הכתב והקבלה/דברים/י

הכתב והקבלה דברים י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

פסל לך. עם כל תפלתי היה התיקון בלתי שלם כי תמורת הלוחות מעשה האלהים אמר אלי פסל לך (רע"ס):

ד

עשרת הדברים אשר דבר. ובלוחות הראשונות אמר (לעיל ט' י') ככל הדברים אשר דבר, ולרבותינו במדרשותיהם, דבלוחות הראשונות היו בין כל דבור ודבור דקדוקים של תורה, עד שהיה פנימית התורה ג"כ גלוי ומפורש, משא"כ בלוחות שניות, שפיר השמיט כאן מלת ככל עמ"ש בהגהת מאמר התורה בד"ה מתועלת הסדר בלמודים:

ו

ובני ישראל נסעו וגו'. דעת המפרשים חלוקה בביאור מקום ספור ענין זה כאן, והרע"ס כתב אעפ"י שראוי שתפלת הצדיק מגינה על הדור ושראוי להתאונן על מיתתו, הנה קצתם או רובם שהיו רועים במדבר נסעו למוסרה למצוא להם מים ומרעה לצאנם, ובעודם שם מת אהרן ויקבר ויכהן אלעזר, ולא באו להתאונן על המיתה ולהתאבל על הקבורה, ולא חששו לכבוד אלעזר המכהן תחתיו, אבל משם נסעו הגדגדה לרעות הצאן, ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים, שכל אותן המקומות הנזכרים עתה היה ארץ נחלי מים נכונים למרעה הצאן, ולא שתו לבם להיזק שקרה במות הצדיק ולא לכבוד בנו:

ח

לשרתו ולברך בשמו. שם משרת המורה על השירות שהוא בענין מעולה ממדרגת העבד כ' הרש"פ, שיש לו מסתעפים שתים, לפעמים הוא מלשון יושר, והוא שמיישר מלאכת האדון ומביא הכל על מקומו ומכונו (פערוועזער), ומזה אמר (במדבר א׳:נ׳) המה ישאו את המשכן וגו' והם ישרתהו, ולפעמים יהיה שם משרת מלשון תשורה והבטה, שצריך שיהיה מצוי תמיד אצל אדוניו ולעמוד על מצפה לקבל מצותיו (אויפפאססער), ומזאת ההוראה יאמר והיה על אהרן לשרת, לשרת בקדש, לשרת להקטיר, את בגדי השרד לשרת בקדש, כלי השרת אשר ישרתו בם שבאותן הכלים הם עומדים מוכנים לשמש מה שיזדמן שהם מן השמושים, ולפעמים שם משרת לשון אשור וצעד (פערטרעטער) כי המשרת הוא כרגלי הבעלים ללכת למקום שהיו הבעלים צריכים ללכת לרגל כל מלאכה אשר לפניהם, הנה הוא משמש תחתיו עד שלא יצטרכו הבעלים שוב לטרוח, מזה נאמר (ראשית ל"ט) וישרת אותו ויפקדהו על ביתו, ושרת את אחיו (במדבר ח׳:ט׳), לפני העדה לשרתם (שם ט"ז) שהם במקום כל ישראל לשירות השם, יעמדו לפניהם לשרתם (יחזקאל מ״ד:י״א); ובתלמוד (נדרים ל"ה) מספקי הני כהני אי שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן נינהו, כלומר הכהן המקריב קרבן איש אם הוא שלוחו להולכה ולהביא אותו לשם, או אם הוא שליח ה' לקבלה שיקבל בשם ה' קרבנות המקריבים, כמו שמצויים בחצרות המלכים גזברים מקבלים בשביל המלך הדורונות הבאים, ונ"מ למודר הנאה מכהן, אמנם יצא להם זה הספק, כשיהי' ענין שרת מהוראת האשור והצעד במקום (פערטרעטונג), כי אם היה ענין שרת מהוראת הצפי' והבטה או מלשון הישרת העסק (פערוועזער, אויפפאססער), היו הכהנים שלוחי דידן בהכרח ולא שלוחי דרחמנא, כי בין שתהיה צורך גבוה בין שתהיה צורך הדיוט יהיה תמיד התכלית המבוקש ממנו תועלת הפועל העובד לא תועלת הנעבד כביכול, ובהכרח יהיו הכהנים אמנם שלוחינו ושלוחי ב"ד שיהיו עומדים ומצפים לקבל מאתנו פקודת משמרת הקרבנות ולהישיר עסקי השירות לטוב לנו, משא"כ בבחינת היות שם שרת מלשון צעד במקום, אז יפול הספק היטב אם הם שלוחי דידן ומשמשים תחתינו בעבודת המקדש לטוב לנו, או אם הם שלוחי דרחמנא לקבל במקומו ית' את זבחי בנ"י, וג"כ לטוב לנו שנחשב קבלת הכהן את הקרבן כאלו קבלו הש"י בעצמו, דוגמת ענין שאמרו הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים; וכבר עלה במסקנא (יומא י"ט, קדושין כ"ג) דשלוחי דרחמנא נינהו, וכ"פ הרמב"ם (בפ"ו מנדרים), וגם פשוטי המקראות מורים כן, שאמר (לקמן י"ז י"ח) אל הכהן העומד לשרת את ה' למומד לשרת בשם ה' ושרת בשם ה'. וכאן לשרתו ולברך בשמו, הנה הוא כמו שהמברך הוא שליח השם להולכה ולחלק הברכה לישראל כן המשרת הוא שלוחו ית' לקבל בשמו קרבנות המתברכים, דכמו דאקשינן ברכה לשירות (תענית כ"ו) כן יש לנו לאקושי שירות לברכה דאין היקש למחצה, אלא דבגמ' שם מסיק דהיקש זה אסמכתא בעלמא ולא יכולים למפשט מני', ואמר (יחזקאל מ״ד:י׳) על הלוים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל וגו' והמה יעמדו לפניהם לשרתם, אמר לשרתם ולא לשרתני כאלו יהיו שלוחי הבעלים, כי אין חפץ ה' בשמושם להיותם אינם כשרים ואינם כ"א שלוחי הדיוט שיכול לשכור לו מאן דהו לשחוט במקומו, אבל אצל הכהנים הלוים בני צדוק הצדיקים אמר (שם) והמה יקרבו אל שלחני לשרתני, שיהיו שלוחי ה' גמורים להיותם כשרים ראויים לעבודת ה' באמת:

יב

מה ה"א שואל מעמך. המפרשים ישתדלו לבאר באיזה מין יראה יכוון בזה, אם המדרגה הקטנה שהוא יראת העונש ע"ד שאמר המשורר סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי (ע"ש רש"י), או יכוון בזה אל המדרגה הגדולה שהיא יראת המעלה הכבוד והרוממות (ע' במהרי"א), וחוקרי הלשון יבדילו בין לשונות של יראה המקושר עם מ"ם כמו ויראת מאלהיך, ובין המקושר במלת את כמו את ה"א תירא, המקושר עם מ"ם הודאתו יראת העונש, והמקושר עם את הודאתו יראת המעלה והרוממות; אמנם אחרי שמצאנו שאמר יעקב כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני, וכן כלב אמר אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם, ושאול אמר כי יראתי את העם ואשמע, שאין במשמעות מאמרים אלה כ"א יראת הנזק והעונש ומ"מ מקושר עם מלת את, ואין למניח הלשון לחלק בין היראה שבין אדם למקום ובין אדם לאדם; לכן נ"ל שהבדל יש בין התקשרות שם יראה עם שם אלהים לבין התקשרותו עם השם הנכבד הוי' ב"ה, יראה המקושרת עם שם אלהים תורה על יראת העונש, כי שם אלהים הוראתו מדת הדין ככתוב אלהים שופט זה ישפיל וגו', ויראה המקושרת עם הוי' ב"ה תורה על יראת המעלה והרוממות כפי הוראת השם הנכבד שהוא מדת רחמים ואהבה; ולזה כשידברו הכתובים בנביאים ואנשי מעלה יזכירו בהם תאר יראת ה' הנכבד, כמו ועובדיה היה ירא את ה', אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו' ולחושבי שמו ותרגומו דמיקרין שמי', העובדים מבחינת כבוד שמו הגדול, אמנם באיוב שאמרו אליו איוב לא היה עובד כ"א במדרגה הקטנה מן היראה, אמר עליו הכתוב תם וישר וירא אלהים, וכן כשידברו הכתובים מאנשים אשר ממזג טבעם ומהרכבת יסודי גשמיותם, התאות הגופניות מתגברות עליהן ביותר ועי"ז יקשה עליהם מאד להגיע אל מדרגה הגדולה מן היראה דהיינו יראת הרוממות, לא הוזכר בהם כ"א תאר יראת אלהים, כמ"ש בסוף (קהלת) את האלהים ירא כי זה כל האדם כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט, לפי שהמאמר הוא ממדרגת האדם (שהוא ממזג טבעו נוטה יותר אל החומריות כמ"ש בבלק כי לא איש אל ויכזב ובן אדם וגו'), לכן יעץ אליו המדרגה הקטנה שהיא יראת העונש ועל מי שהוא מצד טבעו נוטה יותר אל הנפשית, והוא הנקרא בשם איש, אמר עליו, אשרי איש ירא את ה', כי זה מוכשר אל מדרגה יותר גדולה. וכן דוד להיות מזג טבעו נוטה אל החומריות, כעדות הכתוב עליו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי, נאמר עליו ויירא דוד את האלהים, ומה שאמר על אברהם עתה ידעתי כי ירא אלהים עתה, אף שאברהם עלה למעלה ראש עד שנאמר עליו זרע אברהם אהבי, בכל זאת לא הזכיר בו יראת ה', לפי ששם הוי' ב"ה לא התפרסם כ"כ בעולם קודם משה, כמ"ש ושמי ה' לא נודעתי, וכל כוונתו ית' בעקדה לא היתה כ"א לפרסם מעלת אברהם לאנשי דורו כמ"ש המפרשים הגדולים (רש"י רשב"ם רס"ג והרמב"ם במורה) על מלת עתה ידעתי כמו והודעתי ולזה לא היה יכול להזכיר עליו תאר יראת השם כ"א יראת אלהים שהוא שם המפורסם יותר ביניהם אז; ולזה גם יוסף לא אמר ע"ע כ"א לשון את אלהים אני ירא, לפי שלא נתפרסם אז כ"כ השם הנכבד; והנה מצאנו בחמשה מקומות שדברה תורה ממצות שבין אדם לחברו שסיימה בהם ויראת מאלהיך, כמו אל תקלל חרש ויראת מאלהיך, מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך, ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך, לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך, ובכל אלה ארז"ל כל מקום שיש בו חסרון כיס נאמר בו ויראת מאלהיך, כי האדם מצד חומריותו נוח לו להתפתות לעבור על רצונו ית' מצד חמוד ממון, לכן הזכירה בענינים אלה יראת אלהי' לירא מן העונש המיועד; אמנם כשיראה מחוברת עם שתי השמות ה' אלהיך, כמו כאן וכדומה, המכוון בו שתי מדרגות היראה, יראת העונש ויראת הרוממות כי התורה מדברת לאנשים מחולפי המדרגות, לאדם שמזג טבעו החומרית תמנעהו מהגיע אל המדרגה הגדולה מן היראה, תצוה עליו עכ"פ המדרגה הקטנה והיא יראת האלהים, לאנשי מעלה שמצד חומריותם אין להם התנגדות כ"כ להתרומם בנפשותם אל מדרגה העליונה, תצוה עליהם יראת ה' הנכבד, כי לכל אחד לפי מדרגת מזגו תצוה עליו אופן היראה שהיא אליו קלת ההשגה, וז"ש רז"ל על מקרא שלפנינו אטו יראה מלתא זוטרתי היא, אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא, כי למה שמשה רבינו הסב דברו אל כללות האומה, אשר ביניהם בני אדם ממדרגות שונות, לכן הזכיר ב' מדרגות היראה, ליראה את ה"א יראת השם היא יראת הרוממות, ויראת אלהים היא יראת העונש, כי כל אחת ממדרגות יראות האלה נוחה וקלה להשיג ולהשתלם על ידה לפי ערך מדרגת האדם במזגו, כי לאדם שמבחינת תשוקותיו החומריות יש לו מונע גדול וקושי עצום להשגת יראת הרוממות, מצד יראת העונש נוח לו יותר להחליש כח חומריותיו להכניסם תחת עבודת יוצר ב"ה לבל יסוג אחור מלשמור מצותיו, אמנם לאיש שמצד מזג נובעו אין השגת קנין השלמות קשה עליו כ"כ, ומטבע נפשו ישקיף בעין שכלו בדברים השכלים האלהיים, לאיש אשר אלה לו נוח לו השגת יראת הרוממות (וכמ"ש הר"ן בדרשותיו), הנה הזכיר הכתוב לכל אחד אופן היראה שהיא מלתא זוטרתי אליו, לפי מדרגת וערך מזגו; ואין כאן מקום להאריך יותר בענין זה שצריך רחבת ידים:

ללכת בכל דרכיו וגו'. הם מדותיו ית', כמ"ש רז"ל מה הוא רחום אף אתה רחום וכו', ולעבוד את ה"א וגו' היא לדעת את ה' בכל דרכי', וכל מחשבות מעשיו יהיו פנויים אל דרך ה', כמ"ש בכל דרכיך דעהו, והיא עבודת ה' לדעת אותו בכל ענינים אף באכילה ושתי' ושאר דברים ההכרחיים (הגר"א); והרמב"ם בחמשי לשמנה פרקיו האריך בזה הענין בדברי טעם ודעת, וסיים שם וזה לשונו ודע שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמודה, לא ישיגוהו אלא מעט מזעיר ואחר הרגל גדול, וכשיזדמן מציאות האדם שזה ענינו, ר"ל שישמש כחות נפשו כולם וישים תכלית ידיעת הש"י לבד, ולא יעשה מעשה קטן או גדול ולא ידבר דבר ויסתכל בכל פועל ותנועה ויראה אם יבא אל התכלית ההוא ואז יעשהו, אני אומר שהוא למטה מן הנביאים, ע"ש. ובזה א"צ למה שנדחקו המפרשים לומר דמה שנאמר אח"ז לשמור את המצות וגו' הוא ביאור למה שקדם:

מה ה"א שואל מעמך וגו' לטוב לך. טעמו בכל אשר יצוה עליך ליראתו ולאהבתו לעבדו ולשמור מצותיו, הכי בכל אלה הוא שואל ומבקש לקבל דבר ממך, כי אם צדקת מה תתן לו, כי אמנם צוויו אליך אינם רק לדרוש טובתך, שבשמירתך את צוויו יגיע לך טובה שאין אחרי' עוד והוא חיים הנצחיים:

יז

לא יקח שחד. לא יסיר כלל מעונש העברה בשביל זכות מצוה שעשה החוטא, כמאמרם אין מצוה מכבה עברה, ולזה אין לחוטא בטחון להנצל בשום זכות מן העונש, זולתי בתשובה שלמה (רע"ס):

לא ישא פנים. לצדיק גמור לרוב צדקותיו שלא יענישנו על עברה קלה (רב"ח):

כ

ובו תדבק ובשמו תשבע. ע"ד הפשט ענין ובשמו תשבע להורות על גודל וחוזק הדבקות, שתהיה הנפש קשורה כ"כ בו ית' כאלו נשבעת לו שלא תפרוש לעולם מלעיין ומלהרהר בגודל אלהותו (איהם צוגעשוואָהרען זיין), כשני רעים האהובים מאד זה לזה ונשבעו יחד שלא תופר ברית אהבתם לעולם, וכעין זה איתא במכדרשב"י (ס"פ מקץ ר"ד) מאי ובשמו תשבע, למהוי מתדבק ברזא דמהימנותא. ובתמורה ג' ב' מכאן דנשבעין לקיים את המצוה:

כא

הוא תהלתך. מתהלל שתהיה עבד למי שמולך על כל המציאות (רע"ס):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.