פתחי תשובה/חושן משפט/עג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פתחי תשובהTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png עג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
אורים
תומים
באר הגולה
ביאור הגר"א
לבושי שרד


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) המלוה כו'. בגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב וכן במכר לו חפץ ולא קבע לו זמן לפרעון. ב"ח סי' סז סעיף יג עכ"ל:

(ב) ולא קבע לו זמן. בגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב היה כתוב בשטר שיפרע במשך זמן ל' יום הכוונה שיפרע מעט מעט ומ"מ אם לא היו לו מעות מוכנים אין ב"ד כופין אותו ואין יורדין לנכסיו עד תום הזמן. הריק"ש:

(ג) שאינו יכול לתבעו קודם. בגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב במג"א (סי' ש"ז ס"ק י"ד) כ' דנוהגים במדינתינו דתובעים סתם הלואה תוך שלשים יום:

(ד) וקבע לו זמן. עיין בתשובת נודע ביהודה (תניינא סי' י"ד) בא' שנתפשר עם נושיו וכתב להם שט"ח לפרוע כשירחיב ה' את גבולו ורצו ללמוד שיעור הרחבת גבול ממ"ש בחולין דף ס"ד כי ירחיב כו' מי שיש לו חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר כו' והוא ז"ל השיב שזה טעות והרחבת גבול הוא הכל לפי העת והמדינה כפי ראות עיני הדיינים ע"ש. וע' בת' עמודי אור סי' ק"ב בא' שהיה חייב לחבירו סך מסויים וירד ממעמדו וכתב לו שטר בזה"ל מודה אני הח"מ שמגיע ממני למוכ"ז סך מאה רו"כ כאשר ירחיב ה' את גבולי אסלק לו והי"ל אז בתים אך לא לכסף מוצא ואח"כ שחל"ח ונפלו הבתים לפני יורשיו ותובע בעל השטר את חובו ונסתפק השואל אם מחוייבים היורשים לפרוע או לא דאפשר דכיון דלא הרחיב גבולו בחייו אין כאן חיוב תשלומין והאריך בזה ומסיק דחייבים היורשים לשלם וראיה ברורה מדברי הבית מאיר לאה"ע סי' צ' ס"א עש"ה:

(ה) אם היתה מלוה בשטר. ע' במל"מ (פט"ו מה' טוען דין י"א) מה שהשיג שם על הראנ"ח בענין ספק בל' השטר על זמן פרעון מי נק' מוחזק ע"ש וע' בשער משפט סק"ד מזה וע' בת' מוה' משה רוטנבורג (חח"מ סי' י"א וי"ב) מ"ש בזה עש"ה:

(ו) ישבע המלוה היסת עבה"ט וע' בת' גליא מסכת (סי' ח') שהאריך בזה:

(ז) לא חלה השבועה. עבה"ט עד וע' בט"ז ובדברי הג' ח"צ כו' וע' בת' פרי תבואה (סי' ל"ו) שכ' ליישב קו' הח"צ על הש"ך ע"כ וע' בת' מו' משה רוטנבורג (חח"מ ס"ה וס"ו) מ"ש בזה:

(ח) ואם השבועה קדמה לחוב שמעון. בגש"ע דהגר"י זצ"ל נ"ב ע' בשו"ת מהר"י לבית לוי כלל ב' סי' י"א:

(ט) הנשבע לחבירו. עסמ"ע סקי"ח ומ"ש עליו הש"ך בי"ד סי' רל"ב סקכ"ח וע' בת' נו"ב סי' למ"ד אות י"ג שכתב דדברי הסמ"ע שכ' בשם תה"ד באין התובע מודה לענין ממון דינו כשאר שטר דלית ביה שבועה הוא תמוה דאדרבה איפכא מבואר בתה"ד שם דכל הפלפול הוא רק לענין איסור שבועה אבל לענין ממון לא מהני להכחיש ולומר שלא נשבע. אמנם הסמ"ע העתיק דברי הד"מ ואצלי הדבר פשוט שטעות נפל בדפוס ואלו הד' תיבות ואם אין התובע מודה הוא ט"ס וצ"ל ואם התובע מודה פשיטא שאין לחוש לשבוע' זו כלל ולענין הממון דינו כו' אבל אם אין התובע מודה בזה כ' התה"ד שצ"ע אם יכול לטעון ובזה כבר הכריע רמ"א לקמן סי' ר"ז סי"ט שאם מודה שנשבע אף שלא נשבע מהני וגם הש"ך ביו"ד סי' רל"ב הביא דברי הסמ"ע הללו והרגיש שהם סותרים דברי ת"ה ולא הרגיש בדברי ד"מ ובטעות שנפל בהם עכ"ל. וע"ש עוד שתמה ג"כ על דברי הט"ז בכאן דמבואר מדבריו שהבין בדברי הרמ"א ביו"ד סי' רל"ב סעיף י"ב מ"ש שם דאם נותן טעם למה אמר שנשבע נאמן דמיירי שאין התובע מודה לו ואפ"ה נאמן כיון שנותן אמתלא ובאמת זה אינו ורמ"א לא בא שם לחלוק על התה"ד כו' ע"ש עוד. ובענין שכתב הסמ"ע ונראה דאם כ' בכת"י שנשבע בפועל לא מצי להתנצל כו' עיין בט"ז שחולק עליו ודעתו דכתיבת בפועל לא מעלה ולא מוריד דאם נותן טעם ואמתלא למה כ' כן בודאי דמהני אמתלא אף שכ' בפועל ואי לא נתן אמתלא אפילו בלא כתיבת בפועל מהני כו' ע"ש וכן הסכים בתומים ע"ש. ועיין בת' בית אפרים חח"מ סי' כ"ד שכתב על נדון דידיה וז"ל הנה הקנין שלא להשכיר הבתים הוא קנין דברים כו' ומצד מה שכ' שנשבע אין לחוש שהסופר שכותב טופסי דשטרי הכי הוא ובכה"ג מבואר בכמה תשובות ובפרט בנו"ב ח"מ סי' ל' שאין לחוש וגם כיון שהוא בל' עבר כל הפוסקים מודים ואע"ג דבסי' ע"ג כ' הסמ"ע דאם כ' שנשבע בפ"מ לא מהני טענתו אף בזו כ' הט"ז דבאמתלא נאמן ואין לך אמתלא גדולה מזו שנוסח השטר כן הוא וכן כ' הנו"ב בחיו"ד סי' ס"ח אך דלכאורה תברא לגזיזי' בחלק ח"מ סי' ל' הנ"ל ולענ"ד העיקר כמ"ש בסי' ס"ח דמשמע שגם שם באתה הכלה עצמה לבסוף עה"ח ואפ"ה פטרה וכ' דהוי אמתלא וכן מבואר בכנה"ג סי' ע"ג בהגב"י סקי"ח בשם הרא"ם. ומ"ש הנו"ב באותה תשו' אות י"ג שהתה"ד מסתפק אם התובע אינו מודה ורמ"א סי' ר"ז הכריע דמהני אם הוד' שנשבע לענ"ד התם אף אם התובע מודה שלא נשבע מהני כמבואר בסמ"ע שם וסעיף ט"ו לענין אם כ' בשטר שקנו ממנו בבד"ח ע"ש בסמ"ע דטעמא משום דגמר ומקני. ומה שמשיג על הט"ז נלע"ד עיקר כהט"ז בפי' דברי רמ"א ביו"ד שם כו' והאריך בזה ומסיק וכ' ונ' דאפי' הסמ"ע מודה בנ"ד דדוקא בנידון דהתה"ד דיוכל להיות שבאמת גמר ונתחייב לו כך אין לנו להאמינו כיון שכתב שנשבע בפ"מ משא"כ כאן שהענין ידוע שקבל עליו שלא להזכיר הבתים וע"ז אין קנין מועיל רק אם באמת נשבע ממש וכיון שהכל יודעים שלא נשבע אין לנו לומר דמסתמא נשבע שלא בפני בע"ד כיון שהוא מודה אלא נאמן שלא נשבע רק שחתם על תופס השטר וכדברי הרמ"א ביו"ד סימן רל"ב עכ"ל ע"ש. ועיין עוד בזה בת' חתם סופר חיו"ד סי' רכ"ז והזכרתיו קצת בפ"ת ליו"ד סי' רל"ו סק"ו סק"א:

(י) במקומה עומדת. עבה"ט עד ונלמד מדבריו כו' וכתב במסגרת השלחן ובמאמר קדישין בשם ת' עה"ג סי' ז' וז"ל ראובן שהשליש ש"ח ביד שליש דלא כאסמכתא באם שיעבור הזמן ולא יעמיד לחבירו הסחור' שהתחייב עצמו להעמיד לזמן המוגבל שיתן השליש הש"ח לחבירו בלי שום פקפוק בעולם וכשבא הזמן לא תבע חבירו הסחורות ואח"כ בא חבירו שיתן לו השליש הש"ח ופסק שפטור ראובן מאחר שלא תבע חבירו הסחורות באותו זמן עכ"ל. ושם בת' מסיים אמנם לפמ"ש שאם לא תבעו הוה ג"כ מדעתו של אותו שלא תבעו (ע"ל סי' של"ט ס"י) ממילא משמע שחבירו מחויב לקבל הסחור' אף לאחר זמן המוגבל ע"ש:

(יא) או שמחל לו פטור משבועתו. עיין בת' נו"ב חיו"ד סי' ס"ז:

(יב) דכל שפטור מדין הפרעון עבה"ט מ"ש ולכן פסק שם במי שנתערב כו' ואין דבריו מוכרחים כו' ובגש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב ע' בשו"ת מ"מ סי' א' ס"ד ע"א וע' בשו"ת תורת חיים למהרח"ש ח"ג סי' י"ז:

(יג) צריך להוליכו אחריו. בגש"ע דהגר"ע ז"ל נ"ב מהרי"ק ואפי' בלא שבוע' היה הדין כן לפי הנלע"ד פשוט עכ"ל:

(יד) החדש הראשון. עבה"ט שכ' עבט"ז במי שקבע זמן פרעון בחנוכה כו' וע' בת' שבו"י ח"ב סי' קע"ב מ"ש בזה. ועיין בספר חוקי משפט שכ' ומכאן סמכו המנהג בירידים שאין מגבין שט"ח שזמן פרעון ביריד והיריד נמשך אף כמה שבועות אלא בסוף וע' בספר מאמר קדישין מזה. ועיין בת' צ"צ סי' ק"כ לשמעון שלוה מראובן מנה לשלם לו מיד בבואו ליריד פלוני ונתחייב ליתן קנס י' זהובים לצדק' אם יעבור ונשבע ע"ז וכבואם שמה ותבע ראובן מעותיו השיב כי הוא צריך תתלה לפרוק סחורתו ולהניח במקום המשתמר וכב' או ג' שעות אח"כ תבע שנית והשיב כי עדיין טרוד הוא בסילוק פועליו ונתינת מכס וכיוצא עד כי סמוך לערב נתן לו מעותיו ונסתפקו אם שמעון חייב לתת הקנס לצדק' כיון שעבר ולא נתן לו מיד ושמעון מתנצל ואומר שכ"ז שהי' מתעסק בענין ביאתו דהיינו פריקות הסחורה וסילוק פועלים כו' לא מקרי ביאתו ביאה והוי כאילו הי' עדיין על הדרך והרי אחר כל המעשים האלה דנשלמה ביאתו אז מיד אח"כ נתן לו מעותיו. והשיב דהתנצלות שמעון לאו מלתא היא דביאה מיקרי מיד כשבא אע"פ שצריך עדיין לכמה עסקים השייכים לביאתו וראיה מקדושין ל"ז ע"ב כו' ומכ"ש הכא שאמר לשלם מיד בבואו אמנם מ"מ נראה דאין שמעון חייב ליתן הקנס כיון שפרע באותו היום שבאשמה דכל אותו יום מקרי מיד וראי' מתוספתא דמייתי הר"ש פ"ט דטהרות משנה ד' ובפי' הרע"ב שם כו' ע"ש ולע"ד צ"ע דהכא מסתמא לא דיבר שמעון בלה"ק רק אמר בל"א באלד אפשר דל' באלד הוי כאומר תיכף ועיין בפ"ת לאה"ע סי' כ"ח סקט"ו:

(טו) מבזבז נכסיו. עיין בה"ט עד ונהי דכבר הסכימו כו' מ"מ אין לך בו אלא חידושו כו' ומה"ט פסק בת' שבות יעקב ח"ג סי' קנ"ח דאם לוה על ידי ערב והמלוה טוען שמ"מ לא הלויתי אלא לדעת שניהם ועכשיו שהלוה מבזבז לא ניחא לי להלוות על סמך הערב לבד אין שומעין לו ואין לכפותו לשלם תוך זמנו ע"ש:

(טז) מהני אם הלוה מודה בכך. ע' בת' חוט השני סימן ל"ז שכתב דאם אין הלוה מודה בכך המלוה נאמן בשבועה במגו דפדית המשכון ע"ש:

(יז) יש מי שאומר דלא הוי אסמכתא. עבה"ט ועי' בספר מקור חיים הלכות פסח סי' תמ"א סק"א שכתב נסתפקתי בתנאי זה שהתנה הלוה ואמר מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך לזמן פלוני אם כשהגיע הזמן הוזל המשכון ואינו שוה אף החצי מדמי חובו אם המלוה יכול לתבוע חובו מהלוה ולכופו לפורעו או שנא' שהוחלט המשכון בע"כ של המלוה ואין המלוה יכול לכופו ולגבות חובו ממנו כלל ונר' לע"ד שהמלוה יכול לכוף ללוה כשהגיע הזמן ולתבוע חובו דתנאי שהתנה הלוה לא היה רק חוב וקנס על הלוה כדי שיפרע ולא לבטל ההלואה מכל וכל כו' עש"ב ועיין בת' בגדי ישע סי' ה' שחולק עליו ודחה ראייתיו ומסיק דהמלוה אינו יכול לכופו לפרוע חובו אלא הוחלט המשכון בע"כ להמלוה ע"ש היטב. ועיין בת' שבו"י ח"ב סי' קכ"ד אודות ראובן שהשכין אצל שמעון יאמר לו אם לא תפדנו עד זמן פלוני יהא שלך מעכשיו בענין שאין בו אסמכתא כבסי' ע"ג סי"ז וכשהגיע זמן לא היה המלוה בעיר כי נסע למרחוק וכשראה ראובן שאין שמעון פה נסע גם הוא למרחוק ועתה כבוא ראובן ושמעון לביתם בקש ראובן לפדות המשכון ושמעון טוען שכבר עבר הזמן וקנה המשכון אף שלא היה בעיר היה לו להשליש מעותיו בב"ד. והשיב דהדין עם ראובן כיון שלא היה המלוה בביתו לזמנו לא חל עליו חיוב הזמן כלל כמבואר לעיל סעיף ח' כו' אכן אם הניח המלוה משכונו בביתו אצל אשתו ובניו שיוכל הלוה לפדות משכונו אם הודיע לו אזי החיוב מוטל עליו לפדות בזמנו ואם לאו נחלט לו משכונו ע"ש:

(יח) ביד חבירו חפץ. עבה"ט מ"ש והגאון ח"צ השיג על הש"ך כו' וכן השיג הגאון מו"ה עוזר ז"ל בהגה שבבה"ט לעיל סי' מ"ז ועמ"ש בזה לקמן סי' רצ"ב ס"ז ס"ק ג':


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון