גליוני הש"ס/גיטין/מה/א

גליוני הש"ס גיטין מה א

דף מ"ה ע"א

איבעיא להו כו'. נ"ב עיין ספר מקח וממכר לר' האי ז"ל שער ס' וז"ל והוצרכנו להזכיר כו' שאסור לפדות שבויים כו' ביותר מכדי דמיהם כדי שלא יהי' פרץ לאומות העולם וישבו אותם כו' עכ"ל מוכח דס"ל להלכה רק טעמא דלא לגרבו כו', ועיין ר"ן כאן ועיין שו"ת חיים שאל [ח"א] סי' ל"ה ועיין שו"ת הרדב"ז ח"א סי' מ' עש"ה ומה שנראה שם מדבריו דמה שאין פודין את השבוים יתר על כדי דמיהן היינו רק שאין כופין את הציבור לזה אבל אם עשו כן מעצמם אדרבה מצוה רבה עשו צ"ע דא"כ מאי פשיט כאן מהך דלוי:

תוד"ה מידי דהוה כו' כ' ולפי האמת יש לחלק כו'. נ"ב עיין בית האוצר ערך אדם יודע כלל י"ז וע"ע תוס' מנחות פ"ח א' ד"ה בירוצי בסה"ד דסברתם שם ג"כ דיטעו לומר דבירוצין לא נתקדשו דהא יש באמת מ"ד הסובר כן וע"כ גם למ"ד דנתקדשו עכ"פ לא שייך אדם יודע ואולם שם הוא עניין אחר דהא בלא"ה החשש רק על אינו יודע ויטעה לומר שמוציאין מכלי שרת לחול וע"כ תו יותר יש לתלות שיאמר דבירוצין לא נתקדשו דאית ביה פלוגתא מיהת ודו"ק ובגוף הך כללא דאדם יודע דכתבתי בבית האוצר שם כלל י"ט דהוא כלל מרופה בידינו ע"ש בארוכה וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רע"ג מש"ש מאי קא אמרת אדם יודע שאין מקדשין בכלי שאול וגמר ונתן לשם מתנה לא היא חדא דלאו כ"ע האי דינא ידעי ואדרבה רובא דעלמא טעו בהא דלאו דינא דקידושין גמירי כו' ע"ש:

תוד"ה דלא כו' כ' ועל עצמו לא תיקנו שלא יתן כל אשר לו בעד נפשו. נ"ב עיין שו"ת מהר"י מינץ סי' ס"ג דכ' ואולי חייב לפדות עצמו משלו בכל הון לא מיבעיא לטעמא משום דוחקא דציבור אלא אפי' לטעמא דלא ליגרבו ולייתו אפ"ה עור בעד עור וכל אשר לו יתן בעד נפשו עכ"ל וצ"ע שכ' כן כמסתפק והנה מפורש כן כאן בתוס' במקומו והנה מ"ש התוס' שאני אשתו דהוי כגופו יותר מבתו כו' משמע קצת דגם בתו היוצאת מחלציו חשיבא גופו אלא דאשתו חשיבא גופו טפי ועיין ברכות כ"ד א' וכתובות ס"ו א' ועיין שו"ת חוט המשולש [הקדום הנספח לשו"ת תשב"ץ] טור הראשון סי' ד' דאע"ג דאין לאחר לברך ברכת הגומל על רפואת החולה רק החולה עצמו הוא שמברך מ"מ בחלה בנו ונתרפא יכול האב לברך דשאני בנו דחשוב כגופו ויותר מגופו עכ"ל ומ"ש עוד דהוא יותר מגופו לא ידעתי לו מקור זולת מסברא דאדם חס וחש על בניו יותר מעצמו ועמ"ש בגליון נדרים כ"ז א' משו"ת תשב"ץ להיפוך מהך דשו"ת חוט המשולש ע"ש שהעתקתי דברי התשב"ץ לעניין גט מעושה דחשיב מעושה רק בעישוי גופו אבל בעישוי בנו אפי' רצו להרוג בנו אם לא יגרש הוא את אשתו לא חשיב גט מעושה דמעושה היא רק בגופו משום דעור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ע"ש וע"ע נדרים ל"ט א' דאע"ג דמן חיותא לא אדרי' מ"מ מחיותא דבנו אדרי' עש"ה בר"ן:

שם כתבו לפי שהי' מופלג בחכמה. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"א סי' תצ"ח הטעם דמותר לפדות ת"ח ביותר משויו דכיון דרק מפני היותו ת"ח פודין אותו ביותר כו' לא שייך חששא דלא ליגרבו ולייתי טפי דלאו בכל אתר שכיחי תלמידי חכמים ואם יש אין השבאים מכירים אותם ולכן כשפודין ת"ח ביותר משויו צריך להודיע לשבאי שמפני שהוא ת"ח נותנין בו כל כך עכ"ל וע"ע שם ח"ב סי' תרכ"ח חידוש דכשם שחייבין הציבור לפדות ת"ח יותר מכדי שויו מפני כבוד התורה כך חייבין לפדות מקום כבוד ישיבתו בביהכ"נ עש"ה ועיין שו"ת חכם צבי סי' ע':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף