אלשיך/דברים/יא

אלשיך דברים יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

וידעתם היום כו'. ראוי לשום לב. (א) כי לא יצדק לומר שידעו היום כי לא ידבר את בניהם כי מה יום מימים לזה וגם לשון הודעה לא יצדק רק לומר לא את בניכם כו' אני דובר כ"א את בניכם ואתכם. (ב) אם הענין שלא הכירו בניהם הוא כח מעשיו למה הזכיר המוסר באומר את מוסר ה'. (ג) למה הזכיר כל סוגי הפרטים שאומר גדלו וידו החזקה א' הי' מספיק. (ד) אומר אשר עשה בתוך מצרים כו' הלא גם כל הנזכר היה בתוך מצרים וגם אומרו לפרעה ולכל ארצו ולא אמר ולכל עמו. (ה) אומר ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו כו' למה מזכיר סוס ורכב כי העיקר הוא החיל. (ו) מה יתן ומה יוסיף היות המים על פניהם ושהיה ברדפם אחריהם ושאבדם עד היום הזה והיה די יאמר שהציף הים עליהם וגם למה אינו מזכיר מציאות קריעת הים. (ז) למה כלל בסתם אשר עשה להם במדבר עד בואם עד המקום ההוא וכשבא לפרט לא פרט אלא ענין דתן ואבירם והלא כמה לקו זולת' במדבר. (ח) אומרו ושמרתם כו' למען תחזקו כו' איך מתקשר עם הקודם. (ט) שיראה שיעשו כדי שיחזקו והוא על מנת לקבל פרס. (י) כי בפסוק זה יש לשון רבים ולשון יחיד ולשון רבים. (יא) באומרו ולמען תאריכו כו' למה מזכיר שבועת האבות ושהארץ זבת חלב ודבש. (יב) איך מתקשר לזה אומר כי הארץ אשר אתה בא שמה כו' ולא עוד אלא שמלת כי תורה לתת טעם ואין נראה טעם מתייחס אל האמור כלל (יג) מה ענין אומרו שאינה נזרעת כגן הירק כמצרים והלא טוב טוב היה שלא היינו מצטערים כל כך על המטר. (יד) כי יש ייתורי לשון כאומר לרשתה ואומר יצאתם משם ואומר ברגלך וגם הפרש שבמצרים אמר לשון השקאה ובארץ אמר תשתה. (טו) אומר למטר והל"ל ממטר השמים וגם מלת מים מיותרת. (טז) אומר אשר ה' אלהיך דורש אותה והלא כל העולם דורש. (יז) מה ענין אומרו תמיד כי מי לא ידע שאין להשגחת הפסק. (יח) אומרו מרשית חסר אל"ף ואומר השנה בשני ההי"ן ואומר אחר כך שנה בלי ה"א בראשית תיבה. (יט) שבאומר תמיד עיני ה' אלהיך בה כו' מי לא ידע שהוא מראשית שנה ועד אחרית. (כ) כי היל"ל אחריתה ולא יזכור שנה פעם שנית וגם למה חסרה אות אל"ף ממלת מרשית:

אמנם הנה אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל כו' כי עתה כדי ליירש ארץ שאל דברים אלה שימולו ערלת לבבם וקשי ערפם שהם מותרות והפצר שהן הן הדברים שחטאו בהן במדבר כנודע והנה ידוע כי אין אדם חוטא רק ברוח שטות והעדר דעת. אמר וידעתם היום כלומר שמה שעד עתה לקיתם מבלי הדעת. דעו היום. ולא תאמרו כי שאור שבעיסה מעכב ושימו לבבכם אל השגחתו ית' לייסר את עוברי רצונו כי הלא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' היא השגחת מוסרו ליירא ממנו שע"כ לא יוכלו נגד יצרם ככם שראיתם הכל עין בעין שתעמדו נגדו באמור הלא השגחת ייסוריו ית' ראינו בעינינו ולמה לא נירא ולא נחת והוא מוסר ה' במצרים. ולבל יפקפקו ויאמרו אולי מקרה או גזרת מזל היה ולא השגחה אלהית. לזה הביא להם ראיות מהחוש שראו בעינים להם. ראשונה באומרו ה' אלהיכם לו' שהמוסר היה כלול יחד מדין ורחמים כמשז"ל במכת הדם שהיה המצרי שותה דם וישראל מים ושניהם בכלי אחד הרי רחמים ודין יחד וזהו מוסר ה' אלהיכם שהוא רחמים ודין ואין זה רק השגחה אלהית. שנית את גדלו את ידו החזקה ולא אמר ואת אך הוא כאומרו את גדלו עם ידו החזקה והוא כי הנה ידענו מרז"ל כי יד חזקה זה הדבר כמו שנאמר הנה יד ה' הויה במקנך כו' וגם ידענו מרז"ל כי גדולה נאמר על מדת חסד ויד חזקה על מדת רוגז הקשה. ואמר הלא הנה ראיתם שני הקצוות יחד חסדו ית' הוא גדלו עם ידו החזקה כי הלא בהיות היד החזקה ברוגז במקנה היה הוא ית' עושה חסד להציל אפי' פרסת רגל מקנה ישראל כמו שאמרו שבהמת שותפין שבין ישראל למצרי שהיה לישראל בה אפי' פרסת רגל אחת היתה נצולת. הרי זו השגחה רבה מאד. ועוד השגחה נראית והיא ובזרוע הנטויה זו החרב והוא הנזכר בהלל הגדול באומרו למכה מצרים בבכוריהם שקמו הבכורות שהתעתדו למות בחצי הלילה איש חרבו על ירכו ויהרגו תחלה את אבותיהם הממאנים לשלח את ישראל והוא דבר בלתי טבעי להרוג אבותיהם ושרי המדינה. אך היה מאתו ית'. ואל יקשה בעיניכם לאמר היתכן כי אלהי האלהים ישגיח בארץ הלזו העכורה לז"א ואת אותותיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים. והוא ענין אני יוצא בתוך מצרים והוא מה שכתבנו שם כי אין בעולם מקום עכור מלא גילולים ומשולל קדושה כמצרים כי ע"כ באומרם ז"ל כי יש לארץ איברים אמרו כי מצרים היא ערות הארץ והמקום היותה נמנעת מהשגיח בו הוא ית' הוא מצרים והורה הוא ית' גודל השגחתו בהכנסו שמה. כמשל רבותינו ז"ל לכהן שתרומתו בבית הקברות כו'. וזה כתבנו באומרו יוצא בתוך לומר ליציאה תתייחס ולא לביאה הכנסי בתוך מצרים על כי בא ית' ממקום כבודו המתייחס אליו אל הטומאה הוא החיצוניות. ומאי מוכח כי בא הוא ית' בעצמו הוא אותותיו ית' אחד מאמר הכתוב ולבנ"י לא יחרץ כלב לשונו שהוא הוראה שהמכים את המצריים שבקרב ישראל כמו שאמרו ז"ל כי נחבאו שם לא היו משחיתים כחות חצונים רק הוא ית' שאם היה מה"מ ודומה לו היו כלבים צועקים אך זה אות כי עבר ה' לנגוף. והוא אות שעליו אמר הוא ית' למען תדעון אשר יפלה ה' כו'. ועוד אות שני שאין צריך לומר שלוחי טומאה כ"א גם מלאכים שהרי בהתערב בכורי מצרים יחד במטות ישראל היה הוא ית' מכה את המצרי בלבד מה שלא היה עושה אם היה על יד שליח כי כשנתן רשות למשחית אינו מבחין. ומה גם שהיה גוי מקרב גוי. הנה אלה אותות כי מעשה ה' היה הענין בהשגחה. וזהו אומרו ואת אותותיו ואת מעשיו לומר כי האותות הוראה היותם מעשיו אשר עשה בתוך מצרים ממש שהוא במקום היותר מגועל שבכל העולם. ולא נעדרה משם שכינה. ועוד ראיה שהיתה מכת בכורות כוללות לפרעה על כל ארצו ת' פרסה על ת' פרסה וברגע קטן היה הלקות מבכור פרעה עד בכור בהמה ובכור השבי והשפחה וזהו אומר לפרעה כו' שהוא על אומרו היושב על כסאו עד כו' ולכלול כל זה אמר ולכל ארצו. ועדיין היה אפשר כי לבכור בהמה היה על יד שליח וגם שהכתוב אומרו לא נראה לעין. לז"א ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו שסוס עצמו רמה הוא ית' בים. וש"ת היה אגב הרוכב לז"א אשר הציף הוא ברדפם והוא כי עודנו ית' מציף המים על פניהם היו רודפים. והוא מה שאמרו ז"ל ע"פ לסוסתי ברכבי פרעה כו' שדימה הוא ית' את גלי הים הבאים נגד פני המצריים בעיני סוסי מצריים הזכרים לסוסים נקבות והיו סוסי מצרים מדלגות על הגל והיה רוכבו תופס בו להשיבו אחור ולא היה יכול והיה הרוכב אומר לסוסו אתמול הייתי מושכך לנילוס ולא היית רוצה ועכשו אתה משקעני. וזה יאמר לסוסיו כו' אשר הציף כו' והיו בעוד שהיו רודפים עדיין ולא היו שבים אחור הנה כי גם היו מעשיו ית' גם בבהמה שמורה שלא יעצרנו הגשם מהבהמה מלפלש בה השגחתו ית' ומה גם בני האדם:

או יאמר אל יעלה על רוחכם כאשר עלה על רוח פרעה כי רוח הקדים יבש קרקע הים שע"כ נכנס בה. כי הלא אם היו המים שבים עליהם מפאת שפת הים אשר באו משם היה מקום לבעל דין לחלוק ולומר כי החילו המים להפשיר ולבא עליהם מאחרי המצריים ועד שלא הגיעו אל פני המחנה שהם סמוכים אל אחורי מחנה ישראל כבר יצאו ישראל מהים. אך לא כן כי אם המים באו על פניהם ברדפם אחריכם שהיו גביכם לפני פניהם ושם הציפו המים בזעף אליהם נמצאו המים באים ממקום שישראל שם אל פני המצריים וישראל בינתים ולא נגעו בהם מים ואין השגחה מוחשת מזו. עוד השגחה גדולה כי הלא אחר שיצאתם מהים ונטלתם ביזת הים מהם כי הקיאם הים חוצה נאבדו מכם ולא ראיתם אותם עוד וזהו ויאבדם ה' כד"א ויאבדו מתוך הקהל והוא כי בלעתם הארץ כד"א נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין זה רק השגחה מאתו ית'. וש"ת כי שם היה על כי פרעה כפר בו יתברך ויבז בעיניו חלילה באומרו מי ה' אך בעון הבלתי גדול כזה לא יעשה כן הוא יתב' לישראל עמו. לז"א ואשר עשה לכם במדבר הזה בכל מקום שהקצפתם אותו. ועדיין היה לכם מקום לומר אולי ההשגחה לבד אמיתית אך לא בפרטים כי כל הלוקים עד כה רבים היו לזה אמר ואשר עשה לדתן ולאבירם כו' בקרב כל ישראל כי אפי' נפה וכברה שהיתה שאולה מהם לא' מקצה המחנה היתה מתגלגלת עד פי הארץ ונבלעה ואין ההשגחה פרטית נגלית מזו. וז"א ואת כל היקום שהוא הנכסים ואמר אשר ברגליהם כי אפי' נכסים שהיו קלי הערך שאדם דש ברגליו כנפה וכברה וכיוצא בהם היה הוא ית' מראה השגחתו בהם בקרב כל ישראל. והנה עיניכם הרואות כו' לכן וידעתם היום לשמר מן החטא פן תלקו:

ח

ושמרתם כו'. אם תאמרו ישראל הלא העמסת העמיס עול כבד עלינו ליירש את הארץ באמור מה ה' אלהיך שואל מעמך כו' לשמור כו' ומלתם כו' והלא זאת הארץ נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ומה צורך אל כל הכנותינו אלה. ועוד כי הלא לשון יחיד אמרת מה ה' אלהיך שואל כו'. אם כן לא יחוייב יהיה אל כל הכלל כי אם יבצרו מזה קצת לא יהי' קצף לז"א ושמרתם כלכם את כל המצוה אשר אנכי מצוך בלשון יחיד. ועל הראשונה שהרי מושבע ועומד הוא יתברך לזה הנני נותן שתי טענות. א'. והיא כי מה שתעשו אתם בזכותכם הוא למען על ידי כן שתחזקו בזכותכם שלא תצטרכו להלח'. רק ובאתם וירישתם מה שאם לא היה הזהירות שאמרתי עתה הייתם עוברים שמה ויושבים בה זמן מה כדי לרשתה. אך עתה מהביא' תרשו. ועוד טעם שני. והיא ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע כו' כי אשר נשבע לא היה רק לתת להם כו' אך לא שתהיו באים ויורשים. וגם לא אריכות ימים עליה רק לתת ושתהיה זבת חלב ודבש:

י

כי הארץ אשר כו'. אחרי אומרו שצריך זהירות רב במצות ליירש את הארץ אמר ושמרתם את כל המצוה כמדובר. בא ויאמר כי הארץ כו' והוא פן יאמרו נא בית ישראל מה זה הפחדתנו מן החטא ומן הייסורן בארץ ביותר מבהיותנו חוצה לה. לז"א דעו איפה כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה כלו' ולא אני כי על עון קל הקפיד עלי. הקב"ה כי ביאת הארץ צריכה דקדוק במעשים וזכות רב. ואין כל טובכם שם קרוב אל הטבע כאשר בארץ מצרים שתזרע זרעך והשקית ברגלך כגן הירק הטבעי. והטעם הוא כי אז היתה ארץ אשר יצאתם משם. ופה הוא אשר אתם עוברים שמה לרשתה. והוא כי שם שהייתם שם עראי בכונה לצאת לא היה הוא ית' מתנהג כ"כ בדקדוק. אך עתה שאתם באים לקבל ירושה צריך שתהיו כדאי' לקבלה. כי היא ארץ הרים ובקעות אשר לא תוכל לזורעה כגן הירק כי מי יעלה הרים בראש הרים אך עושה כן הוא ית' למען תהי' יראת ה' תמיד על פניכם. והוא מה שאמרו ז"ל בב"ר למה אין העולם שותה אלא מלמעלה אל האלהים עשה שייראו מלפניו כדי שיהיו עיני הכל תמיד תלויו' לשמים ולא יחטאו. וזה יאמר ראו כמה הוא יתברך חפץ תהי' יראתו על פניכם תמיד כי הלא למטר השמים כי הלא בשביל היות מטר השמים הוא שותה מים כי אילו לא היה המטר מן השמים כ"א מן הארץ היו העם בטוחים באומרם מן הנחל נשקה ואז לא היתה שותה שעל העדר יראת שמים הוא יתברך היה מונע מים. אך בשביל היות המטר מן השמים שע"כ עיני כל בשר תמיד תלויות ונזהרים מלחטא ע"כ שותה מים ולא תשקנ' אתה וז"א למטר בל"מד שהוא כאומר בשביל היות מטר השמים תשתה מים. הנה כי דעתו יתב' כי הדר בארץ ישראל יהיו עיניו תמיד על דרכיו:

או יאמר תדע מה בין הארץ לח"ל. שע"כ היא ע"י ייסורין ופקיד' עון וצריך להיות האדם תמיד ירא וחרד. כי הלא לא כארץ מצרים שהוא תחת רגליך כי השקית ברגליך כי אדמה טמאה היא וע"כ יצאתם משם. אך הארץ אשר אתם בא שמה כו' תרא' חשיבות' כי הלא אין הקב"ה ממטיר על הארץ מח"ל עד תשתה היא תחלה כמשז"ל ע"פ הנותן מטר על פני ארץ ואח"כ ושולח כו'. וזה יאמר ראה איכותה כי קדושה היא. כי הנה למטר השמים שהוא שכדי שיבא בעולם מטר השמים תשתה היא מים כי שתייתה היא הכנה למטר השמים בעולם וז"א למטר בלמ"ד. ועוד הפרש שני והוא כי לא יצדק בה השקאת כ"א שתי' כאלו בעלת חיות ורוחניות היא לשתות מפאת הקדושה כאדם השותה. ומי מכריח זה הלא הוא כי ארץ הרים ובקעות היא ואיך תבלע המים וברדתן לא יתעכבו כי ירדו למטה ואיך יזרע ויצמיח בראש הרים ובקעות אך הוא כי היא שותה כדבר בחיריי שואבת צרכה ברדת המטר. או יאמר בהזכיר מז"ל ע"פ תהום אל תהום קורא כו' בב"ר שאמרו כי אין מים עליונים יורדים טפח שאין מים תחתונים עולים טפחיים. שאל"כ מה יעשה סדן של שקמה וכמה אילנות ששרשן עמוק הרבה והגשמים נכנסים ג' טפחים בלבד. אך אמרו שז"א תהום אל תהום כו' כי מי תהום העליונים באים ברעם ובזעף אומרים למים התחתונים לגיון של מלך אנו קבלונו מיד תהום התחתון עולה ומשקה הארץ עד שברדת מי גשמים מגיעים עליהם. והוא ענין מאמר פרקי ר"א כי מים עליונים זכרים ותחתונים נקבות ועל יד שניהם מולידה הארץ כזרע איש ואשה כד"א כי כאשר ירד הגשם כו' והולידה כו'. וזה יאמר ארץ הרים ובקעות שצריך עינים תלויות. וש"ת ע"כ איך מגיע המטר תוך הרים משופעים לז"א למטר השמים כו' והוא מאמר שהזכרנו שכדי שיבאו ממי מטר השמים מקדימים מי תהום תחלה לעלות וזה יאמר למטר השמים שהוא הכנה למטר השמים שיבא לכך תשתה תחלה מים שהוא מהתחתונים העולים. ובזה אין אומר מים מיותר כי אינו מהמטר הנזכר רק ששותה מים לבא עליהם מטר השמים:

יב

ארץ אשר כו'. אמר הנה יש עוד טעם שני אל כל האמור לומר מה שאמרתי מיתרון הארץ ואשר תצטרך להיות תמיד חרד על דבר ה'. הלא. הוא כי אינה תחת שר ככל אחד מארצות הגוים. כי אם ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה ולא על יד זולתו. ושמא תאמר הלא זה יהיה לפחות משנה לשנה כי הכל קצוב מראש השנה ואשר יזכה או יחטא איש בתוך השנה ולא ישנה גזרת ראש השנה רק יפקד בשנה הבאה דע כי לא כן הוא רק תמיד עיני ה' אלהיך בה שתי עינים אל שתי הבטות המתייחסות אחד מבחינת רחמים לרחם ואחד מבחינת דין. והוא מה שכתבנו על מאמרם ז"ל במדרש חזית כתוב אחד אומר עיני ה' אל יראיו וכתוב אחד אומר עיני ה' אל צדיקים אלא כאן כשעושין רצונו של מקום כו'. ופרשנו כי כשהעם עושין רצונו של מקום בשתי הבחינות מביט בצדיקים להיטיב בעין רחמי' ובעין הדין. אך כשאין עושין. רק באחד בשל הבטת רחמים. ועל שניהם יאמר פה תמיד עיני ה' אלהיך בה המתייחסת אל ה' והמתייחסת אל אלהיך שהוא של דין. ולא שמראש השנה נגזר ולא ישתנה על יד מעשה עד ראש השנה הבאה. רק מראשית כלומר כי גם אם בראש השנה שהוא ראשית השנה יהי' חסר טובה כנרמז בחסרון האל"ף תעשה השנה מלאה בשני ההי"ן על יד זכות שאחר הראשית. ואחר שנתמלא בזכות אפשר ישתנה על יד עון ויהי' האחרית שנה בלי ה"א ראשונה. כי בארץ ישראל נדונים בכל יום. ולפ"ז מחלוקת הגמרא אם האדם נדון כל יום או בראש השנה בלבד הוא בחוצה לארץ:

יג

והיה אם שמוע תשמעו כו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומרו שמיעה כפולה אם שמוע תשמעו. (ב) כי באומרו אל כל מצותי כו' יורה כי על כל המצות בא לצוות וכן קראו ז"ל את פרשה זו קבלת עול מצות ואחר כך אינו אומר רק מצות אהבת ה' ולעבדו מלב ומנפש. (ג) למה נאמר כל זה בלשון רבים ולא אמר לשון יחיד כאשר בפרשת שמע שאומר בה שמע לשון יחיד וכן אמר ואהבת כו' בכל לבבך ובכל נפשך ופה אמר תשמעו כו' לאהבה בכל לבבכם ובכל נפשכם. (ד) שאחר כך הוא אומר לשון יחיד ואספת דגנך לשון יחיד. (ה) שהיה ראוי יאמר דגן תירוש ויצהר כי לה' המה ולא דגנך כו' כאלו מהאדם המה. (ו) אומר ונתתי עשב כו' כי תחלה הל"ל ואכלת ושבעת שהוא מהדגן כו' ואחר כך ונתתי עשב כו'. (ז) למה יחשיב תתו יתברך עשב לבהמה בכלל שכר מצוה:

אמנם אחרי אומר כי מטר א"י פריה וטובה לא בטבע המה רק בהשגחה לפי מעשיהם שהוא תלוי בשמירת כל המצוה. כאומרו ושמרתם את כל המצות כו' כי הארץ אשר אתם בא כו' לא כארץ מצרים כו' שהיו עניינים קרובים אל הטבע. אך ארץ ישראל היא בהשגחה על יד שמירת כל המצות. אמר עתה הנה לא יבצר מהתחמץ לבבך באמת באמור מי זה האיש יוכל לשמור את כל המצות שלא ישמטו ממני קצתם. שנית כי אם יחד נעבוד את ה' רבים עתה עם הארץ בשווי אחד ותנתן לנו מטר ארצנו דרך כלל לכולם כאחד. ונראה לאיש אחד זרע רב תוציא שדהו עד בלי די ולרעהו אנוש כערכו לא יתן שדהו רק מעט מזעיר לא כביר. על כן הנני בא להעמידך על האמת ולהכין לפניך הדרך ישכון אור. והיחל על ראשון ראשון. על האחד אמר והיה אם שמוע כו' לומר הנה כלל גדול בידך שיחשב לך כשמוע את כל המצות והוא כי והיה אם שמוע אל מה שאני אומר אליך בזה תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם כאלו את כולם תשמע כך יחשב לך. ולא עוד אלא כאלו לא תשמעו רק למה שהן מצותי לשמן. ומה הוא הדבר שבשמוע אותו הוא כשמעכם את כלם הלא הוא לאהבה את ה' כו' והוא שתשימו נגד עיניכם בענין המצות לקבלן שלא על מנת לקבל פרס רק לאהבתו יתברך וזה במחשבה ובדבור ובמעשה במחשבה היותר נבחרת והוא לאהבה את ה' אלהיכם שהוא במחשבה. ובדבור והוא ונעבדו בכל לבבכם ואמרו רבינו ז"ל אי זו היא עבודה שהיא בלב זו תפלה הרי דבור. ועל המעשה אמרו ובכל נפשכם שהוא למסור נפשו על מצותיו שאין מעשה גדול מזה. והן זה כלל גדול כי האיש אשר שלש אלה בקרבו על כללות עבוד את ה' הרי הוא לפניו יתברך כשומע ומקבל את מצותיו. כי באלה שמן חלקו בכל המצות. ואין ספק שלא תבא מצוה לידו שלא יעשנה ואז גם הוא יתברך יעשה את שלו שלא יתן לו את מטר ארצו דרך פרס רק מתנה וזהו ונתתי מטר ארצכם כו' שלא ינכה ה' שכר שום מצוה בדבר כאשר הוא לא עשה על מנת לקבל פרס:

ועל הדבר השני הוא מה שכיון מאומרו תחלה לשון רבים כאומרו תשמעו כו' ואחר כך אמר ואספת דגנך לשון יחיד והוא כי בשמיעת המצות וקיומן אחפוץ ברוב עם יחד כאומרו תשמעו לשון רבים ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם לשון רבים. אך בקבלת השכר או המתנה לא יעלה על רוחכם תקבלו בשוה חלק כחלק כי אם גם שונתתי מטר ארצכם על שדות כלכם כאחד עם כל זה אין הצלחת המטר בשדות ראובן כאשר בשדות שמעון רק לאיש כמעשהו. כי פלס מאזני משפט לה' לשקול בחינות כל פניית מעשה כל איש ואיש. זה עבד את ה' בשמחה ובטוב לבב מחברו. וזה הי' פנוי וזה הי' לו עסק ובטלו. וההיקש ביתר בחינות כמפורש אצלינו על פסוק ועבדתם את ה' כו'. באופן שאלך יעשו יחד מצוה אחת ואין קבלת שכר זה כשל זה. וזה אמר ואספת דגנך לשון יחיד כי לא תאסוף רק מה שהוא חלקך שלך מן השמים אם מעט ואם הרבה וזה אמר דגנך לומר מה שהוא דגנך שלך מן השמים לפי מעשיך. כי גם שהעבודה עשיתם בקיבוץ והמטר היה כללי על כל זה האסיפה פרטות איש לפי זכות באופן שלא נשאר בזה מקום להרהר על ההשגחה אם למרובים העושים את המצוה כא' ירבה לזה וימעט לזה. ואח"כ היחל בלשון רבים על למוד זה עם שלא יבצר מהיות צורך אחדות בשמיעה ובעבודה. והנה זה הדרך שתאכל פירות זכותך טוב לך כי עתה ונתתי עשב בשדך לבהמתך שהוא תאכל בזכותך שאתן העשב למה שהיא בהמתך. ולא שיתהפך שתאכל אתה בזכות בהמה כענין אדם ובהמה תושיע האדם בזכות בהמה. וזה תכיר כי כן הוא שואכלת היא בזכותך בב' דברים. א'. שאספת דגנך כו' אצמיח במקומה עשב בשדך לבהמתך להורות שאתה עיקר. ב'. כי ואכלת ושבעת שלא תצטרך לאכול הרבה כדי לשבוע כ"א תהיה אוכל ושבע שתהיה ברכה משתלחת במעיך שזה יורה כי בזכותך אתה אוכל ולא בזכות בהמה. וזה אחשוב כיון הכתוב באומר ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו' כי במה שלא תצטרכו לאכול הרבה כדי לשבוע כ"א אכול ושבוע על ידי כן והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא. ולא עשה עם בהמות ושתאכלו אתם בזכותם כי חרפה ובושה היא לעם ה' אוכלם בזכות בהמה. וזהו ולא יבושו עמי לעולם. וזה אפשר רמז גם כן באומר דגנך ולא דגן בהמתך אם היית אוכל בזכותן:

טז

השמרו לכם פן יפתה כו'. (א) הנה אומר לכם הוא מיותר. (ב) אומרו יפתה כי מהראוי יאמר יפותה לבבכם. (ג) אומר וסרתם שהיא מלה יתירה ובלתי מפורש ממה יסורו. (ד) אומר והשתחויתם להם שהרי בכלל אומרו ועבדתם כו'. (ה) אומר ועצר כו' והיה די יאמר וחרה אף ה' בכם ולא יהיה מטר. (ו) כי גם אומרו ולא יהיה מטר בלתי צודק וטוב טוב היה יאמר ולא ימטירו. (ז) אומרו והאדמה לא תתן את יבולה למה ייחס הדבר אל האדמה שלא תתן הלא לא ממנה הוא כי אם על העדר המטר:

אך יאמר הלא אמרתי אליכם מה רב טובכם אם שמוע תשמעו כו' כי ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ואכלת ושבעת. והנה מרוב טובה אפשר תבעטו וזהו השמרו לכם כלומר לא בשבילי אני אומר כ"א תעזבוני אתם המפסידים. כ"א חטאת' מה תפעלו בי. אך השמרו על הנוגע לכם פן יפתה לבבכם שהוא פן השבע שאמרתי יפתה לבבכם ותחטאו במחשבה נגד ה' שהוא בענין ע"ג כי המחשבה בה מצטרפת למעשה מה שאין כן בכל שאר מצות כאשר הנביא דבר באומר למען תפוש את בני ישראל בלבבם. ושמא תאמרו מה נשתנה עון זה מכל השאר שהמחשבה פוסלת בו כל כך. לז"א וסרתם כו' כי בהרהר איש דרך משל שלא להניח תפילין או לעבור עבירה א' הוא פורש עצמו מאחת מכל תרי"ג מצות. ועדיין יש לו אחיזה בקונו בשאר דברים. אך במחשבת ע"ג אינו פורש מהמצות כ"א מעצמותו יתב' שמחליפו באחר חלילה ואחר שהוא נוגע בעיקר נעקר מהכל הא למה זה דומה לאילן שסרעפותיו מרובין שהקוצץ א' מהבדים לא יחשב לעוקר את הכל אבל הקוצץ העיקר שעוקר את הכל. ע"כ בע"ג מחשבה פוסלת כעושה כי אחר שהוא מחשב על העיקר לא נשאר לו אחיזה ביתר המצות לומר כי שאר האחיזות יכריחוהו לבלתי ידח לבל יעשה אשר זמם. אך באחת מכל יתר מצות אחיזתו בכל השאר יהי' לו עזר כנגדו לבלתי יעשה אשר חשב לעשות. ועל כן לא תצטרף למעשה. ומה מתוק הוא הטעם שעל מלת וסרתם להמתיק הענין והוא לומר אל יקשה בעיניך אשר החמרתי בפתוי לבב בע"ג כי בזה וסרתם כי בזה אתם סרתם לגמרי ממנו יתברך. משא"כ בכל אחת מכל מצות ה' כמדובר. וזה רמז טעם רבי"ע שעל מלת וסרתם לרמוז שהם סרים ממי שהוא ברומו של עולם וההסרה תחשב עבודה כאמור וזהו ועבדתם אלהים אחרים בכח על ידי המחשבה. ומזה ימשך שוהשתחויתם להם בפועל. או יאמר כי תחלה בהיותכם לפני אלהי העמים אלילים לא הכוונו לעבוד את האלילים כ"א את אלהי אחרים אשר בשמים ממעל ואלה שלפניכם הם דוגמתן. אך עוד מעט תכפל רעתכם כי גם והשתחויתם להם הוא לפסילים אשר לפניכם ולא לאחרים:

או יאמר ענין מז"ל בספרים אשמת ישראל בע"ג אשר עבדו טרם חורבן הבית. והוא כי תחלה את ה' היו עובדים אכן שהיו מצרפים גם את אלהי העמים אלילים. אך אחרי כן נמשך שעזבו את ה' לגמרי עד גדר עשותם אלילים כמנין ימות החמה לעבוד א' ליום ולא הניחו אפילו יום א' להקב"ה שהוא עד שהי' אומר הוא יתברך לא החשיבוני אפילו כגרמיזי הבא באחרונה. וזה יאמר פה כי תחלה ועבדת' אלהים אחרים אך לא שתעזבוני לגמרי. אך מזה תבואו עד שוהשתחויתם להם כלומר להם לבדם ולא לי חלילה. ועכ"ז ראו נא רחמנותן כי הנה וחרה אף ה' בכם והוא כי האף שהוא הגדול במשחיתים יחרה בכם שהוא בעצמכם לכלות אתכם. אך מה יעשה השם הנזכר ולא יניח את עצמכם ביד האף כי יכלה את הכל רק יעשה באופן שתתגרשו מן הארץ והגלות מכפר על עון ולא תמותו. והוא כי ועצר את השמים אך לא לגמרי כי אם שלא יהיה מטר בעצם כי אם זלוף מה והוא מאמר ז"ל על פסוק והיו שמיך אשר על ראשך נחשת שהוא שלא ימטיר לגמרי אך יהיה כנחשת הזה שהוא מזיע שהיא מדה בצד מה של רחמים. ועדיין תצא דשא מארץ באופן שהיה יוקר ולא רעב עצמי. ואם לא תשובי עוד יוסיף כי והאדמה לא תתן את יבולה שהוא מה שמובילין וזורעין בה. ואם זה לא יספיק והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה כו' שתהיו נאבדים מהארץ הטובה מגורשים ממנה לגמרי. אך לא אבודים מן העולם כאשר היה רצון האף לעשות באומר וחרה אך ה' בכם. כי על כל אשמותינו מתנהל ברעותנו לאטנו. ואל תאמרו א"כ לא ימנע. או היא נחלה לנו מאבותינו. או מתנה מאתו יתברך לנו. אם היא נחלה למה יעבירנה ממנו כי הנוחל את אביו לא יעבירוהו מנחלתו אם ירשע. ואם היא מתנה נמצא יתברך חוזר ממתנתו והנותן מתנה לא יחזור גם כי יקלקל מעשיו המקבל. לז"א אשר ה' נותן לכם לומר לא נחלה שאין לה הפסק הוא רק מתנה כי לא נשבע רק לתת לזרעם ולא אמר להנחיל. ושמא תאמרו כי גם שתהיה מתנה אינה חוזרת. לזה אמר נתן בחו"לם הנו"ן לומר שלא ניתנה בהחלט רק עודנו יתברך תמיד נותן כי לא גמר מתחלה. באופן שאיננה להם רק עודם צדיקים בלבד ויתן ויחזור ויתן. יתן בהיותם צדיקים. ויעביר בהעוותם. ויחזור ויתן לדור טהור שאחרי כן: או שעור הכתובים השמרו כו'. לומר הלא אמרתי אליכם ולעבדו בכל לבבכם שהוא בשני היצרים וגם בכל נפשכם שתמסרו נפשכם על מצותיו יתברך ליהרג ואל יעבור. אמר עתה הלא תאמרו כי אחר שנתקבל למות על קדוש שמך מה צורך עבודה בכל לבב הלא בכלל ר' מנה. הלא הוא כי צורך שעבד את הב' לבבות יפנה אל עבודת ה' כי מהלבב צריך להשמר פן תבטלו אשר אמרתי ועל נפשכם. וז"א השמרו לכם פן יפתה לבבכם אתכם וסרתם כו' שמחשבותיו הרעות יביא אתכם לבלתי מסור נפשכם ועבדתם כו'. על כן צריך לעבוד את ה' בכל לבב למען יהיה עצור וקשור בעבודת ה' פן יאבד אתכם והשאר כדלעיל:

יח

ושמתם את דברי אלה כו'. ראוי להעיר כי הלא דבריו אלה הם לעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ומה מוסיף עתה באומר ושמתם כו' על לבבכם ועל נפשכם. ועוד לפי הפשט למה הקשיר' על הקבורת אמר על ידכם ועל מה שהוא במוח אמר בין העינים. ועוד למה לזה קרא אות ולזה טוטפות. ועוד שכל זה מדבר בלשון רבים ואח"כ אומר בשבתך כו' לשון יחיד. ועוד שאומר וכתבתם היה ראוי לסמוך אל אומר ולטוטפות בין עיניכם כאשר בפרשת שמע. ועוד למה אמר שילמדו לבניהם וייחס הדבר אל דבר בם ולא אל עבדם את ה'. ועוד למה מייחד דברים אלו בשבת בבית ולכת בדרך ושכיבה וקימה ולא אמר לדבר בם סתם ויובן על כל מקום שיהיו בו. וגם מה ענין הכתיבה על מזוזות הבית והשערים. אמנם יאמר הלא אמרתי אליכם השמרו לכם פן יפתה לבבכם כי מהלבב שכולל בו היצר הרע אני ירא פן יפתה אתכם לבלתי מסור נפשכם בעבודתו ית'. לכן זאת עשו וחיו כי תשימו דברי אלה על לבבכם תחלה ואח"כ ועל נפשכם. שהוא לעבדו במצות עשה בבני היצרים זהו בכל לבבכם. ולעמוד בנסיון על מצות ל"ת אפילו יטלו את נפשכם וזהו בכל נפשכם. ולמען תשכילו זאת אמר אני אומר לכם וקשרתם אותם לאות כו' והוא כי הנה עינ' ולבא ב' סרסורי דעבירה העין רואה והלב חומד ואיברים גומרים. והן אמת כ"א כאשר העין רואה היה הלב קשור ודבוק בעבוד' שמים אין פחד שימשך אחר מראה עיניו לחטא כי לא יחמוד דבר רע. וזה מאמר שלמה בחכמתו תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה. כי אחרי תתך לבך לי משועבד ודבק בה' אין פחד שימשך אחר העינים. כי אדרבה העינים ימשכו אחריו וזהו ועיניך דרכי תצרנה. וז"א במקום אחר מכל משמר נצור לבך. וע"כ הקדימה תורה את הלב קודם לעינים באומר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וזה יאמר פה וקשרתם אותם לאות שהוא שתהיה לך לאות אשר אמרתי ולעבדו בכל לבבכם במה שוקשרתם אותם לאות על ידכם כלומר שתהיה הקשיר' באופן תהי' אות על היות העבודה בלב. ואין זה רק על הקבורת כי שם הוא על הלב. ונקרא זה על הידים לרמוז שתהי' עבודת המצות עשה המתייחסת אל הידים קשורות בלבב שהוא בשני היצרים. וזה יהיה לכם לאות לזכור דבר זה בל ימוט ממך לעשות כן למען שעבד לבבך ומחשבותיך לעבוד ה'. ואחרי כן מה שאמרתי ועל נפשכם שתקבלו למסור נפשכם על מצות ל"ת ע"כ יהיו גם דברי אלה בין עיניך באופן יהיה זכרון אל היותך מוסר נפשך על קדושת שמו יתברך במקום שהוא מושב הנחש שהוא במוח. וכונת הענין לומר כי הלא הבלתי חפץ למות על קדוש שמו יתברך ועובר חלילה לבל יהרג הלא הוא כי למראה עיניו ישפוט. ולא אל מה שאחרי מותו אשר בעיניו איננו רואה אך הוא למי שעיני בשר לו ולא עיני השכל והדעת. כי אשר בעיני שכלו ישתמש יביט אל האלהים אשר בראו ונתן נפשו בגופו והוא עתיד ליטלה ממנו ולהעלותו מן הארץ הלזו ולדבקה בו. ומה לו עת דודים עם קונו כעת מותו על קדושת שמו כי עלה יעלה בשמחה גדולה ובשפה ברורה אמר לפניו הלא חשקתיך ונתתי נפשי עליך כי חלקי ה' אמרה נפשי. ועין לא ראתה אלהים זולתך אשר יעשה הוא יתברך לאיש הקדוש הזה. על כן אמר אלהים שים נא בני תפילין שבין עיניך במוחך לרמוז לך כי כאשר עיני בשרך יביט אל העולם הלזה ולא אל האלהים שתף עמהם עיניך מוחך ושכלך להשליך מראה עיניך אחרי גוך בערך מראה שכלך. כי מוחך יראה את העולם העליון והגמול אשר ישולם לך. וזאת עשה הלא היא כי תחלה וקשרתם אותם לאות על ידכם לקשר ולשעבד הלב תחת עבודת השמים כמדובר. ואחר כך כשעיני בשרך ירצו לראות ברע לא ימצא לו חבר את הלבב להיות עין רואה והלב חומד כי אם אדרבה ילך אחר עיני שכלו. כי על כן ינתנו התפילין שבין העינים על המוח כאמור. ועל כן קראם טוטפת לשון עדי לומר כי אחר שהלב כבר משועבד אל עבודת ה' לא למשא יהיה תת אדם נפשו על קדוש השם כי אם לטטפת ועדי עדיים להתנאות בו לפניו יתברך במותו על קדושת שמו יתברך. וסמך ואמר ולמדתם כו' הוא ענין מפורסם אצלנו בביאור משלי כי כל לימוד או תוכח' יעשה רושם בלמוד או השומע לפי בחינת המוכיח. והוא כי כל דבר ידבק במה שמתייחס אל מקום שיצא משם. ועל כן אם דברי המוכיח או המלמד הם שקועים תוך לבו ונפשו גם בשומען ידבק בלבו ובנפשו דבקות עצמיי. אך אם המשמיע אין דבריו רק מן השפה ולחוץ גם בשומע ישררו חוצה ולא ידבקו לא בלב ולא בנפש כלל ועיקר. על כן אמר על ידי מה שאמרתי ושמתם כו' על לבבכם ועל נפשכם שיועיל להיות אות וטוטפת לעבוד את ה'. גם אודיעך שהקדמה זו תועיל גם ללימוד בניכם כי אם תלמדום מבלי שום דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם לא ידבק בם למודכם. אמנם אחר מה שאמרתי ושמתם את כו' על לבבכם כי' אז ולמדתם אותם את בניכם שכל כך יכנס הלמוד בלבם ונפשם עד גדר שגם ימשכו מאליהם לדבר הם בם בשבתך בביתך מבלי תתחיל אתה:

או יאמר לדבר בם לומר כי עוד לדבר ג' יועיל לכם מה שתשימו דברי בלבבכם ונפשכם. הלא הוא לדבר בם שהוא לבלתי התבטל מהגות בתורה ומצות כי היא תכלית להשגת הקדושה בד' זמנים. בשבתך בביתך. ובלכתך בדרך. ובשכבך ובקומך כי זה כל הזמן:

או יאמר כי רצה הקב"ה לקדשינו ע"י האורח הקדוש אשר שם בבשרנו הוא הנפש קדוש' חצובה מתחת כסא הכבוד ולדבקנו על ידה בה' אלהינו בחוט חסד קדושה אשר בינה לבינו יתב' גם עודנו בגויתנו בהעדר ממנו עונות מבדילים. ע"כ אחר צוותו יתברך נשמע מצותיו ולעבדו מאהבה ולישמר פן יפתה לבבינו לחטא. באופן שלא יהיו עונות מבדילין כי אם אדרבה מ"ע מקשרים ומתדבקים בו ית'. בא לצוות באומר ולדבר בם בשבתך כו' והוא כי בהיסח הדעת יכנס היצה"ר בין הדבקים ויפריד אלוף חלילה ואין פחד אלהים שנתפתה בעודנו בבית המדרש או בבית הכנסת כי שם ביתו ית' ואם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. כי אם בהיותך חוץ לבית המדרש שהוא בשבתך בביתך ליטפל בעסקי הבית ובלכתך בדרך מקום התפשטות עינים לראות שוא שאפשר להסיח דעתך מהביט אל האלהים לבלתי תחטא ומשם תפרד מקונך. ע"כ גם שם יאחוז צדיק דרך ה' לדבר בם באופן שכל המקומות יהיו לך כבית המדרש. וגם ובשכבך ששלח תשלח את הנפש כי היא העולה מאתך אל האלהים אשר ניתנה אל תפרד ממנה כי אם מתוך ד"ת שמתוך כך זוכרתך לטובה ולמעלה ובלתי מתפרד' ממך לגמרי כי חוט חסד קדוש' ייחוד ה' ודברי תורה אשר תאמר ללותה הוא יתווך בינך לבינה והיא ע"י כן מתדבק' בקונה נמצאת גם אתה עודך קשור בה' אלהיך. וכאשר תקום משנתך תקבלינה בתורה ומצות למען יערה עליך רוח ממרום אשר שאפה מלמעלה. ולחזק הקשר אמיץ להתחנך לכל היום מאז הבקר לידבק בקונך תמיד כל ימי חייך למען תזכור לדבר בם בביתך ובדרך כתבם על מזוזות ביתך כו' שתזכור בבואך לדבר בם בשבתך בביתך וגם בצאתך מביט אל מזוזות שעריך לזכור בלכתך בדרך:

או יהיה כי לזכור כי כעבד נרצע אתה לו יתב' לקיים כל הנזכר על כן וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך מעין העבד שנאמר בו ונתת באזנו ובדלת:

וגם רמז אל ד' הזמנים אשר הנפש שהיא עיקר האדם כל עניינה היא התורה. (א) טרם בואה פה בבית' העליון כי שם ביתה העיקרי ושם ילמדה כל התורה. מלבד כי כל דבקותה שם בשרשי תורה' ומצות ואורותה כנודע. ואח"כ (ב) בבואה אל העה"ז שהוא דרך לעוה"ב כנודע כי כל ענייני העוה"ז הכנה ודרך לשוב אל הבית העליון. (ג) בשכבה בקבר שיהיו שפתותיו דובבות מענין התורה ועצות שעסק בעוה"ז. (ד) בקומה בתחיי' כד"א והקיצות היא תשיחך וכנגד הא' בשבתך בביתך והב' בלכתך בדרך והג' ובשכבך והדר ובקומך שהוא לבל הפסיק חוט התורה מבואה פה עד שובה אל האלהים אשר נתנה:

כא

למען ירבו ימיכם כו'. יתכן יאמר כי בגלל הדבר הזה יזכו לבני חיי ומזוני. על הבנים אמר ולמדתם אותם את בניכם כי בזכות מה שושמתם את דברי אלה כו' תזכו ללמד לבניכם כי אתנם לכם תגדלום בתורה ושיהיו כשרים זרע אמת. ועל חיי אמר למען ירבו ימיכם. ועל מזוני אמר על האדמה אשר נשבע כו' שהוא זבת חלב דבש ואומר כימי השמים כו' אמרו רבותינו ז"ל בירוש' שהוא שני חיי האבות אלא בהן עודפ' שתים כי חיו תק"ב שנה ולתקן מאמרם זה אמרו כי שני שנים שלא הכיר אברהם את בוראו עד השלישי אינם נמנים. והלא כמו זר נחשב מה היא כונת הכתוב על דרך זה אם הוא לומר כי הארץ אשר נשבע כו' יש ממנה לשמים כחיי האבות מה יתן ומה יוסיף לנו הדבר הזה שישמיענו אותו. ועוד שאם כן חוזר אומר כימי אל מלת אבותינו לומר אותם אבות שחיו כימי השמים כו' וגם חסר מן הספר תיבה א' או שחיו או שימיהם כימי כו'. ואם נדר אל אומר ירבו ימיכם וכמה ירבו כימי השמים שחיו ת"ק שנה אם כן אין צורך אל שנות האבות בזה. ומה גם שנצטרך לדחוק על השתי שנים. ויתכן על פי דרכם ז"ל במה שידענו מספר הזוהר כי כל הימים אשר הצדיק חי על האדמה ימיו חיים וקיימים ונגשים אל ה' בעת פטירת כל צדיק וצדיק כענין ויקרבו ימי דוד ויקרבו ימי ישראל. וגם ימי הקטנות מאחר שלא חטא בהם נמנים וקרובים עם השאר ככתוב אצלנו פרשת חיי שרה ופרשת ויחי. ונבא אל הענין אמר כי ע"י תורה ומצות תמיד כמדובר ירבו ימיכם כו' ויהיו ימיכם וימי בניכם כימי השמים כו' שהם ת"ק שנה של האבות כנזכר שהעודפים שתים. והכוונה שיהיו ימיכם באיכות ת"ק שנה של האבות שהם חיים וקיימים ולא כשתי שנים שעדיין לא היה יהודי. כי בשלישי שהכיר את בוראו היה כמנגד וכמתגייר וכקטן שנולד דמי:

והנה דרך זה יתכן בכתוב מבלי הכניס ענין האבות בנתים. והוא בשום לב אל מלת על האדמה שהיל"ל באדמה כי לא נטעה שהא מתחת לארץ. אך הוא כי אמר למען ירבו כו' ואותם הימים יהיו על האדמה חיים וקיימים וכמה יהיו גבוהים על האדמה למעלה ממנה. כימי השמים על הארץ שהוא ת"ק שנה כלומר שיהיו קיימים כשמים שהם על האדמה השיעור ההוא ולא אמר בפי' כשמים כי אין דרך התורה לגלות בפי' עניינים אלו כי אם בדרך סתום כזה. או יאמר כמ"ש ז"ל על פסוק ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר מלמד שהרכין הקב"ה שמים ושמי השמים על ההר כו'. והוא כי בזה גם שעלה משה לרקיע היה ה' בהר כי גם הרקיע על ההר היה. והנה אין שפע בעולם גדול מזה. והנה יתכן זה אמרו למען ירבו ימיכם כו' ועל יד עשותכם עיקר תמיד מתורה ומצות כמדובר לדבר בם כו' ובכל הכתוב למעלה. זולת ריבוי הימים. תהיו על האדמה כו' כימים שהיו השמים על התרץ שהוא בששה ימים שמר"ח סיון ליום הששי שהרכין הקב"ה השמים על הארץ כן תרבה הקדושה והשראת שכינה בגללכם באותם הימים כל ימיכם. עוד יתכן יאמר במה שידענו מאמר רז"ל שאלמלא תורה לא היו שמים על הארץ שנאמר אם לא בריתי כו' חקות שמים וארץ לא שמתי. ובזה יאמר דעו לכם כי ע"י דבר תמיד ועסוק בתורה ומצות ירבו ימיכם. שאפילו מי שימי קצבתו מועטים ירבו לו כענין אביי ע"י תורה וג"ח. ורבה ע"י תורה. ובנימין הצדיק ע"י צדקה. וש"ת איך ע"י תורה ומצות יתקיים האדם יותר. אל תתמה כי הוא כימי השמים על הארץ כי כאשר ימי השמים על הארץ אינן אלא על ידי התורה כן ימי האדם אינם כי אם על ידי התורה ומצותיה:

כב

כי אם שמור כו'. הנה להיותכם מוכנים לבא לרשת את הארץ לא אמר להם יעשו עתה רק שמיעה כאומר והיה אם שמוע כו' כדי לקיים בארץ אחר שיזכו להאריך ימים עליה כאמור. אך לא יבצר מהיות טורח בצד מה בכיבוש. אמר עתה הנה השכר האמור הוא בהיות לכם עתה שמיעה בלבד. כ"א שמר תשמרון בפועל מעתה וז"א לעשותה וגם יהיה לאהבה ללכת כו'. והוא כי למעלה אמר ועתה ישראל כו' ליראה כו' ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו כו' שהוא ככתוב למעלה כי צריך אהבה ויראה כי באהבה לבדה יבטח איש באהבה לישמט מקצת מצות על כן צריך יראה עמה ואם יהיה יראה לבדה לא יהיה בכל נפשו. אמר עתה אם גם בזה תעדיף שיהיה מאהבה וגם מצדה בלי בחינת יראה יהיה ללכת בכל דרכיו שלא תבטח לישמט משום מצוה וגם לא תעשה לשום פניית הנאה שתבא לך מחמת אהבתו ואפילו הנאת שכר עוה"ז רק לדבקה בו. אז זולת כל הטוב הנזכר תזכה שהוא ית' טרם תגשו אל אויביכם יגרשם מלפניכם וזהו והוריש כו' ולא יאמר מפניכם רק מלפניכם. שהוא עודכם רחוקים מהם טרם קרבכם אל המלחמה. וגם שירחיב את גבולכם מעתה מנהר פרת כו':

א ו על דרך זה כי אמר למעלה ושמרתם את כל המצוה למען תחזקו ובאתם וירישתם. אמר עתה ע"י שמירה יחידית מעתה אמרתי שתחזקו שמיד בבואכם אל המלחמה וירישתם בלי איחור. כ"א שמור תשמרון שתעשו משמרת למשמרתי שהוא שמירה כפולה אחר זה תעשו כדי לעשותם שאם תשגו ולא תעשו יהיה הסייג בלבד וגם שיהיה מאהבה כו' כדלעיל. אפי' לא תצטרכו לבא לרשת כי והוריש כו' מלפניכם טרם תבואו כדלעיל:

כו

ראה אנכי נותן לפניכם כו'. ראוי לשום לב. (א) אל אומר ראה לשון יחיד ולפניכם ל' רבים. (ב) אומר היום כי מי לא ידע כי ביום ההוא מדבר. (ג) אומר נותן כי אין ל' מתנה צודקת בזה. (ד) מה הנה ברכה וקללה אם אמרנו שהן האמורות בהר גריזים ובהר עיבל ברוך האיש כו' ארור האיש כו' א"כ מיד היה לו לפרשם ולא יאמר אנכי נותן במה שעתיד לומר פרשת כי תבא. ועוד כי גם שם לא נזכרה הברכה כ"א הקללה לבדה. ועוד שהרי פה מפרש את הברכה אשר תשמעון והקללה אם לא תשמעון הנה כי את השמיעה קורא ברכה ואת העדר השמיעה קללה. ואם אמרנו כי אומרו ברכה וקללה הוא כי השמיעה בעצמה תחשב ברכה ואשר לא תשמעון יחשב קללה הנה מלבד מה שצריך לדעת למה קראם כך ולא אמר טוב ורע כמאמרו לפנים ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע שהוא יותר צודק. הלא כמו זר יחשב יאמר כה ברכה וקללה ואחר ג' פסוקים יחזור לומר ברכה וקללה באומר ונתת את הברכה כו' ואת הקללה ולא ראי זה כראי זה כי פה הוא על השכר ועונש ושם על אומר ברוך האיש כו' ארור האיש כו'. (ה) למה לא אמר משה בעצמו פה עם כל ישראל הברכה והקללה ההוא ולא יאמר שהמה יתנו את הברכה כו' ולא הוא עתה. (ו) אומר את הברכה ובקללה לא אמר מלת את כ"א והקללה כו'. (ז) אומר אשר תשמעון ומהראוי יאמר אם תשמעון מעין אומר והקללה אם לא תשמעון. (ח) כי כאשר בקללה פי' מה שימשך מאשר לא ישמעון שהוא אומר וסרתם מן הדרך כו'. כך בברכה היה ראוי יפרש מאשר ישמעון מה שימשך. (ט) אומר אשר לא ידעתם אם יעבדו ע"ג מה לי אם הם אשר ידעום או אשר לא ידעום. (י) אומר והיה כי יביאך כו' למה יהיו הברכה והקללה בהרים ההם מבזולתם. (יא) אומר הלא המה בעבר הירדן כו' למה נותן בהם ה' סימנים. (יב) אומר כי אתם עוברים את הירדן כי הלא מלת כי תורה שהוא נתינת טעם אל האמור ואיננו צודק כלל. (יג) כי אומר לבא לרשת את הארץ הוא מיותר וטוב היה לקצר ולומר כי אתם עוברים את הירדן וירשתם את הארץ וישבתם בה. (יד) אומר ושמרתם לעשות כי היל"ל ושמרתם ועשיתם:

אמנם רצה מרע"ה לבנות ולנטוע בקרב לב עם בני ישראל יסודות ועניינים ועיקרים להשרישם בשרשי עבוד' אלהי עולם ה' הלא המה. ה' דברים. (א) בל יעלה על לב איש מבני ישראל לדבר ולומר כי כאשר מלך המולך על עם רב לא ישית לבו אם אחד מבני עמו לא יטפל במלאכת המלך אחר שמלאכתו נעשית ע"י רבים אשר אתו. כן גם ה' אשר נתן תורה לס' רבוא מבני ישראל ומצות לעבוד עבודת יתברך אם יכרת איש מכללות כלם מעבוד עבודתו לא ישית לבו אל איש אחד אשר יפרוש עצמו מעבוד עבודתו יתברך כי הלא מלאכתו תורתו ומצותיו נעשים ע"י כל שאר ישראל. ע"כ בא להסר תועה מלב שוגה ומפתי בל יאמרו כדבר הרע הזה אשר אין לו שחר כ"א שכל התורה כולה היא ניתנה לכל אחד ואחד מישראל אין נקי. (ב) בל יעלה על רוח האדם באדם כי כאשר עבד מלך העובד אותו בכל לבו ומקבל פרס על עבודתו ועל משאו אין לו אלא שכרו אשר ינתן לו על עשותו רצון המלך. אך מלאכת עבודתו לא העדיפ' לו הנאה או שלמות ולא הטיבה לו כלום מצד עצמה. וכן אשר חטא וימרוד במלך ותלו אותו על עץ אין רעתו רק אשר שלם אותו בראשו על עברו רצונו. אך לא נפסד ולא נפחת איכותו על יד חטאתו אשר חטא לו. אך בני ישראל עבדי ה' לא כן המה בעבודתם את אלהי עולם ה'. כ"א שכל מצוה ומצוה ממצות ה' אשר האדם עוש' היא עצמו מקנ' בו קדושה. כמאמרנו בכל ברכות המצות אשר קדשנו כמצותיו כי המצוה עצמן הן המקדשו' אותנו. ואינו דומה האדם טרם עשותו המצוה באיכותו לאחר עשותו אותה. כי יהיה כזהב העולה במעלות שווי ע"י צרוף הכור כי יהיה מזוקק וטהור. כן המצוה תזככנו ותקדשנו. ולא בלבד את נפשו' כ"א גם עם רותו גויתו. והוא כי הלא כל מצוה ומצוה שורש' למעלה עם ה' וכאשר יעשנה פה האדם יתעורר האיר ההוא ויתרב' ויתפשט עד חומרם ז"ל שיברא מלאך המאיר לו ומעטרו בעולם העליון והוא המאיר לו ותעדנו בג"ע ככתוב אצלנו על מז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהם אורות שרפי קדש אשר נעשו במצותיהם. באופן שהמצות עצמן הן הן שכרן זולת אשר יוסיף הוא יתברך משלו על עשותם רצונו. וההיקש בעבירות כי נבראים מלאכי חבלה משחיתים שהן הן המרעים וממקום אותו על עשיתו אותן וכן המלאכי חבלה הדנים אותו בגיהנם. (ג) להודיע לישראל ישימו כל מעיינם ולבם לעבוד את ה' כי זה חסדו יתברך כי מדה טוב' מרובה ממדת פורענית. (ד) כי עם היות הדבר כן אל יקוץ בתוכחתו יתב' בעוה"ז ויבחר בדרך ה' אפילו ייצר לו פה. כי יבחר בחיי העוה"ב כי שם הוא העיקר. (ה) שלא יקוץ בעול המצות אם רב היא בעיניו כי הלא הבא ליטהר מסייעין אותו ואינו צריך לטרוח כ"א עד ההתחל'. כי אחרי כן כל אשר הוא עושה הוא יתברך העושה. הפך הבא ליטמא כי גם את הכל האדם הוא העושה את הכל קו לקו עד יירש גיהנם:

והן כל ה' הדברים האלו הנאמרים באמת מפי משה במקראי קדש האלו אחד לאחד. ובראשון היחל ואחר ראה אנכי נותן כו' והוא אשר פעל ועשה היא ית' במעמד הר סיני אשר טיהר וזיקק את בני ישראל כלם איש לא נעדר שלא פסקה זוהמתו ממנו ויוכן לנבואת פנים בפנים ויאספם ויקבצם יחד כלם. אך בדברו אתם לא דבר רק עם כל אחד וא' ואמר אנכי ה' אלהיך ולא אמר אנכי ה' אלהיכם. וכן אמז"ל שהדבור עצמו הי' מדבר עם כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כו'. הנה כי גם שרצה הקב"ה יעמדו יחד כלם כי אינו דומה המצוה נעשית ברוב עם לאשר הנעשים במעטים עכ"ז הודיעם כי אל כל אחד ואחד הוא ית' נותן לו את כל תורתו. וזה מאמר משה פה באומר ראה אנכי כו' לומר ראה נא והבט כל איש פרטי מכם מה שאני נותן לפני כולכם כי גם שאתם כולכם מקובצים לשמוע השמיע' ברוב עם זכות' מרובה. עכ"ז עם כל יחיד אני מדבר וזהו ראה אנכי נותן לפניכם. וע"פ דרכו רמז באו' נותן כי מתנה טובה היא מוסרו הטוב הלזה ולא יחשבוהו לעול על צואר. ועל הב' אמר ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעון כו' לו' אל יעלה על רוחכם ששכר המצוה הוא דבר נפרד מן המצות עצמן וכן עונש העבירות כי לא כן הוא כ"א אשר תשמעון היא עצמה הברכה כי המצוה עצמה היא המאשרת ומענגת ומעטרת את האדם כי אור שורש המצו' למעלה מתברך ומתרבה וע"כ ברכה תחשב וזהו שלא אמר טובה ורעה רק ברכ' כי יתב' אור המצוה עצמה ויתרבה. וההפך בעובר עבירה על כן קללה תראה וזהו הברכה אשר תשמעון והקלל' אם לא תשמעון כו'. ועל הג' אמר את הברכ' כו' והקלל' כו' לומר הנה הברכ' לא בלבד תקבל שכר' כ"ח שזולת הקרן קיימ' לעוה"ב גם יהיו לכם פירות בעה"ז. משא"כ העבירות כי אין להם פירות כמז"ל ע"פ אמרו צדיק כי טוב כי פרי כו' אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעש' לו. וזהו את הברכה כי מלת את באה לרבו' את פירות ברכת השכר. אך בקללה לא אמר ואת הקלל' כ"א והקלל' כו'. אין בה רק הקללה עצמה אך לא פירות. ועל הד' אמר אשר תשמעון את מצות ה' אלהיכם. ולבא אל הענין נזכירה מז"ל במדרש רבה על פסוק ראה נתתי לפניך היום את החיים כו' ובחרת בחיים שאמרו לא די שנותן לפנינו שני הדרכים כ"א שמייעץ אותנו שנבחר בחיים כו'. והלא כמו זר נחשב מאמר' זה כי אדרבה הוא מן התימ' למה זה צריך לייעץ כי אחר הודיעו הטוב והרע מה צ"ל שיבחר בטוב ומי יתן ומי ימיר טוב ברע. אך הנה הוא כי גם שירא' האדם שבעבוד את ה' ייסורין יבואו עליו אל יקוץ כ"א יחזיק לעבוד' ה' ויבחר בחיים האמתיים של העוה"ב שהם ע"י יסורין וזה יאמר פה את הברכה אשר תשמעון ולא אמ' אם תשמעון ע"ד או' והקלל' אם לא תשמעון. אך הוא לרמוז לנו ע"פ דרכו עצת ה' אותנו לו' שנבחר בחיים וזהו הברכה אשר תשמעון כלו' הברכ' היא אשר תשמעון בודאי אל מצות ה'. וזה שאר צורך לייעץ הלא בין יתנהג עמכם במד"ר בין יתנהג במדת הדין וז"א מצות ה' אלהיכם לומר בין בהיותו מתייחס עמכם בתואר ה' שהוא רחמים בין בהתנהג בתואר אלהיכם שהוא דין אל תמוש משמוע אל מצותיו. וז"א אשר תשמעון ולא אמר אם תשמעון שהוא מורה ספק רק לשון מורה על עצה טובה כי זה הוא אשר יעשו הפך הקללה שאמר בה אם לא תשמעון. ועל הה' כיון במה שעל הברכה לא אמר רק השמיע' ועל הקללה אמר אשר יעשה ע"י מה שלא ישמעו שהוא אומר וסרתם כו'. והוא כי למה שהבא ליטהר מסייעין אותו ע"כ לא יתייחס אל האדם בעצם רק התחל' אשר בא ליטהר כי כל אשר יעשה אחרי כן הוא ית' העוש' בסייעתו אותו. משא"כ בבא ליטמא כי גם כל מעשהו אל האדם יתייחס כי הוא המתחיל והוא הגומר כי אין מסייעין אותו אלא שפותחין לו והוא העושה בעצם כל הנמשך מהתחלתו עד תומו. וז"א בדברו על מעשה הטוב אשר תשמעו אל מצות ה' לומר הברכה אשר לפניכם שתעשו בבחירתכם הוא אשר תשמעו כו' כי השמיעה שהוא היותכם באים ליטהר בשמעכם לעשות כי בזה אתם השומעים ומתייחס אליכם. אך המעשה שאחר הביאה לטהר שהוא הנמשך אחר השמיע' לא אליכם יתייחס בעצם כ"א לה' לבדו המסייע אתכם. ע"כ הברכה היא השמיע' אני או' אשר תשמעו אך לא הנמשך ממנה. אך אמנם לא כן הרשעים כי הקללה שהוא אם לא תשמעו לא בלבד ההתחל' כ"א גם הכל אתם העושים כי וסרתם אתם מן הדרך כי כל המעשה אשר ימשך אליכם יתייחס כי הבא לטמא אין מס"א רק פותחין לו והוא העוש':

או יאמר ראו נא מה בין קיום מצות להפכן כי במצוה מחשבה טובה מצרפה למעשה משא"כ בעבירה. וזהו הברכה אשר תשמעון שהוא השמיעה אל מצות ה' אלהיכם כי תשמעו לשמן למה שהם מצות ה' אלהיכם שהיא מחשבה טובה זה יספיק ליחשב ברכה וזכות כי הוא ית' מצרפה למעשה. ע"כ אני אומר שע"י השמיעה ימשך שתעשו כי המחשב' בלבד כבר הוא מעשה. אך בקללה אין העדר השמיעה שאוטם משמוע אזנו מחמת מחשבה לבלתי עשות מצטרפת למעשה עד בא מעשה הרעה אל הפועל שהוא וסרתם מן הדרך שהוא דרך ה' בכל מצותיו. אך זה הוא ביתר מצות. אך כאשר מהן המשכו עד עבוד אלהים אחרים לזה אין צריך מעשה כי המחשבה תספיק כנודע מפסוק למען תפוס את בית ישראל בלבם. וז"א ללכת אחרי אלהים אחרים כי המחשבה ללכת עון וקללה תחשב. ואמר אשר לא ידעתם הוא כי מתחלה לא יתפתו אחרי אלהי מצרים או אלהי סיחון ועוג אשר ידעום כי הרי ראו שלא הצילו את עובדיהם מידו ית' אך ילכו אחרי אשר לא ידעום שלא הכירו עדיין חסרונן. עוד כיון לומר אל יעלה על רוחכם לומר כי כאשר הברכה היא אם תשמעון אל מצות ה' כך הקללה תהיה אם תשמעו אל דברי עונות כי לא כן הוא. כ"א גם העדר שמיעה אל מצות ה' יספיק כי הלא מזה ימשך שוסרתם מן הדרך שהיא דרך לעשות מצותיו ומזה ימשך גם ללכת כו':

כט

והיה כי יביאך כו'. לבא אל הכתובים נשים לב אל מלת אנכי וגם אל ענין היות זה מפיו ית' ובהר גריזים ובהר עיבל מפי ישראל עצמם כי הם האומרים ברוך אשר יקים ארור אשר לא יקים שהוא מפי הכהנים. אך הדבר דומה למלך או שר האומר לאנשיו הנה עד כה לא הטבתי אתכם והנני מצוה אתכם תעבדוני אך כעת לא אכביד עליכם בעונשי ייסורין על אשר לא יעבדני כ"א דרך עצה איעץ אתכם תעשו רצוני וייטב לכם. אך לא אכביד עליכם בעונשים גדולים אם תעברו רצוני. עד אטיבה אתכם ואז אצ"ל שראוי לעונש גדול אשר לא יעבדנו כי אם אתם מעצמכם תכירו ותדעו כי עונש גדול ראוי לכם ומאליכם תקבלו עונש אם לא תקבלו אל דברי. וזהו ענין הכתובים שאמר משה ראה אנכי האומר אליכם ונותן לפניכם ברכה וקללה לא באלה ולא בארור. וזה למה שהוא היום כלומר שעדיין לא עברתם את הירדן ולא ירשתם את הארץ העיקרית על כן איני מכביד רק נותן ומשים הדבר בפניכם. וזהו שפי' ואמר הברכה אשר תשמעון כו' לומר הברכה אשר אמרתי אינה כמשמעה לומר ברוך אשר יקים והקללה ג"כ אינה כמשמעה ארור אשר לא יקים רק הברכה פירושה אשר תשמעון והקללה אם לא תשמעון שקללה תחשב לכם רוע הדבר. ושמא תאמר למה יהיה זה הדבר בבחירי ולא תאמר לנו מהיום בקללה וברכה כפשוטה שנקבל באלה ובשבועה. לז"א והיה כי יביאך ה' אל הארץ כו' אז אין צ"ל אני אלא אתה בעצמך אחר קבלת הארץ הטובה ונתת את הברכה כו' ואת הקללה כי תקבל באלה ובשבועה כי תראה כי הטבתי עמך ואל ארץ זבת חלב כו' הביאותיך ואז ונתת את הברכה ואת הקללה כלומר הטבעית כפשוטה. וזהו ענין ה"א הידיעה מה שלא אמר כן בפסוק הראשון רק ברכה וקללה עד בואו לפרש. ושעור הכתובים ראה אנכי נותן לפניכם היום שהם ב' דברים. א' שאנכי הנותן ולא אתם. ב' שהוא שימה לפניכם בלבד כדבר בחירי. זה הוא למה שהוא היום שעדיין לא אל ארץ זבת חלב ודבש הבאתי אתכם ועכ"ז יש מציאות ברכה וקללה אך לא כפשוטן הברכה ברוך אשר יקים ארור אשר לא יקים רק הברכה היא אשר תשמעון והקללה אם לא תשמעון כו'. אך אחר שיביאך ה' כו' אז בראותך שהטיב ה' עמך אז לא תיחל עד שזולתכם יאמר לכם ארור אשר לא יקים כו' כי אם אתה בעצמך תתן את הברכה כו' והקללה כו' כי מעצמך תכנס בעול תורה ומצות בברכה וקללה לאמר ארור האיש ולא יהיה ברכה והקללה שלא כפשוטן רק את הברכה כו' ואת הקללה כו' סתם שהוא כמשמען ברוך כו' ארור כו'. או ירמוז היותם שם כמשמעו כאומר את הברכה ואת הקללה כי ריבוי האת בכל א' הוא לרבות כי על מה שקיום המצוה היא ברכה עוד יוסיפו ברכה אחרת והיא לומר ברוך אשר יקים וכן בקללה מלבד העון שבעצמו הוא קללה עוד תוסיף לומר ארור האיש רשר לא יקים כו':

ל

הלא המה בעבר הירדן כו'. הלא תאמר למה זה בחר ה' תהיה קבלת התורה באלה ושבועה בהרים ההם מבשאר מקומות א"י ומבארץ סיחון ועוג שגם היא נתחלקה לשבטים. אל תתמה על החפץ כי הלא כמה בעבר הירדן שהוא בגבול קדוש מאד מה שאין כן בארץ סיחון ועוג ולא במקום אחר ממקומות עבר הירדן יען כי אלה הם אחרי כלומר נכנסות תוך גבול הארץ מופלג מירדן שבשפת הגבול והוא דרך מבוא השמש שהוא לעומת המזרח שיכנסו בו מורה היותם נכנס הרבה בתחום א"י והם בארץ הכנעני היושב בערבה ולא בארץ הכנעני היושב בהר כי אותם הם בתחלת הכניסה אך שבערבה הם באמצע. וגם הם מול הגלגל כלומר שיש בחינה אחרת על היותם מול המקום ששרתה שכינה י"ד שנה של כיבוש וחילוק שהיה משכן בגלגל. והברכה והקללה היה ראויים ליאמר סמוך לי"ד שנה מיד. וש"ת א"כ יהיה בגלגל עצמו לז"א אצל אלוני מורה והוא כי שם נשבע ה' פעם ראשונה לאברהם לתת לישראל הארץ שנאמר ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה כו' ויאמר ה' אל אברם לזרעך נתתי כו'. ושמא תאמר ומה בכך ואיזה יחס יש לקבלת התורה באלה ושבועה אצל נתינת הארץ שעל כן יהיה ראוי יהי' אצל אלוני מורה ושיהיה בעיקר א"י. לז"א כי אתם עוברים את הירדן כו' ושמרתם כו' כלומר אל יעלה על רוחכם בנתינה הארץ לישראל וירישתם אותה היא לאכול מפריה ולשבוע מטובה רק לקיים התורה ומצות כי שם עיקר' מקום מקודש כנגד ארץ העליונה מתייחסת אל תורה ומצותיה והאושר אשר לעומתה. ומתקדשים ומתקשרים העולמות על ידם לנוכח. ולא דרך עקלתון כמקיים תורה בח"ל. א"כ אחר שזה תלוי בזה ראוי שעיקר קבלת התורה שהיא באלה ושבועה תהיה בה במקום ששם נדר אותם הקב"ה לישראל. וזהו כי אתם עוברים כו' איני רק כדי שושמרתם את כו' ולא לדבר אחר וע"כ תלוי זה בזה ומתייחס זה לזה כמפורש. או יאמר מעין זה תדעו למה בחרתי בהרים ההם הלא הוא כי הלא המה בעבר הירדן כו' כדלעיל. ואם תאמרו כי אחר שהיות מול הגלגל היא מעלה למה לא היה בגלגל עצמו לזה אמר אצל אלוני מורה כי בחר באלה שהם אצל אלוני מורה אשר שם נדר ה' הארץ לאברהם כי רצה הקדוש ברוך הוא תהיה שבועה זו כי ארור בו שבועה במקום שהארץ אשר נשבע ה' לתתה לאברהם ולזרעו ניתנה במקום למען יזכרו לקיים גם שבועתם שמקבלים במקום ההוא כאשר קיים הוא יתב' שבועתו בארץ אשר היא ניתנה במקום ההוא. ושמא תאמרו הלא אמרתי כי כאשר יביאני ה' אל הארץ על ראותי את כל אשר היטיב ה' לי אז גם אעשה את שלי ומקבל מפי עצמי את התורה באלה ושבועה על הר גריזים והר עיבל אשר המה אצל אלוני מורה ומה זו המתנה אשר נתן לי ה' במתנת הארץ הלא את אבותי אני יורש ירושת כולם ככל איש היורש את אביו אל תאמר כך כי הלא אתם עוברים כו'. ולבא אל הענין נקדים אשר למדונו רז"ל בחלקם בין ירושה למתנה כי ירושה אין לה הפסק ומתנה יש לה הפסק כנודע בגמרא כי על הנותן לבלתי יורש בלשון מתנה יכול לומר ואחריך לפלוני משא"כ ליורש כי ירושה אין לה הפסק. ונבא אל הענין אמר אל יעלה על רוחכם כי ירושת אבותיכם אתם יורשים ירושת עולם. כי הן אמת ידעתי כי אתם עוברים את הירדן דעתכם היא לבא לרשת בתורת ירושה שאין לה הפסק והוא כי במה שאתם עוברים את הירדן שתהיה העבר' על ידי נס שהוא שבנהר יעברו ברגל שהירדן יסוב לאחור על ידי כן יראה לכם כי ה' עמכם ובתורת ירושה אתה בא לרשת בלי הפסק באופן לא תעזוב מכם שתהיה ירושת עולם. אך לא כן הוא ית' עמכם כדעתכם זו כי אם אשר ה' אלהיכם נותן לכם בתורת מתנה שיש לה הפסק שאם לא תעשו רצונו תהיה אחריך לזולתך. אך תוכלו לעשותה ירושה אם תזכו וזהו וירשתם אותה וישבתם בה שתעשוה ירושה שאין לה הפסק ע"י מה שושמרתם לעשו' כו' שע"י זכיות אלו מה שה' אלהיכם נותן בתורת מתנה תעשוה ירושה כמדובר:

והנה באחד מהדרכים כתבנו על פסוק את הברכה אשר תשמעו כו' שכוון על מחשבה טובה שהקב"ה מצרפ' למעשה יתכן יאמר עתה. אל תאמרו כי במחשבה לבדה אני חפץ כי הלא טוב טוב הוא עד אין קץ לגמור את כל המעשה. אך אמרתי כן על כי אתם עוברים כבר את הירדן לבא לרשת בקרוב מאוד וירישתם כו' ואין פנאי כעת בזמן הקרוב לעשות המצות קודם בא אל הארץ כדי לזכות לזה. על כן ושמרתם לעשות שתשמרו בלבבכם לעשות אותם גם שלא תעשו אותם טרם בואכם אל הארץ המחשבה מצורף למעש' כדי לזכות ע"י כן לבא לרשת. ועוד ב' כי הנה אלה החוקים אשר כו' אבד כו' כי הראשונים מהם הם אבד תאבדון כו' שהם דברים שא"א לעשותם קודם עבור את הירדן ע"כ איך תזכו במצות ההם אם לא במחשב' שתשמרו אותם מעתה בלבבכם לעשותם והוא יתברך יצרפם למעשה מעתה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.