כף החיים/יורה דעה/קח

כף החיים ‏ יורה דעה קח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין צולין בשר כשרה עם בשר נבילה וכו' בתנור אחד וכו' והיינו כשאחד מהם שמן אפי' הכשרה דאזיל ההיתר ומפטם לאיסור בריחיה והדר אזיל האיסור ואוסר להיתר אבל בשניהם כחושים מותר אפי' לכתחלה. ב"י סי' צ"ז בשם הרשב"א. ט"ז סק"א וכתב ודלא כתו"ח כלל ל"ה דין ג' שכתב דגם בשניהם כחושים טוב להחמיר לכתחלה יעו"ש. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' ג' פר"ח או' א' בל"י או' א' חו"ד או' א' חכ"א כלל ס"ב או' א' זבחי צדק או' א' ומיהו המחמיר תע"ב. שפ"ד או' א' שבאו' י"ח.

ב

ב) ומיהו ה"ד פת בפת וכדומה אבל בלא"ה אין אנו בקיאין. שפ"ד שם. ור"ל אבל בבשר וכדומה אפי' שניהם כחושים אן אנו בקיאין ויש ליזהר לכתחלה. מיהו הקה"י לעיל סי' צ"ז סעי' ג' כתב דגם האידנא בענין ריחא אנו בקיאין בכחוש משום דאין איסורו אלא לכתחלה ואם ברור לו ששניהם כחושים לגמרי מותר לכתחלה יעו"ש והב"ד זבחי צדק או' א' וכתב וכן יש להקל כהקה"י.

ג

ג) ריח פת בפת מותר. תו"ח כלל ל"ה דין ג' ואפי' אם הפת בלול בשמן. מנ"י על התו"ח שם או' י"א. ודוקא שמן מיקרי כתוש ולא מפטם. אבל שומן מפטם. מש"ז או' א' ועיין לקמן או' ל'.

ד

ד) ואם אפו חמץ עם מצה עיין באו"ח סי' תס"א סעי' ה' ובדברינו לשם כמה חלוקים יעו"ש.

ה

ה) מקום שנוהגין שלא לאכול פת של גוים אין לחוש אם נאפה בתנור א' מכמה טעמים אי משום דאין ריח מפת לפת אי משום דכיון דאין איסורו אלא מדרבנן לא גזרינן. כנה"ג בהגה"ט או' ך' זבחי צדק או' ב'.

ו

ו) וחלה שלנו שהיא רק מדרבנן מותר לכתחלה לאפותה עם הפת ואפי' אם נגעה החלה בחולין אם יש בככר החולין פי שנים כמוהו. או"ה כלל ט"ל דין כ"ד. כנה"ג שם או' כ"א. לה"פ או' א' בל"י סוף או' א' ומשמע דכ"ש דמותר לשרוף החלה בתנור שאופין בו פת. ועיין לקמן בהגה ססי' שכ"ב ובדברינו לאו"ח סי' תנ"ז או' מ' יעו"ש.

ז

ז) ומותר לצלות כבד בתנור עם תבשיל לכתחלה למ"ד ריחא מילתא דכל דם כחוש הוא. תה"ד בפסקים וכתבים סי' ע"ו והב"ד ב"י סי' צ"ז וכתב ואין טעמו נראה בעיניו. מיהו מהר"י מינץ בתשו' סי' ט"ו פסק כהתה"ד והב"ד ד"מ בסי' זה. וכתב הש"ך סק"א הא דכתב ב"י דאין טעמו נראה בעיניו ה"ד בתבשיל שמן אבל כששניהם כחושים ודאי דהב"י לא פליג יעו"ש. וכ"כ לעיל או' א'.

ח

ח) שם. ואם צלאם ה"ז מותר וכו' דריחא לאו מילתא היא בדיעבד. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב'.

ט

ט) אבל פת שאפאה עם הצלי כתב הרמב"ם והמחבר לעיל ססי' צ"ז דאסור לאכלו בכותח מטעם שכתב הרי"ף דכיון דאפשר לאכלו בלא כותח הוי כלכתחלה. ש"ך שם. פר"ח שם. חו"ד או' ב' וכ"כ לעיל בסי' צ"ז או' ט"ל. ומיהו הרב כאן. בהגה מתיר אם אין לו פת בריוח ויש לו מאכל חלב שא"א לו לאכול בלא פת וכ"כ הכרתי או' ו' והבל"י או' ו' כתב דאסרו האחרונים ולא מצאתי זולת הפר"ח או' ו' שאוסר והסומך על רמ"א לא הפסיד שפ"ד או' ב' ועיין לקמן או' כ"א.

י

י) שם. ואם התנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים וכו' וכל עשרון הוא שיעור חלה דהיינו מ"ג בצים וחומש ביצה נמצא סך כל הי"ב עשרונים ת"ק וי"ח ביצים ושני חומשי ביצה. פר"ח או' ג' לה"פ או' ג' וכ"כ לעיל סי' צ"ז או' מ'.

יא

יא) שם. שמחזיק י"ב עשרונים וכו' היינו כמו בזמן התלמוד שהיו מדביקים הלחם בדופן התנור וא"כ בכל ארבע הדפנות היו מדביקין וא"כ אם בכל ד' דפנות היה יכול לדבק ביחד י"ב עשרונים הרי זה תנור גדול. כריתי או' ד' ואם אופין בקרקעית התנור צריך שיהיה קרקעית התנור מחזיק י"ב עשרונים כמ"ש לעיל סי' צ"ז או' מ"א יעו"ש. והיינו שמחזיק י"ב עשרונים של מצות. ב"י סי' צ"ז בשם סמ"ק. ור"ל בפת עבה בציר מטפח משהו משערינן שהוא השיעור שיכול לעשות המצה. פר"ח סי' צ"ז בקו"א. וכ"כ הפליתי בסי' זה או' ג' חכ"א כלל ס"ב או' א'.

יב

יב) וכתב החכ"א בבינת אדם שם או' ס"א דהתנור שאופין בו בגובה בדפנותיו צריך להיות י"ב טפחים וחצי טפח אורך וי"ב טפחים וחצי טפח רוחב וששה טפחים גובה וזהו למ"ש הכריתי ולמ"ש הפר"ח דבעינן י"ב עשרונים בקרקעית התנור צ"ל קרקעית התנור שמנה אמות ורביע בקירוב על שמנה אמות ורביע יעו"ש. ואם היה אריך וקטין או תנור שאופין בדפנותיו אין בו גובה ששה טפחים הכל יהיה בתשבורת על החשבון הזה וכמ"ש הכריתי שם.

יג

יג) שם. ואם התנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים ופיו פתוח וכו' משמע דתרתי בעינן גדול וגם פיו פתוח וכ"כ הטור. ט"ז סק"ב. בל"י או' ב' חו"ד או' ג' ומשמע דהרב בהגה מודה לזה דבגדול ופיו פתוח נמי מותר לכתחלה וכן כשאחד מכוסה שרי לכתחלה אף בתנור קטן וסתום מכל צד ומ"ש הרב בהגה ונוהגין להחמיר לכתחלה בתנור גדול היינו בסתום קצת וכמ"ש בש"ך סק"ג וסק"ה. מש"ז או' ב' וכ"כ בשפ"ד או' ג' וכ"כ המנ"י על התוס' כלל ל"ה או' ז' דדעת הרמ"א דבתנור גדול ופיו פתוח אף בהיתר אצל איסור מותר לכתחלה כמו שפסק בש"ע. וכ"כ החו"ד שם על דברי הש"ע דדוקא פתוח ממש אבל פתוח מעט למעלה אסור לכתחלה. אבל הפר"ח או' ד' כתב לפרש דברי הש"ע דאף שהתנור פתוח קצת למעלה במקום שהעשן יוצא שרי לכתחלה. וכתב ודלא כתו"ח ריש כלל ל"ה דלא שרי אלא כעין כירה שהוא פתוח ממש. וכן הסכים הכריתי או' ה' ער"ה או' ג' תכ"א כלל ס"ב או' א'.

יד

יד) שם. ובלבד שלא יגעו זה בזה. ואם נגעו אסור כולו. כריתי או' ז' והער"ה או' ד' הביא פלוגתא בזה אבל המנ"י כלל ל"ה או' י"ב כתב דאם נגעו סגי בנטילה במקום שנגעו כמ"ש בש"ע או"ח סי' תס"א וכן הסכים השפ"ד או' י"ג אלא שכתב דה"ד בדבר כחוש.

טו

טו) שם. ואם אחד מהם מכוסה וכו' דהוי כעין שתי קדרות דשרי אפי' לרב. קו' פסחים ע"ו ע"ב ד"ה אסרה. ביאור הגר"א או' ד' ועיין לקמן סעי' ב'.

טז

טז) שם. ואם אחד מהם מכוסה וכו' משמע דאיזה מהם שיהיה מכוסה בין האיסור בין ההיתר מותר לכתחלה. וכ"כ זבחי צדק או' ז' בשם קה"י דלדעת הש"ע אפי' אם בשר הטרפה מגולה ובשר ההיתר מכוסה בבצק ג"כ מותר לכתחלה יעו"ש.

יז

טוב) שם הגה. וה"ה לבשר עם חלב וכו' כלומר לאפות בשר עם חלב. ש"ך סק"ד. לה"פ או' ה' בל"י או' ג' חו"ד או' ה' כלומר דל"ת חלב היינו בקדרה והוי בישול שקדרה מפסיק או אין ריח המתבשלים ושרי בסעי' ב' אפי' תנור קטן ופתוח במקום שעשן יוצא (היינו לדברי ההגה לשם אבל לפסק הש"ע אפי' סתום לגמרי כמבואר שם) לכתחלה כמ"ש הש"ך או' י"ז אלא ע"י אפייה מיירי כמו פשטי"ד חלב ומשו"ה לכתחלה בעינן תנור גדול ופתוח ממש. שפ"ד או' ד'.

יח

חי) שם בהגה. ונוהגין להחמיר לכתחלה אפי' בתנור גדול וכו' עיין לעיל או' י"ג.

יט

יט) שם בהגה. ובדיעבד להקל אפי' בתנור קטן. פי' אפי' סתום. ט"ז סק"ג. פר"ח או' ה' לה"פ או' ו' חו"ד או' ד' ומיהו בסתום לגמרי אין מתיר לקמן הרב בהגה אלא בהפ"מ ובפתוח מקום שהעשן יוצא אפי' בלא הפסד כלל. מש"ז או' ג'.

כ

ך) שם בהגה. ואם אפה פת עם בשר אסור לאכלו עם חלב וכו' אפי' בתנור גדול ופיו פתוח מעט למעלה אסור לאכלו עם חלב וכו' כ"מ בסי' התו"ח ריש כלל ל"ה. ש"ך סק"ה, לה"פ או' ז' בל"י או' ד' חו"ד או' ו'.

כא

כא) שם בהגה. ואם אפה פת עם בשר אסור לאכלו עם חלב אם יש לו פת אחר. אין זה מחוור שאף שאין לו פת אחר אסור לאכלו בחלב שהרי אפשר לאכלו בלא חלב וכמ"ש בשם הרי"ף והכי מסיק איהו גופיה בתו"ח כלל ל"ה וכמ"ש המחבר לעיל בססי' צ"ז וכן עיקר אלא דמור"ם לא דק בכאן. פר"ח או' ו' לה"פ או' ח' בל"י או' ה' ועיין לעיל או' ט'.

כב

כב) שם בהגה. וכן אם עכו"ם אפה פת עם איסור אסור לקנות וכו' דכל זה מיקרי לכתחלה וכו' ומ"מ המנהג להקל לקנות מן העכו"ם דברים המבושלים בכליהם שאין בהם משום בישולי עכו"ם הואיל וסתם כליהם אינן ב"י ואע"ג דנותן טעם לפגם לכתחלה אסור לא חשבינן הקנייה לכתחלה לכן נוהגין היתר פה קראקא לקנות האגוזים שלמים שמבשלים עכו"ם או שאר דברים שאין בהם משום בישולי עכו"ם. תו"ח כלל ל"ה דין א' ט"ז סק"ד. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ז' חו"ד או' ז' ואפי' יש לו בריוח מותר לקנות דברים המבושלים בכליהם אם אין בהם בשולי עכו"ם. מש"ז או' ד' ועיין לקמן סי' קכ"ב סעי' ו' בהגה.

כג

כג) שם בהגה. י"א דאין מתירין ריחא אפי' בדיעבד אלא א"כ התנור פתוח קצת מן הצד וכו' ובמקום הפסד אין להחמיר בדיעבד אפי' סתום לגמרי. והיינו הפ"מ כמ"ש בתו"ח כלל ל"ה דין ד' ש"ך סק"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ז. לה"פ או' י"א. בל"י או' ח' שפ"ד או' ח' חכ"א כלל ס"ב או' ג' וכ"ז לדברי מור"ם ז"ל אבל לפסק הש"ע בדיעבד מותר בכל ענין אפי' בת"ק וסתום לגמרי והפסד מועט וכמ"ש התו"ח שם לפסק הש"ע ונ"מ לספרדים ההולכים על פסק הש"ע דבדיעבד מותר בכל ענין וכ"פ זבחי צדק או' י"ב אלא שכתב דהמחמיר כדברי מור"ם ז"ל תע"ב.

כד

כד) שם בהגה. ואם האיסור דבר חריף וכ"ש אם ההיתר דבר חריף ריחא מילתא היא ואפי' בדיעבד ריחא מילתא היא. ואפי' בתנור גדול ופתוח אסור. או"ה כלל ט"ל דין ך' תו"ח שם דין ב' ט"ז סק"ה. ש"ך סק"ט. בל"י או' ט' חו"ד או' ח' מיהו רש"ל פג"ה סי' ט"ו כתב דתנור גדול ופתוח שרי בדיעבד לכ"ע והסכים לדבריו הב"ח בסוף הסי' והפר"ח או' ח' כתב דאף בתנור קטן ופיו סתום בדיעבד שרי. וכ"כ הלה"פ או' י"ב. ובהפ"מ יש להתיר אם היה האיסור חריף אפי' בתנור (קטן) וסתום ובהיתר חריף בתנור גדול ופתוח. חכ"א כלל ס"ב או' ה' מיהו הרב זבחי צדק או' י"ג כתב דבהיתר חריף אין להתיר אלא דוקא בהפ"מ וצורק גדול יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לאו"ח סי' תמ"ז או' ל"ו.

כה

כה) ואף לדעת האוסרים בדבר חריף אפי' בתנור גדול ופתוח ה"ד בתנור אבל בכירה אין לאסור אף שנצלו איסור והיתר חריף. מש"ז או' ה'. זבחי צדק או' ט"ו.

כו

כו) ובדבר חריף אפי' אם שניהם כחושים אסור. חו"ד בסוף הסי' בקיצור דינים או' ד' שפ"ד או' ג' שבאו' י"ח. זבחי צדק או' י"ד.

כז

כז) ודע דדבר חריף מיירי שרוב התבשיל חריף כמ"ש לקמן סי' קכ"ב סעיף' ג' בהגה יעו"ש ובדברינו לשם.

כח

כח) ובצל שנצלה עם נבילה בתנור הא ודאי אסור לפי שהוא חריף ושואב. או"ה כלל ט"ל או' כ"א. תו"ח כלל ל"ה דין ב' אבל אם נתבשל לא מקרי דבר חריף דנתבטל החריפות במים. מנ"י על התו"ח שם או' ח' שפ"ד או' ע' ועיין לעיל סי' צ"ו או' י"ב.

כט

כט) שם בהגה. אבל אם א' מהם מכוסה אפי' בבצק בעלמא מותר. מיהו לכתחלה טוב להחמיר. ש"ך סק"י בשם או"ה ותו"ח שם דין ב' ולא נמצא כן באו"ה שלנו גם בנסחת הש"ך לא היה כן שכתבו בשם התו"ח ולפי שס' התו"ח חברו קודם ההגהות כאן בהגה חזר בו ולא כתב דלכתחלה אסור אלא אף לכתחלה מותר. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ה. בל"י או' יו"ד.

ל

ל) שם בהגה. אבל אם א' מהם מכוסה אפי' בבצק וכו' ואפי' אם שניהם מכוסים בבצק אם משח הכסוי בשומן או שלשו עם שומן דינו כמגולה. או"ה שם דין י"ג. תו"ח שם דין ד' פר"ח או' ט' כריתי או' י"א. חכ"א כלל ס"ב או' ה' ועיין לעיל או' ג'.

לא

לא) אם היה בתנור פשטידא של בשר ושל גבינה או מוליינ"א של בשר ושל גבינא שהבצק חופה אותו מכל סביביו אפי' שנגעו זו בזו חותך מזו ומזו הבצק שבמקום הנגיעה והשאר מותר. אבל לעשות כן לכתחלה ע"י נגיעה אסור ואם מרוחקות זו מזו מותר. ואם הבשר מגולה או שהשומן מעורב עם הבצק אם הסק התנור הוא מבפנים לכתחלה אסור ובדיעבד יש להקל. הרדב"ז בתשו' דפוס פיורדא סי' תקכ"ז. ברכ"י בשיו"ב או' א'

לב

לב) שם בהגה. אם אפו או צלו איסור והיתר תחת מחבת וכו' ר"ל שכפה על שניהם מחבת. חכ"א שם. ור"ל ושניהם מגולים תחת המחבת.

לג

לג) שם בהגה. וה"ה אם אפו בכה"ג פת עם בשר אסור לאכלו בחלב. משמע אבל לבדו מותר לאכלו. וה"ד בפת מועט או שיש היכר בפת אבל בפת מרובה ואין היכר אסור אפי' לאכלו לבדו גזירה שמא יבא לאכלו בחלב כדלעיל רסי' צ"ז. וכ"כ התו"ח שם דין ה' ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגה"ט או' ה' הל"פ בסעי' זה. כריתי או' י"ב. שפ"ד או' י"א וכתב דלא כהפר"ח שהשיג על הש"ך. וכ"כ הער"ה או' ז' דלא כהפר"ח. חו"ד או' יו"ד. חכ"א כלל ס"ב או' ו' בי"צ בעמ"ז או' כ"ג. זבחי צדק או' כ"א. ועיין לעיל סי' צ"ז או' ד'.

לד

לד) שם בהגה. אבל בזה אחר זה אין לחוש. ודוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור אף בזה אח"ז שפ"ד או' י"ב. זבחי צדק או' כ"ב.

לה

לה) שם בהגה. אבל בזה אחר זה אין לחוש. ואפי' לכתחלה שרי לאכלו בחלב בזה אח"ז. יד אברהם בגליון הש"ך. והיינו אם כבר נאפה אבל לכתחלה אסור כמ"ש באו' הקודם.

לו

לו) שם בהגה. אבל בזה אח"ז אין לחוש. ואפי' דבר שנעשה להריח (כגון כמון) ועדיין ריחו בתנור אין לחוש לבזה אח"ז. ש"ך ס"ק י"ב. כנה"ג בהגה"ט או' י"ח. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"א. חו"ד או' י"א.

לז

לז) שם בהגה. י"א דכל מקום דאמרינן ריחא מילתא ואוסר בדיעבד וכו' כגון בדבר חריף ותחת מחבת וכיוצא בו. מנ"י על התו"ח כלל ל"ה או' כ"ב. שפ"ד או' י"ג. זבחי צדק או' כ"ד.

לח

לח) שם בהגה. ה"ד דליכא ס' מן ההיתר נגד האיסור אבל בדאיכא ס' אפי' בכל מה שבתנור מבטל האיסור וכו' דהא הריח הוא מתפשט לכל אפי' לא נגע וה"ה צרוף לבטל. כריתי או' י"ג.

לט

טל) שם בהגה. אבל בדאיכא ס' אפי' בכל מה שבתנור מבטל האיסור ולצורך הפסד יש לנהוג כן. והיינו הפ"מ. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ז. חו"ד או' י"ב. שפ"ד שם. זבחי צדק או' כ"ה.

מ

מ) אבל במקום שאין הפסד צריך בכל חתיכה וחתיכה בפ"ע ס' לבטל אפי' כל החתיכות נוגעות זו אצל זו. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. ביאור הגר"א או' י"ט. זבחי צדק או' כ"ו.

מא

מא) שם בהגה. אבל בדאיכא ס' אפי' בכל מה שבתנור מבטל האיסור וכו' ודוקא הקדרות שהם מגולים הם מסייעים לבטל אבל המכוסים אינם נכנסים כלל לספק. חכ"א כלל ס"ב סוף או' ה' זבחי צדק או' כ"ז.

מב

מב) ואם יש בתנור אפי' קטן היתר חריף והיתר שאינו חריף ויש איסור עמהם אין נאסר אלא דוקא היתר חריף אבל היתר שאינו חריף מותר וא"כ כיון שהיתר שאינו חריף אינו נאסר אינו מצטרף עם ההיתר חריף לבטל האיסור. שפ"ד או' י"ג והגם שסיים ועדיין יש לעיין אנן בדידן ס"ל שיש להקל. זבחי צדק או' כ"ח.

מג

מג) שם בהגה. י"א דאיסור האוסר במשהו כגון חמץ בפסח ריחא מלתא וכו' וי"א שאין לחלק וכו' עיין באו"ח סי' תמ"ז סעי' א' בהגה וסי' תס"א סעי' ה' ובדברינו לשם כמה חילוקים בזה כי שם מקומו יעו"ש.

מד

מד) [סעיף ב'] בד"א בצלי אבל אם בא לבשלם בקדרה וכו' מותר וכו' וצלי קדרה דינו כבישול ומותר. ב"י סי' צ"ז. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' ט"ו וכתב להשיג על הב"ח שחלק על ב"י. וכן הער"ה באו"ח סי' תמ"ז או' ז' כתב להשיג על דברי מ"א שם שכתב דצלי קדר לא הוי כבישול יעו"ש. לה"פ או' י"ח. בל"י או" י"ד. חו"ד או' י"ד. שפ"ד או' ט"ז. בי"צ או' ז' זבחי צדק או' ל'.

מה

מה) ואף בצלי בב' קדרות או כעין ב' קדרות דהיינו שפוד מכאן ושפוד מכאן ותל גדול של גחלים או של אפר באמצע שאין כאן תערובת טעמים אף לכתחלה שרי בצלי. פר"ח שם. פר"ת או' ב'.

מו

מו) ובהיכא דהוי מבושל שרי בכל גוונא ואפי' הקדרות מלאות עד פיהם מטעם שאין ריח המתבשלים כ"כ. ובהיכא דהוי צלי קדר אם הוא בתוך הקדרה נתון כלו ואינו יוצא סמוך לפי הקדרה אז אמרינן כיון דכל א' קדרה בפ"ע שרי אבל אם אין גוף הקדרה מפסיק בינו ובין צלי האחר אסור משום ריח ודוגמת זה במתבשלים שרי. והוא הדין נמי אם בקדרה אחת איכא צלי והיא מלאה על כל גדותיה והריח יוצא ואין לו עיכוב ובקדרה האחרת גוף הקדרה מפסיק שרי באופן דכל דאיכא הפסק לריח ליכא איסורא ואפי' לכתחלה שרי. ולפ"ז אי הוו ב' הקדרות פפיותיהם מכוונות זו כנגד זו והצלי בתוכם אסור ובמבושל שרי. פר"ת שם. זבחי צדק או' ל"א.

מז

מז) וכל זה דוקא בצלי דהוי כעין צלי אש ממש כדרך שצולין לפעמים שמניחים הבשר בכלי באויר ומרבים האש למטה ונצלה הבשר בזה אבל צלי קדר שיש רוטב דדמי לתבשיל דינו כדין התבשיל דבכל גוונא שרי שאין ריח המתבשלים כ"כ. פר"ת שם. זבחי צדק או' ל"ב.

מח

מח) שם הגה. ודוקא שהתנור פתוח קצת. ואז אפי' לכתחלה מותר. תו"ח כלל ל"ה דין יו"ד בשם הרשב"א. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או י"ט. בל"י או' ט"ו. הל"פ בסעי' זה. חו"ד או' י"ד. ביאור הגר"א או' כ"ד.

מט

מט) שם בהגה. ובמקום הפ"מ יש להקל. ורש"ל באו"ש ובספרו פג"ה סי' י"ד משמע דאוסר אף במקום הפ"מ והב"ח פסק כדברי הרב בהגה. ש"ך ס"ק י"ח. וכ"פ הל"פ שם כדברי הרב בהגה. שפ"ד או' י"א. בי"צ או' ז' ובעמ"ז שם או' ל"ב.

נ

נ) וכל זה לדברי מור"ם ז"ל אבל לפסק הש"ע אפי' בתנור קטן וסתום לכתחלה שרי כמ"ש התו"ח שם לדעת הש"ע וכ"כ הפר"ח או' ט"ו דלדידן (ר"ל ההולכים על פסק הש"ע) שרי אפי' לכתחלה ואפי' בתנור סתום מכל הצדדין. וכ"פ זבחי צדק או' ל"ג. והיינו לספרדים ההולכים על פסק הש"ע כנז'.

נא

נא) [סעיף ג'] אם יש שמנונית של איסור על המרדה וכו' אסור ליתן עליה היתר וכו' ואם רדה בדיעבד בזו המרידה שהיא בת יומא כל מה שרדה בה אסורות כדי קליפה. מש"ז או' ז' ער"ה או' ט' ויו"ד. עצ"ל או' ג' זבחי צדק או' ל"ד.

נב

בנ) שם. מיהו כשאינה בת יומא מותר להשתמש בה וכו' והיינו במדיח שבעין מעל המרדה דאף באינו ב"י אינו נפגם הבעין וצריך הדחה. עצ"ל שם. זבחי צדק או' ל"ה. ועיין לעיל סי' ק"ג סעי' ה' ולקמן סי' קכ"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.

נג

גנ) ומיהו כשאינה בת יומא מותר להשתמש בה וכו' ולא גזרו שאינה ב"י אטו ב"י (כדלקמן רסי' קכ"ב) אפי' לכתחלה כיון דלא אפשר שהרי העכו"ם לא ישמע לו לעשות מרדה חדשה בכל פעם שישפוך עליה איסור. ט"ז סק"ח וש"ך ס"ק י"ט בשם התו' פ' בתרא דע"ז. פר"ח או' ט"ז. בל"י או' י"ח. כריתי או' ט"ז. חכ"א כלל ס"ב או' ח'.

נד

דנ) שם. משום דא"א בענין אחר. וה"ד במרדה של עכו"ם אבל במרדה של ישראל אפי' שאינה ב"י אסורה. פר"ח שם. כריתי שם. מש"ז או' ח' עצ"ל או' ג' חכ"א שם. וה"ד לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור אפי' בשל ישראל כיון שאינו ב"י וכ"כ העצ"ל שם דה"ד לכתחלה.

נה

הנ) ומהכא שמעינן דאף מרדה שאין אוסר כ"א כדי קליפה (כשהוא ב"י) אפ"ה של ישראל אסור אינו ב"י וכן כלי הנאסר כד"ק נמי אסור באינו ב"י אף דיש ס' נגד הקליפה. מש"ז שם. ומ"ש אסור אינו ב"י היינו לכתחלה וכמ"ש באו' הקודם.

נו

ונ) שם הגה. כ"ז שהיא בת יומא לא מהני בה הגעלה ולא קליפה וכו' ולא הגעלה אחר הקליפה דמרדה דינה ככלי שתשמישו ע"י האור דנת' באו"ח סי' תנ"א סעי' ד' דצריך ליבון. ש"ך ס"ק ך' פר"ח או' י"ז. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"ט. כריתי או' י"ז. חו"ד או' ט"ז. ועיין באו"ח סי' תנ"א סעי' י"ט ובדברינו לשם ועוד עיין בדברינו לשם או' ס"ה ולקמן סי' קכ"א סעי' ה'.

נז

זנ) גם אם יחממנו בתנור שתהא יס"ב לא מהני ולא אמרינן כבולעו כך פולטו. שפ"ד או' ך' זבחי צדק או' ט"ל.

נח

חנ) [סעיף ד'] פת חמה שמונח ע"ג חבית פתוחה של יי"נ אסורה. מפני ששואב הריח של יין. ואע"ג דלעיל סעי' א' כתב ואם צלאן הר"ז מותר והפו' מדמים ב' דינים אלו להדדי מ"מ הא התו' והרא"ש כתבו להדיא בפ"ב דע"ז דף ס"ז דלא דמו להדדי וכ"ה בראב"ן ובשאר פו' ואחרונים. ש"ך ס"ק כ"א. והפר"ח חולק על דברי הש"ע ומתיר אמנם הער"ה סוף או' י"א כתב דראוי להחמיר כדעת רוב הפו' וכ"כ השפ"ד או' כ"א דאנו אין לנו אלא פסק המחבר והרב בהגה. וכן הסכים זבחי צדק או' מ'.

נט

טנ) שם. של יין נסך אסורה. פי' אפי' סתם יינם או שאר יין נסך שמותר בהנאה משום דריח כהאי חשיב כאוכל. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' ך' הל"פ בסעי' זה. חו"ד או' י"ז. מיהו הכרתי או' י"ח כתב דבסתם יין דנהגו להתיר בס' ובמקום הפסד יש לסמוך אפר"ח כיון דרי"ף והרמב"ם מתירין. וכ"פ חכ"א כלל ס"ב או' ט' ועיין לקמן סי' קכ"ג סעי' א'.

ס

ס) שם הגה. ודוקא אם מונחת נגד המגופה. וה"ד שמונח על פי החבית ממש ולא בצידו. או"ה כלל ט"ל סוף דין כ"א. כנה"ג בגה"ט או' כ"ו. זבחי צדק או' מ"ב.

סא

סא) שם. ואם היה פת שעורים אסור אם הפת חמה אפי' חבית מגופה. וה"ה בחבית פתוחה ופת צוננת. ש"ך ס"ק כ"ג. כנה"ג בהגב"י או' ג' בל"י או' כ"א. פר"ת או' ג' הל"פ בסעי' זה. חו"ד או' י"ח. חכ"א כלל ס"ב או' ט' בי"צ או' ט' זבחי צדק או' מ"א.

סב

סב) [סעיף ה'] מותר לשאוף בפיו ריח יין נסך וכו' וכ"ש באפו. פר"ח או' כ"א. כריתי או' כ"א. שפ"ד או' כ"ד. חכ"א שם או' יו"ד. זבחי צדק או' מ"ג.

סג

סג) שם הגה. אבל אסור לטועמו אעפ"י שאינו בולעו. ובכל איסורי אכילה אפי' שאינם אסורים בהנאה נמי אסור לטועמם. ש"ך ס"ק כ"ד. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' כ"ד. בל"י או' כ"ג. כריתי או' כ"א. הל"פ בסעי' זה. חו"ד או' י"ט. שפ"ד או' כ"ד. חכ"א שם. זבחי צדק או' מ"ד.

סד

סד) שם הגה. אבל אסור לטועמו וכו' וכל איסור אכילה אסור לטועמו הן בלשון הן טועם ופולט מדרבנן אטו אכילה. שפ"ד שם. ועיין לעיל סי' צ"ח או' ד'.

סה

סה) יש מפקפקין על השואפין עפר הטאבק"ו הלוקחים מן העכו"ם שאומרין דזמנין מזלפין עליו סתם יינם אך הרב שער המלך פי"א דמאכלות אסורות ארי עלה והתיר בפשיטות להלכה ולמעשה יעוש"ב. מחב"ר באו"א סי' ר"י בקו"א או' ב' שע"ת שם. פ"ת בס' זה או' ג' זבחי צדק או' מ"ה.

סו

סו) אומן ישראל המבשל בורית והיא נעשית מחלב ומי אפר כירה וסיד ומערבין בתוכה מלח בבישולה וצריך לטועמה אי סגי לה המלח או לא אסור לטועמה. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' כ"ג. בל"י סי' צ"ה סוף או' י"ח. אמנם בתשו' צ"צ סי' מ"ז כתב להתיר. וכן הסכים הפר"ת או' ה' דלא כפר"ח. מש"ז או' ט' אלא שכתב והמחמיר תע"ב.

סז

סז) [סעיף ו'] שק של פלפלין וכו' מותר להריח בהם וכו' שאין היין נותן בהם ריח אדרבה הם מבשמים היין וגם המריח אין כוונתו להריח היין אלא התבלין ומיהו להבדלה אסור משום דאמאיס. ט"ז סק"י. ש"ך ס"ק כ"ו. פר"ח או' כ"ד.

סח

סח) ושאר פלפלין אם מותר להבדלה הט"ז שם מתיר והש"ך בנה"כ אוסר ועיין בדברינו לאו"ח סי' רצ"ז או' ה' מה שהארכנו בזה וכתבנו שם לענין דינא דפלפל כתוש מקרוב יכול לברך בהבדלה ובשעת הדחק אפי' אינו כתוש אך לא יברך כ"א בורא מיני בשמים יעו"ש.

סט

סט) [סעיף ז'] בשמים של עכו"ם וכו' אסור להריח בהם. דאסורים הם בהנאה דכל שעשויים להריח כורד והדס וכו' אסור. ש"ך ס"ק כ"ז בשם הרשב"א.

ע

ע) שם. בשמים של עכו"ם וכו' אסור להריח בהם. לאו דוקא בשמים שעיקרם להריח דה"ה דבר שעיקרו לאכילה ויש בו ריח מיקרי בשמים ואסור מדהשוה של עכו"ם לשל כלאי הכרם וערלה ודלא כמ"ש הפר"ח לחלק. פר"ת או' ו' ור"ל דלא כמ"ש הפר"ח או' כ"ה לחלק באיסורי הנאה כגון ערלה וכלאי הכרם אם עיקרן לריח אסור להריח בהם ואם עיקרי לאכילה מותר להריח בהם אלא דגם אם עיקרם לאכילה ויש בהם ריח מיקרי בשמים ואסור.

עא

עא) ואם הם דברים האסורים באכילה ומותרין בהנאה אעפ"י שעומדים להריח מותר להריח בו דריח אינו חשוב אלא כהנאה ומותר לברך עליו ולכן מותר להריח בבושם שקורין מיש"ק אע"ג שאסור באכילה. חכ"א כלל ס"ב או' יו"ד. זבחי צדק או' מ"ט. ועיין באו"ח סי' רט"ז סעי' ב' ובדברינו לשם או' כ"א דלענין אכילה יש פלוגתא בזה יעו"ש.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---