ביאור הגר"א/אורח חיים/תרמט

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תרמט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א אבל גזל כו'. דשם א"ר יוחנן אלא לאחר ייאוש כו'. מ' דס"ל דייאוש קני ובב"ק ס"ח ב' פריך ר"י לר"ל ואי ס"ד ייאוש קני כו' וכן שם קי"ד ס"ל דייאוש קני ושם ס"ז א' אמר עולא מניין לייאוש שאינו קונה וכן בגיטין נ"ד א' ס"ל לעולא דייאוש לא קני וא"ל דבכ"מ ס"ל לעולא דקני רק לגבי הקדש שאינו כשר להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה והא בגיטין שם איבעיא לרבא אליביה דעולא בגיזת וולדות ועוד קשה דפריך שם לעולא מברייתא גנב והקדיש והא במרובה פריך ר"י לר"ל מינה להיפוך וכאן אי אפשר לתרץ כמו שמשני שם שהקדישוה בעלים בבית גנב דאם כן מאי פריך לעולא אלא דבכ"מ ס"ל לעולא ור' יוחנן דייאוש כדי לא קני אלא בהקדש ס"ל דקני משום דהוי ייאוש ושינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקדש כמ"ש בב"ק ס"ז א' וכן ההיא דב"ק קי"ד גם כן בשינוי השם דמעיקרא משכא והשתא אברזין כמש"ש ס"ו ב' והא דפריך התם אביי לרבה קרבנו ולא הגזול כו' ש"מ ייאוש לא קני משום מצוה הבאה בעבירה כמו שכ' בסוכה והוא שע"י ההקדש קני ונפיק ביה אבל אי בלאו הקדש הוי קני לא הוי מצוה הבאה בעבירה והשתא מוכיח שפיר דע"כ ייאוש בלא הקדש לא קני וכן מוכיח עולא ורבא שם ס"ז בכה"ג וזהו טעמא דעולא בגיטין ועוד ראיה ממה דפריך בסוכה וליקנינהו בשינוי מעשה ולקנינהו בשינוי השם ר"ל שאגדן באגודה ונקרא הושענא אלמא דאי קני לא הוי מצוה הבאה בעבירה אבל השתא דלא קני אלא מחמת שינוי השם שנעשה לולב למצוה ועוד אמרו שם אבל גזל עצים כו' דקננהו בשינוי השם וכן כשורא דמטללתא עבדו רבנן תקנתא כו' דקני ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דקני להו בלא מצות סוכה וכ"כ בה"ג דה"ל מצוה הבאה בעבירה כו'. ומ"ש מסוכה גזולה דמכשרי רבנן כו' אי דגזל עצים וטלל בהו קננהו בשינוי מעשה אם כן לולב נמי קסבר לולב א"צ אגד ואת"ל כו' כמ"ש בגמ' שם ועוד דפסלינן של אשרה ושל עיר הנדחת משום דמיכתת שיעוריה ולא פסלינן משום מצוה הבאה בעבירה ובירושלמי דסוכה שם תני ר"ח ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול אמר ר' לוי זה שהוא נוטל לולב גזול למה"ד לא' שכיבד את השלטון תמחוי א' ונמצא שאינו שלו אמרו אוי לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. ופליגי דלר"ח דוקא ביום ראשון ולר"ל אפילו בשאר ימים משום מצוה הבאה בעבירה. מה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזלו ושיפהו דמים הוא חייב לו ר"ל ולכם קרינן ואין בו משום מה"ב וז"ש כגון גזל כו' ועתוס' ט' א' ד"ה ההוא כו' ל' א' ד"ה משום כו' וד"ה הא כו':

ומיהו לא כו'. כמ"ש בב"ק צ"ד א' וע"כ לא קאמר ראב"י התם אלא לענין ברכה כו' אף ע"ג וקננהו בשינוי כמש"ש:

ויש מי כו'. לפני ייאוש מיירי דלאחר ייאוש לא אסור אף ביום הראשון אלא משום מצוה הבאה בעבירה כמ"ש שם בשלמא כו' והאי לאו דידיה הוא אלא כו' ואין חילוק בין יום ראשון לשאר ימים כמ"ש שם אלא לפני ייאוש דביום ראשון אסור משום דלאו דידיה הוא וה"ה לאחרים וכי היאך יכול להקנות לו של חבירו אבל בשאר ימים משום מצוה הבאה בעבירה לאחרים ליכא וכ"כ בה"ג דה"ל מצוה הבאה בעבירה אבל אקצייה לאינש אחרינא קני ונפיק ביה ול"ש בי"ט ראשון ול"ש בי"ט שני אלא דשם מיירי לאחר ייאוש וכמ"ש בגמ' בייאוש ושינוי רשות שם בהני אונכרי וס"ל לא"ח דה"ה קודם ייאוש ליכא משום מה"ב דאמרו בירושלמי שנעשה סניגורו קטיגורו כנ"ל משא"כ שהוא לא גזלו ומה שהקשה למה ליה למימר בגמרא ייאוש ושינוי רשות התם משום יום ראשון דבעינן לכם וכמ"ש כאן חוץ מיום ראשון ועיין רש"י שם ד"ה וקרקע כו' וקסבר ייאוש גרידא כו' ואם כן קני כו'. מ' לס' הראשונה דייאוש לא קני א"צ לס' משום מה"ב אלא משום לכם ובזה ניחא דאימעיט סוכה גזולה מלך ת"ל דה"ל מה"ב דהא ע"כ בענין דלא קני דאל"כ הוי לך וכשר כמו גזל עצים אלא דמשום מה"ב היה כשר לאחרים ובזה מתורץ קושית תוס' ל' א' ד"ה משום כו' והדתניא לקמן כו' והוא דוחק דגמ' אמר בהדיא להוציא את הגזול ואין אסור אלא ביום ראשון כמו שאול ומשום מה"ב אסור בכל הימים ועוד לך דסוכה א"א לומר כן דהא שאול כשר שם:

ומשום זה כו'. גמ' שם:

ואין חילוק כו'. ר"ל דאמרי' בחפ"ז דערכין מקרקעי דס"ל כמטלטלין דא"י דמי דוקא לענין חרמים דיליף משדה אחוזה שאין נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ודוקא בארץ ישראל כשדה אחוזה אבל לענין שאר דברים אין חילוק כמו שכתב בסה"ת ש"ז ח"ב ובטוש"ע ח"מ סימן צ"ה ס"א וה"ה כאן דאינו כמטלטלין ועיין ב"ב מ"ד א':

לולב כו'. ר"ל אע"ג דלכתחילה מצוה לאוגדו כמ"ש בפ"ק כשר ע"י א"י:

כמו כו'. כמ"ש בפ"ק דסוכה ובפ"ד דמנחות ואף ציצית ותפילין היו כשרים בא"י אי לאו דמעטינהו שם:

ב

ס"ב והמודר הנאה כו'. כיון דאסו בהנאה לאו לכם קרינן וערש"י ל"ה א'. ד"ה לפי שאין בה דין ממון כו' ומה שצ"ל על אשירה ועל עיר הנידחת דכתיתי כו'. משום שאר ימים כמ"ש תוס' שם ד"ה לפי אבל ביום ראשון אסור משום לכם וה"ה כאן אף על גב דיהבי ליה במתנה מ"מ אסו' כמ"ש בנדרים ל"ד ב' ואינו שלו ואם קדש בהן אשה אינה מקודשת וכמש"ש מ"ז בעי רמי בר חמא ת"ש המקדש כו' אלמא אי אסו' בהנאה אינה מקודשת. שם:

או מלולבו כו'. ר"ל אע"ג דיכול לאתשולי עליה מידי דהוי אתרומה טמאה אע"ג דיכול לאתשולי עליה וסתמא קתני משמע אפילו הן ביד ישראל:

ג

ס"ג של ישראל. כמש"ש באשירה דמשה וה"ה של ישראל דאין לה ביטול כמש"ש בע"א נ"ג א' ר"ש בן מנסיא כו':

אבל של כו'. כמ"ש בסוכה שם וכן בשופר בר"ה ובסנדל ביבמות אבל בחולין אמרו דלא יצא ושם מיירי בשל ישראל:

מיום ראשון כו'. כמש"ו ודוקא כו':

ודוקא כו' אבל כו'. דאז אין לה ביטול כמ"ש בע"א מ"ב א' גזירה דילמא כו'. וז"ש ודוקא כו':

יוצא בדיעבד. אבל לכתחלה לא דאיבעיא להו בע"א מ"ז א' המשתחוה לדקל כו' ועתיס' שם ד"ה מי מאיס כו' אבל הכא כו' ר"ל דשם הוא כמו לאחר ביטול דהא לרבנן שרי בלא ביטלו וכ"כ הרש"א וכ"ה ברי"ו שלמד מהנ"ל וכן צ"ל האיבעיא דשם אשירה שביטלה צ"ל לפי' זה דמיבעיא לכתחילה אם מותר דדיעבד אפילו לא ביטלה מותר במקום דמהני ביטול ותוס' בסוכה תי' בע"א:

וע"ל סי' תקפ"ו. דשם כ' ויש מחמירין כו' והוא דעת ר"ת בתוס' דסוכה שם דההיא דאמרינן לא יצא מיירי קודם ביטול ואפילו דעו"ג ודאמרינן יצא לאחר ביטול ודוקא דיעבד והא דאיבעיא בע"א שם באשירה שביטלה לענין דיעבד ובשביטלה בי"ט דאז שייך דיחוי כמש"ש ועלתה בו תמרה בי"ט מהו וספיקא לחומרא אבל בשביטלה בעי"ט יצא בדיעבד:

ד

ס"ד גנות הצעירים כו'. דאין הקדש לע"ג כמ"ש בע"א נ"א ב' ע"ג שהיה לה גינה כו' וע' בי"ד סימן קמ"ב סי"ג דשם פסק שאסו' וכמ"ש שם מ"ד ב' רבה בר עולא אמר גנובתיה מהכא כו' נוי מיהא איכא ובטור שם כ' ב' דעות וס' הראשונה סובר שהן מותרין שאין עובדין אותה ולא לנוי נעשו אלא כעין תקרובת ואינו נאסר כיון שאינו כעין פנים שהנטיעה הוא התקרובת ואין זה כעין פנים וכמ"ש בר"פ ר' ישמעאל שם וכ"כ רי"ו כאן וכ' הטור וי"א דלא גרע מנוי והכי מסתב' וכ"פ בש"ע שם כנ"ל:

ואפילו האילן כו'. כמ"ש שם מ"ח א' איזו אשירה כל כו' רש"א כו'. ואפי' לת"ק אמר שם העמיד תחתיה וניטלה כו' כ"ש שלא היה כלל תחתיה:

ה

שם ס"ה כל אלו כו'. לשון הרמב"ם:

מפני מומין כו'. כמ"ש שם ולר"ח קשיא מתניתין כו' וכן כל המומין הוא משום חסר או הדר וס"ל להרמב"ם דהדר אינו מיפסיל אלא בי"ט ראשון כמ"ש שם דבי"ט שני לא בעינן הדר חוץ מאכילת עכברים דמאיסי טפי לחד לישנא ואף בזה פסק הרי"ף לקולא ומ"ש בר"פ בשלמא יבש הדר כו' ההיא סוגיא פליגי כמ"ש הראב"ד לרווחא דמילתא הוא דקאמ' דיבש ל"ק כולי האי די"ל הדר בעינן כולי יומא אלא כו' אבל אנן קי"ל כר' חנינא וכן אמרו בירושל' אמתני' דעלתה בו חזזית כו' ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל אמר כל הפסולין אינן פוסלין אלא בי"ט ראשון בלבד ור"ל מחזזית ואילך שפוסלין משום הדר חסר וכתב תוס' דהירושלמי פליגא על סוגיא דידן וס"ל דהדר אינו פסול אלא בי"ט הראשון בלבד אבל לפי מ"ש ל"פ:

או מפני כו'. כשמואל שם וסייעיה רבא דהוא בתרא ודלא כס"ד דאמר קפסיק ותני כו' אלא בין גזול ובין יבש בי"ט ראשון בלבד וכאן לא נחית לאיפלוגי בדין ההדר וסמיך על מ"ש שם בדין דנקבוהו עכברים:

ויש פוסלין כו'. כר' יוחנן דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כמ"ש בפ"ד דעירובין וכן כל הפסולין משום הדר כמ"ש לקמן אבל אם היה יבש או כו' וכמ"ש רב אמי יבש פסול כו' גזול פסול כו' ודוקא בחסר אמרינן שם דבשאר ימים כשר וכן כל הפסולין משום חסר אבל הפסולין משום הדר קי"ל כמ"ש בר"פ בשלמא יבש כו' וכן ר' אמי כנ"ל אלא צ"ל דוקא בחסר מכשרינן בשאר הימים והוא דעת תוס' והרא"ש.

ומותר ליטול כו'. כמ"ש בפ"ק דפסחים ופ' בתרא דבכורות ואע"ג דבפ"ב דב"מ לא אמרינן כן התם משום דמחסר ליה וע"ל סימן י"ד וסימן תל"ז:

מיהו כו'. כלישנא קמא. ור"ח ורי"ף ורא"ש וכל הגאונים פוסקין כלישנא בתרא.

עד שיסיר כו'. כיון דאינו פסול בגופו דהא חסר כשר אלא משום דמאיס כשאינו מאיס מותר משא"כ בפסול בגופו כגון פסולין דהדר וז"ש אבל אם כו' וכת' בהג"א ול"ד לענביו מרובין מעליו ששם אינו ניכר המיעוט ונראה שלמד ממה שאמר המתני' תיקון בענביו כו' יותר משאר פסולים וע"ל סימן תרמ"ח סי"ד ובהג"ה נזהר בזה וכ' ולא חסר כלום משא"כ בחסר אפילו בשאר ימים אבל נראה דהרא"ש שם פליג:

ומותר כו'. כ"כ הרשב"א דהא דר' חנינא שם איירי בכה"ג אבל בלא"ה כולה אתקצאי כמו עצי סוכה שאסורין אפילו היותר מהכשירו וכל שכן כאן שהוא גוף א' דלא כרא"ש שם:

והפיסול כו'. דבירושלמי לא קאמר אלא בחזזית וכיוצא בו אבל רישא דמתניתין אסור לעולם:

משום ע"ג. מדהוצרך לאוקים שם ל"א ב' באשרה דמשה ועל כרחך ביום שני עסקינן כמו שכתבו תוס' שם דבור המתחיל באשרה כו' וכנ"ל ס"ב ועיין תוספות ל"ה א' דבור המתחיל לפי כו' וי"ל דנקט כו':

או כו'. משמע אף תרומה טמאה וערלה דלא כפי' רש"י ותוס' משום לכם אלא כיון דלית בה היתר אכילה או דין ממון כתותי מכתת שעוריה שהן מהישרפין סוף תמורה כמ"ש הרשב"א והר"ן ע"ש ושם ומ"א לא ע"ש. ובזה מתורץ קושיית תוס' דל"ל למימר כתותי כו' הל"ל משום היתר אכילה ולפי זה ניחא דכולהו משום כתותי כו':

או מפני שאינן מינן. ממ"ש הדס שוטה לסכך ול"ק לשאר ימים:

או שהם חסרים כו'. דטעמא דאשרה כו' דכתותי כו'. וחסרון השיעו':

וחזזית כו'. זה כ' לשיטתו ועתוס' ד"ה קפסיק כו' וברא"ש אבל להרמב"ם דוקא ביום ראשון וכמ"ש בירושלמי ולהרמב"ן שיטה אחרת דודאי יבש וחזזית וכל משום הדר וחסר בזמן הזה שאין ז' הימים אלא מדרבנן אינן נוהגין וזהו דר' חנינא אבל מתני' מיירי במקדש שכל ז' ימים שוין אין חילוק בין יום ראשון לשאר ימים חוץ משאול וגזול לחד מ"ד אבל שאר דברים אין חילוק וז"ש קפסיק כו' דמתני' איירי במקדש שאחר כך שונה שם בראשונה היה לולב כו' ועד שם לא איירי בתקנת ריב"ז ולמ"ד מה"ב אין חילוק רק בשאול כמיש במתני' להדיא מפני שאמרו אין אדם כו' ולמ"ד אף גזול קאי גם כן אגזול כמ"ש בברייתא שם לכם להוציא את כו' אבל דר"ח וכן דירושלמי קאי אבזה"ז וגם אגזול דשמואל לשיטתו דס"ל דגזול אף במקדש כשר כמ"ש בגמ' אבל למאן דפוסל פסול אף בזה"ז משום מה"ב אבל שאר הפסולים פסול אף בזה"ז וכמ"ש הרמב"ם וס"ל בזה"ז כהרמב"ם רק בגזול פוסק כר' יוחנן וכן סתם בש"ע בריש סי' זה כל כו'. ויש מי כו' וכן שאול כו':

והעושים כו'. כמ"ש מ"ג ב' אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא ופירש הרשב"א שם דר"ל כאילו לא ידעינן משום דאמרינן בפ"ק די"ט שלחו מתם הזהרו כו' הרי אנו כמנהג אבותינו כו' שלא היו יודעין בקביעא דירחא וראיה שהרי לדידן גם כן לא דחי י"ט ראשון שבת כמו להם משום דאנן לא ידעינן בקביעא דירחא וכמ"ש בריש פ"ד ובשביל זה אף לדידהו לא דחי כיון דלדידן כו' כמש"ש וכמו שהם מספיקא היו נוטלין ולא מברכין כן אנחנו ואף לדעת י"מ דוקא להחמיר עבדינן כוותייהו ולא להקל אין זה להקל כיון שנוטלין וכתב הרי"ף בפ"ק דמגילה דה"ט דשופר שדחינן משום טעמא דרבה גם כן משום דלא ידעינן בקביעא דירחא וכ"כ הרשב"א בסוכה שם וכתב שלכן לא דחינן מילה משום טעמא דרבה כיון שזמנו ברור ע"ש ובר"ן במגילה שם. וגם מדברכינן אי"ט שני אע"ג דספק לא מברכין מברכינן משום כי היכי דלא לולזלי כ"ש שלא יברך כי היכי דלא ליזלזלו ול"ד לספירה דשם הוא מדאורייתא משא"כ כאן וער"ן פ"ה:

ואם יש כו'. דשלא מדעתו הוא גם כן מפסולי י"ט ראשון ור"ל במתנה דוקא ועמ"א:

ו

ס"ו בשעת הדחק כו'. ממש"ש ל"א ב' אין שעת כו' ונוטלין משום שלא תשתכח כו' כמש"ש דאף פריש או רימון אלא משום זימנין דנפיק חורבא משא"כ בפסולין דהיכא דאיכא כשרים כו' ולהכי מברכין כיון דלזכר:

ויש מכשירין כו'. מהנ"ל ומ' שהיו מברכין דאל"כ היאך מייתי ר"י ראיה מהם הא אדרבה מהם ראיה להיפך וע"כ ראה ר"י שהיו יוצאין בהם דמירוש' אין ראיה משום דפסולין לא יהו מורישין והלא ראוי לעשות כלים ושאר דברים. רמב"ן. ומדקאמרי רבנן אין שעת כו' משמע דבשעת הדחק מודים לר"י דכשר וכתב הרמב"ם דוקא לולב ולא מין אחר וטעמו ממה שכ' שהיו מורישין את לולביהן משמע דוקא לולב:

ויש מקילין. פ"ה בערבה וכמ"ש הריטב"א וכל האגודה קורא לולב או שהיו שאר המינין מצויין דהא לר' יהודה בכל המינין מכשיר ואף לס"ד דאתרוג לא מ"מ בשאר מינין מכשיר וקאמר לולביהן ודוקא בג' המינין דלא כתיב הדר בפירוש מקילין בשעת הדחק אבל אתרוג אף בשעת הדחק לא דהא קפיד קרא ודוקא יבש דמשום הדר אבל כל שבגופו כגון חסרי השיעור כו' כנ"ל אף בשעת הדחק פסולין: שם. וכ' הדפ משום דג"כ אינו מצוי משא"כ בערבה דמצויה ועיין במרדכי:

ואע"ג דחסר כו'. דטעמו דכשר משום דשירי מצוה הוא וכשר כמו גרדומי אזוב וגרדומי ציצית אבל כה"ג לאו חסר מיקרי וכמש"ו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.