רש"ש/ברכות/מ/א
גמרא ור"ש אמר אפי' גביל לתורי גביל לתורי נמי כו'. כ"ה גי' הרי"ף וכדלעיל בדברי ריו"ח:
רש"י ד"ה בשש. עכוב כמו בשש רכבו. ובתורה כי בשש משה וכן הביאו תר"י והרא"ש:
רש"י ד"ה המקפה. עד שאכילתו צפה במים כו'. לענ"ד נל"פ הכא כדפי' הר"ש בפ"ט דטב"י מ"ג שהוא מלשון קפאו תהומות תבשיל קפוי כו' וכן פירש"י על משנה זו בפסחים (מ"ד א'):
[רש"י ד"ה יבש המעיין. וקצר הבכורים ממנו ואח"כ יבש כו'. עי' בר"ש ושנ"א דהביאו מהירושלמי דמוקי לה ביבש ואח"כ הפריש דוקא]:
גמרא מאן תנא דעקר אילן כו' ר"י היא כו'. נ"ל דזה ודאי דרבנן מודו דפירות האילן נקראין פרי האדמה בל' תורה דהא קורא הבאתי א"ר פרי האדמה אף בהביאו פירות האילן אלא דפלוגתייהו הוא דלרבנן נקרא בל"ת האילן בשם אדמה (עי' בחולין פ"ו מ"ז בתוי"ט דדעת הרמב"ם דנסורת של חרשים אינה מגדלת צמחים ואפ"ה מכסין בה ואע"ג דקי"ל דבדבר שאינו מג"צ אין מכסין רק אם נקרא עפר וע"כ כצ"ל דגם היא נקראת עפר) ומ"מ לענין ברכה א"י עליהם בברכת פה"א דבלשון בנ"א אינו קרוי אילן בשם אדמה. וראיה לזה דהא חטה נקראת בל"ת לר"י לקמן עץ עכ"ז לא יצא אם בירך עליה בפה"ע. וכן פירות האטד אף שהוא מין אילן לענין כלאים מ"מ לענין ברכה לא מברכינן עלייהו בפה"ע כדאיתא בתד"ה איתא (וזה דלא כצל"ח בר"פ (לה:) דפשיטא ליה דלענין ברכה אזלינן בתר ל"ת) ולר"י להכי נקראים פירות האילן בשם פרי האדמה בקרא משום דעקר אילן גדולו מן האדמה ולכן גם לענין ברכה יצא:
שם ל"נ אלא לר"י דאמר חטה כו'. הצל"ח הקשה מדוע ל"ק ל"נ אלא לפירות האטד ול"נ משום דזה לא מוכח במתני' דפירות האטד יהיו נכללים בשם פירות הארץ (עמש"כ בנדרים נ"ה ב' בס"ד) אבל חטה מוכח מר"פ דתני ועל פירות הארץ כו' חוץ מן הפת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |