בית נתן/ברכות/יג/א
ויעקב טפל לו וכיוצא בדבר אתה אומר[1] אל תזכרו ראשונות זו שעבוד מלכיות וקדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים ואומר[2] הנני עושה וכו':
בדרך ופגע בו אר"י וניצל הימנו היה מספר והולך מעשה הארי פגע בו דוב ועוד ניצל הימנו שכח מעשה הארי והיה מספר והולך מעשה הדוב[3] כך ישראל וכו' (וגי' זו היתה לפני התוס' ע"ז ב' ע"ב ד"ה וארו חויא ע"ש[4]):
בתחלה אב לארם ולבסוף אב לכל העולם:
בתחלה שרי לאומתה ולבסוף שרה לכל העולם דרש בר קפרא:
ליעקב יעקב ה"נ כבר אהדריה קרא דכתי' ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני מתקיף לה[5] ר' יוסי בר אבין וכו':
לא אמנע מלכתוב פה פליאה על ספר מדרש תלפיות אף שאינו מעין מלאכתי פה הרב הנזכר בספר מ"ת באות היו"ד ענף יעקב דקפ"ו ע"ד שכתב דמה שנק' יעקב בשם ישראל גם כן ויש לו שני שמות ה"א שהם כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה ובזה מתיישב למה לא נעקר שם יעקב אשר קראו ישראל כענין אברהם ושרה שהקורא לאברהם אברם ולשרה שרי עובר בעשה כדאמרו חז"ל עכ"ל והוא פלאי שהרי איתא בגמרא להדיא דדוקא לאברהם הוא דעובר בעשה אבל לא בשרה משום דקב"ה הוא שאמר לאברהם וכו' וכן איתא בירושלמי פ"ק דברכות שאמרו ג"כ הכי בהדיא ובמ"ר פ' לך לך פ' מ"ו והיותר חידוש שהרב הנז' בספר אגדת אליהו על הירושלמי סי' כ"ב ישנו הרב בנותן טעם שלמה לא צוה על שרה שלא תקרא עוד שרי עש"ב כמה טעמי תריצי:
צריכות כוונה לא מאי אם כיון לבו לקרות לקרות הא קא קרי דילמא בקורא להגיה:
שאתה מוציא מפיך ורבנן ס"ל כרבי יהודה דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ורבי ס"ל כרבי יוסי דאמר לא יצא ורבנן נמי הא כתיב והיו ההוא שלא יקרא למפרע ור' שלא יקרא וכו':
משום דכתיב והיו תנו רבנן יכול כל הפרשה כולה צריכא כונה ת"ל האלה וכו':