ביאור הגר"א/חושן משפט/תכג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) (ליקוט) ונזק וצער כו' וכן בשבת וריפוי כו'. תוספתא פ"ט דב"ק הכה את האשה ויצאו ילדיה משלם נזק צער ריפוי שבת ובשת לאשה וולדות לבעל כו' (ע"כ):
(ליקוט) ונזק כו'. צ"ע דברייתא אתי לת"ק אבל אנן קיי"ל כריב"ב וכמ"ש בא"ה סי' פג ס"א ולדברי רש"י בפ"ו דכתובות שפי' רק בבשת ניחא וכ"כ הרא"ש בב"ק שם אבל רש"י שם בב"ק ד"ה שמין כ' אף בנזק כדברי הרמב"ם אבל הרמב"ם שם כ' דאף בנזק (ע"כ):
(ב) וצער כו' וכן כו'. הרא"ש שם ותוס' מב ב' ד"ה נותן כו' וע"ש נ"ט א' לפי שסופה כו' וערש"י שם ד"ה נכי כו':
(ג) (ליקוט) וכיצד כו'. דלא כרשב"ג דאמוראי נינהו ואליבא דר"י וכמ"ש בס"פ המדיר ובפ"ג דב"מ והסוגיא בגמ' כאידך ממ"ש בס"פ השואל יחלוקו חדש העיבור לרשב"ג דס"ל כסומכוס וקי"ל בכ"מ דלא כסומכוס וכן כל האמוראי דשם וערא"ש פ"ד דב"ב ס"ו. וערי"ף ורא"ש פג"פ (ע"כ):
(ליקוט) וכיצד כו'. דלא כר"י דפ' בכ"מ כרשב"ג במשנתי' כמ"ש הרי"ף בפ' ג"פ וכמ"ש במ"א וכן רבא ל"ל האי כללא בפ' בתרא דע"ז ס"ט ב' א"ר הלכה כרשב"ג דלר"י ל"צ ועוד דקא' הואיל ותנן סתמא כו' וכן שמואל בפי"ד דשבת ורפ"ג די"ט דפ' כרשב"ג וכן בפ"ח דב"ב קלג ב' וערשב"ם שם ד"ה ת"ש ודבריו צ"ע ואמוראי בתראי ס"ל הא דשמואל כמ"ש בספ"ד דכתובות נג א' (ע"כ):
(ד) וי"א דהוא כו'. אפי' לרבה שם תוס' שם ד"ה אטו כו' והרא"ש והראב"ד אבל סוגיא דשם מ"ג א' כהרמב"ם וש"ע ותוס' שם ד"ה גרושה כו' נשארו בקושיא והרשב"א שם יישבה בדוחק ע"ש:
(ה) היתה כו'. מתני' וגמ' שם:
(ו) וי"א כו'. כר"ח דאתוקם שם ב' כד"ה ודרבה כתנאי ועוד דגדול מרבה כמ"ש בב"מ ו' ב' וזה אינו מוכרח דאפי' ר"ה רבו של ר"ח מצינו דבעי מרבה שם כ' ב' וש"מ. והרמב"ם פ' כרבה דסוגיא הנ"ל מ"ג א' כוותיה כנ"ל:
(ז) היתה כו'. עבה"ג ועתוס' מג א' ד"ה אפי' כו':
(ח) שלה. כשיטתו בס"א וס"ב וכקושיא דגמ' שם גרושה נמי כו' וכאן אין לבעל כלום:
(ט) וי"א כו'. כ"כ הטור שלדעת הרא"ש דהיא לא זכיא בוולדות כר"ח כנ"ל ודבריו תמוהים דאפי' בעל קיים פטור וכ"ה לפי' ריב"א במתני' היתה כו' ועתוס' מב ב' ד"ה היתה כו' ואף תוס' לא דחו פי' אלא משום דסוגיא לא מ' כוותיה וכן מצאתי ביש"ש שתמה עליו וכ' די"ל פי' ריב"א דרבה לשיטתו דבכה"ג זכתה האשה לכן הוכרח לפרש כפירש"י אבל לר"ח אפשר לפרש מתני' כפי' ריב"א ע"ש:
(י) הנוגף כו' בד"א כו'. עבה"ג וכ"כ לח"מ שם:
(ליקוט) בד"א בשנתכוין כו'. כמש"ש ך"ו א' ויהא אדם כו' ועתוס' שם ד"ה ויהא כו' והרשב"א בשם י"מ כ' דמיירי בלא מתכוין דקי"ל כר' יוחנן דחייב כופר בלא מתכוין ודלא כחזקיה ועמש"ש (ע"כ):
(ליקוט) בד"א כו'. עבה"ג בשם המ"מ ומ"ש כרב אדא ב"א כו' ומ"ש כרבי ולא כתנא ד"ח ליתא שהרי הרמב"ם עצמו פ' ברפ"ד מה' רוצח דלא כרבי אלא כתנא ד"ח וכ"כ בה' נערה וכן א"א לומר כמ"ש דרמב"ם מפ' מתכוין כפי' תוס' באותו ממון דרמב"ם שם ושם כ' בהדיא בממון אחר כפירש"י וצ"ל דס"ל דאע"ג דהלכה כתנא ד"ח מ"מ בדמי ולדות לא קי"ל כוותיה דר"א בר אהבה פליג עליה וקי"ל כוותיה (ע"כ):
(יא) וי"א כו'. הראב"ד שם דקי"ל כתנא ד"ח כמ"ש בכתובות ל"ה א' ועתוס' שם ד"ה ומי כו' ואור"י כו' והא דקא' מי איכא כו' וכ"כ בסנהדרין עט א':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |