אלשיך/דברים/י

אלשיך דברים י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בעת ההיא כו'. הנה יקשה (א) כי אין זה מענין מצות ה' שחוזר לשנות' בערבות מואב רק סיפור איך היה לוחות שניות עניינם וא"כ למה מודיע הדבר לישראל. (ב) כי יותר מפורש הענין פרשת כי תשא ומשם ידעו ישראל את כל זה. (ג) אומר בעת ההיא למה מסיים העת שהיה זה בה. (ד) אומר פסל לך מה ענין אומר לך וידוע מז"ל הפסולו' יהא שלך האם אפשר שלא היתה כונת הכתוב רק להודיעם שהעשיר הות ית' את משה ומה גם שאין מעצור לה' להושיע ולהעשירו בלעדי זה: (ה) לא ימנע הלוחות אלו היו גשמיות או רוחניות אם רוחניות איך יאמר פסל לך איככה יפסול דבר רוחני ואם הם גשמיות איך יתכן יכתוב הוא ית' בגשם חומרי ומה גם אומר לפני' כמכתב הראשון כי הלא הראשונים היו רוחני' מלמעלה אלא שנתלבשו בבואם פה אך אלו אם גשמיות היו לא יצדק בם מכתב באצבע אלהים. (ו) שאם בריאה יברא הלוחות סנפירינון באהלו של משה כמשז"ל למה לא בראם חלקות ולא שיצטרך אח"כ לפסול אותם כאשר בראם בשיעורם כשעור ו' על ו' טפחים כל א' מהם. (ז) אומר ועלה אלי ההרה כי הלא כאשר בראם למטה בארץ הוא גם לא יבצר ממנו לכותבם פה כי מלא כל הארץ כבודו ית'. (ח) אומר ועשית לך ארון עץ כי הנה עד אחר רדתו מן ההר לא נצטו' לעשות הארון וא"כ למה צוה אליו טרם יעלה וגם אומרו לך שהיה ראוי יאמר ועשית להם ארון עץ. (ט) כי הרי היה עתיד בצלאל לעשותו והוא עשהו ומה ענין ארון זה. (י) אומר ואכתוב על הלוחות כו' שיורה שהוא ית' הי' הכותב אך בפ' כי תשא יורה כי משה הי' כותב כי שם נאמר ויהי שם עם ה' מ' יום כו' ויכתוב על הלוחות כו'. (יא) אומר את הדברים אשר היו מי לא ידע כי אותם הדברים היו וגם מה ריבה האת. (יב) אומר אשר שברת מה צורך להזכיר השיבור כי הלא באומר את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים ידוע הוא כי הם אשר שברת. (יג) אומר ואעש ארון כו' למה שינה הסדר כי הוא ית' אמר אליו עלה אלי ההרה ואח"כ ועשית לך ארון כו' והוא עשה הארון טרם עלותו. (יד) אומר ואעל ההרה ושני הלוחות בידי כי מהראוי יאמר ואקח את הלוחות בידי ואעל ההרה ולא לומר תחלה ואעל ההרה ואח"כ ושני לוחות בידי וגם נשית לב אל אומרו בידי ולא אמר על שתי ידי כדבר שנא' למעלה בראשונים. (טו) אומר ויכתוב כמכתב הראשון את י' הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש כי הענין כפול ומכפול כי באומרו כמכתב הראשון ידוע הוא כי הם י' הדברות ומאומר י' הדברים ידוע הוא שהם אותם אשר שמעו שדבר להם ה' מתוך האש וגם אומרו ביום הקהל היא מיותר. (טז) למה לא נאמר פה מה שעמד בהר מ' יום הו' קודם שיאמר ואפן וארד מן ההר ואומר למטה אחר סיפור מה שהבדיל את שבט הלוי שהוא שלא במקומו. (יז) אומר ואשים את הלוחות בארון מה צורך לאומרו להם פה ומה גם כי ידוע הוא. (יח) אומר ובנ"י נסעו מבארות בני יעקן כו' כי אין לפסוק זה חלק ונחלה עם הקודם ומה ענין מיתת אהרן ושכיהן אלעזר בנו תחתיו במקום זה. (יט) או' משם נסעו הגדגדה ומן הגדגדה יטבתה ושהיתה ארץ נחלי מים מה ענין שום דבר מזה בכתוב פה כלל. (כ) אומר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי כו' אין לזה שייכות לא למעלה ולא למטה וגם אומר בעת ההיא הבדיל שאינו בעת מיתת אהרן וכיהן אלעזר ולא בעת היותם ביטבתה ארץ נחלי מים כ"א בעת ענין הלוחות שהוריד למעלה ואיך נאמר פה. (כא) אומר ע"כ לא היה ללוי מי הכניסו עתה בזה. (כב) אומרו ואנכי עמדתי בהר כו' כי אומר כימים הראשונים הוא מיותר. (כג) אומר מ' יום ומ' לילה כי בשלמא בימים הראשונים כתבנו שם טעם אל השיעור ההוא שהוא להעשות בריה וחדשה שצריך השיעור ההוא וגם בשניים כתבנו למעלה שהיא לחזור אל הא' אך בפעם הג' הזאת צריך לבקש טוב טעם על הדבר. (כד) אומר וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא ולא אבה ה' השחיתך היעלה על לב שגם בפעם הג' יאבה ה' להשחיתם אחרי מות ג' אלפי איש החוטאים בעדים והתראה מיתת ב"ד ואשר בעדים בלי התראה ע"י ההשקאה ואשר היו שלא בעדים על יד המגפה ואחר תפלת המ' יום האמצעיים ומה גם שאמר בהם וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא כמדובר בסמוך איך יעלה על לב יאבה ה' להשחיתם בפעם הג'. (כה) אומר לך למסע כו' מה יתן ומה יוסיף לנו כי נדע שאמר ה' אליו קום לך למסע כו':

אמנם לבא אל הענין נשים לב כי ראוי גם לדרוש ולחוד מה היה שהלוחות השניות לא בראם היא יתברך למעלה כראשונים והיה מן הראוי שיהיו גם הם מלמעלה כדי שיכון בהם מכתב אלהים גם שלא יהיו ממדרגת הראשונים. אך הנה למדנו מרז"ל כי הלוחות הם רמז אל האדם וכמז"ל כי היו הלוחות עם הדברים הכתובים וחקוקים בתוכם כגבר שהנשמה בקרבו שהנשמה מוליכת על רגליו ובצאתה מקרבו ישאר גופו כבד כמו אבן על כן כבא משה וירא את העגל ראה והנה פרחו האותיות ונשארו כבדים על ידע וכמשז"ל וארא והנה חטאתכם מה ראה ראה אותיות פורחות באויר ואז כבדו בידיו וישלך מידיו וכן ארז"ל הזהרו בזקן ששכח תלמוד מחמת אונסו שליחות ושברי לוחות מונחים בארון הנה דמו הלוחות אל האדם. וגם יצדק בזה היותם אורכם ששה ורחבם ששה וגובהם ששה הרי י"ח טפחים כמספר שעור מדת האדם ויצדק בעצם בזה מאמר ספר הזוהר שאומר כי היו שתי הלוחות דוגמת דכר ונוקבא. וע"פ הדברים האלה נאמר כי רצה הקב"ה ללמד דעת את עמו ישראל בל יתחמץ לבבם באמרם הן אבדנו כלנו נגזרנו לנו כי היינו משוללי זוהמ' נחש זכים וטהורים כלם ברורים כלם נביאים שומעים את דבר ה' פנים בפנים ועתה שבה זוהמתנו אלינו ונתעכר ממנו חומרנו ואיככה נוכל נקיון. ומה גם כי הדורות הולכים ומתמעטים דלא אכשור דרי ע"כ רמז רמז לנו הוא יתברך בלוחות כי אין ספק כי מן השמים המציאם הוא יתברך וישלחם באהלו של משה. והראי' כי לא הוצרך להיות חוצב אותם כחוצב אבן מסלע גדול לפי מדת אשר יצטרך אותה ואחרי כן עוד ישאר בסלע ההוא אשר לוקחה זכות ממין האבן ההיא אך מהלוחות האלו נזדמנו מרובעות ומדת זו במדת זו אורכן ששה ורחבן ששה וקומתן ששה שלא הוצרך רק לפסול בהם פסול' בקליפה אחת מהם ויהיו כשיעור הראשונות לא פחות ולא יותר ולא אחת יתירה על חברת' אפילו כחוט השערה וגם לא הוצרך לחצוב אותה מסלע ולא נשאר ממינם במחצב שנזדמן באוהל משה כי לא היה רק הלוחות לבדם. שאם לא כן לא הוו אומרים רז"ל שנתעש' מפסולת הלוחות כי יותר מזה היה שארית מחצב הסלע שממנו חצבו האבנים. אך לא היו רק שתי אבנים כמדת הראשונים אחר שפסל אותם. וזו אחד מן הכוונות שירמוז באומר פסל כו' שאז ע"י כן יהיו שני לוחות אבנים כראשונים בלי פחת וייתור וגם יחדו יהיו תמים באופן שאין זה כי אם שכך נזדמנו מן השמים. וא"כ איפה אמור מעתה כי הוא יתברך שלח אותם מן השמים רוחנים מעשה אלהים אלא ששלח אותם אל הארץ הלזו והלבישם אותם מלבוש גשמים מעין העולם השפל הלז כאשר תהי' הנפש הבאה מלמעלה בתוך תואר גוף האדם אשר למטה בארץ. ואחרי כן צוה את משה יפסול ויקלף קליפת המלבוש הגשמי משניהם וישארו משוללי הלבוש הגשמי ויהיו כראשונים בשעורם ובאיכו' רוחני. וזהו פסל לך שהוא מחשוף הלבוש הגשמי ואחרי כן יהיו לבוש גשמי שני לוחות אבנים כראשונים ועדיין עודם בעולם השפל הלז לא ייזך ספיריות רוחניות עד עלותם השמימה כי עכירות העוה"ז מעכב אך אחר עלות אותם למעלה תזדכך ספיריות בהירות רוחניותם עד גדר יהיו ראויים לקבל מכתב אלהים באצבע אלהים. וזהו ועלה אלי ההרה וכ"כ יזדככו שאין צריך לומר זולתך כ"א אפילו אתה שאין כמוך באנשים. לא תוכל להיות אתם במקום אחד עד תעשה לך ארון עץ להפסיק בינך ובינם בל יזונו עיניך מהם מה שאין כן עתה טרם עלותם. וזהו ועשית לך כו' ואז ע"י מה שתעלה אותם יזדככו ויתלבנו עד יהיו ראוים כי ואכתוב על הלוחות שהוא כי יוכנו להיות הוא כותב עליהם שישוללו אך גם מכל איכות בלתי רוחני מעין העוה"ז בתכלית. ולא עוד אלא שאכתוב את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים שהוא אותיות רוחניות תכלית הרוחניות שהוא כאשר היו בלוחות הראשונים שהיו כנשמה בגוף כנודע שעל כן כאשר ראה משה האותיות פורחות נשארו כבדות בידיו וזהו ואכתוב כו' את הדברים אשר היו. ואחרי כותבו יתברך על הלוחות הללו ותהי' להם הכתוב' בהם כנפש בגוף הובאו פה ויהיו גם הם עם כתבם באיכות ובהירות וספיריות וטובות והי' הענין כי ראה יתברך כי לא יבצר מהיות בלב כל איש ישראל הרהורי דברים כי המה ראו כי הגיעו עד גדר תכלית בריאת העוה"ז שהוא להיות לו דירה בתחתונים כמו שאמרו ז"ל משנברא העולם נתאוה הקב"ה שתהי' לו דירה בתחתוני' שהוא בשום לב שלא אמרו דירה על הארץ כי אם בתחתונים שהוא בבני האדם כי היכל ה' המה כי מאז נברא העולם הי' לתכלית תאותו זאת. והנה בא במתן תורה על ידי שפסקה זוהמתן ויהיו מרכב' אליו יתברך כמאמרנו על פסוק ואתה מרבבות קדש שלא אמר ברבבות וע"כ היה להם חירות ממלאך המות. והנה עתה שבה זוהמתם למקומה והמות כשהי' ואם כן איפה חזר ונתקלקל העולם ותכליתו ומה בצע כי נשוב למות בדור דור בלי תיקון כי הלא יראה כי אבדה תקותינו מלשוב להתקרב עדיו יתברך כאשר בתחלה ואם נשאר ככה מהיתכוננו על יתר גוי הארץ אם לא תשוב תעבור חלאת זוהמתנו ממנו ויהי גם חומרנו זך ובהיר בל יעצרנו הגשם מהדבק בו יתברך כאשר היינו במעמד הר סיני הגדול והקדוש ההוא ויאבד העולם. ע"כ רמז להם הוא יתברך בענין הלוחות כי כמקדש הלוחות גם הם יקרם והוא כי רצה יתברך לאמר להם כי מה שלא יתוקן זוהמתן בחיים חייתם לבא תכלית בריאת העולם אל תכונתו להיות משכנו יתברך על האנשים כי ישוללו מזוהמ' ויתלבנו ויזדככו גם חומר' כמלאכי השרת הלא יתוקן על יד בא הגשמות אל העולם הזה ועליתם למעלה על ידי מיתה ושם יקנו מעלה וישובו ויתוקנו בכל פעם כל הנבאר לתקן וישארו הגופים לימרק פה בארץ הלזו והנשמה תעלה לבדה עם קונה ושם תקנה איכות זך על איכותם אשר היה לה למטה באופן שבסוף הדורות ישובו הנשמות בגופים אחר שנתמרק עכירותם פה ויזהירו יחד שניהם בתחיית המתים כזוהר הרקיע. וזה הדבר רמז להם הוא יתברך כי עשה להם מן הלוחות משל ומליצה לעניינה והוא כי כאשר אחר שיבור לוחות ראשונים חשב מחשבות לעשות בשניים דוגמת אשר יקרה להם לישראל והוא כי גם ישראל כי כאשר נשבר איכותם כאשר קרה ללוחות ראשונים יהיה להם בשניים והוא כן כאשר שלת משמים ארץ שתי לוחות ספיריות והלבישם גשמות ופסל משה מלבושם אשר היה גשמי עליהם והעלם השמימה משוללי לבוש ושם הוסיפו על רוחניות' והוכנו לה' שכתב בגודל רוחניותו יתברך בהם וישלחם לארץ זכים ובהירים גם הם גם רוחניות אשר בקרבם כנפש בגוף כן האדם גם שהנפש אשר שלח הוא יתברך מלמעלה ילבישנה חומר הגוף והוא עכור בחלאת זוהמת נחש על כל זה לא תאבד תקוה חלילה כי כן האדם על יד עבוד אלהים יפסל ויקלף קליפת הגוף אשר הנפש מלובשת בו והנפש תעלה השמימה אל האלהים אשר נתנה ושם תקנה אור ובהירות עצום מאד ותעדה עדי זכיותם כאשר הלוחות עלו באיכות קדושה בעלותם השמימה על אשר היו טרם עלותם כמדובר וכאשר אחרי כן ירדו לארץ הלוחות עם רוחניו' כתיבתם שבקרבם זכות וספירות כן לעתיד תרדנה הנשמות ויהיו פה הן וגויותיהן משוללת חלאת ועכירות כי גם הגויות יהיו טהורות מזוהמת אחר התחי' כמז"ל כי הקב"ה יעשה להם כנפים וכו' שנאמר יעלו אבר כנשרים כו' שהוא כי גם שיהיו בגוף ונפש יהיו כמלאכי השרת שש כנפים לאחד שיהיו חומרם זך באופן שמה שלא נתקיים בהר סיני יתקיים לעתיד ע"י מה שהאדם עמל בתורה ומעשים טובים בעולם הזה ונפשו עולה למעלה וקונה איכות קדושה על מה שהיו לה תחלה עד שבסוף בעת שוב הנפש פה בעת התחיה אז גם החומר יהי' מאיכות נפשיי בלתי מקבל עוד תערובות חלאת זוהמא והוא כמשל הלוחות שאחרי כן נמצאו בעולם השפל כגוף שבקרבו נשמה ושתיהן בעלי איכות קדוש' ככתב כמכתב כן האדם בל יתייאש מלשוב להתקרב אליו יתברך גם בגוף ונפש כאשר היו בחורב כמדובר. ובזה נבא אל התכת כל דברי המקראות האלה מראש ועד סוף. והוא כי הנה אחר הארבעים יום השניים אשר הזכיר בסמוך לא לרצון היו לישראל כי אדרב' בא משה ואמר אליהם משמו יתברך אתם עם קשה עורף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך כו' כי לא אעלה בקרבך כו' ואז שמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו באופן שלא יבצר מהם מלהרהר ולומר הלא אין רצונו יתברך שלם עמנו והנה עוד ארבעים יום עמד שם עם ה' לבקש רחמים עלינו ולא שוה לו ואין זה כי אם שזוהמת נחש אשר דבק' בנו הוא שעמד' להבדיל בינינו ובין קונינו ואם אמרנו כי עוד חזון לשוב לתקן ולהתם חלאת זוהמתינו ממנו תאבוד תקוה חלילה כי הוא בלתי אפשר כי זוהמת נחש היא תמות את האדם ואין נצול מהמות ואוי מי יחיה ויטהר ממנה. והנה אנחנו מאלמים אלומים עונות וחטאות יום יום ורגע אחד מי יודע אם תעלה חמתו באפו ויגעל בנו ויבחר ויקרב את שבט לוי אשר הבדיל לו או יקיים את משה אשר אמר אליו הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול והנה אימה חשיכה גדולה זאת היתה נופלת אליהם. אך בראותם כי היה הוא ית' הולך לפניהם יומם בעמוד אש ומוקפים ענני כבוד ובאר' של מרים הולכת עמהם בכל מסעיהם ומן לא מנע הוא יתברך מפיהם על כן זאת ישובו אל לבם כי לא מאס בם ה' שאם מאסם לא הראם את כל זאת. אך עתה בסילוק אהרן ומרים ומשה ויסתלקו כל הנוראו' האלה הבאו' בזכותם הלא תשוב מוראם אל חיקם ויפחדו ויראו פן תאבד תקוה כאמור על כן בא משה ויאמר לדבר אל לבם בעת ההיא לומר בעת ההיא ברדתי מההר במ' יום השניים שהוא האמור בסמוך כי מאז היה לכ' מורך לבב על לא טובה השמוע' השמיע' ה' ויתאבלו כי מאז היה מקום לחוש על אבדן תקוה כמדובר על היות בלתי אפשר לשוב ליטהר עוד מזוהמת נחש על כן אמר להם משה הנה בעת ההיא היא עת נפלה אימה עליכם עלתה ארוכתכם מאתו ית' כי הלא אז אמר אלי פסל לך שהוא לרמוז כי כאשר הלוחות עלו על יד פסול הגשמיות מהם כן יהיה לכם השגת האושר על יד המות כי תעלה הנפש למעלה ותתעלה כאשר עשתה בעה"ז עד שבאחרונה תאושר בארץ עם הגוף הזך גם הוא ומעין הלוחות הוא כי יהיו על יד הפיסול זכים כראשונים ועל יד עלות אותם ההרה תצטרך לשים מסך בינך ובינם כי ועשית לך ארון עץ כי יעלו במעלות עד גדר שאכתוב כי יוכנו לשיכתוב הוא יתברך בעצמו עליהם ושיהיו הדברים אשר היו כו' כרוחניות כתב א' אשר שברת. ואמר לי אל ימעט מעיניך קדושת רוחניות אשר היו בלוחות ראשונים כי הלא גם ששברם אותם על שראה האותיות פורחות באויר עדיין קדושה בהם כי על כן אנכי מצוך לאמור ושמתם בארון שגם הראשונים אשר שברת תשים בארון עם השלמות אשר תביא שעליהם אמרתי לך ועשית לך ארון עץ והוא מז"ל הזהרו בזקן ששכח תלמודו מפני אונסו כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ובזה שכתבנו כי אומרו ושמתם בארון חוזר אל הראשונים אשר שבר מצאנו טוב טעם אל אומרו ואעש ארון כו' שעשה הארון טרם יעלה ההרה וה' אמר אליו ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ אך הוא כי בשמוע משה את קול ה' אומר שישים גם שברי לוחות בארון אמר בלבו א"כ איפה שיש קדושה כזו לשבורים למה אמתין עד שים הלוחות השניים בארון ואח"כ אגבן אשים השבורים כי הלא אחר שיש בהם קדושה טוב טוב הוא לעשות מעתה הארון ונשים בהם השברי לוחות בעוד שאהיה בהר ארבעים יום ע"כ אמר מיד עשה ארון וישם השבורים בו ואח"כ ויפסול כו'. אמנם הוא ית' מענותנותו לא חש על כבוד הלוחות שהיו מעשה ידיו לומר שיקדימו בשבילם לעשות הארון כ"א שיעשה בשביל השניים אשר פסל משה אלא שאחרי כן אגב הלוחות ההם ישים גם השברי לוחות בארון אז ראה משה כי אדרבה ראוי לישא ק"ו אם הוא יתברך עושה ענותנות ומה גם אדם ילוד אשה ע"כ מעתה עשה הארון וישם בה את הלוחות מעשה אלהים ואח"כ שם עמהם את השניים. ונחזור אל הענין כי מספר משה מגודל הקדושה אשר קנו הלוחות בהעלות אותם ההר באומר ואפסול שני לוחות כו' ואעל ההרה והביטו וראו הקדושה והרוחניות אשר קנו בהעלותי אותם ההר אשר שם האלהים כי אחר שואעל ההרה ושתי הלוחות בידי מיד שעם היותם שניים ביד אחד הייתי נושאם מה שאינו דרך טבע ליקח איש שתי אבנים אורכם ששה ורחבם ששה וגובהם ששה ביד אחד וזהו ואעל כו' ושני הלוחות בידי. ועי"כ הוכנו שויכתב על הלוחות בידו יתברך וגם שהיה כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר כו' מתוך האש שהוא כי כל אותו הרוחניות אשר היו בדברות אשר דבר אליכם שראיתם את הקולות שהיו אש אוכלה אותו הרוחניות נחקק בלוח והוא מרז"ל במדרש חזית כי הדברים שיצאו מפיו ית' שהיו מדברים עם כל אחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כו' מקבל את אלהותי ואומר הן מיד היה הדבור עצמו הולך ונחקק על הלוח שנאמר קול ה' חוצב להבות אש הנה שהדבור הנחקק על הלוח היה כח רוחני כאשר ראוהו ישראל בדברו אתם וכל כך היה רוחני שהיה גדול ודק מאיכות הלוחות שהיו עדיין להבות אש עודם למעלה שהיה הדבור חוצב להבות אש. וזה יאמר פה כי גם בשניים היה הכתב מאיכות מה ששמעו מתוך האש שהיה רוחניות גדול מה שאין העין יכולה לראות ואז ויתנם אלי וארד מן ההר. וכ"כ קנו קדושה שהוצרכתי מיד לשים אותם בארון אשר עשיתי לבל יזונו עיניהם מהלוחות ויחייבו את ראשם ואז ויהיו שם כאשר צוני ה' שהוא שצוה יהיו יחד עם שברי לוחות כמדובר למעלה על אומרו ושמתם בארון. הנה בזה גמר אומרו ענין הלוחות שהוא יתברך העלם במעלות מהארץ הלזו ככל הדרך המפורש למען מזה יקח האדם משל ומליצה אל תיקון האדם ע"י הסתלקו מן העולם עד שאחרי כן לעתיד יתוקן הכל ויהיו בגוף ונפש זכים וברים כאשר בעמדם על הר סיני והוסר באופן שלא יתיאשו מן הרחמים מעתה כאומר. ועל אשר אמרנו שהיה להם פתחון פה לומר כי כל אשר עשה אלהים לישראל במדבר ההוא היה ענני כבוד בזכות אהרן כי ע"כ במותו נסתלקו ונתגלו וישמע הכנעני מלך ערד וחזרו לאחור כמה מסעות וכן באר בזכות מרים ומן בזכות משה. לז"א ובנ"י נסעו מבארות בני יעקן שם מת אהרן כי שם הרגישו סלוקו שחזרו אחור אך אין זה מספיק להתייאש מן הרחמים על מיתתו כי הלא לזה יש שני טעמים. א' כי ויכהן אלעזר בנו תחתיו וגם זכותו יגן כאביו. שנית כי הנה משם נסעו הגדגודה שחזרו שם הענני כבוד ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים ששם נתקן בעצם לקות שבא על סילוק מרים באופן שאם היא מתה לא עזב הוא ית' חסדו. וגם העולה על רוחכם כי רגע אחת יגעל בכם ה' ויבחר בשבט הלוי כי בו בחר מכל השבטים שבטי ישראל או אולי מאהבתו ית' אותי יבחר בזרעי ויקיים בזרעי ואעשה אותך לגוי גדול אל תחושו כי על ענין שבט הלוי לא היה הכונה לגעול בכם חלילה כ"א שבעת ההיא שנתן לי הלוחות השניים בחר בהם והבדילם לשאת את ארון ברית ה' כו' ולשרת ולברך את עמו ישראל בשמו ית' שיורה בזה כי אדרבה בקש לישראל מי שיברכם. ועוד ראיה כי ע"כ לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו כו'. הרי כי אדרבה לא רצה הקב"ה לתת נחלת הארץ כ"א לשאר השבטים אך אין ללוי חלק ונחלה עמהם וא"כ איפה איך יעלה על לב רוחכם שיעשה עיקר משבט הלוי ויגעל בישראל כי אדרבה כל מה שנדר לאבות ונשבע לתת להם את הארץ אינו מתקיים רק בשאר שבטים. וגם אשר יעלה על רוחכם פן יקיים מאמרו אלי באומרו ואעשה אותך לגוי גדול אל תחושו שלאהבתי יגעל בכם ויבחר בזרעי כי אנכי עמדתי בהר שהיתה לי עמידה ומעלה ברצונו ית' שהיה שלם עמי מה שאין כן בימים שקדמו שהייתי נופל לפניו כאומר ואתנפל לפני ה' את מ' היום ואת מ' הלילה אשר התנפלתי אך עתה ואנכי עמדתי בתואר עמידה והתייצבות מעלה ברצון טוב מ' יום ומ' לילה ואז וישמע ה' אלי במה שאמרתי לו הודיעני נא את דרכך כו' וראה כי עמך הגוי כו' ובמה ידע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך כו' ואלו על גודל אהבתי היה דוחה את ישראל מפני זרעי לא היה לו לשמוע אלי על שאלתי ובקשתי שהיו כלם על ישראל ואדרבא אז וישמע ה' אלי והראני את הי"ג מדות לרחם בהם על ישראל ושילך בקרבנו והכל תלה באהבתי באומר כי מצאתי חן בעיני ואלו גדלה אהבתי עד היות דוחה אתכם בשבילי לא היה שומע אלי כי אדרבא היה מהפך טובת שאלתי עלי ועל זרעי. אך אין זה כ"א שאין צ"ל עתה כי אם בפעם ההיא שהיא בפעם הראשונה שאמר הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך כו' לא אבה ה' השחיתך ולא אמר כך כ"א כדי שאבקש רחמים עליכם וכמז"ל שאמר משה להקב"ה אמרת אלי הרף ממני וכי תופש הייתי בך אלא אמרת כדי שאחזיק בתפלה באופן שלא מלבו אמר ואשמידם כי לבו ית' היה אז שלם עמכם ומה גם עתה ובדרך הזה יצדק אומרו בפעם ההיא ולא אמר בפעם הזאת. ועדיין תוכלו להרהר כי אולי מה שהטיב הוא ית' עד כה אתם במן ואשר הרחיף הענני כבוד והבאר ואשר אמרתי כי וישמע ה' אלו לא היה רק עודני עמכם ועל כן אל תפחדו עתה אלא אחר סילוקי אל תחושו גם על זה כי הלא ויאמר ה' אלי קום לך למסע לפני העם ואדרבה אתכם חיבב יותר ממני כי אני אמר קים לך למסע כלו' אך לא לחניה בארץ אך הם ויבאו וירשו את הארץ הנה כ"א שאשמותיכם גדלו מאשמתי החמיר עלי יותר כי אותי השאיר פה ואתכם אמר שתבאו ותרשו. ולא עוד אלא שאמר אשר נשבע לאבותיכם עם היות שגם הם אבותי כאשר הם אבותיכם באופן שאתם מסולקים מכל מיני אימות פרישתו ית' מכם ולא מפני שעתיד להכביד עליכם פי הלא ועתה ושראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

יב

ועתה ישראל מה ה' אלהיך כו'. ראוי לשים לב. (א) אל מלת ועתה וגם אל אומרו ישראל כי מי לא ידע כי ישראל המה. (ב) אומר מה ה' כו' האם כל הדברים האלה מעט המה. והנה רז"ל אמרו וכי יראת שמים מלתא זוטרתי היא ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא משל למי ששואלים לו כלי גדול כו'. והלא יקשה על מאמרם זה למה לא הקשו מכל הנזהר בב' הפסוקים רק מיראה לבדה וגם מה משיב אין לגבי משה כו' אם הכתוב מדבר בישראל וגם מה צורך אל המשל. אך המה ראו שאפשר לפרש הכתוב ולומר שאינו שואל רק יראה כדי שעל ידה יובן ללכת בכל דרכיו ית' כי בא ליטהר ביראה מסייעין אותו בכל השאר וז"א ללכת שהוא להבא וגם לא אמר וללכת וכן או' לאהבה וללכת ולעבוד ולשמור כו' שכל אלה ימשכו מהיראה ואותה הוא מבקש עתה ועליה אמר מה ה' שואל כ"א ליראה אחר היראה תהיה מוכן ללכת כו' כי מסייעין אותך. וע"כ לא הקשה רק ממנה והשיב אין לגבי משה כו' והוא כי הנה משה למען הכניס אהבתו יתברך בלב כל ישראל אמר עתה ראו כמה חביבים. אתם עתה לפניו יתברך כי הלא אמר אלי קום לך למסע לפני העם כלומר למסע במדבר אך לא לחניה ומנוחת הארץ כי אם ויבאו ויירשו את הארץ כלומר הם ולא אני כי זה יורה היותכם חביבין לפניו. והנה עתה ישראל שאתם מעותדין לבא לרשת מה ה' אלהיך כו' כ"א ליראה כדי שתזכו לרשת ולא אני כי היפלא ממני כי הנה אצלי מלתא זוטרתי הוא כלומר ואיני נכנס ככם. ולבל נאמר הלא נהפוך הוא כי כל הגדול מחבירו. יצרו גדול ממנו לזה נשא המשל למי ששואלים ממנו כלי גדול ויש לו לומר שאינו כבחינת מה שקשה על היותר גדול להלחם עם יצרו עד ינצחנו ותהי' היראה מושרשת בו שקשה להביא את יצרו עד דכא רק בבחינת מה שכבר יש לו והשיגו זהו דרך רבינו ז"ל על הקושי הלז. ונחזור אל ההערות שהתחלנו והוא כי ראוי עוד להעיר. (ג) כי הלא העבודה מאהבה היא רצויה לפניו מהעבודה מיראה וא"כ למה מזכיר ליראה. (ד) היתכן כי גם אחר לכת בכל דרכיו עדיין תחסר אהבה שיאמר אחרי כן לאהבה כו'. (ה) דברו כל זה לשין יחיד ואח"כ לשון רבים ומלתם כו'. (ו) אומר ולעבוד את ה' וכי מה שאמר ללכת בכל דרכיו אינו עובד את ה'. (ז) אומר הן לה' אלהיך כו' איך מתקשר אל הקודם. (ח) אומר לה' שיותר יצדק אומר מה' כי באומר לה' שיראה שעתה יהיו לו יתברך ולא יהיה לו עד כה. (ט) אומר מלת הן שהיא יתירה. (י) אומר השמים כו' שמזכירם שלא כסדרן. (יא) אומר חשק לאהבה כ"א חשק כבר אהב ואיך יאמר לאהבה ומה גם כי אהבה יהיה מסיג החשק וקלה ממנו ואיך יצדק יחשוק לאהבה כו'. (יב) אומר ויבחר בזרעם למה לא אמר בזרעם לשון אהבה. (יג) אומר בכם לשון רבים מה שאין עד כה שדבר בלשון יחיד. (יד) אומר ומלתם כו' כי מאומרו בסוף פסוק הקודם ויבחר בכם כיום הזה יראה שהיו צדיקים ואיך יאמר אחר כך ומלתם כו' שיורה כי עדיין הם בלתי כשרים ערלי לב:

אמנם לכאורה יאמר כי הנה דרך המלך בהטיבו את עמו הטבה רבה הלא יתחייבו המה משלהם להעשירו במסים וארנוניות ובמתנות כנודע יותר מטיבי' העם את המלך מהמלך אליהם. אמר הנה עתה ישראל שבא עת ירושת הארץ מה ה' אלהיך שואל יהיה מעמך כלומר כי אם תתן צדקות או תרומו' ומעשרות ודומיהם לא מעמך המה כ"א מעמו יתב' כי הכל שלו כ"א מה ששואל מעמך היא ליראה כו' שאין דברים אלו בידי שמים דאלו צדיק ורשע לא קאמר שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אם יכבדו וירבו עליך שהם ליראה כו' ולאהבה כו' לשמור כו' הלא לטוב לך והמה למען ייטב לך כי אם צדקת מה תתן לו ואינו כמלך שיעבדוהו עמו לטוב לו וזהו אומר לטוב לך:

או יאמר קרוב לזה ועתה ישראל שתבא לנחול את הארץ מה שיאל מעמך שתגיע במעשה עתה ישראל טרם תנחל ארץ כ"א ליראה כדי ללכת בכל דרכיו אחרי בואך לארץ ולאהבה מעתה כדי לעבו' אחרי בואך וכן לשמור כו' שהכל אינו רק קבלה במחשבה לקיים אחרי כן. וכל זה שמצרף למעשה אינו רק לטוב שהוא מחשבה טובה משא"כ במחשבה רעה וגם זה אינו לאומות כ"א לך כי לגוים ההם אין מחשבה טובה מצטרפ' למעש' וז"א לטוב ואו' לך.

א"י בהקדי' ב' דברים. אחד כי הלה יש ב' מיני יראה א' יראה גרועה וא' אהובה וחשובה. הא' הוא לחוטא הירא מעבירו' שבידו מפחד רעה. והחשובה אשר הוא לצדיק וישר שירא מהבטל כמו רגע מעבודת קונו לבלתי יגרע מרצונו הטוב עמו. הקדמה שנית והוא אין חפץ ה' באהבה לבדה כ"א גם ביראה כד"א את ה' אלהיך תירא. והענין כ"א ישרת איש את קונו מאהבה לבדה הלא לא ירע בעיניו השמט מעשות קצת מצות באומר כי יבטח באהבתו ית' שלא יקפיד עמו כדרך האוהבים שלא יקפידו זה על זה על כן צריך יראה כעבד מלך הירא מהתבטל מכל א' ממצות המלך אשר יצונו לעשות. ואם יעבוד מיראה לבדה הלא לא יעבדנו בכל לבבו בשני יצריו וגם לא ימסור נפשו על עבודתו כנודע כי אין איש מוסר נפשו רק מאהבת והתקשרות נפשו עם נפש אוהבו כדרך החושק משא"כ לעובד מיראה. ונבא אל הענין אמר מתחלה הייתם נקראי' בכם עם באומר בסמוך קום לך למסע לפני העם למה שאז עדיין היה עון אשר חטאו בידם באופן שאז יראתם את ה' תהיה בבחינת היראה הראשונה שהיא מיראת העונש. אך ועתה ישראל כלומר עתה בעת בואכם ליירש את הארץ שכלו מתי מדבר וכלו החוטאים בשיטים וכל הנשארים הם צדיקים ובשם ישראל יכנו וז"א ועתה ישראל כלומר עתה יש לכם תואר ישראל ולא תואר עם וגם לשון יחיד שע"כ לא אמר בנ"י שהוא יורה על אחדות וכשרון באופן שהורא' עתה אינו מיראת עונש עבירות שבידכם רק מהסוג השני ועל כן מה ה' אלהיך המתייחס אלהותו עליך לכשרותך שואל מעמך כ"א ליראה ואופן היראה היא ללכת כו'. והוא פן תאמר כי הלא עתה לא תאות לך רק אהבה כי צדיק וישר אתה דע לך כי גם עתה צריך יראה והוא כ"א היתה אהבה בלבד היית נשמט ממקצת דרכיו יתב' על כן צריך ליראה כדי ללכת בכל דרכיו. ומאליו יובן כי אין היראה מחמת עונש רק לבל השמט משום דבר מעבודתו יתברך וגם לא תספיק יראה וצריך ג"כ ולאהבה אותו והטעם כי אם היתה יראה לבדה לא תעבדנו בכל לבבך שהוא בשני יצריך וגם לא תמסור נפשך על עבודת ה' אך על ידי אהבה ימשך לעבוד את ה' כו' בכל לבבך ובכל נפשך וז"א ולאהבה כו' ובכל נפשך:

עוד יתכן בכונת הכתוב כי הנה יש מצות שבין אדם לחבירו ושבין אדם למקום. והנה דרכו יתברך על מה שבין אדם לחבירו לומר ויראת מאלהיך ובזה יאמר על מה שבין אדם לחבירו ליראה את ה' ללכת בכל דרכיו שהיא מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא רחום כו' מה הוא גומל חסדים כו' אשר כל דרכיו יתב' אשר נעשה כמוהו הם דברים שבין אדם לחבירו שבהם תתייחס היראה. אבל על מה שהוא בין אדם למקום אמר ולאהבה כו' ולעבוד את ה' שהוא עבודת שבינך לבינו יתברך שתהיה בכל לבבך ובכל נפשך כי במה שבין אדם למקום יצדק ענין אפי' הוא נוטל את נפשך. ובזה יתכן אומר שחלוקה זו עבוד את ה' ולא בקודמת:

עוד יתכן יאמר כי הנה לבלתי כשרים לשאול מהם יראה או אהבת ה' מלת' רבתי היא אבל למי שכבר השלים נפשו יקל הדבר כי מצוה גוררת מצוה. ובזה נבא אל הענין והוא כי תכלית האדם הוא דבקות האיש עם קונו והלא כמו זר נחשב מאין ולאין תתהוה הויה זו והיא רחוקה עד אין קצה כי מה דמות תערכו לגבר עם אלוה ומה גם עתה לשאלתו ית' תמיד שנאהבהו כד"א ואהבת את ה' כו' והלא לא תתהוה אהבה אלא בין השוים. ע"כ אומר כי הן זאת כונת הכתוב. כי ע"י משה נעלה במעלות דבקות נמרץ קו לקו ואמר ועתה ישראל ולא אמר בנ"י לומר הנה תחלת ההדמות לה' אלהינו הנה יש אתכם והוא אחדות וז"א ועתה ישראל כלומר עתה הגעת לגדר היות אחדות ביניכם עד שתקראו יחד ישראל. וידוע מאמרנו אשר השמיענו ברבי' כי תחת מה חיבב הוא ית' השלום בינינו עד אין קץ ושנא תכלית שנאה את המחלוקת עד שעליו נחרב בית שני הלא הוא כי נפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד אשר שם ימצאו כל בחינותיו ית' יש בחינת חסד ובחינת דין ובחינת רחמים וההיקש ביתר בחינות וע"כ בהתאחד נפשות עם בנ"י למטה יתאחדו שרשיהן למעלה ויהיה ייחוד עליון בכל שמותיו ית' שם מדת החסד ושם מדת הדין ושם מדת הרחמים אשר זה סבת קיום העולמות. וההפך בהיות פירוד למטה כנודע ליודעי חן. אמר הנה עתה יש ייחוד בניכם כי ועתה ישראל כלומר בעלי ייחוד וע"כ גם ה' בבחינותיו נקרא עליך ה' אלהיך שהוא אחדות שתי המדות. ומה שואל ממך עתה אחר הכשרון הזה שיהיה דבר גדול בעיניך כ"א על היראה שעל זה היא מלתא זוטרתי וז"א כ"א ליראה ולא כל בחינת יראה אני אומר כ"א שתהיה בין בהתנהגות ית' ערך במדת ה' שהוא רחמים בין בהיות בבחינת מה שהוא אלהיך שהוא מדת הדין תירא ממנו כ"א ישפיע לך רחמים וטובה תירא שמא יגרום החטא ותשמן ותבעט ואם במדת רוגז אל תקוץ כ"א עדיין תירא בל תחשוב כבר פרעת חובך. והנה עד כה השגת אחדות עם קונך במה שלבותיכם שלמים זה עם זה ע"י האחדות אשר לו מדת חסד עם אשר לו מדת רוגז. ועל שאין לך הדמות עם יוצרך עדיין רק בדבר זה בלבד לא תתייחס לאוהב בעצם את ה' כי אין זה שווי מספיק לייחס אהבה רק בחינת יראה כאומר ליראה כו'. עשה זאת איפה הדמות יתר על הקודם למען תצדק אחרי זאת גדר אהבה בעצם והוא ללכת בכל דרכיו והוא כי זולת היות לכם לב שלם זה עם זה ג"כ תשפיעו טובה זה לזה כדרכיו ית' מה הוא רחום כו' מה הוא חנון כו' זה הדמות יותר על הקודם ואז יצדק ולאהבה אותו אחר אחדות הנפשות אשר חלקם ית' המה וגם השפיע זו בזו מעין בחינותיו ית' המשפיעות למעלה עי"כ כשהוא נוסף על מציאות ייחוד כנודע ליודעי' חן ואז לא תפלא אהבתך עם קונך כי יש שווי בערכים האלו. אך השמר לך פן מאהבך תתגאה להערי' הדבר אל שווי עצמיי חלילה כ"א לעבוד שתכי' כי אין כל זה מספיק רק להיותך כדאי לעבוד לו ית' בבחינת שווי מה שלא תהיה לפניו ית' כאשר בהשתחוו' לאיש צפור דרור כי לא יחשיב ויתכבד האיש בדבר ההוא כי מה לתבן את הבר אך בהשתחוו' לאדם איש כמוהו בדמותו בצלמו יתכבד בו באו' כי דומה הוא לו אנוש כערכו על הדרך הזה הנה ידוע כי גרוע עד אין קץ הוא האדם לפני קונו מצפור דרור לפני איש ואיך יחשיב הוא ית' שירות האיש ומה גם ליקרא אוהבו. אך ע"י הדברים הנאמרים תצדק אהבה בצד מה לשיהי' לפניו ית' איש הישראלי כעבד מתייחס אליו ית' להחשיב עבודתו כאלו מסיגו הוא וכמשל רז"ל לב' אחים תאומים כו' ועבודה זו תהיה את ה' אלהיך שהוא בין בהתנהגו ית' עמך במדת ה' שהיא רחמים בין בהתנהגו במדת אלהיך שהוא דין לא תמוש מלעבדו בכל לבבך בלי הרהור אפי' הוא נוטל את נפשך. לא שתעשה המצות בעד אושר השכר שהוא ע"מ לקבל פרס כ"א לשמור את מצות ה' ואת חקותיו למה שהן מצות ה' ולמה שהן חקותיו. ושעור הענין מה שאמרתי לעבוד כו' שתהיו כעבדים אל תהיו כמשמשין את הרב על מנת לקבל פרס כ"א להיות מצות ה' ולהיות חקותיו ולא שיעלה על לבך שאין פרס חלילה כי דע לך כי אשר אנכי מצוך היום הוא לטוב לך אלא שאתה לא תכוין לבך:

יד

הן לה' אלהיך כו'. הנה הערנו שירא' בלתי מתקשר עם הקודם. אך יאמר מאמרם ז"ל כי הרשעים מאבדין את העולם שנברא בי' מאמרות והצדיקים מקיימים את העולם שנברא בי' מאמרות. לומר שלא בלבד מקיימים העוה"ז השפל כ"א מעמד שלשתן יחד השפל ועולם הגלגלים ועולם המלאכים. כי לא הוצרכו הי' מאמרות כ"א לשלשתן כנודע כי גם מלאכי השרת הם בכלל מעשה בראשית כמשז"ל למ"ד נבראו בשני ולמ"ד בחמישי. והנה אין ספק כי גם שאין השכר של תורה ומצות ידוע הלא לא יבצר מהיות רב מאד כי הלא אחר שהצדיק מקיים ג' עולמות יוכרח יהי' שכרו גדול נערך אל הפעולה. וההיקש ברשעים שמאבדין אותו. וזה מאמרו ית' הלא אמרת לך ליראה את ה' ולעבוד כו' לשמור כו'. והכל לטוב לך. ושמא תאמר ואיזה שעור שכרי הלא ראה כי הן לה' כו' לימר הנה לה' במה שהוא אלהיך שהוא בהיותך צדיק שמתייחס אלהותו עליך יהיו לו שלשת העולמות. שהם השמים שהם עולם הגלגלים. ושמי השמים שהם עולם המלאכים. הארץ וכו' שהיא עולם השפל שאל"כ היה מחזיר' לתהו ובהו נמצאת אתה מקיימם כאלו אתה שותף עמו בבריאתו של עולם ומזה תדע שכרך. ושמא תאמר הלא גם אבותי היו מקיימים העולמות ולא העמסת עליהם עול תורה ומצות ככל הכתוב בפסוקים הקודמים כ"א אשר היו מקיימים מעצמם ולמה העמיס כל זה עלינו לשיתקיימו בנו העולמות. לז"א רק באבותיך חשק כו' לגודל כשרונם הוא שחשק ה' לאהבה אותם מצד עצמם כי מאז ברא העולם חשק לברא העולמות לשיבראו האבות לאהבה אותם. אך מה שרצה בכם לא שמצד עצמכם אתם כדאים רק שויבחר בזרעם כו' כי לא היו רק שהעריך אתכם בערך העמים וראה שבערכם אתם טובים מהם וזו ויבחר כו' מכל העמים. ואין זה רק כיום הזה שקבלתם התורה ומצות כלן ואשר אמרתי שבערך העמים בחר מכם לא שיש בכם עבירות רק שלבבכם ערל מבקש מותרות כערלה הזאת כענין שאלת בשר וכיוצא וגם קושי עורף שהיא מדה מגונה בלבד כי אלה הן הדברים שצריך תתקנו וזו ומלתם את ערלתכם:

או מעין הקודם. במה שידענו כי שני אותיות של הן אין להן בת זוג כנודע מרז"ל כי אל"ף וטי"ת הם י' וכו' מה שאין כן לאות ה"א שאין לה בת זוג. וכן הנו"ן כי יו"ד עם צדיק הם מאה וכו' נשארה נון משוללת בת זוג. ובזה יאמר ראה כמה תועיל במעשיך הטובים כי כאותיות ה"ן שהן בלתי מתחברות ונשתו' לזולתן כך הם לה' אלהיך השמים כו' כי אינן מאיכותו חלילה. ולמה יאהבם ה' לקיימם ואין האהבה רק בבעלי שוויו. רק באבותיך חשק ה' כדי לאהבה אותם כלומר כדי לאהבה את השמים ושמי השמים והארץ שעל חשק האבות חשבם לבעלי שווי לייחס בם אהבה להיות על ידם אוהב את העולמות האלה בקדושה אשר האבות הקנו בהם במעשיהם הטובים שעי"כ מוצא בהם הוא ית' יחס עמו לאהבה אותם ולקיימם. ויאמר אהבה במה שאין בו רוח חיים כד"א אוהב יין ושמן אוהב אדמה. ויאמר חשק לאהבה כי מעשרת דברים שקדמו לעולם הוא האבות. שאלמלא הן לא ברא את העולם. כי בנפשותם של צדיקים נמלך וברא את העולם. נמצא כי מאז חשק בהם לאהבה את השמים ושמי השמים והארץ. ומאז בחר בזרעם אחריהם בכם. ולא בעשו וישמעאל ובני קטורה. שהוא כי גם מאז אחד מהעשרה דברים הוא ישראל כיום הזה. כי אין הקדוש ברוך הוא מקפיד על שעשיתם את העגל כיון ששבתם עדיו יתברך:

או יאמר בשום לב אל היפך הסדר. שהל"ל מלמטה למעלה הארץ והשמים ושמי השמים. או מלמעלה למטה שמי השמים והשמים והארץ:

אמנם הנה ידוע מאמר ז"ל כי מתחלת ברייתו של עולם נתאוה הקדוש ברוך הוא שתהיה לו דירה בתחתונים וכן אמרו כי בזמן הבית עיקר שכינה בתחתונים היתה. עוד אומרו כ"א לא ברית התורה. שמים וארץ לא שם. ובשביל ראשית ברא הקב"ה את השמים ואת הארץ. הנה כי בהיות צדיקים מקיימים את התורה בארץ. בשביל' מתקיימים עולם הגלגלים ועולם המלאכים. שהכל בכלל מעשה בראשית. הנה כי עולם השפל עיקר בעשותנו בו רצונו של מקום. וע"כ בו עיקר שכינה. וכמאמר ז"ל על והיה כל מבקש ה' יבא אל אהל מועד. שאפילו מלאכי השרת לבקש ה'. יבואו מעולם המלאכים אל בית מדרשו של משה. שקרא לו אהל מועד. וכמאמרנו על מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. שעיקר שכינה ומלאכים פה. ועולים המלאכים ואחר כך יורדים בו לקביעותם. נמצא שכאשר שכינה בארץ היא העולה על יתר העולמות. ומה גם בזמן המקדש שהיה נראה זה לעיני הכל. וזה יאמר פה הן לה' אלהיך. לה' בהיותו מכונה להיות אלהיך שאתם צדיקים ואחדים שתתייחס אלהותו עליך בלשון יחיד. אז הדרגת העולמות אצלו ית'. היא מלמטה למעלה. ראשונה השמים הם עולם הגלגלים. ולמעלה המינו שמי השמים הם עולם המלאכים. ומעלה מהן היא הארץ וכל אשר בה מזכות יושביה הם המשכינים שכינה בה ומקיימים בה את שלשתם. ושמא תאמר למה ייחסתי הדבר אליך באומר ה' אלהים והלא גם בהיותו יתברך אלהי האבות בימיהם שהיתה שכינה עמהם תעלה היתרון הארץ על ב' העולמות שעליה. דע לך כי לא כן הוא כי רק באבותיך הי' החשב לאהבה אותם שהוא את העולמות לעתיד לא שמאז בימיהם היו חביבים כאשר עתה. והוא כי הלא אברהם לא היריד' שכינה רק לרקיע הו' ויצחק לה' ויעקב לד'. אך מה שבחר הוא בעצם להיות הדרגה הנזכר הלא הוא בזרעם אחריהם ולא בדור שלפניכם שעדיין לא היתה שכינה בארץ כו' לוי הורידה לג' וקהת לב' ועמרם לא' ועדיין לא היה ענין זה רק כיום הזה שמשה הוריד' לארץ. ולא שנשלמתם לגמרי כי עדיין אין אחדותכם שלם וזה אמר בכם לשון רבים. והוא כי עדיין צריך לימול את ערלת לבבכם והוא כי כל מקום שנאמר לבב הוא השני יצרים ואמר הנכם צדיקים כובשים את היצר הרע. אך מה שעתה מבקש הוא יתברך מכם שתעתקו גם את היצר הרע שתסירו את חלאתו באופן ישאר מתוק גם הוא שגם בו תעבדו את ה' בעצם וכמאמר ז"ל על פסוק ומצאת את לבבו נאמן לפניך. כי גם הי' היצה"ר שלו נאמן לפניו יתברך. והוא ענין מז"ל שאמר קין להקב"ה אתה הרגת את אחי שנתתי יצה"ר בי והשיב לו הוא יתב' אתה עשיתו רע. כי הוא ית' לטובתנו נתנו לנו שנעבוד את השי"ת כו' ומה גם למשל השפחה שאמרו בספר הזוהר בענין היצה"ר ואמר כי על יד שתמולו ערלת לבב במחשבות ימשך שערפכם לא תקשו עוד:

יז

כי ה' אלהיכם כו'. הנה מטבע הלשון נראה שהוא נתינת טעם אל הקודם והנה יראה בלתי מתייחס. וגם אומר אלהיכם הוא מיותר. וגם איך יתקשר לזה אומרו האל הגדול כו'. וזה וזה עם אומרו אשר לא ישא פנים כו'. ולא כל זה מתקשר עם אומרו עושה משפט יתום כו' וכן אל אומרו ואוהב גר כו'. ועוד כי מתחלה דבר בלשון יחיד ועתה בלשון רבים. אך הנה אחרי אומרו כי לה' השמים ושמי השמים והארץ וגם שעל יד היותו ית' אלהינו מחבב את העולמות כלן ונותן יתרון לארץ על שני העולמות. אמר שמא תאמרו הנה ימשכו שני דברים מזה. א' כי ג' עולמות שלו ית' המה. שנית שגם כל העמים לו ית' אלא שבחר בישראל המקיימים אותם ונותנים מעלה ויתרון לארץ על שני העולמות. והלא על זה יקשה ג' דברים. אחד למה נקרא אלהי ישראל ולא גם אלהי העולמות והשבעים אומות. ב' אם כ"כ חיבב עמו למה מדכאם בייסורין מה שאין כן לאומות. ג' למה אוהב גר ומצוה על אונאתו יותר מעל אונאת ישראל כי הלא יורה שהוא על כי עזב אלהיו ואדוניו וילך אחר אלהי ישראל ואלו הוא יתברך אדון הכל למה אהבתו על זה הלא גם מתחלה שלו ית' היה. ואדרבא יאשם שאיחר לבא. ע"כ אמר כי ה' אלהיכם כו' והוא מה שכתבנו על פסוק מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין שהענין הוא שבמה שהוא ית' אלהכון הוא באמת אלהי אלהין כי את דניאל החשיב נבוכדנאצר לאלוה והוא מאמר ז"ל שמנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה כמנסך לאלהיו ואם כן מי שהוא אלהיו אלהי האלהים יקרא וזהו מן קשוט כו'. ומעין זה הוא מאמר בס' הזוהר על שאלת הע"ג על פ' כו' בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך וכי בחכמי ישראל יש כמוהו והשיבו לו כי בחכמי ישראל יש עושים מה שהוא ית' עושה כענין שמש בגבעון דום ודומים לו מכמה פלאי פלאות הנעשים על יד חכמי ישראל שעל כן ידמו לאלהינו ית'. וכן אמרו רז"ל שהיו האומות אומרים בהיות ישראל במדבר אין אלו אלא אלהות משתמשים בעמוד אש וענן ומוקפים ענני אש כו'. ועד"ז יאמר אל יקשה בעיניכם למה אין הקב"ה מתייחס שמו אחר כל האומות כי הלא ה' במה שהוא אלהיכם הוא אלהי האלהים כי כמעשה האלהים יש כח בכם לעשות. כי ע"כ אמרו בס' הזוהר כי בחכמי הגוים אין כמוהו ית' כ"א בחכמי ישראל והם למעלה על כל אלהי העמים. ועל כן מי שהוא אלהינו אלהי האלהים יקרא כמאמר נבוכדנאצר באומרו די אלהכון הוא אלה אלהין. וכן יקרא להיותו אלהיכם ג"כ אדוני האדונים ג"כ שהם שרי מעלה אדוני האומות. כי הנה יש כח בישראל להכניעם כאשר הכניע מרע"ה את שר הים ושר מצרים. כי בהיותו ית' אלהיכם. ואתם את הנקראים אדונים מדוכאים. יודע בעולם היותו ית' אדוני האדונים. וא"כ לא תדמו אל האומות ואינו כבוד אלהים לייחד שמו כ"א אליכם. ועל השנית אמר האל הגדול כו' והוא בשום לב אל מלת אל שהיא מיותרת אחר שאומר הגדול הוא בחינת חסד כנודע והוא ענין כפול:

אך אמר הנה למדת אל שהוא חסד מתייחסים כל מדות התנהגו ית' בין בהתנהגו במדת הגדולה בין במדת הגבור והנורא הכל הוא על צד החסד כי כל ייסוריו הם לטובה כי אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. ומה שאינו מביט אל רוב פעולות הצדיק כי טובות הנה ומייסרם. הוא כי לא ישא פנים לאוהביו ולא יקח שוחד של מצות. והראיה כי שתי המדות חסד ורוגז אחת הנה ולא שתים חלילה. הלא הוא כי עושה משפט יתום ואלמנה אשר פגעה מדת הדין באבי היתום ובבעל האלמנה עכ"ז הוא עושה חסד עמהם אבי יתומים ודיין אלמנות כי ה' יריב ריבם. אך אין זה כי אם שהיתום והאלמנה כלם אהובים ואשר פגע באבי היתום ובעל האשה אינו רק שגם זה חסד אלא שלא ישא פנים כו' הרי נסתלק הדבר השני. ועל השלישי אמר ואוהב גר כו' לומר מה שאוהב גר אינו על כי עזב אדוניו ובא אליו יתברך כי הלא גם מתחלה ג"כ שלו ית' הוא אך מה שמחזיק לו ית' טובה ואוהבו הוא לתת לו לחם ושמלה. והוא כי הוא ית' חפץ חסד וכל תאותו להיטיב ובהכין אדם עצמו לקבל מאתו ית' אוהב אותו על ככה וזה אומר לתת לו כו'. כי עד כה היה תחת כח חצוני ולא היה כבודו ית' להשפיע עליו על ידו כ"א על יד שר חצוני. ועתה הוכן ובא לתת לו בעצמו לחם ושמלה. ואמר שני אלה לומר בין מה שהוא צורך אוכל נפש פנימה הוא הלחם בין מה שהוא על בשרו מבחוץ שהוא שמלה הכל חפץ הוא להיטיב עליו ע"י עצמו למתקרב אליו ית'. ול"ת הנה טעם זה לא יצדק בנו עם הגר לאהבו ואחר שאין לנו טעם זה למה נאהבהו והוא מזרע טמא ואנחנו כלנו קדושים ואין אהבה רק בין השוים. לז"א ואהבתם את הגר מטעם שווי כי הלא גם אתם דומים להם כי גרים הייתם בארץ מצרים כי במצרים עבדתם ע"ג ונתגיירתם שם ובאתם אל הקדושה והוא מה שעל כן נכנסו תחת כנפי השכינה במילה וטבילה כנודע כמשפט הגרים:

כ

את ה' אלהיך תירא כו'. הנה זה נאמר למעלה ליראה את ה' כו' ולעבוד כו'. ועוד איך הוא הדבקות בו ית' שאומר ובו תדבקון. וכן אומר ובשמו תשבע אם אין הענין רק שהמחויב שבועה ישבע בשמו אין נראה מתייחס פה. ועוד אומרו הוא תהלתך כו' מי לא ידע שהוא תהלתנו והוא אלהינו ואיך מחלק לשנים מה שהכל אחד. ואיך יתקשר אומרו אשר עשה כו' וגם אומרו אתך שהוא מיותר. ועוד אומרו בשבעים נפש כו' בלתי מקושר אל הקודם. ועוד היות כל הפסוקים האלה לשון יחיד ולא כקודמים לשון רבים. אך יאמר כמדבר עם כל אחד מישראל ואומר אליו הלא שמעת אהבתי את הגר שהיה רחוק ונתקרב שכל חפצי להטיב לו. לכן אתה ישראל אם תראה את עצמך רחוק מה' על עבירות שבידך אל תתייאש מן הרחמים ואל ירפו ידיך מלשוב ולעבוד את ה' שאומר כי עוד לא ירצך כי עונותיך הבדילו בינך לבין אלהיך כי טמאוך ואיככה תוכל לשוב לידבק בו יתברך. אל תחוש כי אדרבה כל מה שתעבדהו תדבק בו. וזה אמר את ה' אלהיך תירא מעבירות שבידך אך לא יהיה המורא להתייאש חלילה כי אם אדרבה אז אותו תעבוד. ועי"כ ובו תדבק תחת אשר היית רחוק ממנו כי רחוק ה' מרשעים והוא כי תיקון המכעיס את המלך ויירא ממנו הוא להתרחק ולברוח ממנו כי אם יבא לפניו לעובדו לא ישא לפשעו אשר הכעיסו וימיתנו כי אדרבה לעזות פנים יחשוב לו אשר כאיש אשר לא צדקה עשה יבא לפניו לעבדו. אך הוא ית' לא כן כ"א שהירא ממנו על עבירות שבידו תיקונו הוא לברוח מפניו אליו. כי אנה יברח. כי אם יתחזק לעבוד את ה'. והטעם הוא כי שרת את ה' אינו כשרת את מלך הארץ. כי העובד את המלך אינו מתדבק במלך ובאיכותו. וגם העובר רצונו אינו מתרחק ממנו מאיכותו. אך העובר רצון מלכו של עולם הוא מתרחק איכותו ממנו ית' כי עונותיו מבדילים את נפשו שהוא חלקו ממנו. ובשובו ועובד את ה' הוא הולך ונדבק בו ממש והיא בריחתו מקצפו ית' ותרופתו מאשר אשם לו. וזהו אומרו את ה' אלהיך תירא מעבירות שבידך ותיקונך הוא כי אותו תעבוד ועי"כ ובו תדבק שהוא תיקונו מה שהבדילוך עונותיך. ואם לא תוכל עשוהו מתגרת יצרך שנעשה בעל הבית ויתקפך יצרך על דעת לעבור. אז ובשמו תשבע כמ"ש ז"ל על יוסף ובועז שנשבעו ליצרם. אין צ"ל שמסייעך לשוב כ"א גם לא בלבד יפטור אותך מעון כי גם ירצך עד הקרא אלהיך. ועל האחד אמר הוא תהלתך כי מה ששבת בתשובה ועי"כ דבקת בה' אל תתהלל כי הוא תהלתך כי הוא ית' העושה ולא אתה. ולא תאמר א"כ לא יחזיק לי טובה על הדבר כי הוא המסייע והעושה כי דע איפה כי הוא אלהיך שמכנה אלהותו עליך כי הוא תכלית השגת הצדיק. כ"כ מחשיב ומעלה עליך כאלו אתה עשית. והראיה אשר עשה אתך את הגדולות כו' שהיו כל אלה על ידי תשובה שעזרך הקב"ה עם היותך רחוק ממנו כמשז"ל גוי מקרב גוי עם מקרב גוי לא נאמר כו'. ודקדק באומרו אשר ראו עיניך שהוא מענין וירא ישראל את מצרים מת ואשר ראו ענני כבוד ועמוד ענן ועמוד אש כי כל אלה היו אחר תשובתם כמו שכתבנו במקומו כי באו ליטהר ע"י מושכם הטלה שהיה ע"ג שלהם. והשי"ת עזרם לשום נפשם מנגד המצריים שיסקלום בקנאתם על שחיטת אלהיהם שבאו ליטהר וסייעם הקב"ה והרבה להיטיב להם. ולהורות כי על נסים שאחר היציאה ידבר אמר האלה. והראיה כי התשובה מועלת לשוב עד יאהבהו ה'. הוא כי בשבעים נפש ירדו אבותיכם מצרימה. והוא בשום לב אל ייתור הבי"ת שהל"ל שבעים נפש ירדו כו'. ומה גם כי יעקב והשבטים בכלל השבעים היו ואיך יאמר עם שבעים שיורה שזולת אבותם היו שבעים. אך יאמר בזכות היותם בעלי אחדות שכולם היו מתייחסים לנפש אחד ירדו אבותיך מצרימה ירידה בחיריית ולא בשלשלאות של ברזל כאשר היו עתידים כמה שאמרו רבותינו ז"ל. ויותר אהבם ה' אחר שחטאו ישבו אל ה' כי הנה עתה שחטאתם ועבדתם ע"ג במצרים ושבתם עד שמך ה' אלהיך ככוכבי כו' שנוסף על שכנה שם תלהותו עליך ונקרא אלהיך גם שמך ככוכבי כו' שעל יד שבאו ליטהר סייעוך בכשרון ואחדות עם גדר שעם היותכם ששים רבוא והותר שהיה נפשך פירוד סייעך במה שסמך לשון יחיד שאם אתם רבים ככוכבים איני רק לרוב אבל לא לפירוד ככוכבים שכל אחד נפרד מחבירו כי דמיתיך להם לענין הרבוי ולא לענין הפירוד. ועל כל זה ששבחתי הבעל תשובה שנדבק בה' כי במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים כו'. עכ"ז שמע בקולי איעצך ואהבת כו' ה' אלהיך ושמרת כו' כל הימים כלומר שיהיו כל ימיך בכשרון ולא שתחטא ותשיב. כמו שאמרו ז"ל על פסוק אשרי נשוי פשע כו' שאמר דוד הנה אשרי החוטא ושב אך טוב ומאושר ממנו אשר לא יחשוב ה' לו עון ולא הוצרך לתשובה. כי מי החפץ בחולי לתקות רפואה ומי יודע אם יתרפא כראוי. וכן אמרו ז"ל מהכתוב שהיו אומרים אשרי זקנותנו שכיפרה על ילדותנו כי טוב היו האומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה זקנותנו או יאמר את ה' אלהיך תירא כו' שאמר עם היותך כל כך שלם עד הקרא ה' אלהיך שמכנה שמו עליך. עכ"ז אל תמוש מלירא וזהו את ה' אלהיך תירא והוא כענין יעקב שירא שמא יגרום החטא. ועל יד שלמותך זה אותו תעבוד בתפלה כד"א ועבדתם את ה' אלהיכם זו תפלה. וכן ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה. ואמר אותו תעבוד ותתפלל ובו תדבק עד גדר שובשמו תשבע שיקיים תפלתך כחוני המעגל שאמר נשבע אני בשמך כו' שאינו זז מכאן עד שתקבל תפלתי. ולא תבוש פן לא תקובל כל בקשתך כ"א אדרבה הוא תהלתך שיעשה רצונך ויהללוך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה רצונך כאב את בן ירצה. ולא תתייחס לנשבע לשוא אולי הוא שלא כרצונו לעשותו כי הלא הוא אלהיך והענין כי הנשבע לשוא אין הקב"ה מייחס שמו עליו ליקרא אלהיו כמפורש אצלנו על פסוק לא תשא את שם ה' כו'. לומר לא תשא את שם ה' הנקרא עתה אלהיך לשוא. כי אחר שתשבע לא ינקה ה' את כו' ולא אומר לא ינקה ה' אלהיך כי אחרי כן ה' יקרא ולא אלהיך. וכמו שכתבנו על פסוק לא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך אני ה' לומר שעל ידי שבועה לשקר נמצאת מחלל שם אלהיך הנקרא אלהיך רק אני ה' כלומר ולא אלהיך. ועד"ז יאמר פה והוא אלהיך כי אחרי היותך שלם לא לנשבע לשוא יחטיאך ויחשיבך. שא"כ לא הייתי מייחס אלהותו עליך. וש"ת הלא אם לא זמן גשמים הוא ובמה יבטח איש ישתנה השבע להמטיר בעבורו ולא יתייחס לנשבע לשוא. לא כן הוא כי הלא הוא אשר עשה אתך את הגדולות וכו' שהוא שלא כדרך הטבע ולא יאמר לך כי אם אתך כלו' על יד איזה כשרון שהיה בך ועל ידי שרציתיך ביני ובינך נעשו הנוראות. כן גם עתה על יד שלמותיך וודאי אעשה. וש"ת ומה זכות היה לנו אז שאתי עשה ה' את כל הנוראות לזה אמר בשבעים נפש כו' כי הבי"ת יתירה אך יאמר בזכות אחדות שבעים נפש שע"כ נאמר נפש ולא נפשות על יד זה ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי כו':

או יאמר ענין מאמר ז"ל שאמרו חנניה וחביריו לנבוכדנאצר לענין מסים וארנוניות אתה מלך אבל לענין האלהות אין אתה כ"א נבוכדנאצר כאחד העם ובטענה זו עמדו לפניו. וזה אפשר יאמר פה את ה' בענין האלהות שיהיה אלהיך תירא אותו לבדו ולא את זולתו כמלך המנגד על היותו אלהיך כנבוכדנאצר ודומה לו ועל ידי כן אותו תעבוד. ולא את אלהי המנגד לך. ואם בו תדבק בכל לב בלי פניה ובשמו תשבע שלא להטות אחר המנגד לך ולא תבוש שיהרגך כי הוא יתברך תהלתך שתתהלל בו בהצלה כחנניה וחביריו. והוא אלהיך שיכנה אז שמו עליך ובטח על קונך כי הוא יעשה כאשר עשה אתך את כל הגדולות כו' כי ברצות ה' את דרכיך לא יוכלו לך. כי ראה כי בשבעים נפש ירדו אבותיך כו' והיו חושבים עליהם תמיד להורגם ולהפילם ליאור ולשום עליהם שרי מסים ולא שוה למו. כי הנה ועתה שמך ה' כו' כי כאשר יענו כן ירבה כו'. וזה ביראה שתבא לידי מלך ושרים. אך ואהבת כו' ושמרת כו' כל הימים ואין מעכב כי לא תגלה מהארץ:

או יאמר את ה' תירא מעבור מצות לא תעשה. אותו תעבוד במ"ע. ולא לשום פניה רק ובו תדבק לידבק בו בלבד ואז בשמו תשבע לבל עבור אחד ממצות לא תעשה או מצות עשה הנזכר. וע"י כשרונך זה תהיה בטוח כשתשבע על יצרך ולא יגבר עליך להעבירך גם על השבועה. כי לא תבוש רק הוא תהלתך כאשר קרה ליוסף ובועז שנשבעו ליצרם וקיימו ויהי להם לתהלה. אך אם לא תהיה מקיים כל הנזכר תחלה ותהיה קל הכשרון כשתשבע אפשר ישיאך יצרך לעבור גם על השבועה ולא יקרא ה' אלהיך כאמור למעלה כי הנשבע לשקר מסלק מעליו הקרא שם אלהותו ית' עליו. אך אתה בכשרותך זה ימשך שוהוא אלהיך כי תקיים שבועתך כי זכותך תעמוד לך. ק"ו הדברים אשר עשה אתך שבזכותך עשיתי עד הנה עם היות שהיו בך כל המתים במדבר עשיתי אתך בזכותך ומה גם עתה שאתם הכשרים לבדכם בישראל כי נסתלקו כל החוטאים כעת כנודע. ובשכר זאת תזכה שואהבת ושמרת כו' כל הימים בלי עכוב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.