך בדיקה לריסוק איברים אלא ה"פ דבו ביום אם שחטה היא בכלל ריסוק איברים ואין הבדיקה מועלת בה כמ"ש בהדיא דאם שחטה בו ביום טריפה אפילו בודקין אותה ומוצאין שהיא שלימה מכל איבריה טריפה משא"כ בשהתה מעת לעת דיצאתה מכלל זה לאוסרם אפילו היא שלימה בכל איבריה אלא בודקין אותה ואם נמצאת שלימה כשרה וזהו מוכרח ממה שהביא דעת הרמב"ם סתמא ולא הביא בלשון שהוא חולק עליו דהל"ל והרמב"ם כתב. ואין להקשות ממ"ש וכן אם נתרסקו מהאיברים שבפנים כו' טריפה דמשמע דוקא באם נמצא שנסרקו אבל מסתמא אין צריך לבדוק אה נתרסקו דזה אינו שהרי כ"כ בשם הרמב"ם. והרמב"ם סובר בהדיא דצריך לבדוק מריסוק איברים בשהתה מעת לעת כמו שמוכח ממ"ש בסמוך בשם ב"י אלא נראה לפרש דמ"ש וכן "אם דקאי אדלעיל מיניה שכתב וניתרת על ידי בדיקה "אם היא כו' כשרה ואם לאו טריפה וע"ז קאי וכו' אם נתרסקו כו' ור"ל דצדיך גם כן לבדוק אחר זה דאם נתרסקו נמי טריפה:

ג

ואם היא שלימה מכל י"ח טריפות כשרה וא"ת אין מהניא בדיקה שמא ניקב משהו דלא מנכר בבדיקה כיון שאין מקומו ידוע דמהאי טעמא אמרינן דקוץ שניקב לחלל טריפה ויש לומר דאם איתא דמחמת נפולה ניקבה הוה נקרע קרע גדול ר"ן:

רק פשטה ידה לעמוד וא"ת דלעיל בסימן י"ז גבי מסוכנת אמרינן דלא מהניא מה שפשטה וצריך שתכוף ידה ויש לומר דפשטה ידה "לעמוד שאני דהיינו כאילו מבקשת לעמוד ועוד יש לומר דהתם מיירי במסוכנת אמרינן פשיטת היד הוא יציאת הנפש מחמת החולי אבל כאן שאינה מסוכנת שפיר הוי פשיטת היד סימן לריסוק איברים שאילו נתרסקו לא היתה יכולה לפשוט ידה ועוד דכאן לא סמכינן אפשטה לחוד רק גם על הבדיקה ודי לה בבדיקתה אפילו פשטה ידה כאילו שהתה מעת לעת: ודי לה בבדיקתה ק"ק לפי מ"ש לעיל בשם הרמב"ם שאין הריסוק ניכר תוך מע"ל אם כן מאי מהני בדיקה ויש לומר דמשום חומרא שהחמירו בה שהצריפו לשהות אחר מע"ל דילמא לא יראה הריעותא תוך מע"ל ובפשטה ידה לא חששו: 

ד

ואינן האידנא ליכא מאן דבדיק זהו כדעת בה"ג שנתבאר בסימן שקודם זה אבל לדעת רש"י האידנא נמי בדקי ב"י:

ה

לפיכך שוורים שמפילים כו' כתב המרדכי בשהו ראבי"ה דאין לקשור רגלים של בהמה ולהפיל אותה דהא כשהרגלים קשורים אינו יכול לנעוץ צפרניו בקרקע ויש בו משום ריסוק איברים אפילו נראה יפה כבתחילה ולא נראה שבר בשדרה ובצלעות אפ"ה טריפה עכ"ל ולכך נוהגין דלא קושרין כל ארבע רגלים אלא שנים (או אפשר דמכוונים להפילה על המתניים דאז אין חוששין לה כמבואר בסמוך עכ"ה:) ובדין נפילה כתב מהרי"ק בסימן ס"א שאם הלכה ד' אמות הרי הוא כאילו לא נפלה כלל ואף על פי שאנו רואין שאינה יכולה להלוך אפ"ה לא בעי בדיקה ואין לה דין נפולה אלא מסוכנת דקי"ל דשריא ע"י פרכוס זוטא ואף על גב דמעמידין אותה ואינה עומדת:

ו

עובר שנולד כו' עד ומותר לשוחטו מיד כו' ותימה דלעיל בטור א"ח סימן תצ"ח בהלכות י"ט כתב על עגל שנולד בי"ט מותר שוחטו כו' עד והא דשרי כגון דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו (דאי לאו הכי אסור עד ליל שמיני עכ"ה) וכגון שהפריס ע"ג קרקע שיצא מכלל ריסוק איברים וכבר תמה רבינו ירוחם על הרא"ש והעלה שבודאי ט"ס יש בדבריו במס' י"ט כי א"צ שיפריס ובתשובת ר"מ אלשקר סימן ק"ה תמה ג"כ בקושיא זו ומסיק שהרא"ש כתב אחד בילדותו ואחד בזקנותו ומהרי"ן חביב תירץ ומחלק ביניהן וכתב שבה' י"ט (דקאי הרא"ש אדין שנזכר שם בברייתא ז"ל עגל שנולד בי"ט מותר הואיל ומוכן אגב אמו ור"ל אע"ג דביצה שנולדה בי"ט אפילו מתרנגולת העומדת לאכילה אסורה לאוכלה בו ביום משום הכנה דבעוד הביצה במעי אמו אינו כ"כ טוב כמו שהוא אחר הלידה אבל עגל שנולד בי"ט מותר לשוחטו ולאכלו בו ביום בי"ט שנולד בו משום דהיא כ"כ טוב במעי אמו כמו אחר הלידה ולית ביה משום הכנה וע"ז כתב הרא"ש הא דמתירין לשוחטו לכתחילה בו ביום שנולד בו היינו דוקא כשהפריס ע"ג קרקע וה"ט) שלכתחילה לא ישחטו אותו ביום הלידה כי ראוי להחמיר ולסלק עצמינו מכל ספק ולא נשחטנו בו ביום כיון דלאחר מעת לעת יצא מכלל ריסוק איברים וידמה זה קצת לדבר שיש לו מתירין שהחמירו בו בי"ט ובשבת (מאחר שלאחר י"ט ושבת יצא מכלל ספק לגמרי וה"ה נמי בזה מאחר שכשיפריס ע"ג קרקע או למחר יצא מכל ספק) אבל כאן בדין הטריפה פסק דבדיעבד אם נשחט בו ביום שנולד שאין לאוסרו מטעם ריסוק איברים עכ"ל. ומ"ש שהחמירו בו בי"ט ל"ד י"ט קאמר אלא משום דשם אי"ט קאי נקט י"ט א"נ בי"ט ט"ס הוא וצ"ל בו ביום ועמ"ש בסמוך גם י"ל דנקט י"ט לרבותא דל"ת משום כבוד י"ט יקילו לשוחטו וזהו שסיים וכתב שהחמירו בי"ט כדבר שיל"מ ולא חששו לכבוד י"ט. ותירוץ זה כתב הוא על הרא"ש דבפ"ק דביצה שמצריך הפריס ע"ג קרקע דלא תקשה לדבריו שכתב בפא"ט דא"צ פריסה על גבי קרקע אבל בתירוץ זה לא נתיישבו דברי רבינו שכתב כאן ומותר לשוחטו מיד משמע אפילו לכתחילה א"א ליישב כן. ומור"ם בש"ע בא"ח סימן תצ"ח כתב דלא חיישינן לריסוק איברים מ"מ אסור לשחוט בי"ט דחיישינן שמא ימצא ריעותא שנתרסקו אבריו ונמצא עושה מלאכה בי"ט שלא לצורך וכתב שם בסוף ז"ל כן נ"ל ליישב דברי הרא"ש והטור שלא תקשה דבריהן אהדדי ולכאורה היה נראה לומר שגם מהרי"ן חביב כיון לזה ומש"ה נקט בלישניה בי"ט אבל ז"א דא"כ לא הל"ל דדומה לדבר שיש לו מתירין גם לדברי מור"ם ז"ל קשה למה אין מותר לשוחטו ולבודקו אח"כ בי"ט מ"ש מעוף שנדרס ע"ג קרקע שצריך שהייה ובדיקה וכתב שם רבינו מיד אחר דין זה דמותר לשוחטו בי"ט ולבודקו אחר השחיטה אע"ג דאתיליד בה ריעותא ואין לחלק ולומר דשאני עוף דהיתה לו חזקת כשרות קודם י"ט דז"א דהא כל בהמה ועוף בחזקת איסור עומדת עד שנשחטה כ"ש זה שנצטרף אליו הדריסה. אבל לתירוץ מהרי"ן לק"מ דדוקא כאן דהוא מותר למחר בלא שום בדיקה מש"ה אסור לשחוט היום דה"ל כדבר שיש לו מתירין משא"כ בעוף שנדרס דמיירי שכבר שהו אותו יום אחד אלא שעדיין צריך בדיקה וכמש"ר בסמוך וכיון דאף אם ישהנו עד אחר י"ט עכ"פ צריך בדיקה זו מ"ה לא מחשב דבר שיל"מ ומותר לשוחטו בי"ט ע"י בדיקה. וב"י תירץ דבהלכות י"ט מיירי במקשה לילד וכאן מיירי בשאינה מקשה לילד ע"ש בטור א"ח. וע"ל סימן ט"ו ששם כתב ב"י בשם הר"ן דאפילו במקשה לילד מותרין ועיין מ"ש שם. ומור"ש תירץ וכתב על לשון הטור א"ח סימן תצ"ח שכתב שם וכגון שהפריס כו' כתב מ"ו ז"ל "וגם שהפריס וכן הוא בהדיא בהרא"ש עכ"ל נראה שבא לפרש דהא דבעינן שיפריס ע"ג קרקע היינו בשלא ידעינן שכלו לו חדשיו דאז בעינן שהייה ח' ימים שיצא מכלל נפל ואף בליל יום שמיני אינו ניתר עד שיפריס אבל בשכלו לו חדשיו הא בהדיא כתב הרא"ש וגם הטור בכאן ולעיל בסי' י"ו דלא בעינן הפרסה ע"ג קרקע ואע"ג דכבר חי ח' ימים מ"מ יש לחשוש הואיל ולא ידעינן דכלו לו חדשיו שמא עדיין בן ז' חדשים היה ויכול לחיות ומ"מ כיון שלא כלו חדשיו לגמרי עגל רך וקליש הוא ויש לחשוש לריסוק איברים ונטרף ממנה אלא שקשה א"כ למה סתם לעיל סימן י"ו וכתב סתמא דמיד בתחילת ליל ח' מותר כו' ולא כתב דבעינן נמי שיפריס ע"ג קרקע והיותר נראה ליישב דברי מור"ש דה"ק דאי לא כלו חדשיו לא היו מתירין לשוחטו מתרי חששות חדא משום שמא הוא נפל ולחששא זו היו צריכין להשהותו ח' ימים גם יש חששא דריסוק איברים דהיו צריכין לשהות עבורו מע"ל וגם לבודקו אח"כ והא דכתב וכגון הא כתב מ"ו דהאי "וכגון הוא כמו "וגם וק"ל. ולעד"נ ליישב דברי הרא"ש ורבינו ולומר דבסי' זה ובסימן ט"ו לא איירי אלא מחשש ריסוק איברים מחמת בית הרחם שהוא צר קאמר דלא חיישינן אבל מ"מ איכא למיחש שמא בשעה שילדה באין רואה שמא הפילה אותה מבית רחמה לארץ ומחמת הנפילה נתרסקו אבריו (והיינו בהפילה בכח דלפעמים גם האם מחמת כאב מפילו בכח וולד הנולד בנפילה כל דהו יש לחשוש לריסוק איברים אם הבהמה עומדת וילדה. עכ"ה) ואף א"ת דמסתמא אינו גבוה י"ט הא כבר נתבאר דכשנפלה שלא מדעתה חוששין אפילו בפחות מי"ט ומזה החשש לא הוצרך רבינו לכתוב כאן דחוששין לזה דהא בדין נפולה קאי ואיירי בו עד השתא ולא כתב אלא ללמדינו דבמקום דליכא למיחש לנפל כגון שנולד במקום רואין דלא חיישינן תו למה שבית הרחם צר וכמ"ש. אבל בהלכות י"ט דלא איירי שם בדין נפולה הוצרך לכתוב וכגון שהפריס על גבי קרקע דיצא מכלל ריסוק איברים ורצה לומר מחשש ריסוק דנפולה ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.