בבלי מפוסק/ברכות/ח/א
בבלי מפוסק ברכות ח א
מאי דכתיב "ואני תפלתי לך ה' עת רצון"; אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין.
רבי יוסי ברבי חנינא אמר: מהכא, "כה אמר ה' בעת רצון עניתיך".
רבי אחא ברבי חנינא אמר: מהכא, "הן אל כביר ולא ימאס" וכתיב "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי".
תניא נמי הכי - רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש־ברוך־הוא מואס בתפלתן של רבים? שנאמר: "הן אל כביר ולא ימאס" וכתיב "פדה בשלום נפשי מקרב לי" וגו'. אמר הקדוש־ברוך־הוא: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם.
אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל, נקרא 'שכן רע', שנאמר: "כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל"; ולא עוד, אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר: "הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם".
אמרו ליה לרבי יוחנן: איכא סבי בבבל.
תמה ואמר: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם - על האדמה" כתיב, אבל בחוצה לארץ, לא.
כיון דאמרי ליה: מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר: היינו דאהני להו. כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא, כי היכי דתורכו חיי.
אמר רבי אחא ברבי חנינא, מאי קרא?
- "אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום, לשמור מזוזת פתחי" וכתיב בתריה "כי מוצאי מצא חיים".
אמר רב חסדא: לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת - שני פתחים סלקא דעתך? אלא אימא: שיעור שני פתחים - ואחר כך יתפלל:
"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא".
אמר רבי חנינא: לעת מצא, זו אשה, שנאמר: "מצא אשה מצא טוב".
במערבא, כי נסיב אינש אתתא, אמרי ליה הכי: 'מצא' או 'מוצא' - 'מצא' דכתיב "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'"; 'מוצא' דכתיב "ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'".
רבי נתן אומר: לעת מצא, זו תורה, שנאמר: "כי מוצאי מצא חיים וגו'".
רב נחמן בר יצחק אמר: לעת מצא, זו מיתה, שנאמר: "למות תוצאות".
תניא נמי הכי: תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר: "למות תוצאות" - 'תוצאות' בגימטריא הכי הוו.
קשה שבכלן - אסכרא. ניחא שבכלן - נשיקה.
אסכרא - דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא. ואיכא דאמרי, כפיטורי בפי ושט.
נשיקה - דמיא כמשחל בניתא מחלבא.
רבי יוחנן אמר: לעת מצא, זו קבורה.
אמר רבי חנינא: מאי קרא "השמחים אלי גיל, ישישו כי ימצאו קבר".
אמר רבה בר רב שילא: היינו דאמרי אינשי "ליבעי אינש רחמי, אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא".
מר זוטרא אמר: לעת מצא, זה בית הכסא.
אמרי במערבא: הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו.
אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מהני מילי מעלייתא, דאמרת משמיה דרב חסדא, במילי דבי כנישתא.
אמר ליה: הכי אמר רב חסדא: מאי דכתיב "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב"?
- אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות.
והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא:
מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש־ברוך־הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.
ואמר אביי: מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא. כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא, מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש־ברוך־הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד - לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא.
רבי אמי ורבי אסי, אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא, לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי:
ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא:
גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים. דאילו גבי ירא שמים כתיב: "אשרי איש ירא את ה'". ואילו גבי נהנה מיגיעו, כתיב: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך"; אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ולגבי ירא שמים "וטוב לך" לא כתיב ביה:
ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא:
לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים, לא נשא שלמה את בת פרעה.
- והתניא "אל ידור..."!?
- לא קשיא הא דכייף ליה הא דלא כייף ליה:
אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי מנחם אמר רבי אמי: מאי דכתיב "ועוזבי ה' יכלו"? זה המניח ספר־תורה ויוצא.
רבי אבהו, נפיק בין גברא לגברא.
בעי רב פפא: בין פסוקא לפסוקא, מהו? תיקו.
רב ששת, מהדר אפיה וגריס. אמר: אנן בדידן ואינהו בדידהו:
אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגום