בית נתן/ברכות/מ/א
אמר טול ברוך טול ברוך (עיין עט"ר דדוק' בכפילה דאל"כ לא הוי הפסק דדוקא כדי שאילת תלמיד לרב הוא הפסק שהוא ד' תיבות וכמפורש בב"ק דף ע"ג שלום עליך ר' ומורי ע"ש):
ור"י אמר אפילו הביאו מלח הביאו לפתן א"צ לברך אבל אם אמר גביל לתורא גביל לתורא צריך לברך רב ששת אמר [גביל] לתורא גביל לתורא נמי א"צ לברך כדרב יהוד' אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתן מאכל וכו' (וכ"ה גי' הרי"ף והרא"ש וכ"ה בגיטין אסור לטעום וכו'):
אקלע לבי ריש גלותא קריבו ליפת'[1] שרא לאלתר א"ל הדר מר וכו':
ואמר רבה[2] בר שמואל משום ר' חייא אין מי רגלים כלים אלא בישיבה אמר רב כהנא והוא דאיכא עפר תיחוח אבל ליכא עפר תחוח יעמוד במקום גבוה וישתין במקום נמוך[3] ואמר רבה בר שמואל וכו':
אכול מלח ואי אתה ניזוק:
ובלילה מפני ריח הפה ומפני אסכרה:
א' לשלושים יום מונע חלאים מתוך ביתו אבל כל יומא לא משום דקשה וכו':
רב חמא בר חנינא אמר הרגיל בקצח וכו' מיתיבי רשב"ג אומר קצח אחד מסמני המות והישן למזרח גרנו דמו בראשו ל"ק הא בטעמא הא בריחא אימי' דר' ירמיה הות מדבקא ליה בריפתא[4] ומקלפה ליה:
אר"ז ואיתימא ר' חנינא בר פפא הלכה כר' יהודה ואר"ז ואיתימה ר' חנינא בר פפא מאי קראה[5] ברוך ה' יום יום וכי כו' (הנה חכם עדיף מנביא הה"ג אלפי מנשה הגיה מדעתו הרחבה כך הלכה כר"י ומחק מלת אין כגי' הכ"י והנני מעתיק לשונו ד' פ"ב ע"ב אין הלכה כר' יהודה, נ"ל לגרוס הלכה כר"י, חדא דבכ"מ שהאמורא פוסק כחד תנא אומר אח"ך טעמו עי' י"ד א' וכן בכמה מקומות ותו דאי אין הלכה קאמר מאי קמ"ל פשיטה יחיד ורבים הלכה כרבים וע' מ"ש לעיל כ"ח א', ובר מן דין דבסוכה מ"ו א' איכא פלוגתא כה"ג ר"י ורבנן היו לפניו הרבה מצות וכו' ע"ש וקאמר האי אמורא גופא שם הלכה כר"י וקאמר שם האי טעמא דהכא עכ"ל
והנה גם פה אביא מש"כ יד"ין הרב חן טוב בס' עלים למבחן ד' ט"ו ע"א וע"ב והנה הרב הנז' העתיק דברי ה"ג ס' אלפי מנשה אך השמיט הראיה שמביא דבכ"מ שהאמורא פוסק כחד תנא אומר אח"ך טעמו עי' י"ד א' ושם מבואר א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כר"י דאמר בין אלהיכ' לאמת לא יפסיק אמר ר' אבוה אמר"י מאי טעמא דר' יהודה דכתיב וכו' והוא ראיה נכונה לדבריו והרב חן טוב נראה שהשמיט ראיה זו בכונה מכוונת שלא מצא מענה לראי' זו
והנה אחר שהעתיק דברי ה' אלפי מנשה כנז' כתב וז"ל ואמנם לדעתי נמהר ברוחו מאד הרב הנ"ל למחוק מלת אין כאן מה שעברו ע"ז רבים גדולי דור ודור מאחר חתימת התלמוד עד ימיו (זה לא מעלה ולא מוריד כי מקום הניחו לו להתגדר והנך רואה קורא נעים כמה שיבושים עלו בתלמוד ועיי' מש"כ לעיל ד"ל ע"ב שו' י"ב שהבאתי שם דברי הרמד"ל מה שהגיה שם בגמרא שאח"ך מצא בג' כ"י בדבריו עש"ב) והדין דין אמת מבואר בכל גדולי הראשונים והאחרונים שאין לומר בורא מיני דשאים כר"י ולשויא כל הני רברבי כטועים אינו נכון ובאמת מצאתי בחידושי הרמב"ן שהביא כבר בשם א' שרצה ג"כ לומר כן והפליג לדחות לדבריו
אחרי המחילה שגג בזה מאד ולא ידעתי מאי אדון ביה כי דברי הרמב"ן ברור מללו ומחזיק לקיים הגירסה דהלכה כר"י ואדרבה מקשה על הגאונים שלא פסקו בזה כר"י וז"ל בלקוטות הרמב"ן ד"א ע"ד הא דתנן ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים מפני שר"י סובר בכל דבר שעושה פרי ופריו נאכל אדם מברך פרי אם מין אילן הוא פרי העץ ואם אינו מין אילן פה"א כגון קשואים ואבטיחים ושומים וכיוצא בהם אבל הירקות שירקן נאכל וזרען אינו נאכל כגון זרעוני גנה שאינן נאכלין מברך עליה בורא מיני דשאים ואיתמר בגמרא בטעמיה דר' יהודה משום דכתיב ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין בלילה אין מברכין אלא בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכי נמי בכל מין ומין תן לו מעין ברכותיו ולפום האי טעמא אמרי' בירושלמי בכוסם אורז ובכוסם חיטה בורא מיני זרעונים ושם בתוס' על הזרעים הוא אומר בורא זרעים על הדשאים הוא אומר בורא מיני דשאים ועל הירקות הוא אומר בורא מיני האדמה וכו' הענין לומר שמברכין על כל מין ומין בפני עצמו ופסקו בגמרא א"ר זירא וא"ת ר' חננא בר פפא הלכה כר' יהודה וראיתי להגאונים ורבי' ז"ל שלא כתבו בחיבוריהם פסק זה ובכולם כתבו בורא פה"א ונראה שהם ז"ל סומכים בזה בסוגית שבפרק הזה שלא הזכירו ברכתו של ר"י בשום מקום וכו' וע"ש שהאריך וכת' ואנו דעתינו צריכא עיון שאין לדחות פסק שפסקו בגמרא בלא מחלוקת אלא מסוגיא מפורשת מאלו וכו' ואפילו הכי לא מסתבר למדחי מינה פסקה דגמ' דמפרשה בהדיא דהלכ' כר"י ואסמכוה אקרא ואשכחן נמי גבי היו לפניו מצות הרבה דאמר ת"ק אומר אקב"ו על המצות ור' יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה ושם נמי פסק ר' זירא ואיתימא ר' חנינא בר פפא הלכה כר' יהודה ואסמכוה אהאי קרא ודרשי ברוך ה' יום יום כדאיתה בסוכה ושם פסקו הגאונים ז"ל הלכה כר' יהודה ואעפ"י שיש לומר שזו מעין ברכה היא דכולהי פרי אדמה נינהו וכולא מין אחד היא לברכה מ"מ בגמרא ראו דברי ר' יהודה בשתיהן אלא שיש ראיה לדברי הגאונים המלתא דבי הנדואי (דל"ו ע"ב) דאמר רבא בפה"ע וזנגבילא לר' יהודה כיון דלאו פרי הוא ושרשין נינהו לא ברוכי עליה פרי האדמה אלא מיני דשאים או בורא מיני עצים וכתמרות של אתרוג לר' יהודה בירושלמי שהזכרתי למעלה, ושמעתא דהכא עדיפא דבתרא הוא וזהו סמך לדבר הגאונים ז"ל בפסק זה ועדיין צריכה לפנים עכ"ל הרמב"ן הנך רואה איך שהרמב"ן עיקר דעתו לקיים פסק הגמרא דפסקו בפירוש הלכה כר' יהודה ורק שבקש סמך לדברי הגאונים ומתוך דברי הרמב"ן הללו מבואר ג"כ הראיה שהביא הרב אלפי מנשה מההיא דסוכה
והנה הרב חן טוב יצא לחלק וז"ל דהתם מיירי כשהיה לפניו הרבה מצות שונות זו מזו כמבואר ברש"י ליטול לולב לישב בסוכה וכו' אבל כאן הרי דשאים הם ג"כ פרי האדמה והוי שפיר מעין ברכותיו וכו' שבזה וכו' ע"ש ובזה חשב להפיל כל בנין ויסודי הרב אלפי מנשה עש"ב
לא אדע מה אדון ביה הלא חילוק זה שחלק מחכמתו מפורש ומבואר בדברי הרמב"ן וז"ל ואעפ"י שיש לומר שזה מעין ברכה היא דכולא פה"א נינהו וכלהו מין אחד הוא לברכה מ"מ בגמרא ראו דברי ר' יהודה בשתיהן ע"כ דברי הרב"ן הרי שפתי הרמב"ן ברור מללו אותו חילוק שכתב הרב חן טוב ועם כל זה מסיים הרמב"ן מ"מ בגמרא ראו דברי ר' יהודה בשתיהן ומה לו כי יריב עם הרב אלפי מנשה חנם אשר כל דבריו כראי מוצק וברוך שחלק מחכמתו ליריאיו שזכה לכוין לאמיתותן של דברים וכגי' הכ"י כאמור
גם הרב מנחת שמואל במשנה ברורה האריך לחלק בין דהכא לבין דסוכה וז"ל וטעמא של ר' זירא נראה דהתם בסוכה התוספתא דברכות פ' הרואה מסייעא ליה לר' יהודה אבל הכא כל אמוראי' ס"ל דלא כוותיה עכ"ל ה' מ"ש ולע"ד דהא גם הכא איכא תוספתא לסיוע לר' יהודה וכמבואר בדברי הרמב"ן וז"ל ושם בתוספתא על הזרעים הוא אומר בורא זרעים וכו' ועיין בד' ל"ז אמר מר הכוסם את החטה וכו' והתניא בורא מיני זרעים ל"ק הא ר' יהודה וכו' [6]הרי דגם הכא איכא ברייתא דמסייעא ליה לר' יהודה וק"ל ועיין בערוך ע' כסן א' שמביא בשם תוספתא וז"ל הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני כסנין ע"כ וזה ודאי אליבא דר' יהודה ובתוספתא שבדפוס הגי' כך ר' מונא אומר משום ר' יהודה פת הבאה בכיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה ע"כ
ובסוף דבריו כתב וז"ל וראיתי בלקוטי הרמב"ן שהיה לפניו גם כאן הגירסא הלכה כר' יהודה והאריך שם וכן הגיה בס' אלפי מנשה אבל כל הפוסקים פסקו דאין הלכה כר' יהודה וכגרסתינו עכ"ל והנה מצאתי שגם בעל בה"ג אשר כל דבריו דברי קבלה כידוע פסק הכא כר' יהודה וז"ל וכל מינא ומינא מיחייבינן לברוכי עליה ברכתא כדמיא ליה דכתיב ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו אף כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו עד כאן לשון וכן מצאתי בס' הפרדס לרש"י בסדר ברכות על הפרות ד' ל"ז שכ"ש וז"ל מיני ירקות כגון חזרת שומים כרישים בצלים אי מלפת בהו פיתא לא כלום בין חיין בין מבושלין אי אכיל להו בלא פת בתחלה מברך בא"י אמ"ה בורא מיני ירקות ולבסוף איבעי לימר בנ"ר עכ"ל והיינו אליביה דר' יהודה דבעי היכיר לכל מין ומין
ובהיותי עוסק בסוגיא זו ראיתי דבר תמוה בס' סמיכת חכמים ד' צ' ע"ב ונרשם על הצד ישוב על דבור שני של רש"י במתני' ד"ה בורא מיני דשאים והאריך שם הרב לדקדק על לשון המשנה ר"י אומר בורא מיני דשאים והל"ל ר"י אומר אומר מיני דשאים ועל יסוד זה בנה בנין שר"י אומר ברכה זו על אכילתו ולא הורה כן לאחרים ובזה הולך ומאריך בנותן טעם שאין הלכה כר"י בכאן ע"ש כי נלאתי להעתיק הדברים ולע"ד אין בדקדוקו כלום ומה יאמר הרב במשנה ב' פ"ה ושואלי' הגשמי' בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת ר"ע אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה ר' אליעזר אומר בהודאה יאמר הרב גם בזה שר"א אומרה בהודאה לגרמיה הוא דעבד ולא הורה לאחרים כי לפי דקדוקו היה צ"ל ג"כ בכאן ר"א אומר אומרה בהודאה וכ"ת אין ה"נ הלא שקלו וטרו בגמרא אי הלכה כר"א ביו"ט שחל להיות אחר שבת וע"ש עכ"פ מוכח שלא אמרו לעצמו כי אם לכ"ע ובזה נפל כל בנינו שבנה על דקדוק קל כזה וד"ל.
ולענין דקדוקו בדברי רש"י נ"ל דלכאורה משמע דלר' יהודה לית ליה כלל ברכת בפ"ה בירקות כמו דלרבנן לית להו כלל ברכת בורא מיני דשאים וכן מצאתי כתוב בס' מלאכת שלמה ממוהר"ש עדני ז"ל חיבור על משניות כ"י וז"ל ומשמע קצת דלר' יהודה לית ליה כלל ברכת בורא פרי האדמה בירקות כמו דלרבנן לית להו כלל ברכת בורא מיני דשאים וברכת מיני זרעים עכ"ל ולזה בא רש"י במתק לשונו לאפוקי סברא זו (וכאשר באמת מבואר בדברי הרמב"ן הנזכרים הפך מזה וז"ל ואם אינו מין אילן בפה"א כגון קשואים ואבטיחים ושומים וכיוצא בהם עכ"ל) ולומר שלא תטעה בדר"י דלית ליה ברכת בפה"א כלל לזה כתב רש"י לפי שיש בכלל פרי האדמה דשאים וזרעים כגון קטניות על אלו דוקא אומר ר"י בורא מיני דשאים אבל כבר יש מינים שגם אליביה דר"י מברכין עליהן בפה"א כמבואר בדברי הרמב"ן ולמה לנו לחלק כ"כ המינין כיון שכולן מיני אדמה הם לזה כתב רש"י ור' יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין אעפ"י שכולם מיני אדמה הם בעי ר' יהודה ברכה פרטית לכל מין ודו"ק,
והנה אחר כתבי כל זה ראיתי בס' שונה הלכות ד' ך' ע"ב שהביא דברי בה"ג וכתב שבודאי פוסק כת"ק דר"י וכו' נעלם ממנו דברי הרמב"ן וכל דבריו מש"כ לא נהירין כאשר יראה המעיין הישר וק"ל[7]):
על פירות הארץ בפה"ע לא יצא פשיטה לא נצרכה אלא וכו':
הוא דתניא אותו אילן שאכל וכו' דבר שמביא יללה לעולם:
ר' יהודה אומר חטה היתה ללמדך[8] שאין תינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן אפילו הכי לענין ברכה לא מ"ט היכא אמרינן בפה"ע היכא בעדנא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לאילנא דהדר מפיק:
- ↑ ונר' דתיבת ליפתא צ"ל ריפתא דאי הוו קריבו ליה ליפתא מהיות טוב אל תקרא רע אלא שלא המתין עד שיביאו לו (דק"ס).
- ↑ וכ"ה בכי"מ ובכתב יד פאריז (ושם משום ר' חייא בר אבא). ובבעל הלכות גדולות בפרק שלשה שאכלו וברי"ף וברא"ש ובפסקי רי"ד הגי' בכל המימרות רבה ב"ש והוא אחד מן האמוראים שאין ידוע שמו בבירור (רבה) [רבא] או רבה (דק"ס).
- ↑ משמע מגירסתו דתרתי בעינן בישיבה ועפר תחוח וז"ל ס' האגודה אין מ"ר כלין אלא בישיבה ובעפר תחוח ואי ליכא עפר תחוח יעמוד כו' משמע שהיה גירסתו כגי' הב"נ (דק"ס).
- ↑ וכ"ה בכי"פ ומנוה"מ. והגי' מדבקה ליה בריפתא היה לפני רש"י וצריך להיות הפסק הנקודה אחר מדבקא ליה בריפתא (דק"ס).
- ↑ וכ"ה באה"ת וגי' הדפוס נוח יותר (דק"ס).
- ↑ הכא איכא ברייתא אחרת להיפך. משא"כ התם והראי' דהרב אלפי מנשה מאי קמ"ל כו' עי' ביצה ד' י"א מה"ד מסתבר טעמי' ולהכי קאמר טעמא של ר"י וקמ"ל דהדמיון אינו עולה יפה להא דסוכה. ועי' בירושלמי דר"ז גופיה ס"ל דעל הירקות בפה"א וכן משמע מבבלי ד' ל"ח ע"ב תהי בה ר"ז כו' ושם ל"ט א' אמר ר"ז כי הוינא כו' וזה הכל לפי הגרסא "של הרמב"ן" ואפ"ה מדחיק עצמו וכדסיים ושמעתתא דהכא כו' והרי לפי דבריו שהכת"י הלז הי' לפני הרמב"ם למה פסק בסוכה כר"י ובברכות דלא כר"י. ובזה יפה כתב בעל חן טוה ובחינם האריך בזה ללא הועיל (הגהת מנחת שמואל כת"י).
- ↑ ולע"ד אחהמ"ר כל דבריו תמוהים ותחי' אני תמיה עליו בדרך כלל מהו זה שהוא מבקש לדחות ולעקור הגי' שלפנינו ולהחזיק ולהעמיד הגי' שמצא בכ"י דגריס הלכה כר"י. וכי יעלה על הדעתשבשביל שנמצא כך בכ"י נפיל ארצה ח"ו כל פסקי הלכות שפסקו גדולי עולם עמודי ההוראה אשר בית ישר' נכון עליהם כי רוח ה' נוססה בם להורות את בנ"י ואנן ניקום ונפסק להלכה ולמעשה הפך דבריהם לשנות סדרי בראשית לברך על הירקות בורא מיני דשאים הא ודאי זה זר מאד ומוקצה מן הדעת והגם דאנכי חזון הרביתי דגם בילקוט תהלים גריס ג"כ הלכה כר"י מעולם לא לבי הלך לעקור הלכה קבועה מימות עולם ח"ו. ולמה לא נשא ק"ו מדברי הרמב"ן ז"ל דהגם דלא היו לפניו חילופי גירס' אלא גיר' אחת זאת אומרת הלכה כר"י עכ"ז כמה כרכורים כרכר וצלל במים אדירים ובקש לאשר ולקיים דברי הגאוני' ז"ל דפסקו כת"ק והגם דלא מצא מנוח לא החליט לדחות דבריהם וכ' ועדיין צריכה לפנים. כ"ש אנן דבכל הגי' שלפנינו כתוב אין הלכה כר"י אשר עליה בנו כל הראשו' ז"ל פסק דינם דעל הירקות מברך בפה"א ופשטה הוראתם בכל גבול ישר' דבכה"ג ודאי אין להחזיק הגירסא המנגדת לזו לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומת נחושת כדי לסתור פסק עמודי ההוראה שהלכה כמותם בכ"מ. ותימא עליו אטו נוסחא זו דכ"י לו לבדו נגלית ולא לכל הני רבוותא קמאי ז"ל פוסקי ההלכות דודאי הדבר ברור שגם הם ראוה ולא נראית עיקר בעיניהם מכח סוגייות הש"ס המוכחות כאידך גיר' דגריס אין הלכה כר"י והיא נכונה ועיקרית וקיימוה בידם ואידך גירס' דחאוה. ובודאי אשתמיט מיניה דברי הרב מגדל עוז ז"ל פ"ב מהי"ט הי"ב עמ"ש הראב"ד ז"ל שם על הרמב"ם ז"ל מעולם לא שמענו זאת הנוסחא כ' וז"ל ואני אומר לא נפלאת היא שהגיעו לידו נוסחאות אשר לא הגיעו לידינו שהרי זכה לבא בידו מן הנוסחאות שנכתבו בימי מחברי התלמוד בגוילין כס"ת שלנו וכו' ע"ש הרי דהרמב"ם ז"ל נגלו אליו כל תעלומות חכמה נוסחאות התלמוד כתובות בגוילין ובודאי שגם נוסחא זו כבר היתה ביד הרמב"ם ז"ל ואיהו גופיה כ' בהקדמתו דקרוב הדבר דש"ס זה היה בידו של הרמב"ם ע"ש ואיך פה לא נתפעל ולא נסוג אחור לבו בקיום הגי' הגם דחזינן להרמב"ם שפסק כרבנן דעל הירקות או' בפה"א דודאי מוכרח שזיקק וליבן הענין והכריע שזו היא הנוסחא האמיתית להלכה ולמעשה וכמו שכן הורו כל הגאונים ז"ל והראב"ד לא השיג עליו מעתה לא ידעתי איך יכתוב על הרב אלפי מנשה שכיון אל האמת מפני שכיון אל הגי' כ"י ולא חשש לכבוד תפארת יקר גדולת כל הגאונים המקיימים גירסתינו דנר' ח"ו מדבריו שלא כיונו אל האמת חלילה (פתח הדביר ח"ב או"ח סי' ר"ה, עיי"ש עוד באריכות שהשיב על כל דברי הבית נתן דבור דבור על אופניו). ועי' מש"כ בזה הערוך לנר במס' סוכה (מו.).
בכי"מ ופ' אר"ז כו' אין הלכה כר"י ליתא כלל (וממשיך אמר ר"ז), וכן לא היה כתוב לפני השט"מ והרא"ה שכתבו וז"ל מ"ט דר' יהודה ואע"ג דפירשו טעמי' דר"י לית הלכתא כוותיה דבכולא סוגין אמרינן בפה"א. וכן כתב באו"ז הל' סעודה סי' קע"א יש ספרים שכתוב בהם הלכה כר"י (והוא כגי' הב"נ) ובפי' ר"ח ליתא להאי פיסקא (דק"ס). - ↑ וכ"ה באו"ז הל' סעודה סי' קע"ב ואין הלשון יפה. ובכ"י פ' תדע שאין התינוק יודע לקרות אב ואם (דק"ס).