יד אברהם/יורה דעה/קח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

יד אברהם יורה דעה קח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן ק"ח סעיף א' בהג"ה
אם אפו או צלו או"ה תחת מחבת א' מגולין אסור אפי' בדיעבד. וה"ה אם אפו בכה"ג פת עם בשר אסור לאכלו בחלב אבל בזה אחר זה אין לחוש. ואפי' לכתחילה שרי לאוכלו בחלב בזא"ז. ואפי' בדבר שיש לו מתירין. שהרי לדעת הרי"ף והר"ן פג"ה ה"ל פת יש לו מתירין שאפשר לאכלו בפ"ע ואפ"ה שרי בזה אחר זה לאכלו בחלב. והכי מוכח להדיא בש"ס רפ"ק דביצה (דף ד') דהיכא דמקלי קלי איסורא שרי אפי' בדבר שיל"מ. ועיין תוס' פסחים (כ"ז ב') ובביאורי הגאון. ובזא"ז ה"ל מקלי קלי איסורא כדמוכח בש"ך ס"ק י"א שכתב שכן משמע בש"ס דע"ז גבי הא דמשני גבי ריח כמון דמקלי קלי איסורא ע"ש ודו"ק ועיין סי' ק"ב:
שם
י"א דכל מקום דאמרי' ריחא מילתא ה"מ בדליכא ס' אבל בדאיכא ס' אפי' בכל מה שבתנור מבטל האיסור ולצורך הפסד יש לנהוג כן. וצ"ל דמ"ש ולצורך הפסד כו' קאי אמ"ש להקל לומר שכל מה שבתנור מבטל האיסור. דזה לא מקילינן אם לא לצורך הפסד. אבל לא בדאיכא ס' בחדא חתיכה זה אפי' באין הפסד שרי כדמוכח בכמה דוכתי גבי גדי שצלאו בחלבו. או חתיכת איסור שמינה שניצלית עם חתיכות היתר דמשערין ס' כמבואר בתוס' והרא"ש פג"ה בשם ר"ת ובכל הפוסקים. והרי ר"ת ס"ל ריחא מילתא היא ואפ"ה לכ"ע מהני ס' וזה ברור וכ"מ בת"ח כלל ל"ו דין ז':
שם
י"א דאיסור האוסר במשהו כגון חמץ בפסח ריחא מילתא היא ואוסר אפי' בדיעבד אם התנור קטן והוא סתים והאו"ה מגולין כו'. וצ"ע דאלו במקום שאין הפסד הרי כתב הג"ה לעיל בסמוך דיש להחמיר אפי' בשאר איסורים בתנור קטן וסתום לגמרי ומאי איריא איסור האוסר במשהו. ונ"ל דדעת הג"ה כדעת המג"א בא"ח הל' פסח סי' תמ"ז דבחמץ בפסח בתנור קטן וסתום לגמרי אפי' במקום הפסד אין להקל. אא"כ שפתוח קצת במקום שהעשן יוצא ובשאר איסורים שרי בכה"ג אפי' באין הפסד כמ"ש הג"ה לעיל וזה נ"ל ברור ודו"ק:
סעיף ה' בהגה"ה
אבל אסור לטועמו אע"פ שאינו בולעו. והיינו דוקא באיסור ודאי אבל באיסור ספק מותר לטעום ולפלוט כדי לברר אם יש איסור כלל כמו גבי טעימת המרה לעיל סי' מ"ב ועיין בט"ז ר"ס צ"ח. ובזה שכתבתי לא תקשי אמ"ש הג"ה כאן. ועי"ל דש"ה שאינו נוטל כלום בתוך פיו רק מלחך בלשונו. משא"כ הכא דנוטל היין בפיו יש לחוש שיבלענו דהוי איסורא דאורייתא דח"ש אסור מן התורה. וכה"ג כתב הב"י בא"ח סי' תרי"ג בשם סמ"ק גבי יה"כ וכמ"ש בא"ח סי' תקס"ז לענין תענית צבור דאסור לטעום ולהפליט ע"ש. ומיהו משמע שם דאין הטעם שמא יבלע דאפי' אם יודע להעמיד עצמו שלא יבלע אסור לטעום. וכ"מ בא"ח ס"ס ר"י דמותר לטעום ולהפליט בלא ברכה ולא חיישי' שיבלע. וצ"ל דבאיסורין החמירו אפי' כשיודע להעמיד עצמו שלא יבלע הטעימה בעצמה היא אסורה. וכ"מ לשון הג"ה כאן [ולשון הת"ח סוף כלל ל"ו דאסור לטעום דבר אי' אף אם אינו אוכל דלא גרע מריחא מילתא ע"כ משמע בהדיא כמ"ש והמ"י שם הק' דבריב"ש אי' שמא יביא לאכלו. ולפמ"ש א"ש] ובא"ח סי' תקס"ז וגבי ברכת הנהנין שאין נהנה בזה מש"ה מותר. ועייו בס' באר יעקב. אבל מהרש"ל אוסר לטעום וללחך בלשונו וכ"כ האחרונים הביאן המ"י כלל פ"ח ס"ק ג' ובכבד ה"ט דע"פ רוב ימצא טעם מר. וגם רה"פ מכשירים בלא"ה ומשום דם אה"נ דצריך להדיחו מן דם בעין שעליו ולא התיר רק באיסור פגום ע"ש. וכן הוא בתשו' צ"צ סי' מ"ז דהתיר לטעום הבורית מפני שהוא פגום ולא אסרו רבנן בפגום רק אכילה ולא טעימה. וכ"מ בתוס' דיבמות:
סעיף ז'
בשמים של עבודת כוכבים וכלאי הכרם וערלה אסור להריח בהם. במ"י שם הביא פוסקים דאפי' אי' אכילה אסור להריח אם עומד או מכוון לכך. ודלא כשו"ת אמונת שמואל שהביא באה"ט בא"ח ר"ס רט"ז [אך באו"ה כלל ל"ט איתא כא"ש וראייתו מהמוסק ומתוס' דע"ז] וא"כ כ"ש באיסור הנאה דאסור להריחו אם מכוון אע"פ שאינו עומד לכך וכ"מ ממ"ש הפר"ח בא"ח סי' תמ"ח לאסור להריח לחם של עובדי כוכבים כפסח וכ"כ בהגהת או"ה. ונראה לה"ר לזה ממ"ש הרא"ש גבי ברכת הנהנין דחייב כשמכוון אף שאינו עומד לכך וה"ה לענין איסור דאסור כשמכוון דאי לא היה אסור לא היה חייב לברך וכמ"ש כה"ג הט"ז בא"ח ס"ס רי"ז: (שם בש"ך ס"ק כ"ז) ואדרבה משמע לכאורה איפכא כו'. עיין בשו"ת אמונת שמואל סי' ס"ה שמיישב קושיית הש"ך מעל המרדכי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף