שיח השדה/ברכות/ה/א
ק"ו משן ועין כו'. בס' חנוכת התורה באיוב מביא תשו' רב האי גאון (חפשתי ולא מצאתי תשובה זו) אם העבד הפיל שן אדונו וחזר אדונו והפיל שינו אם יוצא לחירות (צ"ל דשאלתו ע"פ הרא"ש ב"ק (פ"ג סי' י"ג) דכשחברו התחיל פטור השני על הכאתו או באופן שאין יכול לינצל בלא זה שמותר לו) והשיב מגמ' דידן ראי' שהרי היסורין הי' חייב בהן וא"כ מה ראי' משן ועין שאין לו רשות להפילו אלא ש"מ דבשן ועין אע"פ שיש לו רשות יוצא לחירות (ואע"ג דבגמ' מיירי ביסורין של אהבה אולי ס"ל כהרמב"ן בשער הגמול דגם יסורין של אהבה הן קצת לכפר).
ויל"ע למה לא פשיט לה מהא דקדושין (כ"ד ב') הרי שהי' רבו רופא וא"ל חתור לי שיני והפילה יוצא לחירות ואפי' רשב"ג לא פליג אלא משום שלא נתכוין לשחתה וי"ל דמשם אין ראי' דשם נהי דיש לו רשות לחתור לו שינו אבל לא להפילה רק באונס נפלה ולכן פליגי שם רק משום שלא נתכוין לשחתה אבל כאן מותר לו להפילה, ונר' דהרמב"ם לא ס"ל חילוק זה שכתב בפ"ה מעבדים הי"ג הרי שהי' רבו רופא וא"ל חתור לי שיני והפילה יוצא לחירות ואצ"ל אם היתה העין כואבת והי' רבו אומן ועקרה לו שיצא לחירות ומדכתב ואצ"ל מכלל דפשיטא לי' דדין זה יותר פשוט מההוא דא"ל חתור לי שיני וכאן בודאי יוצא לחירות, ואין להקשות מהא דבכורות (ל"ה א') הי' בכור רדפו בעטו ועשה בו מום ה"ז שוחטין עליו אלמא דזה לא מקרי מתכוין להטיל בו מום וא"כ ה"נ לא מקרי מתכוין לשחתה וי"ל דלא דמי דודאי מתכוין להטיל בו מום אבל אין מתכוין להתיר ע"י אותו מום ולכן לא קנסוהו רבנן אבל כאן הוי מתכוין לשחתה דלא בעינן שיכוין להוציאו לחירות ע"י זה, ונראה שאין זה תשו' רב האי וחנם תלו בו בוקי סריקי אע"פ שהדין אמת:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |