שיח השדה/ברכות/ח/א
לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור כו'. וכ' הג"מ ספ"ג מתפלה בשם ראב"ן דלעולם ישלים כו' נ"ל דביחיד הדר בכרך שאין לו י' לקרות בתורה איירי דצריך לכוין השעה שהצבור קורין בב"ה ויקרא גם הוא ביחיד ב' מקרא כנגד ב' שקורין בבהכ"נ [פי' הקורא והעומד על ידו עי' מעדי"ט ] וא' תרגום כנגד המתרגם כו' ותימא מהא דאי' במדרש ג' דברים צוה ר' את בניו אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה ומסתמא רבי בכל ענין צוה ולא ע"ד רק כשיהיו ביחיד בלא י' ועוד מהא דרב ביבי דסבר לאשלמינהו לכולהו במעלי יו"כ ומסתמא בצבור הוה וכ"ש לפי' ר"ח שפי' לכל פרשה דכלה פי' ד' פרשיות של אלול מפני טרדת הדרשא וא"כ היו שם רבים כו'. וצ"ע מה שהקשה לפי' ר"ח דלקמן ל' א' אי' דמרימר ומ"ז היו מאספין י' כדי שיוכלו להתפלל בצבור לפני הדרשא ורב אשי הי' מתפלל ביחיד שלא יכול לאסוף י' וא"כ שלא הי' להם פנאי אפי' להתפלל בצבור כ"ש שלא הי' להם פנאי לשמוע קה"ת ולכך הוכרחו להשלים הפרשיות אח"כ.
ובזה מיושב נמי מה שהק' מהא דצוה רבי את בניו דגם בניו של רבי היו נשיאים ואב"ד כמ"ש בכתובות ק"ג וכן הא דא"ל ריב"ל לבני' דגם בניו של ריב"ל היו נשיאים עי' קדושין (ל"ג ב') וצוה להם על ימי הדרשא שיהו מוכרחים להשלים ובזה מיושב ג"כ הא דצוה רבי את בניו שלא יאכלו בשבת קודם שישלימו הפרשה והא לפי' צריך להשלים ממש בזמן שהצבור קורין בעיר ולא רק קודם אכילה שהרי פי' כך עם הצבור ע"ש וע"כ לכתחלה קאמר דבדיעבד אפשר להשלים עד ד' בשבת כמש"כ תוס' בשמעתין אע"כ דאימי הדרשא קאי דלא הי' אפשר לקרות עם הצבור וצוה דעכ"פ ישלימו לכתחלה לפני אכילה: