פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/קח

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה קח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אין. עש"ך מה שכתב ריחא שאני כלומר דבריחא שאני מבלוע או דבר הנאסר כ"ק אבל וודאי דהיתר מפטם לאיסור בעין כמבואר בסימן ק"ה בש"ך אות י"ט. ומ"ש שניהם כחושים שרי לכתחלה י"ל. דא"א בקיאין אם לא פת כו' ומ"ש ראיה מרב י"ל דרב דיעבד דוקא א' שמן הא לכתחלה אפשר אף שניהם כחושים אסור (וכ"כ הפר"ח אות ב') ומה שכתב על או"ה חלה דרבנן עמ"ש בט"ז מזה ויראה דבר חריף אפילו שניהם כחושים אוסר דיעבד מדמדמה לפת חמה וחבית פתוחה ששואב הרבה:

ודע דא' מכוסה שרי לכתחלה כמ"ש המחבר ומ"ש הש"ך אות י' לכתחלה יש להחמיר היינו כיסוי בצק אבל כיסוי גמור שרי ואף בצק דוקא חריף יש להחמיר ומיהו כ"ז שאין לחוש שיעלה רתיחות אבל להטמין בשבת קדרה חלב אצל קדרה בשר אפילו שניהם מכוסים ותנור גדול אסור כמ"ש הד"מ אות ג' דמכוסה לכתחלה אסור שמא יזוב לחוץ והיינו כמ"ש אבל אם אין לחוש לזה כגון בשר בלא רוטב מכוסה שרי לכתחלה:

ב

ואם. עש"ך והר"ב כאן בהג"ה מתיר אם אין לו פת בריוח ויש לו מאכל חלב שא"א לו לאכול בלי פת וכ"כ הכר"ו אות ו' והבל"י אות ו' כתב דאסרו אחרונים ולא מצאתי זולת הפר"ח אות ו' שאוסר והסומך על רמ"א לא הפסיד:

ג

ואם. עש"ך הנה דעתו דהר"ב מסכים להמחבר בת"ג ופתוח לגמרי דהוה ככירה ואף בסימן קי"ח מבואר לכתחלה אסור היינו משום ניצוצות או לחלופי והיכא דמרוחקין והם שני מינים ש"ד עש"ך ועט"ז שם. ומ"ש הר"ב כאן ונוהגין להחמיר בת"ג ודיעבד להתיר בקטן ה"ק לכתחלה אפי' גדול ופתוח במקום שעשן יוצא אפ"ה לכתחלה אסור ודיעבד להתיר בת"ק ופתוח במקום שעשן יוצא דאי סתום לגמרי בעינן ה"מ אף בת"ג כדבעינן למימר קמן. אלא שראיתי להאורח מישור אות ב' תמה על הש"ך מאוד וא"י למה ומה שחידש הר"ב כמ"ש דל"ת דהמחבר מתיר תחלה פיו פתוח היינו קצת במקום עשן או מן הצד קמ"ל דומיא דיעבד ע"כ פתוח קצת ומינה לכתחלה אסור בת"ג ופתוח קצת הא פתוח לגמרי ות"ג ככירה יחשב והמ"י כלל ל"ה אות ו' כתב ג"כ אש"ך שהבין פי' זר בהר"ב עמ"ש באות ה' דפת עם בשר בעינן פתוח קצת וא"י דהרי כאן באות ג' נקיט דוקא מהר"ב בת"ח וסימנים מוכח בהיתר עם איסור אסור לכתחלה בת"ג ופתוח במקום שעשן יוצא והוא מדכתב הת"ח ד"א דקיי"ל כן לכתחלה כאו"ה בת"ג אסור והיינו בפתוח קצת דאי סתום לגמרי אף דיעבד אסור עכ"פ באין ה"מ ובאות ה' כתב דכ"מ בסימנים ולא הזכיר מת"ח גופא ולעיקר הדין הסכים לש"ך דעכ"פ פתוח ממש ות"ג שרי לכתחלה בהיתר עם איסור וכאמור:

ד

וה"ה. עש"ך עשה כלומר דל"ת חלב היינו בקדרה והוה בישול שקדרה מפסיק או אין ריח המתבשלים ושרי בס"ג אפילו ת"ק ופתוח במקום שעשן יוצא תחלה כמ"ש הש"ך אות י"ז אלא ע"י אפייה מיירי כמו פשטי"ד חלב ומש"ה תחלה בעינן ת"ג ופתוח ממש:

ה

ואם. עש"ך דבסימנים מוכח אפילו פת עם בשר בעינן פתוח ממש ועמ"ש באות ג':

ו

אסור. עש"ך ובקכ"ב מבואר דקניה מעובד כוכבים חשיב דיעבד אפילו יש לו בריוח מותר לקנות מעובד כוכבים משא"כ פת החמירו מפי דעל הלחם יחיה האדם וכ"כ המ"י שם אות ב' אלא שתמה על הת"ח וא"י הא מבואר כן להדיא בת"ה במ"ש אבל מ"מ נוהגין לקנות מעובד כוכבים כו' הרי בהדיא דמחלק בין פת לשאר דברים:

ז

או. עש"ך והנה בסתום לגמרי אפי' ת"ג אוסר האו"ה כלל ל"ט ר"ו אפי' דיעבד וה"מ אלא שהר"ב הכריע בת"ח וכאן להקל בה"מ עכ"פ אף בת"ק וסתום לגמרי ובאין ה"מ אף ת"ג וסתום לגמרי אסור. ויראה דאף סתום בדף ופתוח קצת דינו כמו במקום שעשן יוצא ודווקא פתוח ממש הוה ככירה:

ח

ובמקום. עש"ך דהר"ב סמך על מ"ש בס"ב דבישול דוקא ה"מ וכ"ש כאן והר"ב לקמן אאיסורא קמהדר דבאין ה"מ אף שם אסור. ומיהו למ"ש המ"א באו"ח י"ל דהטמנה לצורך שבת ששוהה זמן רב הוא דאסור דיעבד וכמ"ש לקמן א"כ י"ל דהטמנה גרע מצליה והר"ב אהיתרא מהדר ומ"מ הדין אמת דכאן דווקא ה"מ כמ"ש בת"ח ד"ד:

ט

ואם. עש"ך עמ"ש בט"ז דהאי בצידו ר"ל ממש אפ"ה אסור אף דיעבד בד"ח. אם נתבשל הבצל במים נתבטל חריפותו כ"כ נ"ש סימן ס' וזה פשוט אמנם מ"ש ראיה מפ"ט דתרומות יש לדחות:

י

אפי'. עש"ך והיינו בצק וד"ח יש להחמיר לכתחלה משא"כ מכלי כיסוי:

יא

אסור. עש"ך אבל המ"י שם אות כ' הביא דברי התוס' פסחים למ"ד ד"ה ואפילו והפר"ח ג"כ השיג על הש"ך ולא אבין דבת"ח ד"ה מבואר כן דיש להחמיר בפת מרובה בטרפי"ד דהוה כלש ממש עם חלב דאפילו בעיני' אסור וראיה מפסחים ע"ו הא פי' הרי"ף דבעיני' מותר דהוה דיעבד וריחא לאו מלתא אבל טרפי"ד אף ריחא מלתא והתוס' דף ל' לשיטתם שפסקו כר"ת דריח אוסר דיעבד הוצרכו לחלק בין ריח ללש מ"מ בטרפי"ד חמור טפי:

יב

אבל. עש"ך ועמ"י ופר"ח מ"ש מע"ז ס"ו ובט"ז כתבנו. ומיהו בטרפי"ד לכתחלה ודאי אסור אף בזא"ז אבל בד"ח וכדומה משמע בזא"ז שרי ויש לעיין:

יג

י"א. עש"ך הנה בה"מ דמצטרף הכל ע"כ בד"ח איירי דאי לא"ה אף שאין ס' ות"ק וסתום לגמרי במקום שעשן יוצא שרי בה"מ וע"כ ד"ח או טרפיד ובט"ז נסתפקנו אי א' ד"ח והשאר אין ד"ח מהו עכשיו ראיתי אף בת"ק אין הכל מצטרף דמ"מ דהכל נכנס בגדר הספק משא"כ עתה דאין ד"ח בלא"ה מותר ועדיין יש לעיין ועיין סימן קי"א באין מינו דאורייתא וכאן בריחא יש לצדד אף בא"מ בה"מ וכאמור:

כתב הכר"ו ריחא מלתא י"ל אי דאורייתא או דרבנן יע"ש ויראה דבד"ח וכדומה י"ל דהוה ד"ת. עוד כתב שם אות ה' דעתו לאסור בנגעו זה בזה וריחא הכל יע"ש. ובאמת בא"ח סימן תפ"א ס"ה נגע חמץ במצה כ"נ בנגעו ואף דהחמץ כחוש מ"מ המרדכי נמי בכחוש איירי והמ"י כלל ל"ט אות י"ב פסק כן דברי המרדכי פכ"ש דנוגעים סגי בנ"מ ועיין בטור או"ח תס"א י"א בנוגעים משמע הכל יע"ש והם דברי המרדכי פכ"ש ומ"מ הלכה להתיר כ"נ אבל בשמן כבר נתבאר דינו בסימן ק"ה  :

עיין במ"י שם אות כ"ד דמ"ש הש"ך בק"ה אות ל' דאו"ה מורה דבמינו הכל מסייע לבטל שזה סותר מה שכתב או"ה כלל י"ב אות ט'. וליישב זה צ"ל דמיירי באינו מינו כמו בשר נבילה שור עם בשר שה וגדי אם נאמר דחלוקין בטעמן כמ"ש בפתיחה כי היכא דלא תקשה ממ"ש או"ה סוף כלל כ"ו דברי הרשב"א יע"ש:

יד

אם. עש"ך ועמ"א א"ה תמ"ז אות ד' ובא"ר שם אות ז' ובא"ז אות ד' ובמ"י אות י' ואחר התבוננות בספרים יראה לי כן. אם התנור קטן וסתום דכתב הר"ב היינו עכ"פ פתוח במקום שעשן יוצא ובזה מחולקין ובה"מ מותר ואלו בשאר איסורין דיעבד בלא הפסד כלל שרי אבל סתום לגמרי בחמץ אפילו ה"מ לא מהני כמ"ש המ"א שם דאי בסתום לגמרי לא היה להר"ב להביא יש מקילין דאפי' בשאר איסורין הכריע הר"ב דווקא בה"מ ומיניה בת"ג ופתוח קצת שרי בלא ה"מ והטעם כיון דיש סברא לומר ת"ג ופתוח קצת שרי לכתחלה וכן יראה דעת המחבר וכמ"ש הפר"ח אות ד' אלמא אפילו משהו ליכא אף שהר"ב לא הכריע אלא פתוח לגמרי כמ"ש הש"ך אות ג' מ"מ אין להחמיר דיעבד בחמץ בלא ה"מ בכה"ג והכלל בזה כל מה שבשאר איסורין שרי לכתחלה כמו ת"ג ופתוח לגמרי או מכוסה ה"ה חמץ דודאי משהו ליכא וכל שבשאר דיעבד אלמא משהו איכא כרי"ף בחמץ אין להתיר כ"א בה"מ. ומיהו ת"ג וסתום לגמרי אף במקום שעשן יוצא יראה דעת המ"א שם להתיר בחמץ בה"מ אף בשאר איסורין בעינן ה"מ כמ"ש לעיל דכ"מ באו"ה כלל ל"ט ד"ו דת"ג וסתום לגמרי אסור יע"ש מ"מ כיון דיש סבדא לומר להקל בת"ג ושמ"ש הטור ת"ג ופיו פתוח הוא וי"ו המחלקת כמ"ש הפרישה אף דלא קיי"ל כן מ"מ בחמץ אין להחמיר אלא בת"ק וסתום לגמרי ועיין בא"ר וא"ז ותמצא כדברי לאחר העיון היטב. ובבישול אם הטמין כמו לשבת ששוהה כל הלילה. או בת"ק וסתום לגמרי בה"מ אסור כיון דבשאר איסורין בה"מ דוקא ואם לשעה או שתים דבשאר איסורים אין להחמיר כמ"ש המ"א שם ה"ה חמץ וצ"ע אי בעינן בחמץ ה"מ כה"ג ומיהו בפתוח קצת דבשאר איסורין לכתחלה ודאי אין להחמיר בחמץ:

ועיין ח"י שם כתב דמהרי"ל סימן רי"ד הביא ראיה מבת תיהא ועיינתי במהרי"ל מביא ראיה מפסחים ע"ו דפריך לרב מאי אפי' גדי וטלה נימא לא מיבעיא גדי וגדי דבמינו במשהו לרב כו' ועוד ראיה מבת תיהא דמתיר רבא בעבודת כוכבים ס"ז ויי"נ במשהו עכ"ל ולא אבין לה דמפסחים מקשה מאי אפילו נהי דנימא ריחא משהו הוה אכתי פשיטא דלכתחלה אין צולין גדי וטלה דאין מבטלין איסור תחלה ולתני סתמא אין צולין. ומבת תיהא אטו ע"י תערובות הוא והא בעיניה מריח וע"כ טעמא דהיין מזיק לו כמ"ש התוס' בע"ז וא"כ אין ראיה ועמ"ש לקמן בבת תיהא:

טו

וי"א. עש"ך וא"ר בא"ח תמ"ז אות ז' ובא"ז אות ד' כתב דהמעיין במרדכי פכ"ש א"ש. וזה לשון המרדכי סימן תק"ע מעשה שהשליך עובד כוכבים עוגה חמץ לתנור מצות והורו שמותר דקי"ל ריחא לאו מלתא וכן השיב ר"ת דריח פת בפת לא מצינו וסובר הא"ר דה"ק דהורו שמותר לדידן דקיי"ל ריחא לאו מלתא וכן ר"ת הורה היתר מטעם פת כו' אבל לא מטעם ריחא לאו מלתא דר"ת פוסק מלתא הוא וא"כ למה שהורו דקיי"ל ריחא לאו מלתא משמע דחמץ שוה לשאר איסורין והד"מ להא נתכוין ולא למה שהתיר ר"ת זה תוכן כוונת הא"ר ומיהו י"ל דקיי"ל ריחא לאו מלתא היינו בת"ג ופתוח אלא דסתמא קאמר וז"ש המ"א בא"ח שם דבמרדכי לא נמצא אלא דריחא לאו מלתא דחמץ שוה לשאר איסורין וממילא היכא דריחא מלתא בשאר איסורין בלא ה"מ בחמץ יש לאסור בה"מ:

טז

אבל. עש"ך דמשוה צלי קדר לבישול כיון שהוא בקדירה ונ"מ גם לדידן כמו שיתבאר:

יז

ודוקא. עש"ך הנה הר"ב שכתב ודוקא סברא דנפשיה קאמר עיין בת"ח ד"י והחילוק בין צלי לבישול בקדירה הוא דבצלי בת"ג ופתוח קצת או קטן ופתוח לגמרי לכתחלה אסור ואלו בישול אף ת"ק ופתוח קצת שרי תחלה אבל בסתום לגמרי אף במקום שעשן יוצא אין חילוק בין ת"ג או קטן בה"מ דוקא שרי וזה בהטמנת שבת אבל לפי שעה משמע דעת המ"א בא"ח דשרי עכ"פ דיעבד אף ת"ק וסתום לגמרי בבישול בלא ה"מ וא"כ יש עוד חילוק בין בישול לצלי:

יח

ובמקום. עיין ש"ך דהלכה כהר"ב דבה"מ שרי:

ומפני שראיתי כי הדינים רבים הם אמרתי לבאר קצת על הסדר:

א ת"ג ופתוח ממש שרי תחלה ומ"מ המחמיר תע"ב עש"ך אות ג' ובמ"ז כתבנו שיש לומר מה שכתב הר"ב ונוהגין היינו ממנהגא אבל מדינא שרי ובת"ח משמע מדינא וז"ש הש"ך באות ג' ומ"מ עכשיו ראיתי שיותר נכון לפרשו כמ"ש באות ג' במ"ב. ת"ק וא' מכוסה היטב נמי שרי תחלה. ב' כחושים ממש נמי שרי לכתחלה ומיהו בזה המחמיר תע"ב ומיהו היינו פת בפת וכדומה אבל בלאו הכי אין אנו בקיאין:

ב ת"ג ופתוח קצת וכ"ש קטן אסור תחלה ושרי דיעבד ובקטן אף פתוח ממש אסור תחלה. ואם סתום לגמרי אף במקום שעשן יוצא אף דיעבד אסור אף תנור גדול אם לא בהפסד מרובה ששרי אף בת"ק וסתום לגמרי:

ג איסור חריף אף ששניהם כחושים ותנור גדול ופתוח לגמרי משמע לאסור אף בה"מ ומיהו בהיתר חריף צדדו המ"י ושאר אחרונים ואולי בהפסד מרובה יש לעיין. ואיכא לעיונא אם איסור אינו חריף אלא שמתבשל בד"ח עד"מ בשר נבילה עם חומץ חזק מהו. ובמ"א שם בא"ח תמ"ז אות ד' דטרח למצוא בחמץ חריף בארש"ט ונהי דלא נקיט חומץ שכר עכר"ו דרבותא נקיט אפי' בארש"ט חריף מיקרי מ"מ אמאי לא בישל חמץ בד"ח משמע להתיר ומ"מ יראה לאסור. ואם בישל ד"ח כה"ג כבר כתבנו לעיל מה שיש לעיין:

ד בישול ר"ל בקדירה (ואף צ"ק) ת"ק ופתוח קצת שרי תחלה. ואם סתום לגמרי והטמין לפי שעה יראה דעת מ"א שם דאף בלא ה"מ שרי בבישול:

ה הטמין לצורך שבת ששהה כל הלילה בסתום לגמרי דינו כצליה הן בתנור גדול או קטן בה"מ דווקא שרי ומיהו בשניהם כחושים אף בתנור קטן וסתום לגמרי עכ"פ דיעבד שרי בלא ה"מ וכ"מ בת"ח דג"ד:

ו חמץ בת"ק וסתום לגמרי דעת המ"א לאסור בה"מ וכן יראה כן והיינו כששניהם מגולים. ומיהו בקטן ופתוח קצת בה"מ שרי בחמץ ותנור גדול וסתום לגמרי בה"מ נמי שרי בחמץ אף בשאר איסורין בעינן ה"מ מ"מ כיון די"א דת"ג לחוד שרי תחלה. ות"ג ופתוח קצת בלא ה"מ נמי שרי בחמץ כיון די"א תחלה מותר בשאר איסורין עיין פרישה ועפר"ח:

ז דגים שנצלו עם בשר דעת הר"ב בקי"ו להתיר דיעבד ומשמע באו"ה ל"ט דכ"ה אפילו ת"ק וסתום לגמרי אבל הש"ך שם אות א' בשם ב"ש החמיר יע"ש ומאן דמתיר אפילו הבשר נצלה עם ד"ח אין סכנה בדגים בצליה בריחא:

ח כ"ז שאין לחוש שיזוב מבשר לחלב אבל אם יש לחוש מבואר בצ"ז שאף ת"ג ופתוח לגמרי נמי אסור שמא יזוב בתנור ואוסר החלב דבישל במקצת כלי מפעפע בכולו ע"ש בש"ך וט"ז. וכן אי חיישינן לחילוף או לניצוצות אסור תחלה ולא דיעבד עקי"ח. ומיהו בשר עם דגים אף שזב משומן בתנור ונבלע בתנור הדגים מותרים דכ"ז שאין זב תחת הדגים אין לחוש לפליטת כלים סכנה בדגים כמ"ש או"ה כלל ל"ט דכ"ה ומעשים בכ"י יוכיחו:

מזה למדתי אם בישלו דגים במחבת ובחוץ נפל שומן חם וכדומה על המחבת אין חשש לדגים דהוה בליעת כלי כמ"ש או"ה בפשטיד"א שזב בתנור:

ת"ג הוא המחזיק י"ב עשרונים בקרקעית לבד לחם מצה שעובי טפח מצומצם וכן עיקר עמ"ש בסימן צ"ז ותנורים של אופה מסתמא גדולים הם או"ה:

יט

מיהו. עש"ך ועמ"ש בט"ז דשל ישראל אסור באב"י:

כ

ולא. עש"ך ואף מבשר לחלב לא מהני הגעלה ואף יחממנו בתנור שיהא יס"ב לא מהני ולא אמרינן ככ"פ עיין או"ח תנ"א ובח"י שם ובקכ"א אבאר אי"ה:

כא

פת. עש"ך דל"ק דברי המחבר אהדדי דיש לחלק ועפר"ח באורך ואנו אין לנו אלא פסק המחבר והר"ב:

כב

של. עש"ך דאף מותר בהנאה דינא הכי. ומיהו לענין ריחא בתנור אין חילוק בין איסור הנאה להיתר הנאה:

כג

אם. עש"ך ועפר"ח שהאריך:

כד

אבל. עש"ך דכל איסור אכילה אסור לטועמו הן בלשון או טועם ופולט מדרבנן אטו אכילה עיין ריב"ש אבל להריח אף בחוטם משמע דשרי ומיהו י"ל דווקא בת תיהא ולא בע"א:

כה

דמותר. עש"ך ופר"ח אות כ"ג תי' אף דשם סיים טוב להחמיר מ"מ זילוף מקילין ודוחק:

כו

מותר. עש"ך הא דהוצרך לטעמים אלו אף דבת תיהא בלא"ה שרי ואף בחוטם במ"ש לעיל דהתם איכא טעמא שקלקולו יתר על תיקונו דמזיק לו ריח היין משא"כ כאן:

כז

אסור. עש"ך הנה השמיט מלת מחובר שכתב במרדכי ועפר"ח אות כ"א בשם אמונת שמואל דבמרדכי פכ"ש כתב וראיה מאתרוג במחובר והדס במחובר ומיהו אין ראיה דהתם הטעם משום שבת דאתי למיתלש יע"ש ועיין כה"ג בהגהות הב"י אות ה' כתב שיפה עשה הש"ך שהשמיט תיבת מחובר וכ"כ המ"י כלל ל"ה אות ל"ט והביאו תשובת הרשב"א סימן תתמ"ט ותשובת מהר"ם מרוטנבורג סימן כ"ד הביאו בפירוש הראיה מהא דסוכה ל"ז ב' הדס אסור להריח כי אקציה ואמת הוא שכן הביאו הם ז"ל. והנה תראה מ"ש הש"ך אבל דבר שאסור "מן "התורה לדעתי כוון בזה כוונה מיוחדת כמו שאגיד (דהא בלא"ה יכול לדחות דהתם האיסור משום מוקצה וכי אקציה לאכילה לו יהיה מ"ה משא"כ דבר האסור בהנאה) עיין ברש"י סוכה ל"ז ב' ד"ה אסור דגמרינן מסוכה דחל שם שמים כו' משמע דמן התורה הוא וכבר עמד בו מהר"ם בן חביב ז"ל בס' כפות תמרים שנתקשה בזה ועיין באו"ח תרנ"ג בב"י הביא דברי רש"י ואח"כ הביא תשובת הרשב"א והם לכאורה דברים סתורים וע"ש בסימן תרל"ח בט"ז אות א' והבן ולפ"ז אם היינו אומרים אתרוג והדס מן התורה אסורים כמו סוכה ומה שהקשה מהר"ם חביב מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים י"ל גילוי מלתא הוא א"כ וודאי לכולה מלתא הוקש לחגיגה דאסור בהנאה ואפ"ה אתרוג מותר כיון דלאו לריח קיימא ומוכח שפיר. ותצטרך לתוספת ביאור כי יאמר דבמצוה יש ב' איסורים א' מן התורה וא' מדרבנן משום מוקצה והיינו אף שנפסל למצוה אפ"ה אסור מדרבנן עיין בסוכה ט' ובתוספות שם ובאו"ח תרל"ח ולז"א אתרוג דלאכילה גם איסור מוקצה לית ביה הדס להריח אף מוקצה אית ביה ואף נפסל יש אומרים דהוקצה והש"ך הרחיק דעה זו דנראה דחוץ סוכה דרבנן ולכן כ"כ. ומה שיש לעיין אמאי סוכה בהזמנה לאו כלום הוא והא דרשה גמורה היא מה חגיגה אסורה בהנאה ובדבור בעלמא אבאר אי"ה במקום אחר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.