גבורת ארי/תענית/ג/ב
לא קשיא הא בחרפי הא באפלי פי' רש"י וכיון דאין כולם נעצרות לא חייבו להזכיר וק"ל הא בסמוך משני רוחות ארוחות לא קשיא הא ברוח מצויה הא ברוח שאינה מצויה ופריך רוח שאינה מצויה חזיא לבי דרי מאי פריך ה"נ נימא הכי וכיון דאין כולם נעצרים לא חייבו להזכיר. והתוס' פירשו הא בחרפי הא דנעצרים בחרפי כלומר בפירות המתבכרות אבל באפלי במאוחרות לא מיעצרי ולהאי פירושא ניחא דחרפי ואפלי אפירי קאי אע"ג דמחרפי מיעצרי כיון דלא מיעצרי מאפלי לא חייבו להזכיר דהא אפשר לעולם להתקיים בפירי דאפלי לחוד אבל רוחות ס"ד דאי אפשר לבי דרי בלתי רוח שאינו מצויה והא ודאי א"א להתקיים בלתי רוח שאינו מצויה ואמאי לא חייבו להזכיר ומשני אפשר בנפוותא. אבל רש"י דתלה טעמא משום דאין כולם נעצרים לא חייבו להזכיר גבי רוחות נמי הוה מצי למימר הכי. מיהו אפשר לפרש ע"ד פירוש רש"י דחרפי ואפלי אעבים קאי ולא אפירי וחרפי היינו עבים דקדים למטר ואין נעצרים ואפלי דלאחר המטר נעצרים. ולא מטעמא דפירש כיון דאין כולן נעצרים לא חייבו להזכיר דליתא וכדפרישית אלא היינו טעמא דכיון דחרפי אין נעצרים אפשר לעולם להתקיים בחרפי לחוד בלתי אפלי מש"ה לא חייבו להזכיר ואפשר דכוונת רש"י נמי הכי הוא כיון דאין כל העבים נעצרים אפשר לעולם להתקיים באותן שאין נעצרים לחוד משום הכי לא חייבו להזכיר כיון שאפשר בלתי הנעצרים ולמאי דפרישית אי איכא בחדא מילתא מקצת דמעצר אע"ג דאיכא נמי מקצתן דלא מעצר אם אי אפשר להתקיים בלא מעצר לחוד בלתי דמעצר חייבו להזכיר וא"כ הא דאמר לעיל בטל לא חייבו להזכיר משום דלא מעצר אע"ג דטל דברכה מעצר צ"ל דאפשר להתקיים בלתי טל דברכה בגשם לחוד ולמאי דמשמע מפי' רש"י לכאורה דהזכרה תליא במאי דמעצר לגמרי אתי שפיר טפי דמהאי טעמא לא חייבו להזכיר טל דאינו נעצר טל שאינו של ברכה אלא שא"א לפרש כן וכמו שכתבתי:
ונראה לי דפירוש זה שפי' ע"ד פירוש רש"י הוא עיקר דחרפי ואפלי אעבים קאי ודחרפי לא מעצר דאילו לפירוש התוס' דאפירי קאי ודחרפי מעצר א"כ אין דברי התרצן הולכין על סדר אחד דארוחות התחיל במה דלא מעצר דקאמר הא ברוח מצויה דלא מיעצר והא ברוח שאינה מצויה דמיעצר ואילו בעבים התחיל לפירוש התוס' להיפך במאי דמיעצר בתחילה דהיינו בחרפי דמיעצר ולבתר קאמר באפלי דלא מיעצר אבל לפי' רש"י הולך על הסדר להתחיל בשניהם במאי דלא מיעצר דהיינו חרפי בעבים ורוח מצויה ברוחות ואח"כ נקיט בשניהם הא דמיעצר היינו אפלי בעבים ורוח שאינה מצויה ברוחות וגם שינויי הגמ' הולכות על סדר הברייתות למאי דפירש רש"י דמוקי לקמייתא דבעבים ורוחות לא חייבו להזכיר בחרפי וברוח מצויה ודרב יוסף באפלי וברוח שאינו מצויה אבל לפי' התוס' חרפי דנקט בתחילה קאי אדר"י ואפלו דנקט בסוף קאי אקמייתא מיהו הא דלא נקט כסדר הברייתות אין בזה קפידא כ"כ כמו שפירשו התוס' בפ"ב דקדושין דף מ"ו) גבי התקדשי לי בו תני חדא בו ובמה שבתוכו כו' לא קשיא הא במיא הא בחמרא הא בצהירא מ"מ הא ודאי אין סברא לומר דדברי התרצן עצמו יהיה ריש דבריו וסופו מהופכים על סדר הברייתות אלא ודאי פירוש רש"י עיקר:
למעוטי גילהי דליליא קשה לי מנלן דאתי למעוטי מידי מיהו מצינו כה"ג בפ"ד דיומא (דף מ"ב) דקאמר ורב חד בשחיטה וחד בשריפה פירוש דבשניהם פרה אדומה נפסלת בהיסח הדעת ודייק עלה למעוטי מאי אילימא למעוטי אסיפת עפרה ומילוי מים לקידוש למשמרת למי נדה כתיב אלא למעוטי השלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת דלאו גופא דפרה נינהו אלא שהתוס' פירשו שם דע"כ התם אתא למעוטי מידי וכמש"כ שם בחידושי אבל בשמעתין ודאי תקשה מנלן דאתי למעוטי מידי:
מעלי תלגא לטורא כחמשה מטרי לארעא שנאמר כי לשלג יאמר וגו' ופירש רש"י דהכי משמע קרא כי לשלג יאמר הוי ארץ כשיאמר לשלג הוי ארץ הרי הוא כגשם מטר וגשם מטרות והרי יש כאן חמשה. וק"ל דהכא משמע דגשם מטרות חשיב בתלתא משום דמטרות לשון רבים משמע וחשיב ליה בשנים ואילו במסכת יומא פ"ה (דף נ"ד) קאמר ר' יהושע עולם מן הצדדין נברא שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ וגשם מטר וגו' ופירש רש"י כי לשלג יאמר תעשה ארץ ומהיכן גשם מטר וגשם מטרות מד' צדדים הורידו והגשימו להעשות ארץ אלמא גשם מטר וגשם מטרות לא חשבינן להו אלא לארבע:
מיהו לא קשיא דהתם דריש ליה לענין בריאת עולם והכא דריש ליה רבא לענין מטר דתנאי היא דר' אליעזר וחכמים התם פליגי אדר' יהושע דאמרי עולם מאמצעיתו נברא או מציון נברא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |