גליוני הש"ס/גיטין/ב/ב
ליבעי תרי כו' רוב בקיאין כו' ורבנן הוא דאצרוך כו'. נ"ב ע' דוגמא חידושי הר"ן ר"ה כ"ב ב' ד"ה וחד מי מהימן כו' מש"ש דכיון דמדאוריתא א"צ להעיד עליו כלל ומדרבנן הוא דאצרוך כו' בעד אחד סגי כו' עש"ה:
מידי דהוי אכל עדיות שבתורה. נ"ב כל' זה סוטה ב' ב':
ע"א נאמן באיסורין. נ"ב ואפי' במקום שאפשר לברר א"נ לברר, כך יש ללמוד משו"ת הרא"ש כלל ג' אות ה':
רוב בקיאין הן. נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' קכ"ח וז"ל ומה שהבאת מפ"ק דגיטין דאמר רוב בקיאין הם לבי מגמגם דהא דאמר רוב בקיאין הן הוא אליבא דרבה דאית לי' טעמא משום שאין בקיאים לשמה אבל אנן קיי"ל כרבא דאית לי' טעמא משום דאין עדים מצויין לקיימו ואין צריכין למימר אליבא דרבא רוב בקיאין הן עכ"ל וצע"ק דהא דאמר לרבה דרוב בקיאין הוא דבר של מציאות ואין סברא שיחלוק רבא ע"ז:
רש"י אין בני מדינת הים בני תורה. נ"ב כעניין זה פסחים נ"א א' בני מדינת הים נמי כיון דלא שכיחי רבנן גבייהו ככותים דמי כו':
תוד"ה דאתיוה בי תרי כ' דאטו בכיפה תלו להו. נ"ב ל' הגמ' סוטה ו' ב':
שם כתבו מפרש ריב"א כו'. נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל מ"ה אות יו"ד וע"ע שם אות כ"ט בסוף האות עש"ה:
תוד"ה הוי דבר שבערוה כ' דס"ד דחשיב כמו דבר שבערוה. נ"ב עמ"ש בזה באתוון דאוריתא וכעת מצאתי בס' הישר לר"ת [דפ"ג ע"ב דפוס וויען] אריכות בזה דנדה לא חשיבא ערוה עש"ה וע"ע בשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ד אריכות בכאן ע"ש וע' מהרי"ק שורש ע"ב וע"ע בירושלים סנהדרין פ"ז ה"ז מכיון דכתי' קריבה קריבה כמי שכולהם כאן ע"ש וע"ע רעיא מהימנא פ' ויקרא (דט"ז ע"ב דפוס ווילנא) דכ' דוכתין אית בגיהנם לאינון דמגלי עריין כו' ולאינון דשכבין עם נדה או בת אל נכר כו' עכ"ל ומשמע דנדה לא חשיבא ערוה וכן בכותית היא מחלוקת בראשונים ז"ל אי חשיבא ערוה לעניין יהרג ואל יעבור וכדומה ומרעיא מהימנא הנ"ל משמע ג"כ דלא חשיבא ערוה וע' שבת פ"ב ב' דאמר אקרא תזרם כמו דוה צא תאמר לו ע"ש דאמר צא תאמר לו הכנס אל תאמר לו ואינו מובן כלל דאם הכתוב מצוה לומר צא פשיטא שלא נאמר הכנס ומאי בעי הש"ס בזה ונ' דאי נימא דנדה אינה ערוה א"כ הא אינה ביהרג ואל יעבור וא"כ הא יש מציאות בנדה שיהי' ההכנס מצוה כגון שאמרו עכו"ם להורגו אם לא יבעול נדה דלרמב"ם דכל שדינו דיעבור כו' אם נהרג מתחייב בנפשו וא"כ הביאה מצוה וחיוב משום פ"נ וע"כ כיון דנאמר תזרם כמו דוה ה"א דגם בעכו"ם הוא כן ואילו עכו"ם הא הוא ביהרג ואל יעבור באמת ולכן פירש ואמר צא תאמר לו היינו דרק לעניין חיוב צא שיש בנדה הוא דאיתקש אבל הכנס אל תאמר לו דלעניין הכנס לא איתקש דבעכו"ם אין לך לומר הכנס בשום פעם ואפי' במקום פ"נ דלעניין זה לא איתקש לנדה ודו"ק כי נכון מאוד בס"ד ושוב מצאתי בבכור שור שם העיר קצת מזה ואולם דבריו שם אינם מבוררין וגם צריכים עיון דמ"ש מציאות הכנס בנדה באמרה לו נטמאתי דאסור לפרוש אין מובן כלל דכיון דיציאתו הנאה לו כביאתו אין זה הכנס רק אדרבה מה דאומרם לו שיעמוד עד שימות האבר ולא יפרוש ה"ז שאומרים לו שלא לכנוס כיון דההנאה היא היא האיסור וההליכה אל ההנאה היא היא הכניסה וז"פ ואך כדברינו הנ"ל מובן לנכון בס"ד דבועל נדה באמת והיא כניסה רק שהיא כניסה מחויבת משום פ"נ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |