משך חכמה/דברים/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה דברים יא

ד

אשר הציף מי ים סוף על פניהם ויאבדם עד היום הזה. עיין רמב"ן בזה. ועוד יש להתבונן, הלא הצפת מי ים סוף היה כמרוץ הטבעיי, רק הבקיעה היה נסיי, א"כ היה צ"ל ואשר הוביש מי ים סוף וישם אותו לחרבה, אבל באמת כי עברו ארבעים שנה מעת עברו בנ"י את הים, א"כ היה להם לאמר שזה ענין טבע שהיה עבבא פלוטא, המצוי בקצת המקומות באיזה ימים, לכן אמר אשר הציף מי ים סוף לחיל מצרים, אשר חיל מדינה כמוהו השכנים להים ועליו היו יושבים בטח היה להם חשבון מן הרגעים אשר המים רץ ממקומו, ואיך הציף המים על פניהם, ואיך רדפו אחריכם בתוך הים בשעה שהוא שב למקומו ועד כי המים צפים עד היום הזה זה ארבעים שנה, ושאל נא ליושבי הים, אם כל המ' שנה היה שם עבבא, כי אין בים זה במקום זה טבע זה כלל, וקאי מלות עד היום הזה על ואשר הציף את מי ים סוף ע"פ, שעדיין המה על מקומם ובל נסוגו אחור עד היום הזה.

וביהושע סי' כ"ד ותבואו הימה וירדו מצרים ויצעקו כו' ויבא עליו את הים ויכסהו, לא הזכיר קריעת ים שהוביש מי ים סוף מפניהם, שזה לא נחשב חדוש בעיניהם, כי גם המה ראו שהוביש ד' את מי ירדן מפניהם, לכן זכר רק מפני שהביא עליו הים ויכסהו שזה לא הי' אצלם.

ח

ושמרתם את כל המצוה כו' למען תחזקו ובאתם וירשתם כו' ולמען תאריכו ימים על האדמה כו', והולך ומפרש הך דלמען תאריכו ימים כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה כו' ארץ כו' והי' אם שמוע כו' השמרו לכם כו' למען ירבו כו' על האדמה כו', ולסוף מפרש הך דלמען תחזקו ובאתם וירשתם כי אם שמור תשמרון את כל המצוה כו' והוריש וירשתם כו' לא יתיצב איש כו'.

י

ספרי פסקא ל"ח ומה ארון שלא נעשה לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו נתברך בשבילו כו'. מבואר מכאן דארון שהביאו בשילה היה ארון שבו היו שברי לוחות מונחין, וזה מתנגד לדברי התוספות בעירובין דף ס"ג ע"ב שהעלו ע"פ ספרי דארון של שילה היה של לוחות שלמים והוא שעשאו בצלאל עיי"ש. וצ"ע במד"ר. ועיין ירושלמי שקלים פ"ו ה"א ותוספות סוטה מ"ב.

יב

ארץ אשר ד' וכו' תמיד עיני וכו'. פירוש אף בזמן שלא יהיו בה בני ישראל ג"כ דורש אותה, משא"כ בשאר ארצות ד' דורש בזמן שישראל בקרבם, וכמוש"א גלו לבבל שכינה עמהן. ופשוט.

ובספרי פסקא מ' ארץ וכו' דורש אותה ניתנה לדרישה להפריש ממנה חלה תרו"מ או יכול אף שאר ארצות ניתנו לדרוש, פירושו, אעפ"י שאין חו"ל חייבת בחלה ובתו"מ מ"מ אם נכנסו פירות חו"ל לארץ חייבים בחלה ובתו"מ, ויכול דיהא מחוייב להביאן כדי שיתחייב ת"ל אותה כו' ולא ש"א ניתנו לדרישה דאינו מחוייב להביא כדי להתחייב בחלה ותו"מ ודו"ק.

ואגב אבאר מליצת התפלה והנשא על כל הארץ ביקרך, דיקר הוא לשון ארמי (מגילה דף ט'). והפירוש דארץ היא ארץ ישראל כמו שאמרו ושולח מים על ארץ וחוצות (תענית דף יו"ד), ובארץ ישראל יהיה הקדושה לעתיד עד כי יפלא מעין המלאכים רוחניות כזו אשר לא ראתה עין אלדים זולתך ואמרו (נדרים ל"ב) שמלאכי השרת אין יכולים לכנס למחיצתן, ועי' ילקוט בלק, וזה כוונת התפילה להגיע לקדושה רוחנית כזו ביקרך שאין מלאכי השרת יכולין לכנס במחיצתן, ולכן נאמר בלשון ארמי שאין מלאכי השרת יודעין אותו. ודו"ק.

יג

ספרי. ולעבדו בכל לבבכם ראב"י אומר זו אזהרה לכהנים שלא יהיה לבם מהרהר בשעת עבודה, פירוש על מחקר פילוסופי החפץ לד' בזבח, הלא לו כל חיתו יער וכיו"ב, ע"ז הזהיר הכתוב. ולכן לא כתוב בכל מאדכם, שהכהן אוכל כל הקרבנות ומזונות בני אהרן מזה, ואיך יאמר ובכל מאדכם, זה נכסיכון. ופשוט.

בכל לבבכם ובכל נפשכם, בספרי פסקא מ"א, כאן לתלמוד כאן למעשה. פירושו, דבפרשה ראשונה כתיבא תלמוד ובפרשה שניה כתיב מעשה, לכן כתיב ולעבדו, ולא סבר ולעבדו זה תלמוד, לכן כתיב השמרו לכם פן יפתה לבבכם, דאילו בתלמוד בלא מעשה, אדרבא המאור שבה מחזירן למוטב, אבל במעשה בלא תלמוד יש מקום ליצר הרע לפתות וכדדריש לקמן פסקא מ"ג השמרו לכם פן יפתה לבבכם אמר להם הזהרו שלא יטעה אתכם יצה"ר כו' שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לע"ג כו' [מנחלת ד' כו' אלא כיון שפוסק מד"ת ודריש על התורה דכתיב בה מורשה קהלת יעקב], לכן בפסקא מ"ב אמר רשב"י אימתי למד תורה אלא כו' וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתם ע"י עצמם נעשית, אע"ג דוהיה אם שמוע כתיב, בכ"ז כיון דבמעשה בלא תלמוד מיירי, מיקרי אין עושים רצונו של מקום. ונכון. ומדוייק שפיר מה דפליגי בשבת י"א מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה אר"י לא שנו אלא רשב"י וחבריו כו' אבל כגון אנו מפסיקין לק"ש ולתפלה, דבאמת ממדת חסידות אין אדם יכול לפטור עצמו מן התפלה במה שיתחסד ויעשה תורתו אומנותו, רק רשב"י לטעמו דסבר דמיירי בזמן שאין עושים רצונו של מקום כתיב ואספת, אבל בזמן שעושים ע"כ צ"ל תורתו אומנתו, א"כ בודאי אינו מפסיקים לתפלה, אבל אנן דקיי"ל כר' ישמעאל דסבר הנהג בהן מנהג דרך ארץ וסבר דהעיקר רצונו של הקב"ה הוא לנהוג בהן מנהג ד"א, שבזה יתכן קיום הכללי עפ"י התורה לעשות מלאכתו עראי, א"כ כמו דדרשת לבטל לאומנות מקרא דואספת, כן דרוש לבטל לתפלה דכתיב ולעבדו בכל לבבכם ואין עבודה אלא תפלה הרי דמבטלינן לתפלה, ואע"ג דמתחסד ועושה תורתו אומנותו, בכ"ז אינו יכול לבטל ממנו תפלה. והא דאמר סוף רה"ש ברב יהודה דלא הוה מצולי רק מל' יום לל' יום אפשר שפירושו שהיה מתפלל תפלה קצרה ודו"ק.

וזה דאמר אף כו' באספכם את תבואת הארץ, שתהיו אתם האוספים ותנהגו במנהג הטבעי ג"כ תדעו כי אתם מושגחים בפרטיות מהשי"ת ולקחתם כו' לפני ד' אלדיכם (בחלום).

טו

ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת. כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת בכח את האדמה, וכן הוא אומר ורב תבואות בכח שור (ספרי). לפיכך אמר בגיטין נ"ב, דהוי מזבין ארעא וזבין תורי כו' אמר ר' יוסי מימי כו' אלא לשורי שדי. וכפי הנראה זה טעם ר' יוסי דאמר סוף תוספתא דבבא מציעא בהמתן וחיי אחרים ר' יוסי אומר בהמתן קודמת לחיי אחרים, דסבר דבהמה הוי כחיי עצמן, שחורשת השדות. ולפ"ז אינו מוכרח הא דבעי במנחות דף ע"ו דהתורה חסה על ממונן של ישראל מוהשקית את העדה ובעירם, דכיון דכן הוה כחייהם. ופשוט.

יט

ולמדתם אותם וכו' וכן ושמתם כו' בלשון רבים, אמנם וכתבתם בלשון יחיד, מזה דרשו שתהא כתיבה תמה. ונראה דמרמז לנו, דחזינין דבדיני אדם עיר הנדחת ממונם אבד, ובדיני שמים אין להם חלק לעוה"ב [ואף הנדחים בכלל, יעויין רע"ב שם ובתוספות סנהדרין מ"ז ד"ה כיון דאיקטל כו'] וחזינן דאם יש בה מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת וכתיב לא תעשון כן לד' אלדיכם, כוונתו כמו דאמר בספרי ר"ג אומר וכי תעלה ע"ד שישראל נותצין למזבחותיהם חו"ש, ולכן דריש ר' אלעזר דקאי על עיר הנדחת [ומסולק מה שמקשים דליתי עשה ולדחי ל"ת כיון דכל עיקר הקרא קאי ע"ז] וכמו שמצילה העיר מדין אדם, כן מצילה מדין שמים שיש להם חלק לעוה"ב, לכן קמ"ל קרא דאם ישראל יחיד כותב מזוזה וקובעה על מזוזת ביתו מציל רבים מדין אדם ומדין שמים, לכן כתוב וכתבתם בלשון יחיד למען ירבו ימיכם, שרבים ינצלו מזה עבור זכות היחיד. ודו"ק.

פרשת ראה

לא

וירשתם אותה וישבתם בה. דעת הרמב"ן דישיבת ארץ ישראל בעשה. והרד"מ בחדושיו תמה ממה דדריש ר' שמלאי במסכת סוטה מ"מ נתאוה משה לכנוס לא"י כו' הרבה מצוות כו' ואין מתקיים אלא בארץ כו'. ומאי מקשה הלא ישיבת ארץ ישראל עשה היא בעצמה עיי"ש. ולק"מ, דלפי זה בני גד וב"ר לא קיימו מצות ישיבת ארץ ישראל, ובודאי אינו כן, דקיימו גם בארץ סיחון ועוג מצוה זו, שזהו האמורי מה שאמר והורשתם את הארץ וישבתם בה, וא"כ מדוע הי' משה מבקש לכנוס לארץ, ודאי כל זמן שלא הי' כבוש וחלוק בארץ היו מקיימים בזה ישיבת א"י. וזה פשוט.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.