פני יהושע/ברכות/מ/א

פני יהושע ברכות מ א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בפרש"י בד"ה טול ברוך הבוצע כו' הך שיחה צורך ברכה ולא מפסקא עכ"ל. נראה דמה שכתב הך שיחה צורך ברכה אע"ג שאינה צורך ברכה של עצמה דאדרבא אם יאכל מיד טפי עדיף אפ"ה מקרי צורך ברכה לגבי הך דשמא ישכח אח"כ ליתן לחבירו פרוסת המוציא ויהיה הפסק ויצטרך לברך שנית וכיון שחבירו יוצא בברכתו הוי שפיר צורך ברכה וכן נראה מלשון התוס' במה שכתבו לענין שחיטה שאם אומר לחבירו העוד יותר בהמות לשחוט לא הוי הפסק דהיינו מה"ט גופא כדי שלא יפסיק הרבה בין שחיטה לשחיטה ויצטרך לברך שנית כנ"ל וק"ל:

בגמרא ורב ששת אמר אפילו גביל לתורי נמי אין צריך לברך. לכאורה משמע דרב ורבי יוחנן לית להו הא דר"ש מדאמר לו אפילו ובאמת אינו כן שהרי כל הפוסקים פסקו ככולהו אמוראי דהכא ובעלמא קיי"ל הלכה כרבי יוחנן וכ"ש הכא דר"ש הו"ל תרי לגבי תרי אלא ודאי דהא דאמר ר"ש אפילו גביל לתורי היינו אי לאו הא דאמר רב יהודה אמר רב משא"כ לבתר דמייתי הך מימרא דאסור לאדם שיאכל דלפ"ז ודאי לא שייך לשון אפילו אלא אדרבא ידעינן להא מלתא במכ"ש דהנך דלעיל דכיון דאסור לאדם שיאכל קודם שיתן לבהמתו א"כ אין לך צורך אכילת פרוסת המוציא גדול מזה וק"ל:

פיסקא רבי יהודא אומר בורא מיני דשאים אמר ר' זירא ואיתימא ר"ח בר פפא אין הלכה כר' יהודא ואמר רבי זירא כו'. נראה דמה שהוצרך לומר אין הלכה כר"י אע"ג דבלא"ה פשיטא לן יחיד ורבים הלכה כרבים מ"מ סד"א דשאני הכא דמסתבר טעמא דר"י דיליף לה מקרא כדאמר רבי זירא גופא בסמוך קמ"ל דאפ"ה אין הלכה כמותו וכה"ג אשכחן טובא בש"ס:

במשנה בירך על פירות האילן בפה"א יצא כו' ומוקמינן לה בגמרא כר"י דביכורים. וכתבו התוס' דנראה דהלכה כר"י דסתם לן תנא כוותיה כו' ולכאורה יש לדקדק אכתי אמאי הלכתא כר"י הא קי"ל סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם אפילו במחלוקת דיחיד לגבי יחיד אפ"ה הלכה כהאי תנא דפליג אסתמא כיון דרבי קבע למחלוקת אחר הסתם א"כ כ"ש הכא דבהך מתני' דביכורים חכמים פליגי עליה דר"י כ"ש דהלכה כרבנן ועיין בזה בתוס' בריש פ"ק דביצה בד"ה גבי שבת כו' אלא דאפ"ה כתבו התוס' כאן שפיר דהלכה כר"י כיון דהך סתמא ואחר כך מחלוקת בתרי מסכתות נינהו וקיי"ל דבתרי מסכתות אין סדר למשנה וא"כ מספקא מלתא הי מינייהו נשנית ברישא דאי האי דברכות נשנית ברישא הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ואי הך דביכורים נשנית ברישא הו"ל מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם וכיון דהך מלתא ספיקא הוא הא קיי"ל ספק ברכות להקל ומש"ה הוי הלכה כר"י דמיקל דבדיעבד יצא ואין צריך לברך שנית כנ"ל בכוונת התוספות. אלא שקיצרו במקום שהיה להו להאריך ובזה נתיישב לי היטב שיטת הרמב"ם ז"ל דלענין ברכה פסק כסתם מתניתין דהכא ולענין ביכורים פסק הלכה כחכמים וכבר נתקשו בזה כל מפרשי הרמב"ם ז"ל דארכבה אתרי רכשי ותירצו דס"ל כשיטת הירושלמי דאיכא דמוקי מתניתין דהכא אליבא דכ"ע ובאמת יש לתמוה על זה דס"ס כיון דבתלמודא דידן מוקמינן למתני' כר"י דוקא א"כ ודאי דהלכה כתלמודא דידן נגד פלוגתא דאמוראי בירושלמי כמבואר בכללי פסק הלכות לכל הפוסקים אמנם למאי דפרישית א"ש טובא דלהרמב"ם נמי מספקא ליה אי הוי סתם ואח"כ מחלוקת או מחלוקת ואח"כ סתם ומש"ה לענין ברכה פסק לקולא כסתם מתני' דהכא ולענין ביכורים פסק כחכמים דמביא ואינו קורא כיון דקריאה לא מעכבא ועוד דמסקינן בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ"ב) דאף ע"ג דקריאת ביכורים פסוקי בעלמא נינהו אפ"ה אין לקרותן בכדי כנ"ל נכון ועיין עוד בזה לקמן בסוגיא דהיו לפניו מינים הרבה ודו"ק:

שם בגמרא פיסקא על פירות הארץ פשיטא אמר רב נחמן ב"י לא נצרכה אלא לר"י. ולכאורה קשיא לי הא לרבנן נמי איצטריך דהא אשכחן פשתן דאיקרי עץ כדאיתא בפרק במה מדליקין ואשכחן נמי במתני' דריש פרק המוכר פירות דזרעוני פשתן ראויין לאכילה ע"ש בסוגיא וא"כ הו"א אם בירך בפה"ע עליהן יצא קמ"ל במתני' דאפ"ה לא יצא מה"ט גופא דמסקינן דכי שקלת ליה לפירי ליתא לגווזא דהדר מפיק אלא דיש ליישב לפי מ"ש רש"י שם במתני' דהא דאיכא מאן דזבין לאכילה היינו דלוליבא דידיה מעלו לכותחא ולפ"ז יש ליישב דקים ליה לתלמודא דלעולם לא שייך בלוליבא דכיתנא שראוין לאכילה אלא ע"י כותח וא"כ הו"ל כותח עיקר ולוליבא טפל דפשיטא שאין מברך עליה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.