אליה רבה/אורח חיים/תרמח

אליה רבה ‏ אורח חיים תרמח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] יבש פסול וכו'. וכמוש שקורים וועליק כתב בתשובת מהרי"ל ורוקח דפסול, ותמה מגן אברהם מש"ס [סוכה] דף ל"א דכמושים כשרים ופסק כן על ידי שיבדקנו עיין שם באריכות. ואני מצאתי בבעל הלכות גדולות דף ל"ד דגריס בש"ס דף ל"ו כמוש פסול במקום כבוש וברוקח משמע דגריס תרווייהו, ואם כן לא תיקשי מברייתא דף ל"ד דודאי הלכה כברייתא זו דתנא לה גבי הלכתא דדיני עיין שם, אי נמי דלעיל מיירי בשאר שלושה מינים ולא באתרוג, ועוד דאף אם נאמר דפליגי ראוי להחמיר וכן בכל ספרי מרדכי בשם ראבי"ה איתא דפסול וכן כתב באגור בשמו, וכן מצאתי בספר אמרכל על קלף בשם ראבי"ה. גם מה שנדחק מגן אברהם בהגהות אשירי ליתא אלא ר' אליעזר בן יעקב לטעמיה כדאמרן ואין כדאי בדיקדוק שדקדק מגן אברהם להוציא מפשטיה:

ב

[ב] [לבוש] מחט ובו חוט וכו'. כן מגיה הבית יוסף, אבל רבינו ירוחם כתב להדיא מחט או חוט ואם יש בו ליחה יראה במחט או בחוט, עד כאן, ומיירי בחוט קשה. ומה שקשה למאן דאמר בסעיף ב' דנקב מפולש פסול אפילו באין חסרון כבר תירץ תוספות יום טוב דהאי יעבור לאו מעבר לעבר וכן משמע בב"ח והיינו שתוחב המחט קצת ומוציאו לאחוריו. וזה לשון הראב"ד גופיה בספר תמים דעים יעבור בו מחט ואם יש בו ליחות מיד יוצא דרך הנקב, עד כאן. אם כן אין צריך לנקוב מעבר לעבר דמיד בנקב יוצא ואין צריך היכר ליחות במחט, אבל הט"ז תירץ דאם הנקב בחד צד מפולש דהיינו בעובי שלה אין פוסלין לכולי עלמא, עד כאן, וצריך עיון:

ג

[ג] ודאי יבש וכו'. משמע דלא מהני בדיקה דמחט וכן פסק הב"ח דלא כט"ז, ואם טמנו בדבש מתקיים הלחלוחית ומהני בדיקה (ב"ח), וט"ז חולק דהוי כבוש כמו שכתב בט"ז, ואולי סבירא ליה לב"ח דלא אמרינן כבוש במים אלא באיסורא:

ד

[ד] בכאיסר וכו'. אם הנקב מרובע או ארוך רואין אי כד מעגלת ליה הוי כאיסר אסור כמו בגרגרת ביו"ד סימן ל"ד (מגן אברהם) דלא כרדב"ז:

ה

[ה] אם רואה שאין וכו'. פירש הט"ז שאין קולא כלל על ידי קוצים משאר נקבים וכל שאין העור והבשר קיים אף שידוע שנעשה על ידי קוצים פסול ודלא כהמון עם שטועין מיהו בספק אם הבשר קיים אזלינן לקולא, דסמכינן בספק על יש אומרים דבאין מפולש בעינן חסרון כאיסר ואם ניקב עד חדרי הזרע אף עור ובשר קיים פסול ובספק אם מגיע לחדרי זרע כשר כיון שעור ובשר קיים סמכינן על יש אומרים במצד זה לצד זה בעינן:

ו

[ו] מצד זה וכו'. פירוש אף הקליפה עבה מיקרי מפולש מצד זה לצד זה לכולי עלמא, וכן משמע בתוס' ורא"ש, ועיין מה שכתבתי לעיל בשם ט"ז דבחד צד כשר אף במפולש:

ז

[ז] וחדרי הזרע קיימים וכו'. הקשה הב"ח איך יודעים שקיימים בפנים, ותירץ דכשנימוח כמים נראה מבחוץ מעבר אל עבר, ומגן אברהם כתב שהחוש מכחישו ותירץ דיכול להרגיש במשמוש היד ועיין בספר תמים דעים סימן ר"ל מזה. והנה הב"ח הקשה דכל הגאונים אוסרים עיין שם, ואני מצאתי בבעל הלכות גדולות דמתיר בהדיא וכן בתניא בשם בעל עשרת הדברות:

ח

[ח] ואם נשאר וכו'. ויש מחמירים לפסול בנסדק רובו (רמ"א), ונראה דהלבוש השמיטו בכוונה כמו שכתבו כל האחרונים דלא קייימא לן הכי. כתב הר"ן לארכו כרחבו משני צדדין, עד כאן. ופירש מגן אברהם בין שנסדק לארכו ובין שנסדק לרחבו בעינן משני צדדין אף על גב דבגרגרת אם נפסק לרחבו טריפה ברובו היינו משום דכשהבהמה פושטה צוארה מתקיע מה שאין כן כאן, עד כאן. ומצאתי בספר הגהות להרי"ף שמגיה בר"ן או לאורכו או לרחבו ולזה מכוין פירוש הנזכר לעיל:

ט

[ט] ויש מי שאומר וכו'. כן כתב הר"ן דאף דאמרו בש"ס לענין חזזית משמע דהוא הדין לכל פסולי אתרוג, עד כאן. אבל מכל הפוסקים לא משמע הכי, ועוד דאם כן גבי נקלף נמי יהא פסול בחוטמו אף שיש לו מראה אתרוג דהא נפסל בלא נשאר כל שהוא, והרא"ש כתב דוקא במראה פסול הוא דפסול בחוטמו, ובטור דוקא כשאין לו מראה אתרוג, והב"ח מסיק להכשיר אף שאין לו מראה אתרוג בחוטמו אם כן הכא נמי יכשיר. ובאמת אפשר לי לפרש כראב"ד והרא"ש בנקלף כל שהוא בחוטמו פסול אף שיש לו מראה אתרוג והיינו מטעם דר"ן אלא דהטור והב"ח לא הבינו כן וכן כתב מגן אברהם ס"ק ט"ז בשם דרכי משה דכשר בנסדק בחוטמו שכן דעת הרא"ש ובית יוסף ועיין ס"ק כ':

י

[י] [לבוש] והוא שלא נשתנה וכו'. פירוש במראה כמו מקום שלא נקלף ובדעת הטור שפסק כראב"ד אבל הב"ח האריך דאף הראב"ד לא אסר באין לו מראה אתרוג אלא בשנים ושלושה מקומות אבל במקום אחד אף ברובו או בחוטמו כשר כל שאינו מראה פסול ופסק כן. ואני אוסיף דאף בשנים ושלושה מקומות ראוי להכשיר כל שאינו מראה פסול, כי מצאתי בספר תמים דעים סימן ר"ל שראב"ד גופיה מסכים עם יש אומרים דדוקא במראה פסול בעינן עיין שם. ומכל מקום בחוטמו נראה לי לפסול דהא כתבתי לעיל דלדעת הראב"ד אף ביש לו מראה אתרוג פסול נקלף דנמי פסולי אתרוג מיקרי אם כן ודאי ראוי להחמיר באין לו מראה אתרוג:

יא

[יא] ויש אומרים וכו' בסלע וכו'. וכן נראה הסכמת הב"ח. גם נראה לי המעיין בספר תמים דעים שם יראה דיש אומרים דברובו פסול אף שיש לו מראה אתרוג כיון שנקלף דלא כהבנת הרא"ש בראב"ן, ומכל מקום לדינא מסכים דכשר בנשתייר כסלע:

יב

[יב] ויש להחמיר וכו'. והב"ח כתב שאין להקל כלל אם לא שיש ספק אם ניטלה שושנתא או לא היה לו מעולם, עד כאן. מבואר בספק ניטל דד פסול ולאפוקי מעולת שבת כמו שכתבתי באריכות באליה זוטא. ובשל"ה כתב שאם יש אתרוג מהודר ואין לו שושנתא ולוקח מחמת זה אתרוג אחר שאינו מהודר הוא כסיל שבחשך הולך, עד כאן. וכהאי גוונא כתב הט"ז ולא ראיתי נוהגין כך אלא סומכין ארמ"א והב"ח הנזכרים לעיל:

יג

[יג] אתרוגים וכו'. וניכרים שיש במקום פיטמא כמו גומא מתחילת ברייתו (מבי"ט ח"ג מ"ט):

יד

[יד] ניטל וכו'. בתשובת בית יעקב סימן קמ"ב האריך להתיר כשמחברו על ידי מחט באופן שאינו ניכר ולבד שלא יעבור המחט לחדר הזרע רק בעובי שלה כמו שכתב סעיף ג' וסיים אך מילתא חדתא וצריך אני לבעלי הוראה שיסכימו עמי אך ביום טוב שני נראה לי פשוט לברך עליו, עד כאן. ולעניות דעתי יש לדחות ראייתו מסוכה דף ל"ז דדוקא לענין לקיחת בית יד הוא דאמרינן כיון שמחברו כגופו דמי ולא לעשות מחסר שלם, ועוד הא כתבתי בתשובתי בסוף ספר אליהו זוטא דאין ללמוד מדין עירוב בסימן שס"ו לחבר פת פרוסה עיין שם. ועוד נראה לי דיש לחוש על בל תוסיף ואף דבאגודת לולב בשאינו מינו בריש סימן תרנ"א דלא הוי בל תוסיף מכל מקום אפשר לחלק:

טו

[טו] [לבוש] אפילו מקצתה וכו'. והט"ז מתיר עד שינטל כולו וכמשמעות רמ"א, וכתב מגן אברהם דאף לאוסרים במקצתה בעינן שינטל עד האתרוג כיון דהטעם משום חסר:

טז

[טז] [לבוש] אבעבועות וכו'. מיעוט רבים שנים אבל אבעבוע אחת אפילו בחוטמו כשר (מבי"ט ח"ג מ"ט), וכנסת הגדולה כתב שאין נראה לו דיקדוק זה. עוד כתב מבי"ט דוקא כשנולד מעצמות האתרוג, אבל מה שנעשה מקומו עקום ואדום מחמת שעוקצין אותה קוצים כשהוא גדל באילן כשר, עד כאן, הביאו כנסת הגדולה ומגן אברהם. וצריך עיון דבאגודה כתב דרך הוא במקום ששוכב על קוצים גדל בו חזזית, עד כאן, הרי דלא בעינן מעצמות אתרוג:

יז

[יז] אלא ברובו וכו'. של כל אתרוג משני צדדין (הסכמות הפוסקים):

יח

[יח] בשנים או בשלושה וכו'. מקשים השתא שנים פסול שלושה מיבעי, ותירץ הט"ז דהכי קאמר דמקיש שלושה לשנים דבשנים בעינן שיהא מקום פנוי ביניהם אבל כשאין ביניהם אלא כחוט השערה מראה אתרוג כשר. ובדרישה תירץ דלסברא ראשונה בסימן קמ"ו דאף שיש שלושה אינו פוסל אלא בנתפשט ברובו לסברא שניה קא משמע לן אף שיש שנים פסול במיעוטו, ובלחם משנה פרק לולב הגזול מצאתי שנים שנים משני צדדין ושלושה מצד אחד, והיינו דאמר בירושלמי על רובו של צד אחד פסול והיינו מיעוטו של אתרוג אלא מיירי בשלושה מקומות, והרא"ש נדחק לומר שהירושלמי חולק עד כאן לשונו. ולעניות דעתי אי אפשר לפרש כן הירושלמי שהרי סיים וחוטמו ברובו ובחוטמו ודאי לא בעינן אפילו בשני מקומות, גם תימא עליו שכתב דהרא"ש נדחק לומר שהירושלמי חולק דאין כוונת הרא"ש כלל שהירושלמי חולק אלא כוונתו לפרש מה שכתב הירושלמי צד אחד פירושו מקום אחד כמו בגמרא דילן ולא צד אחד, ומה שכתב וכן מבואר בתוס' דף כ"ט ד"ה קפסיק וכו'. עוד כתב לחם משנה שם זה לשונו, ועוד יש לומר כדי לתרץ שלא תקשה רישא אדיוקא דסיפא דבשני מקומות אפילו מחצה ובשלושה אפילו מיעוטו, עד כאן. וקשה הא בגמרא [סוכה] דף ל"ד קאמר על מתניתין מיעוטו כשר לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלושה מקומות כשר אמר ליה רבא הוי מנומר ופסול הרי דאף במיעוטו פסול בשני מקומות:

יט

[יט] ויש פוסלין וכו'. וסברא ראשונה עיקר נראה לי שכן פסקו הרא"ש והטור ור"ן וצידה לדרך וריב"ש ורדב"ז ואפילו בשלושה מקומות מוכח מינייהו דבעינן שיתפשט ואם נתפשט לצד השני מיקרי רוב דהוי רוב היקיפו אף על פי שאינו רובו של כל אתרוג:

כ

[כ] אפילו במיעוטו וכו'. רצה לומר מיעוט פחות מחציו אבל הרביע והשליש לא (כלבו), ושאר פוסקים סתמו בזה וגם הוא סיים ויש לדקדק שלא יהיו בו חזיז כלל:

כא

[כא] ויש פוסלין וכו'. וכן עיקר בפוסקים וכן משמע בספר צידה לדרך (ט"ז):

כב

[כב] וכל שינוי מראה וכו'. כבר כתבתי בריש סעיף ט' דוקא שנשתנה למראה פסול:

כג

[כג] ויש מי שאומר וכו'. יבש ושאר פסולים משום הדר כן הוא לשון הרא"ש. ונראה פירוש רמ"א ולבוש דאף לסברא ראשונה בסעיף ה' דלא פסול נסדק בחוטמו מכל מקום ביבש סבירא ליה דפסול כיון דפסולו משום הדר והוא הדין שאר פסולין משום הדר וכן עיקר לדינא, והמגן אברהם תמה בזה ולא ירד לכל הנזכר לעיל:

כד

[כד] בכל שהוא וכו'. דוקא כשנראה לכל אבל אם אין נראה לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל בו לא הוי כל שהוא (מבי"ט שם):

כה

[כה] [לבוש] דכיון דשכיחי וכו' ועוד וכו'. ברמ"א כתב שני דיעות בזה דלמהרי"ל שכתב טעם לפי שאין גבוה וכו' אם כן אם גבוה אסור, ולתרומת הדשן דטעם דשכיח גם בגבוה מותר וכן כתב רדב"ז סימן קי"א זה לשונו, החזזית במצרים זהו ברייתן ודרכו וטבעו אף שנמצא אחד בכמה בלי חזזית אין זו ראיה, עד כאן. מיהו סיים ראוי לבקש אתרוג כשר, גם בתרומת הדשן גופיה סימן צ"ט חוכך בזה להחמיר לכן אין להקל בדאפשר:

כו

[כו] [לבוש] או אפילו וכו'. ורש"י פירש תפח נרקב סרח ריחו רע מחמת תולעת שאכלוהו, עד כאן. ועיין סעיף ב' דנקב כל שהוא פסול. כתב ספר אמרכל אתרוג תפוח וכו' טעמא דפסולים דהדר בעינן וליכא:

כז

[כז] בחומץ וכו'. כתב מגן אברהם נראה דלדידן כששרו במים מעת לעת הוי כמבושל והא דכתב הטור וכל שכן בחומץ היינו דבחומץ אפילו בלא שהא אלא כדי שירתיח הוי כמבושל, עד כאן. וצריך עיון דהא מסקי הש"ך ופרי חדש ביו"ד ריש סימן ק"ה דאף בחומץ בעינן מעת לעת ושכן סבירא ליה להטור, ובאמת אפשר דלא אמרינן כבוש במים אלא באיסור שבולע ופולט ובסימן תע"ג במרור צריך עיון ועיין ס"ק ג':

כח

[כח] [לבוש] יש אומרים שאין וכו'. בשולחן ערוך סתם כסברא זו כיון שרי"ף ורמב"ם ומגיד פסקו כן, והלבוש כתב גם סברא ראשונה שהוא שיטת רש"י והרא"ש וטור וכן הסכים ריא"ז:

כט

[כט] [לבוש] ויש פוסלין וכו'. אף דהשולחן ערוך סתם כסברא ראשונה מכל מקום נראה לי להחמיר בדאפשר כי ראיתי שרוקח ורבינו ירוחם וראב"ן פסלו כסמ"ג:

ל

[ל] [לבוש] אם ידוע וכו'. ומכל מקום אין סומכין על זה אם לא שהתחיל מקצתו להית מוריק ככרכום וכן כתבו אחרונים ודלא כב"ח וכבר העליתי זה באליהו זוטא:

לא

[לא] [לבוש] בשתי ידיו וכו'. ולשון השולחן ערוך גדול כל שהוא והיינו כמו שכתב הר"ן אף שצריך ליטול על כתפו יצא שכיון שאין מעכבין זה את זה בשיש לו נוטל הלולב ואחר כך נוטל האתרוג:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.