לבושי שרד/אורח חיים/תרמח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים תרמח

ט"ז סק"א ודאי אין פוסל כו' חולק אהמ"א סק"ב ועבט"ז סק"ו ומש"ש:

מ"א רסי' ד"ה אפי' כמוש כשר לעולם. ר"ל אפי' שלא בשעת הדחק:

שם אלא מחמת יובש וכו'. יבש הוא וקרי ליה כמושות לפי שהוא רק במקצתו וס"ל לש"ג דיבש מקצת כשר ולא קי"ל כך כמ"ש המ"א סקי"ז מש"ה פוסלו הג"א ועכ"פ מביא ראיה מהש"ג דיובש במקצת קרוי כמוש ובההוא דוקא פוסלו הג"א ומסיק די"ל דאע"ג דכמוש כשר הוא דוקא במקצתו וכמו בריאה דיובש פוסל בכל שהוא וצמקה דהיינו כמוש דהכא פוסל דוקא בכולה:

סק"א כמחט וכו' יתחוב המחט עם החוט בחוזק בדופן באתרוג יוציאו לאחוריו ואם יש בו ליחה יראה בחוט מחמת התחיבה בחוזק:

סק"ד קמט וסדק וכו'. שנעשה כך מתולדה ואין בו נקב:

סק"ה דאל"כ אפי' הבשר קיים כו' ר"ל דאפי' אם נעשה מתולדה דהוי כמו קמט בריאה אינו כשר במפולש א"כ למ"ד דעד חדרי הזרע הוי מפולש פסול אפי' לראב"ד דהא יש בנקבים ההם חסרון:

שם יש ספק וכו'. הוא ענין בפ"ע ואיירי בנקב שאין בו חסרון והוא מובן אבל ביש בו חסרון כיון דגם לראב"ד אינו כשר בבירור דהא אם הוא עד חדרי זרע פסול אי מיקרי בכה"ג מפולש מש"ה לא מכשרינן אע"ג דלהראב"ד יש בו ס"ס שמא אינו עד חדרי הזרע ושמא עד חדרי הזרע אינו נק' מפולש וא"כ אפשר דלהראב"ד כשר מחמת ס"ס זה מ"מ כיון דלהחולקים אהראב"ד פסול ולהראב"ד גופיה אינו אלא ס"ס אפשר בכה"ג אפי' בשעת הדחק אין להקל:

סק"ו כנגד אותן חדרים וכו'. ומה שהכשיר הט"ז בסק"א היינו ענין אחר שתוחב המחט אפי' נגד חדרי הזרע אלא שתוחב בקצת הקליפה ברוחבו מצד א' של האתרוג נקב קצת ויש לנקב שתי פיות וזה אינו לא מפולש ולא מעבר לעבר וכאן מיירי שלמעלה מחדרי הזרע ניקב מעבר לעבר ובתשו' אחת הארכתי בדברי' שונים וכאן אין להאריך:

שם וכדאי' שם לעיל מיני' דלא תימא שהר"ן מחמיר יותר מתוס' כיון שכ' ל' קליפה לא מיירי עד חדרי הזרע אלא קליפה דקהע"ז בא הט"ז להביא ראיה דכל עובי נק' קליפה:

ססק"ז ופסק בה הרי"ף לקולא כצ"ל:

שם כיון דספק דאוריי' הוא וכו' ס"ל דאע"ג דהפסולים דרבנן מ"מ גוף האתרוג דאוריי' ואפשר ס"ל דגם הפסולים הם דאוריי' וע' בט"ז סי' תרמ"ט סק"ג:

מג"א סק"ו ולא דק דדוקא. דהא זהו מהר"ן להגירסא לאורכו ברובו מב' צדדים כו' ממילא עכ"פ לא מיירי רק מב' צדדים:

שם ולי צ"ע. ר"ל עוד קו' אחרת ארמ"א:

שם בר"ן הוא לאורכו כרוחבו. גי' זו הוא כרוחבו בכ' הדמיון ור"ל בין לאורכו בין לרוחבו:

סק"ט יש שפי' בין לאורכו וכו' ר"ל שהסדק באורכו והסדק תופס כל רוחב האתרוג משני צדדיו:

שם והוא דעת ה"ג וכו'. כאן שייך מ"ש אח"כ א"כ ה"ה בנסדק כל האורך דפסולה היינו שהסדק ילך ברוחב האתרוג משני צדדיו ואח"כ שייך מ"ש כאן ואין לומר הא בלא"ה פסול וכו':

שם רק שהר"ן מביא חילוק. ר"ל שכל הפוסקים כתבו שצריך דוקא כל האורך והר"ן נמי לא פליג אלא שהחילוקים שהביא הוא לענין הרוחב אם יהיה מב' צדדים או מצד אחד או ברוב עובי' אבל באורך לא מיירי כלל ולאפוקי ממ"ש הרמ"א כמו שסיים אח"כ.

סקי"א בגמ' נטלה פטמתו וכו' במשנה תנן ניטלה פטמתו פסולה וניטל' עוקצתו כשיר' וקאמר בגמר' על ניטלה פטמתו תנא ר' יצחק בן אלעזר ניטלה בוכנתו:

שם הנכנס ומכ' באסית' וכו'. מכתש':

שם אבל אם נשאר בו כל דהו כשר עכ"ל הרא"ש וכתב ב"י מדפליג הרא"ש בעוקץ בין נשאר וכו' כצ"ל:

שם עד היכן פוסלת הנטילה וכו'. גם י"ל משום דבמתניתין תנא ניטל עוקץ כשר מש"ה הוצרך לפרש בו כך כדי דלא תיקשי ממתניתין:

מג"א סק"א שניטל כולו וכו'. היינו מתוך האתרוג ונשאר הגומא:

שם אבל הב"י וכו'. הם פסקו אע"פ שנשאר הגומ' מליאה פסול הובא בט"ז סק"א וע"ז כתב המ"א דהיינו דוקא שניטל עד שוה לאתרוג אבל אם נשאר כ"ש למעלה מהאתרוג מודה דכשר:

מג"א סקי"ב כמ"ש הטור וכו' בטור לא נזכר דבר מזה ונראה לי להגיה וכן משמע בטור ור"ל משום דהטור סתם ג"כ כתב ברובו משמע רוב האתרוג כולו:

סקי"ג היקפו וכו'. בס"ק הקודם דמיירי במקום אחד בעי' רוב ב' צדדים אבל ב' וג' מקומות גרע טפי ופוסל אפי' ברוב היקפו בלבד:

הגה סי"ג שקורין בל"א מו"ל וכו'. היינו בלאט פלעק:

ט"ז סקט"ו החברבורות עצמם. אלא שהם רחוקים זה מזה ויש רוב בשע' הנמור דהיינו החברבורו' מה שביניהם:

סקט"ז כיון שהוא בידי אדם וכו'. ר"ל דאפשר למדוד ולראות שהוא מחנה ממש:

סקט"ו גרע טפי וכו'. דהא במקום אחד ברובו ובב' וג' מקומות יש שפוסלין אפי' במיעוטו ומכח קושיא זו הוכיח המ"א כמו שפירש בס"ק י"ג דמ"ש שם מצד אחד אין פירושו שתופס הנימור כל הצד אלא ר"ל שאינו תופס רק תיקף מצד אחד:

סקט"ז אבעבועות. הוכיח מדכ' בסעיף ג' חזזית היא כמו אבעבועות לשון רבים משמע דחזזית א' אינו פחות מב' בועות אבל בועא א' אפי' בחוטמו כשר אכן בה"ג חולק ע"ז הובא בא"ר:

שם כשאוחזו בידו וכו' אבל אם אין נראה לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל בו לא הוי כל שהוא כן הוא לשון המבי"ט:

סקי"ז שינוי מראה וכו'. הנך דפסולים מחמת הדר ויש להם שיעור הם בחוטמו בכל שהוא משום דשם נראה יותר ואינו הדר אבל שאר פסולים אין חילוק:

שם דלא כהר"ן שפוסל. דס"ל דאפי' אותן שאין פסולים משום הדר אם עומדים בחוטמו מבטלים ההדר של האתרוג ואינו הדר:

סקי"ח לרוב ב"א וכו'. היינו כדרך שכת' בסקט"ז והטעם דכיון דגריעותא דחוטמו הוא משום שנראה יותר אבל היכא שלרוב דקותו אינו נראה וצריך הסתכלות אינו פוסל:

ססי"ט קוצים כשר וכו'. הא"ר חולק ע"ז ע"ש:

ט"ז סקי"ח לשון הטור שכתב אבל אם כשמשהים וכו'. לשון הטור הירוק שדומה לעשב השדה פסול אבל אם הוא ירוק וכשמשהין אותו חוזר למראה אתרוג כשר:

שם וכתב ב"י שלשון זה שכת' אבל אם הוא ירוק דמשמע דעד השתא לאו בירוק מישתעי:

מג"א סקכ"ג ירוק ככרתי כשר וכו'. ר"ל אפי' לא התחיל להיות ככרכום אם ידעינן שדרכו לחזור למראה אתרוג אלא שאין אנו בקיאים כ"כ לסמוך ע"ז אא"כ כבר התחיל וכת' זאת לומר דמהרי"ל מקיל אפי' טפי מהמנהג:

שם לשון הש"ע שכת'. משמע דאם ידעינן דכשמשהין חוזר כשר מיד:

שם דהיינו המוץ רחב וכו'. היינו החלל עם חדרי הזרע:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.