ביאור הגר"א/חושן משפט/תכד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ולא הוציא כו'. עסי' ת"כ סי"ד:
(ב) הוציא כו'. שם במתני' ושם ל"ד ב':
(ליקוט) הוציא מהם כו' וס"ב החובל כו" ולפ"ד א"ז והג"א בפ"ז ס"ז ד"ה וכל כו' אין נ"מ האידנא אלא לענין לנדות לתקנת הגאונים (ע"כ):
(ג) אפי' כו'. שם ל"ה א':
(ד) לפיכך כו'. סנה' פ"ד ב':
(ה) אבל. כסתם מתני' שם ודלא כרנב"ה וכן ברפ"ג דכתובות:
(ו) אפי' כו'. ר"ל אתרו ביה וכמ"ש בכתובות ל"ב ב' בפירוש כו':
(ז) רבו כו'. גטין י"ב ועתוס' שם ד"ה שבתו כו' ובירושלמי הביאו הרי"ף והרא"ש בפ' החובל ס"ס ו' א"ר יוחנן הקוטע יד עבדו של חבירו רבו נוטל ה' דברים והלה מתפרנס מן הצדקה כו' ע"ש:
(ח) מי שיצא כו'. גטין מב ב' השתא חבול כו' ולא איפשיטא ועתוס' שם ד"ה חבלי כו' ועבה"ג בשם הראב"ד וכ' הב"י דהכל מודים בזה וכמ"ש בס"ס מג וש"מ:
(ט) שהרי מעשה כו'. זהו הטעם על שבתה וכמש"ש מודה רב כו':
(י) וכסף כו'. זהו הטעם על נזקה וערש"י ד"ה דאפחתה כו' ותוס' פז א' ד"ה כיון כו':
(יא) וי"א כו' וי"א כו'. הכל מדברי הטור וז"ל הטור ובשבת כ' הרמב"ם שאם היתה סמוכה על שלחן האב הוא שלו כיון שמעשה ידיה שלו וא"א ז"ל כ' דאפי' היא סמוכה על שולחנו אם חבלו בה אחרים הוא לעצמה ואם חבל בה הוא פטור ואם אינה סמוכה על שלחן אביה אפי' חבל בה הוא חייב ליתן לה ומ"ש בשם הרמב"ם שאם היתה כו' הוא דברי הרמב"ם שהעתיק כאן בש"ע כלשונו ודייק מדבריו שאמר שהרי מעשה ידיה כו' אלמא בסמוכה מיירי דאל"כ אין מעשה ידיה שלו כמ"ש בגמ' שם ואפי' למ"ד כו ומ"ש הטור וא"א ז"ל כו' ואם חבל בה הוא כו' ערא"ש שם סז ומודה רב בשבת כו' ומיהו לקמן בברייתא כו' וכן הלכה ואם אינה סמוכה כו' ואם יש בשבת מותר כו' ולכאורה דברי הרא"ש צ"ע דמתחלה כ' אפי' סמוכה ובסוף כ' ואם אינה סמוכה כו' ועוד ל"ל לומר דהא בעי למיתזן מינה הא אפילו בסמוכה דידה הוא וע"כ פי' הטור דמ"ש ואם אינה סמוכה כו' קאי אחבל בה הוא דאז בסמוכה השבת שלו כמ"ש בבנו במתני' שם ס"ח ובאינן סמוכין על שלחנו ואם הן סמוכין כו' וכ"פ בדרישה אבל דברי הטור תמוהין מאד בין בפי' הרמב"ם בין בפי' הרא"ש דהיאך פי' בדברי הרא"ש דחבלו אחרים לעולם שבת דידה והא בבריית' תניא בהדיא ולא עוד אלא אפי' אחרים כו' וכן מ"ש בדברי הרמב"ם דבסמוכה מיירי הא תניא בברייתא להדיא החובל בבניו ובנותיו של אחרים כו' קטנים יעשה כו' ומוקמינן בסמוכין על שלחנו דלא קפיד ועוד האיך סיים וכן החובל בבתו כו' הא בסמוכים פוטר כמ"ש בס"ז ואם היו סמוכים כו' וז"ל המ"מ שם ומזה יראה דבתו סמוכה על שולחנו אם חבל בה פטור דמ"ל בנו או בתו ובפי' שנו בברייתא בבניו ובנותיו שלו פטור ולפ"ז מ"ש הרב למעלה החובל בבתו בשאינה סמוכה ומשלם השבת להעדפה וכמ"ש בגמ' וכמ"ש בהג"ה למטה ונ"ל דוקא כו' והוא דברי המ"מ וכ"כ לח"מ ודיוקו של הטור מ"ש הרמב"ם שהרי מעשה ידיה כו' הרמב"ם ל' הגמ' נקט מודה רב כו' ור"ל בהעדפה אלא שהרא"ש לא ניחא לפרושי דברי רב כן דקא' סתמא בשבת דמעשה כו' ופי' דברי רב בסמוכין ולכן כ' ומיהו לקמן בברייתא כו' וכן הלכה ומפ' דברייתא פליגא ארב וזה דחקו לטור לפרש דברי הרמב"ם בסמוכה אבל הרמב"ם מפ' דברי רב באינה סמוכה ולהעדפה אבל לדינא אין מחלוקת בין הרמב"ם להרא"ש אלא דמ"ש הרא"ש אפילו סמוכה תיבת אפילו ט"ס וצ"ל אם סמוכה כו' וז"ש ואם אינה סמוכה כו' וקאי הכל אחבלו בה אחר' וצ"ל דקא בעי כו' משום דגברא קפדנא הוא כמ"ש בגמ' ולכן המותר שלו ובחבל בה איהו לא קמיירי כאן ונלמד ממש"ש בס"ח בבנו וכ"ה דברי הרמב"ם כמ"ש המ"מ אלא דהמותר באינה סמוכה הוא שלו דלא גרע מאחר וכמ"ש בגמ' החובל בבתו קטנה פטור ולפ"ז מ"ש כאן וי"א כו' וי"א כו' אין מחלוקת כלל אלא הדין להיפך דוקא באין סמוכה המותר של אב בין חבלו אחרים בין חבל איהו אבל בסמוכה וחבלו אחרים שלה הוא השבת הכל ואם חבל איהו כל השבת שלו וכמו בבניו בס"ז ועכשיו אבאר דבריהם בפרטות מ"ש החובל כו' אם נזק כו' הוא כר"י וכמ"ש בגמ' אריב"ח כו'. ומ"ש וכן שבתה כו'. בזה אפי' רב מודה כמש"ש מודה רב כו' ובברייתא שם ולא עוד כו' ומוקמינן בשבת ובאינה סמוכה כמש"ש. ומ"ש אבל צער כו'. דל"פ ר"י ארב אלא בנזק וכמש"ש פציעה ס"ד כו' ר"ל דפציעה אין שם אלא צער וריפוי ובשת. ומ"ש וכן החובל כו'. דמ"ש בברייתא החובל בבתו כו' ג"כ בשבת כמש"ש ה"נ בשבת ומדקא' ולא עוד כו' ואם הרישא מיירי בכל ה' דברים מאי ולא עוד ובאינה סמוכה כמש"ש בגמ' וכמ"ש בהג"ה ונ"ל כו' וכמ"ש המ"מ דכנ"ל דבאינה סמוכה אין חילוק בין חבל הוא לחבלו אחרים:
(ליקוט) וי"א כו' וי"א כו'. כ"כ הטור כפי' בדברי הרמב"ם והטור אבל אינו כן כמש"ש (ע"כ):
(יב) ילקח קרקע. כרבב"ה דנא' באחרונה כשיטתו בכ"מ:
(יג) וי"א כו'. דגדול היה מרבב"ה כמ"ש בספ"ח דשבת א"ל ר"ה לרבה בריה וכשיטתו ועסי' תכג ס"ב:
(יד) וי"א דאינו כו'. הרא"ש שם במתני' סח וכ"כ תוס' שם ד"ה וקתני. ועוד נוכל לפרש כו' אבל הרמב"ם ס"ל כס' ראשונה של תוס':
(ליקוט) סו וסז החובל כו'. הכלל דלתוס' ורא"ש שני הברייתות מיירי הכל בשבת והכלל דבסע"ש החובל בבניו ובנותיו פטור בין גדולים בין קטנים ואחרים שחבלו בהן נותן להם ובאסע"ש לעולם הוא להן לבד מבתו הקטנה שהעדפה הוא של אב בין חבל הוא או אחרים וכ"ז בשבת אבל שאר ד' דברים לעולם הוא שלהן לבד נזק בבתו הקטנה שהוא של אב בין חבל הוא או אחרים בין סע"ש או אינן סמוכים ובתו קטנה היינו כ"ז שלא בגרה ולהרמב"ם בסע"ש וחבל בהן האב פטור מכל ה' דברים בין גדולים או קטנים (ע"כ):
(ליקוט) וי"א כו'. נראה מדבריו שלדעת הרמב"ם חייב בכל ה' דברים וכ"כ המ"מ וצע"ג דריפוי דידה הוי וכן צער ובשת וכן בעל לא זכה בהם אלא בחלקי בשת לדברי ריב"ב (ע"כ):
(טו) אע"פ כו'. מדקא' בסיפא אבל משלמין כו' מ' אבל ברישא לא דלא כהג"א שם ד"ה מיהו כו' ורש"י שם צח ב' ד"ה ואכפייה כו' וערש"י בכתובות פו א':
(טז) או נצ"ב. הרא"ש שם דל"ק בגמ' כ"מ אלא לס"ד דתמכור לגמרי משא"כ בנצ"ב:
(יז) מוכרת כו'. עסי' שפח ס"ב בהג"ה ואשה שמסרה כו' ועמש"ש:
(יח) אם היה כו'. שם:
(יט) שאסור כו' וכן אם החבלה כו'. הכל גמ' שם:
(כ) דהא קצת כו'. דקי"ל כריב"ב ברפ"ו דכתובות וכמ"ש בא"ע סי' פג והויכחובל בגופו כמ"ש בגמ' שם:
(כא) ומה ששייך כו'. ואע"ג שאוכל פירות והיא א"י למחול כמו בנ"מ מ"מ בשעה שחבל היה נכסים שא"י לבעל ולא זכה בהן הבעל וכמש"ש ע"ח ב' לר"ש ואפילו במברחת אמרינן שם עט א' עשאוהו כו' כ"ש כה"ג. שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |