בית מאיר/יורה דעה/קח
סעיף א' בש"ך סק"א כתב דבשניהם כחושים אפילו לכתחילה שרי ועפ"ז משיג על או"ה דכתב דוקא חלה הואיל ומדרבנן שרי משמע אבל בדאורייתא לא ע"ש. ולענ"ד נראה נהי דמטעם ריחא פשיטא דשרי לשיטתי' אפילו לכתחילה מ"מ אסור לכתחילה משום תערובות גופן דלא ליתי לאחלופי כדמשמע שם בהסוגי' דרב ולוי שניהם שוים בפשט הברייתא מטעם הנ"ל. אך על הש"ע שכתב דבתנור גדול שרי לכתחילה וע"כ איירי באופן דליכא למיחש לתערובת גופן כגון ע"י סימן ע"ז יפה כתב דה"ה שניהם כחושין. וגם הירושלמי שמביא הפר"ח בשם לוי דמותר לכתחילה ע"כ נמי מיירי בכה"ג. אבל על האו"ה לק"מ דאפשר דאיירי באופן דאיכא למיחש לתערובת גופן מש"ה לא התיר אלא בדרבנן אך ז"א דהיכא דשייך למיחש לתערובת גופן מנ"ל להקל אף בדרבנן לכתחילה. ובגוף הדין כבר התעורר לזה הרמ"א ז"ל סוף ההג"ה וכתב ועיין לקמן ס"ס קי"ח. והיינו נמי מההוא טעמא וכדפי' הט"ז שם. ולכן כתב כאן או לצלות נמי ע"ש בש"ך וק"ל. ואולם על דברי הש"ך מעיקרא שהוציא דבריו מהרשב"א בתה"ב דף ק"ה ע"ג דשרי לכ"ע וכתב ומשמע אפילו לכתחילה כתבתי בצידו ע"ש כי לענ"ד אין משמעות זה מוכח כי על הפלוגתא דדיעבד נאמר ומדתירץ הרי"ף לההוא פיסקא דפת שנאפה עם הצלי ודגים דאיטוי בהדי בישרא דאיסורי' היינו משום דהוא לכתחילה הואיל ואפשר למיכלי' בלא חלב מוכח להדיא אפילו בשניהם כחושים אסור לכתחילה שהרי לא נאמר שם שהיה הבשר שמן ודו"ק:
בש"ך סק"ג ונ"ל וכו'. א"י מה פנים נשא לו פה יותר מבת"ח שגם שם לא כתב אלא מ"ש כאן דהיינו דנוהגין לכתחילה להחמיר אפילו בתנור גדול ושם וכאן ממילא משמע שכוונתו בזה דהיינו אפילו פתוח קצת כיון דגם הב"י לא הקיל אלא בפתוח קצת. גם בס"ק ה' כתב אפילו בתנור גדול ופיו פתוח מעט וכתב כך משמע בסימני ת"ח וכאשר הגירסא לפני בת"ח דפוס קראקא אדרבא משמע דלא החמיר לכתחילה בפת אלא בתנור קטן ולא בגדול. וכך משמע נמי בת"ח עצמו והיינו משום דהיה דעתו נוטה להקל בפת רק דהחמיר משום דהב"י מחמיר ודן בזה כלכתחילה לכן לא החמיר יותר ממנו דהיינו דוקא בתנור קטן דוק ותשכח ולענ"ד אגב מהירות כתב כך. כל הנ"ל מימי חורפי וכהיום בשעת ההעתקה נתתי לבי לעיין בהמ"י שכבר בא לידי ומצאתי שהרגיש כבר:
סעיף ג בט"ז ס"ק ז' בא"ד משום שמנונית איסור שעל המרדה. נ"ב עיין סי' ק"ה ס"ז בהג"ה ובש"ך שם ועיין במ"א סי' תנ"א:
בס"ק הנ"ל מסיים וכתב רש"ל וכו' והוא אזיל לטעמי' נ"ב עיין פרק ג"ה סי' מ"ה:
הפר"ח בס"ק ו' ובס"ק י' משיג על הרמ"א וש"ך. ולעד"נ דהרמ"א דקדק מאוד לנכון וכתב בדין הראשון אם יש לו פת אחר דסובר דאם אין לו פת אחר לאכול עם כותח מחשב דיעבד כדמשמע מרש"י ז"ל אליבא דהתוס' שהבינו ממנו דללוי לכתחילה אסור ומ"מ פי' רש"י דהאמוראי דאסרי למיכלינהו בכותחא סברי ריחא מילתא הוא וע"כ משום דבזה האופן נמי משמע אף דלית לי' פת אחר למיכל בכותח ודלא כרי"ף ז"ל אמנם היכא דיש לו פת אחר ודאי דהוי לכתחילה משא"כ בדין השני אם אפו או צלו תחת מחבת אחת מגולין דחושש לדעת הארוך דאוסר בדיעבד משום דדמי לפת חמה וחבית פתוחה חזר וכתב אסור אפילו אין לו פת אחר כיון דאפילו בדיעבד אסור. ובהת"ח ביאר דבכה"ג אסור אפילו לאכול לבדו והיינו משום דאנן מחלקינן בין לכתחילה לדיעבד וחושש לדעת הרי"ף דהאמוראי דלא אסרי כי אם לאכול בכותח היינו משום דסברי ריחא לאו מילתא הוא משא"כ בנ"ד לדעת הארוך דלכ"ע מילתא הוא אפילו בלחודי' אסור. ומהתו' פסחים דף ל' אין ראי' כ"כ דאינהו סברי אליבא דהנהו אמוראי ריחא מילתא הוא ודוק:
] פר"ח ס"ק י"ח בא"ד והו"ל כאילו נגע היין עצמו. על תיבות אלו כתבתי בצידו בודאי מפרש"י שם הרמב"ם והר"ש נמי לענין טומאה משום טעם זה ממש דלענין הכשר ע"ש אבל דנימא דמשום ריחא מילתא יהא חשוב נוגע תמה אני וכי מה ענין ריח לנוגע. (ועיין נמי פ"ה משנה י' פי' הר"ש) וכי עדיף ריח ממחמץ ומתבל עיין ערלה פ"ב משנה ד' ובכורות כ"ב תוס' ד"ה הנך מבואר דאפילו טעם כעיקר לא שייך לענין טומאה וכ"ש ריח והעיקר דגבי תרומה אי אפשר מפני תערובות דלחלוחית שאינו אלא משהו ובטל בס' ולהכי ע"כ אך בריחא מילתא הוא דפליגי משא"כ לענין הכשר וטומאה דמשהו נמי עושה פעולתו דמשקין מטמאין בכ"ש כדאיתא ע"ז דף ל"ו ע"ב בתוס' ד"ה ומטמא וזה ברור ולק"מ קושייתו מעיקרא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |