אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/גיטין/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום חמישי כ"ז אייר תשפ"ג - מסכת גיטין דף ב[עריכה]

לשון 'גט'[עריכה]

סתם 'גט' הוא גט אשה ומנהג כתיבת י"ב שורות בגט

שנינו בתחילת מסכת גיטין (ב.): המביא גט ממדינת הים, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. דין זה מיוחד רק לגט אשה, ואינו שייך בשאר שטרות, וכמו שעומדים התוספות על אתר (ד"ה המביא): אע"ג דלשאר שטרות פעמים נמי קרוי 'גט', כדתנן בהשולח (שם לד:) אין עדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם, ואיירי בכל שטרות. ובפרק התקבל (שם סד.) נמי תניא, וכן לגיטין, ומפרש התם גיטי ממון. מכל מקום לא הוצרך לפרש כאן 'גט אשה' משום דברוב מקומות היכא דקתני 'גט' סתם, איירי בגט אשה.

ומוסיפים התוספות ואומרים: ומה שנוהגים לכתוב י"ב שורות בגט, אומר ר"ת משום ד'גט' גימטריא י"ב, עכ"ד.


שם 'גט' על שם י"ב שורות או י"ב שורות על שם 'גט'

וכתב המהרש"א, שמה שסמכו התוספות שני חלקי דבריהם זה לזה, מה שביארו תחילה שלא פירשה המשנה 'גט אשה' כיון ש'גט' סתם הוא גט אשה, ומה שהוסיפו בטעם הדבר שכותבים י"ב שורות בגט - הוא כדי לבאר הטעם ש'גט' סתם הוא גט אשה. ויש לבאר דבריו, שהרי התוספות תלו את כתיבת השורות במה שנקרא 'גט' ואם כן כיצד יהיה מנהג זה טעם לכך שנקרא סתם גט גט אשה.

כך גם מצאנו בתשובות חכמי פרובינציה (סימן מז) שהקשו לרב האי גאון בענין זה, וז"ל: וששאלתם על לשון הגט מאי לשון גט, שהרי לא מצינו אותו לא בלשון תורה ולא בלשון נביאים וכתובים, אלא בלשון תרגום... מה ראו חכמים לקרות גט, או יאמרו לו 'כריתות' או 'כתב גירושין', מאי לשון זה... זהו טעמו של דבר, גט נוטריקון י"ב חשבונו שי"ב שיטין הוא וכשר הוא שצריך להיות בו וכו'. ומלשונו משמע כדברי המהרש"א שגט נקרא על שם י"ב שיטין, ולא כפשטות לשון התוספות שכיון שנקרא גט לכן נוהגים לכתוב י"ב שורות בגט.

ובקונטרס תיקון סופרים שבסו"ס פעמוני זהב (לרבי רפאל אנקאווה, אות ב) כתב: למה הגט נקרא שמו גט, לפי דברי התוספות בריש גיטין יש לתת טעם, לפי שצריך י"ב שטין בכתיבתו לכך נקרא 'גט' שהוא גימטריא י"ב, עכ"ל.

ובספר גרש ירחים (לרבי יוסף משאש, פ"ב ד"ה ודרך אגב) הביא דבריו, וכתב: ואחר המחילה רבה, לא דק בזה, שהתוספות כתבו שם בשם רבינו תם שנהגו לכתוב י"ב שורות בגט משום דגט בגמטריה י"ב, ולא שהגט נקרא כן על שם הי"ב שיטים כמו שכתב הרב ז"ל. ומוסיף הגרש ירחים עוד שאי אפשר לומר כדברי התיקון סופרים שכן השם 'גט' כבר נכתב בימי אונקלוס, שתרגם 'ספר כריתות' – 'גט פיטורין', וכן הוא בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק (בראשית כא) "ואת הילד וישלחה" – 'ופטרה בגיטא'. ואילו מנהג כתיבת י"ב שיטין בגט הוא מנהג מאוחר שלא נזכר בשני התלמודים ולא בספרי הגאונים אלא רק מימי בעלי התוספות, וכמש"כ הבית יוסף (אה"ע סימן קכה) בשם הרשב"א.

וזה לשון הרשב"א בתשובה (ח"ה סימן צג): ראיתי הכל נוהגין עכשיו לכתוב י"ב שיטין, ותולין הדבר בגימטריא של 'גט' שהוא עולה י"ב. אבל אני לא מצאתי באחד משני התלמודים שום זכר לזה כלל, אדרבה שנינו (גיטין יט.) על הכל כותבין, על עלה של זית וכו', וסתמא דמילתא עלה של זית אינו מכיל י"ב שיטין. אלא שטוב לכתחילה לכתוב י"ב שיטין לחוש למה שהעולם נהוגין וכו', עכ"ל.

ובתוספות יום טוב (גיטין פ"א מ"א, הו"ד בגרש ירחים) כתב אף הוא: אל תשמע למה שכתב התשבי שהתוספות נותנים טעם שנקרא גט, לפי שיש בו י"ב שורות. שלא כן הוא אלא איפכא, דלפיכך נהגו לכתוב י"ב שורות כמספר גט.


ראיית התוספות שגט סתם הוא גט אשה ממה ששורותיו על שם הגט

ובפשטות צריך לומר לפי דבריו שאין כוונת התוספות להביא מקור לכך ש'גט' סתם הוא גט אשה, אלא להיפך, שאחר שייסדו התוספות ש'גט' סתם הוא גט אשה, הוסיפו התוספות שמשום כך גם נהגו לכתוב י"ב שורות בגט. ואולי העמידו דבריהם כהערה, שהרי 'גט' אינו רק 'גט אשה' ואם כן קצת קשה הטעם שאמרו שלכך יכתוב י"ב שורות בגט כמנין 'גט', שהרי לשון זו אינה שייכת רק בגט אשה, ועל כך הוסיפו והביאו עוד ביאור מהגאונים שהוא כנגד השיטין המפסיקות בין החומשים.

ובאופן אחר אפשר היה שאכן התוספות מביאים ראיה לכך שנקרא 'גט' מכך שנהגו לכתוב י"ב שורות בגט. ואף שהתוספות כתבו שנהגו לכתוב י"ב שורות כיון שנקרא גט ולא להיפך, יש לומר כך: ודאי המנהג לכתוב י"ב שורות שנתקבל בימי בעלי התוספות הוא על שם שנקרא גט – אך הלא גט כולל כל מיני שטרות, ואעפ"כ לא מצאנו שיהיה מנהג לכתוב י"ב שורות אלא בגט בלבד – הרי ממנהג זה יש ראיה ש'גט' סתם הוא גט אשה, אף שלשון 'גט' נופל גם על שאר שטרות. באופן שהמנהג לכתוב י"ב שורות הוא מכח מה שנקרא הגט 'גט', אך מזה גופא יש גם ראיה שאכן 'גט' סתם הוא גט אשה. ועדיין קשה להעמיס כן בלשון המהרש"א "ומשום הכי נקרא סתם גט גט אשה", או בלשון התשבי "שהתוספות נותנים טעם שנקרא גט לפי שיש בו י"ב שורות". שכן גם לדברינו אין זה 'טעם' אלא רק 'ראיה' שכך הוא.


למה לא נקרא הגט בשם 'דח' או 'הז' או 'טג' העולים למנין י"ב

ובספר התשבי שם אחר שהביא טעם בעלי התוספות שנקרא גט לפי שיש בו שתים עשרה שורות, הקשה: וקשה לי והלא אף שאר שטרות נקראים גט, כגון גט חוב שאין בו אחריות. ועוד, למה לא נקרא ד"ח או ה"ז או ט"ג וכו' שגם הם בגימטריה שתים עשרה, ע"כ.

ובהגהות רבי ישעיה פיק לספר התשבי (אות קד) תמה על דבריו כדברי התוי"ט: גם תוספות ס"ל דעיקר שם גט הוא מתרגום 'ספר כריתות – גט פיטורין', רק שרצה ליתן טעם המנהג שכותבין י"ב שורות דוקא, לזה אומר ר"ת משום דגט גמטריא י"ב הוא. ולכן במחילה מכבוד המחבר, לחינם כתב וקשה לי וכו'. שוב ראיתי שכיוונתי לדעת אדוני דודי זקני התוי"ט ז"ל.

ומלבד זאת כתב ליישב קושיית התשבי למה לא נקרא בצירופי אותיות אחרים, "שהרי ברור כל כמה דאפשר לאקדומי טפי עדיף", וכשרצו לתת סימן לא בחרו באות א' כי אי אפשר בצירוף אות אחת לבוא לגימטריא י"ב, ובאות ב' לא בחרו שיקרא הגט 'בי' כיון ש'לא מינכרא מילתא', ולכן מצאו את האות ג' וצירפו את צירופה ט' ונעשה 'גט'.


עיקר שם גט הוא על שם הגירושין ושאר שטרות קרויים כן דרך השאלה

ובהערת הרגלי מבשר על התשבי ציין, שהמהר"ם שיף הבין דברי התוספות בגיטין כמו שכתב התשבי, וזה לשון המהר"ם שיף על תוספת התוספות 'ומה שנוהגים לכתוב י"ב שורות": כמו, השתא אתי שפיר, כיון דברוב מקומות קרוי גט סתם, ע"כ. דהיינו שמה שברוב מקומות קרוי גט סתם הוא ראיה לכך שעיקר מילת גט על גירושין הונחה, ורק דרך השאלה שמשו בה גם לשאר שטרות, ולכן סתם 'גט' הוא גט אשה, וממילא אתי שפיר מה שבגט אשה נהגו לכתוב י"ב שורות – כיון שאכן שם 'גט' הוא גט אשה, והשימוש בלשון זו בשאר שטרות היא רק דרך השאלה בעלמא.

ומקור דבריו מספר ישמח משה (לרבי משה טייטלבוים, קידושין ג.), וזה לשונו שם: מה שיעדתי לבאר דתיבת 'גט' עיקר פירושו כמו תיבת 'גירושין', אפרש שיחתי, דהא בריש גיטין כתבו התוספות דהא דתנן בהמשנה שם המביא גט ולא תני גט אשה אף דשאר שטרות נמי קרי גט, מכל מקום ברוב המקומות היכי דתני גט סתם היינו גט אשה.

והנה התוספות לא ביארו הטעם, כיון דלכאורה משמע דביאורו של 'גט' היינו 'שטר', אם כן למה מזכיר ברוב המקומות סתם גט על גט אשה, ולא כן בשאר שטרות שהוצרך הש"ס לפרש. ועוד, כיון דביאורו של גט הוא רק שטר, למה זה לא נקרא גט אשה בשום מקום באיזה משנה בלשון שטר. לכן נראה לי ברור דבאמת בעצם וראשונה ביאורו של 'גט' הוא כמו 'גירושין', רק כיון דכל גירושין אינו אלא בשטר, לכן הושאל במקרה, ושנוי שם זה לכל שטר, וזה ברור, עכ"ד.


טעם רה"ג ורס"ג שנקרא גט על שם הפסקי השיטות שבחמשה חומשי תורה

עוד כתבו התוספות: ור"י שמע בשם רב האי גאון ובשם רבינו סעדיה, משום דכתיב 'ספר כריתות' – כשיעור י"ב שיטין [- שורות] המפסיקין בין ארבעה חומשי ספר תורה, כדאמר בבבא בתרא (יג:) שצריך להניח ארבעה שיטין בין כל ספר וספר. [ואף שחמשה חומשי תורה יש, וביניהם ארבעה הפסקים, ואם בכל הפסק ארבעה שיטין, הרי שבידנו ט"ז שיטין מפסיקין, על זה מוסיפים התוספות] והפסק שבין 'וידבר' [- במדבר] ל'משנה תורה' [- דברים], לא חשיב, שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה, עכ"ד.

ובקונטרסי שיעורים (לרבי ישראל זאב גוסטמן, בענין המביא גט שיעור א אות א) הוסיף ביאור בדברי רה"ג ורס"ג, שנראה ברור שמה שכתבו רה"ג ורס"ג שמשום דמקרי 'ספר כריתות' כותבים י"ב שיטין כשיעור השיטת המפיקות בין חומש לחומש, כוונתם שההפסק אף הוא שם 'ספר' לו, כי אם לא כן אלא הוא רק הפסק של קלף פשוט, אין מובן לדבריהם, איזה שייכות יש בין גט הנקרא 'ספר' להפסק בין החומשים שאין לו שום שייכות לספר אלא הוא מדין הפסק בעלמא.

עוד מבאר הגרי"ז גוסטמן שנראה ברור בכוונת התוספות במה שדנו בתחילת דבריהם אם שאר שטרות קרויים גט או לא, שאין הדיון רק על הלשון 'גט' או 'שטר', אלא עיקר הדיון הוא על המובן של החפצא, האם גם גט הוא בעצם שטר כמו כל השטרות, אלא שזה שטר מכר וזה שטר מתנה וזה שטר גירושין, אך בעצם אין הבדל בין זה לזה וכולם דין אחד להם וכלולים בפרשת שטרות. או דילמא שני דברים הם ואין להם שייכות זה לזה ודיניהם שונים זה מזה, וגט אשה הוא 'ספר כריתות' וכלל אינו מפרשת שטרות.

ועפ"ז כתב לבאר קישור דברי התוספות, "ודבריהם מאירים כשמש בצהריים", כי מתחילתם ועד סופם דנים הם בענין זה, שתחילה דנו התוספות אם גט הוא כשטר בעלמא, או שהוא דבר אחר 'ספר כריתות' ואינו מפרש שטרות. ועל זה הוסיפו והביאו את דברי רה"ג ורס"ג בדין י"ב שיטין, שאף מדבריהם מבואר שגט אינו שטר בעלמא אלא 'ספר'. וגם רבינו תם שמבואר מדבריו שלמדים י"ב שיטין משם 'גט' ולא למדים משם 'שטר' הביאוהו התוספות כראיה לנידון זה ש'גט' עניינו נפרד מ'שטר'.

ואכן הרא"ש בהביאו דברי רבינו תם הוסיף וכתב: נהגו לשרטט י"ב שיטין בגט, ואומר ר"ת ז"ל משום דגט בגימטריא י"ב, ומשום שנקרא ספר נהגו לשרטט השורות, עכ"ד. הרי ששורש דברי ר"ת אינו רק מחמת הגימטריא אלא עיקר דין השרטוט הוא ממה שנקרא 'ספר'. ולכן קביעת מנין השורות היה על פי שם 'גט' ולא על פי שם 'שטר'.


הפסקי השיטות שבתורה חלק מה'ספר' ומשם חיות חלק מישראל

ובביאור הדבר שהפסק השיטים שבין החומשים שם 'ספר' להם ואינם הפסק בעלמא, הביא שם מהקדמת המהרש"ם (שו"ת ח"ב) בשם בעל נתיבות המשפט בפירוש הפסוק "כי לא דבר ריק הוא מכם", וזה לשונו: הכי הנה בתורה יש מקומות הכתובים, ובזוהר הקדוש ובמדרשות נמצא שתיבת ישראל ר"ת יש שישים ריבוא אותיות לתורה. ויש גם מקומות פנויים וריקנים בתורה, כמו בין חומש לחומש ובין פרשה לפרשה ודומיהם. אבל באמת 'לא ריק הוא' – כי גם שם מלא אותיות נסתרים וגנוזים שאינם נראים לעין. והענין, כי יש נשמות ישראל הראויים להידבק באותיות התורה, ויש מהם שאינם ראויים להידבק, ומ"מ נמשך חיותם ממקום הריק שבתורה.

והמהרש"ם הוסיף לבאר על פי זה מה שדרשו חז"ל בירושלמי במסכת פאה: 'כי לא דבר ריק הוא' ואם ריק הוא 'מכם'. ופירושו, כי אתם הגורמים להיות מקום ריק בתורה, מפני מיעוט זכותכם שאינם ראויים להיות דבוקים אלא במקום הריק שבתורה, עכ"ד. ועפ"ז מבואר מה שההפסקים אף הם כלולים בשם 'ספר' ואינם רק 'הפסק' בעלמא. ואדרבה אילו היו הפסק בעלמא אם כן לא היו כל החומשים ספר אחד, אלא חומשים וספרי תורה נפרדים זה מזה.


טעם הירושלמי שהאבן 'גט' מגרשת חברותיה

טעם נוסף ללשון גט מצאנו בהגהת שלטי גבורים שעל המרדכי ריש גיטין, שכתב בזה"ל: לשון גט כמו שמצינו בירושלמי, אבן אחת בכרכי הים דגטא שמה, ומגרשת לכל חברותיה. וכ"כ גם בגדולת מרדכי בשם המדרש אבן אחת יש בכרכי הים וגט שמה ומגרשת כל חברותיה ממציבותיה. ובהגהות הגרי"פ שם כתב ששניהם, ר"ל השלטי גבורים וגדולת מרדכי, העידו ששמעו כן מפי הר"ר אברהם מאוסטריקייאה, אבל לפנינו לא נמצא לא בירושלמי ולא במדרשים.


אותיות 'גט' לא נמצאות יחד בשום שורש בלשון הקודש

ובהערת רגלי מבשר על התשבי שם כתב עוד: וכמוס בזכרוני, אשר ראיתי באיזה ספר בטעם שם 'גט' כי אותיות ג'ט' לא נמצא יחד בשום שורש בלשון הקודש, היינו שיהיה איזה שם או תיבה שיהיה ראשיתו 'גט', והוא מורה על אותיות הפירוד מעלמא דפירודא, עכ"ד. והגאון מקטוב בהערתו שם (הו"ד בקובץ הערות על התשבי) כתב על דבריו: ואמרתי להזכיר כי לדידי חזי לי האי ספרא, והוא הספר קהלת יעקב למהרי"ט אלגאזי, ע"ש (לשון חכמים אות קסג), שהביא זה לטעם קריאת שם גט, ע"כ.

וזה לשון המהריט"א שם: ואני שמעתי טעם למה שנקרא 'גט', משום דאחד האיש ואחד האשה באים להפרד זה מזה כשבאים להתגרש, ובכל התורה כולה כל האותיות נקרבים אחד אלא אחד והיו לאחדים, כגון: 'אב', 'בא', 'גד', 'דג', וכיוצא באלו. לא כן באות ג' וט' שלא נמצא בכל הכ"ד שיהיה תיבה מאות ג' וט' ביחד, ועל כן קראו שמו 'גט', לומר כשם שהשתי אותיות אלו הם מופרדות ואין להם אחדות, כך ע"י כתיבת הגט הזה נפרדים הבעל מהאשה והאשה מבעלה.