גליוני הש"ס/גיטין/מה/ב

גליוני הש"ס גיטין מה ב

דף מ"ה ע"ב

ש"מ ס"ת שנמצא כו'. נ"ב עיין שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתר"ט:

כל שישנו כו'. נ"ב עיין שו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' ח' הקשה דלמאי דדריש בפסחים מ"ג מהיקישא דלא תאכל עליו חמץ כו' דכל שישנו בב"ת חמץ כו' ודרשי' נמי מהאי היקישא גופי' שם כ"ח דבשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בב"ת חמץ ע"ש א"כ נדרוש נמי מהיקישא דכאן דבשעה שישנו בכתיבה ישנו בקשיר' יצאו שבתות ויו"ט ותיקשי למ"ד שבת ויו"ט זמן תפילין ולהיפוך נמי נדרוש בשעה שישנו בקשיר' ישנו בכתיבה ותיפסל לילה לכתיבת סת"ם למ"ד לילה לאו זמן תפילין וכן חוה"מ למ"ד חוה"מ לאו זמן תפילין ותיקשי ממועד קטן י"ח ב' וי"ט א' ע"ש ומ"ש מלילה לכאורה אין מפורש דלילה כשיר' לכתיבת סת"ם ועיין בשו"ת הרא"ש כלל כ"ג אות ג' דכ' וז"ל ומדשרי ר' יהודה לכתוב לעצמו [תפילין בחוה"מ] אלמא שכתיבתן כדי להניחם במועד שבשביל מצוה התירו לו לכתוב ולא בשביל קיום מצוה שלאחר המועד דאי להניחן לאחר המועד למה התירו לו לכתוב במועד והלא יש שהות במוצאי יו"ט לכתבם עכ"ל והנה לדיעות דאין מניחין תפילין בחוה"מ אולי יאמרו באמת דהכוונה. אלאחר יו"ט ובמוצאי יו"ט א"א לכתוב דלילה פסולה לכתיבה מפאת שאינה בקשיר' ואף שגם חוה"מ אינו בקשיר' לדידהו לא דמי דחוה"מ צריך תפילין רק דקדושת היום הוא גופי' אות ועומד במקום התפילין ומשא"כ לילה דבעצם א"צ קשיר' ודו"ק ועיין תוס' ב"ק ע"ז ב' ד"ה כל דכתבו לר"ל שם דדריש וטבחו ומכרו כל דאיתי' בטביח' איתי' במכירה כל דליתי' בטביחה ליתי' במכירה דאפ"ה מחויבין שפיר אמכיר' בשבת אע"ג דפטור אז אטביחה דמ"מ חשוב אתי' בטביחה הואיל ואיתי' בטביחה בחול ע"ש הרי דבהך דכל שישנו כו' לא בעי' שיהי' בר הכי באותו שעה דווקא ואולם גוף דברי התוס' שם לכאורה צ"ע דלמה הוצרכו לזה הא שבת חשוב איתי' בטביחה בשבת עצמו דהא איתי' בחיוב ורק משום דקלב"מ וכדאמר כזה שם ע"א א' ובכתובות ל"ג ב' איהו לאו משום דלא מיחייב אלא משום דקלב"מ ובאתי רק להעיר:

והדתניא קורין בו האי תנא הוא דתני' לוקחין ספרים כו'. נ"ב עיין שו"ת חות יאיר סי' קפ"ד הקשה דמאי ראי' משאר ספרים אס"ת דמברכין על הקריאה בס"ת מתקנות מרע"ה ועזרא ואם הס"ת פסולה ה"ל ברכה לבטלה ואינו יוצא ידי חובת הקריאה כו' עש"ה ולק"מ דבריתא דכאן הוא תוספתא בע"ז פרק ג' ושם נאמר לוקחין מן העכו"ם ספרים ותפילין ומזוזות ובלבד שהיו כתובין עליהן כתיקנן ומוכח דספרים דתני היינו ספרי תורה דדרך לשנותם יחד עם תפילין ומזוזות וז"פ:

עד שיעבדם לשמן. נ"ב בשאלתות פ' ויקהל וז"ל וכתי' לקוח את ספר התורה הזה מכאן שס"ת אסור לכתוב אותו אלא בעורות מעובדים שעובדין בעפץ לשום תורה עכ"ל נ' דדריש את ספר התורה שיהא הספר דהיינו הקלף מעובד לשם תורה:

המוציא את אשתו משום ש"ר לא יחזיר. נ"ב עיין שו"ת מעיל צדקה סי' ל"ג:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף