ביאור הגר"א/אורח חיים/תרמח

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תרמח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א ושיעור כו'. דכאן א"א לומר משילבין דהא משיתייבש הוא מתאדם אלא כמ"ש ברפ"ו כל שיתנקב כו' והליחה לפירי כמו הדם לבשר ולא כ' בהג"ה כר"י בן משלם כמש"ל סימן תרמ"ו ס"ז:

ויבדוק ע"י כו'. הראב"ד אזיל לשיטתו כמ"ש המ"מ דאין נקב במפולש פוסל אלא בחסרון וע' רש"י במתני' ד"ה ניקב כו' וס"ל כהי"א בס"ב ועמ"א:

ואתרוג כו'. דאי אפשר שיהיה בו ליחה שם וראיה ממ"ש באתרוג הישן פסול משום יבש ואמרו בב"ב צ"ח ישן משל אשתקד:

ב

ס"ב אתרוג שניקב כו'. כפרש"י דאסיפא קאי והביא הרא"ש ראיה מהירושלמי שם ניקב ולא פילש מבפנים כשר כי הא דתנן ניקב ולא חסר כ"ש כשר וכ"ש להמפרשים ברישא ניקב וחסר כ"ש שהן ב' דברים אם כן ניקב בלא חסרון פסול וחסרון כ"ש פסול וראיה ממה שדימו שם פסולים לטריפות ואמרו אי ניקב כו' וניקב קרום של מוח אף בלא חסרון טריפה משום דהקרום לחוד' קאי והוי ניקב בכולו ועוד ראיה ממ"ש ניטלה בוכנתו פסול וכמ"ש בס"ח ומשום חסרון אלמא דחסרון כ"ש פסול אפילו אין מפולש:

וי"א דגם כו'. כמ"ש הרשב"א דארישא קאי דמציין הגמ' ארישא ועוד דדוחק גדול הוא שיהא נקב כאיסר ולא יהא חסרון כ"ש ופי' המפ' דניקב וחסר כ"ש הן ב' דברים אי אפשר לומר חדא דאם כן ליתני חסר בלא וא"ו כמו נסדק כו' ועוד דהא ניקב ברישא ובסיפא סתמא קתני ורישא במפולש וסיפא באינו מפולש ולהכי חזר בסיפא ניקב כו' להורות דבכה"ג בכ"ע כשר.

ונהגו להכשיר כו'. כמ"ש ל"צ דעבידא דפי דפי ואין חסרון גדול מההפרש שבין הדפין הואיל וברייתו הוא כשר ועוד דמדמינן שם לטריפות והוכיחו תוס' בחולין מ"ז ב' ד"ה אבל דחסרון מבחוץ והעור ובשר קיים כשר וז"ש מיהו כו'. וכ"ז לס' הראשונה:

ג

ס"ג מפולש י"מ כו'. כמו מבוי המפולש וכ"מ בתוספתא דאפילו בנסדק בעינן מצד זה לצד זה דגרסינן שם בריש אהלות והביאו הר"ש שם פ"ג מתני' ד' אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור כו' אתרוג שנחלק לב' טהור ואינו חושש שמא חסר וכ' הר"ש ונראה דנחלק לא שחלקו לגמרי אלא דלייף כו' ותדע דרישא קתני מפורץ ונפרץ והכא קתני נחלק וכ' וטהור היינו כשר. ומכאן ראיה לסברא אחרונה דס"ב דבעינן חסרון דהא נחלקה לא גרע מניקבה וז"ש ואינו חושש כו' וזה דחשבינן נסדקה ג"כ:

וי"מ כו'. דהא מדמינן לטריפות ושם ניקב הלב לבית חללו טריפה ובירושלמי הנ"ל ניקב ולא פילש מבפנים כו' והא דאמר מפולש היינו שלא כנגד החדרים. וסברא הראשונה מפ' הירושלמי אם נקוב מכאן ומכאן ולא פילש מבפנים כשר:

ד

ס"ד אתרוג שנימוח כו'. פליגי אם הנך פסולין מדאורייתא:

ה

ס"ה נסדק כו'. ממ"ש אי נסדק כו' משמע דמדמינן לגרגרת:

ויש כו'. דכל הפסו' בחוטמו בכ"ש כמו חזזית וס' הראשונה ס"ל דכי פסלינן בחוטמו בכ"ש דוקא אותן הפסולין שפוסלין ברובו כמו חזזית וכמ"ש בירושלמי חוטמו כרובו לפסול:

ויש מחמירין כו'. כגי' ב"י בר"ן וכ"ה ברשב"א שכל דברי הר"ן מועתקין ממנו אות באות כמעט וז"ל שם נסדק פי' לארכו ברובו מב' צדדין ולמטה דאלו בחוטמו כו' ויש מחמירין אפילו כשאין הסדק ברובו למטה עובר מב' צדדין אלא שהוא סדוק מצד א' עד חללו ויש מחמירין לפסול אפילו כשאין מגיע לחללו מכיון שעובר כל הקליפה החיצונה העבה או רובה וצ"ל דמדמה לבשר החופה את רוב הכרס ועבי"ד סי' מ"ח ס"ג:

ו

ס"ו אם ונשאר כו'. כמ"ש הא בכולה:

וי"א כו'. דהא לטריפות מדמינן וכמו גלודה:

ז

ס"ז ניטל דדו. לשון הרמב"ם וכפי' תוס' בשם הערוך:

ויש מחמירין כו'. הוא הרי"ף לפי' הר"ן וכמ"ש בירושלמי ניטלה פטמתו המן אמרי' שושנתו רבי יצחק בר מקולא אמר פיקא והוא רבי יצחק בר אלעזר כמ"ש בפ' ע"פ והוא בוכנתו וכמ"ש בס"ח אבל הר"ן סתר דבריו וכ' ב"י שאף דברי הרי"ף יש לפרש כפי' הרמב"ם וכמ"ש שהשושנתא בו וכן הוא פי' הירושלמי:

וכל זה כו'. דלהכי קאמר ניטלה וכדעת הרמב"ם בי"ד סימן נ' ס"ב:

ח

ס"ח ניטל העץ. לשון הרמב"ם וכפי' הערוך דלהוסיף בא.

ואם ינטל כו'. מתני' שם ניטל עוקצו כו':

שכל רוחב כו'. דאל"כ ה"ל חסר ווזה הטעם על ניטל בוכנתו וכס' הראשונה שבס"ב. מ"מ:

ט

ס"ט חוטמו כו'. הרא"ש ע"ש:

י

ס"י י"א. כו'. דלהכי חזר ושנה בסיפא עלתה חזזית על מעוטו לאשמועינן דמ"ש ברישא על רובו לאו על רובו ממש במקום אחד אלא על מיעוטו דוקא כשר הא שנתפזר ברובו אפילו שבצירוף הוא מיעוטו פסול וז"ש בגמ' ל"ש כו' אבל על מיעוטו ממש לא גרע משיהא כולו חזזית אחת:

ויש כו'. בפשטא דגמ':

יא

סי"א אם הוא כו'. כמו פרוץ כעומד אע"ג דקי"ל כרבנן דאמרי א"א לצמצם כמ"ש בבכורות י"ז ובגיטין ע"ח ובשבוטות ל"ב ה"מ בידי שמים אבל בידי אדם אפשר לצמצם ממ"ש פרוץ כעומד ובפ"ג דחולין מחצה על מחצה כו'. ואמרינן שם לענין טריפות דמחצה על מחצה אינו כרוב ליטרוף אלא בעינן רוב הנראה לעינים וכאן מדמינן לטריפות ואע"ג דמסקינן בבכורות י"ח א' דלרבנן אפילו בידי אדם אי אפשר לצמצם מכל מקום בידי אדם קיי"ל כריה"ג וע' תוס' שם שהאריכו בזה וברא"ש מסיק שם כמ"ש וע"ש פ"ב ס"ד וע' תוס' ספ"ק דעירובין ובחולין כ"ח ב' ד"ה לפי כו' וביבמות כ"ח א' ד"ה לא כו' וש"מ:

ויש פוסלים. דס"ל דרבנן ס"ל אפילו בידי אדם אי אפשר לצמצם כמ"ש בפ"ק דעירובי' מאי אמרת שוו תרווייהו ה"ל ספק כו' מ' דאי אפשר לברר (וס"ל דקיימא לן לגמרי כרבנן אף בידי אדם) וההיא דחולין מסקינן שם דכ"ע מע"מ אינו כרוב משום דבעינן רוב הנראה לעינים והיינו משום דאי אפשר לצמצם וז"ש הראב"ד דא"א לצמצם דבעינן רוב הנראה לעינים וההיא דפרוץ כעומד משום דהכי אגמריה רחמנא כו' שלא תראה רוב הנראה לעינים פרוץ ובזה מתורץ קושית תוס' דחולין שם ד"ה דכ"ע וכן בטריפות דמחצה כשר משום דהכי גמירי דבעינן רוב הנראה לעינים וכן ס"ד בשחיטה דהכי א"ל רחמנא לא תשייר רוב הנראה לעינים כמש"ש:

יב

סי"ב מחוטמו כו'. כנ"ל מהירושלמי חוטמו כרובו וז"ש וכל שינוי כו'. וע"ל סט"ז:

ויש מי כו'. דטעם דבחוטמו פוסל בכ"ש משום דהדרו של אתרוג שם ויבש גם כן פסול משום הדר כמ"ש שם ועיין ברא"ש ס"כ. ומ' בטוש"ע דסברא הראשונה פליג ביבש וסבירא ליה דאין פוסלין בחוטמו אלא אותן הפוסלין ברובו כנ"ל ואע"ג דריאה שיבשה אפילו מקצתה טרפה היינו כשנפרכ' בצפורן אבל צמקה דוקא כולה ועבי"ד סימן ל"ו סי"ג וסי"ד:

יג

סי"ג ולכן כו'. כמ"ש עלתה כו':

ויש מי כו'. כמ"ש הרא"ש דפסול החזזית משום דאינה ממראה האתרוג ולכך נקלף כשר אפילו ברובו הואיל והוא מראה האתרוג אף על פי שאין מראיהן שווין ועסי"ז והני כיון שרגילין הם ממראה האתרוג:

יד

סי"ד אם עלתה כו'. דטעמא דפסולים אלו משום הדר ואינן פסולים בגופו וכמו ענביו מרובים מעליו שפסולו משום הדר ואם מיעטן כשר וזהו הטעם מ"ש ביבמות ע"ו א' וזהו כו' כיון שאינו מחמת עצמו אלא שאין הזרע יכול לקלח מחמת הנקב למעוטי כו' ששם פסולו בגופו וערא"ש:

ולא חסר כו'. עמ"ש בסי' תרמ"ט ס"ה:

טו

סט"ו כבוש בחומץ. רש"י וכשיטתו שפי' בכ"מ שאמרו כבוש בחומץ ועמ"א ס"ק כ"ב:

טז

סט"ז אם הוא כו'. שם מנומר ופי' בגוונין הפסולין כגין כושי לבן אבל ממראה האתרוג או כשר כשר ממ"ש בהד' א"ל רבא שנים כו' אלא כו' וערש"י שם ד"ה מיני כו' אלמא ממראיו לא פסיל מנומר ואמר שם אדומות כשחורות דא"ר חנינא כו' ול"ל לטעמא דר' חנינא הא בלא"ה כיון שאינו ממראה ההדס וז"ש הרא"ש דחזזית אינו ממראה האתרוג דאל"כ לא הוי אמרי' אבל בשניה כו' ואם כן הא דתניא כושי לבן דאף במקום א' פסול ברובו וכמו חזזית דבב' ובג' מקומות משום מנומר ובמקום א' ברובו:

יז

סי"ז מקום כו'. כפי' הרי"ף דומה לכושי שדומה לאדם כושי וכושי הוא כעין שחור מעט הא לן לבני בבל שאתרוגיהם כושיי' הכושי כשר:

כא

סכ"א אא"כ חוזר כו'. כמש"ש ל"א ב' משום דלא גמר פירא ולאו משום הדר וכיון שחוזר למראהו ע"כ גמר פירא:

כב

סכ"ב אפילו אם כו'. עתוס' שם ד"ה שיעור עוד יתכן כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.